טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האתר לחיפוש קרובים

בזכות האינטרנט קל יותר לחפש את שורשי המשפחה, אבל החיפוש יכול להיהפך לדיבוק שלא מרפה במשך שנים. המסע לבניית העץ המשפחתי חולף בין ארצות, ספרים מצהיבים וקברים ישנים, ולא פעם נעזר בזרים גמורים

תגובות

ארנון הרשקוביץ, בן 28 מחיפה, החליט שהגיע הזמן לפתור את תעלומת הקרובים האבודים, יהיה מה שיהיה. הרשקוביץ, כפי שהוא עצמו מעיד, אוסף קרובי משפחה כמו שאחרים אוספים בולים. הוא ידע שההורים של סבו, משה הירש וחיה יוכבד הרשקוביץ, עלו לארץ ישראל מרומניה בשנת 1882 והתיישבו בזכרון יעקב. בפרק זמן של 26 שנה נולדו להם לא פחות מעשרה ילדים, אך רובם עזבו את הארץ בתחילת המאה ה-20. במשך ארבע שנות מחקר הצליח לאתר את הצאצאים של כמעט כל האחים - בדרום אפריקה, בפאריס, בבריטניה ובישראל. רק את ילדיהם של שני האחים שהיגרו לארצות הברית עדיין לא מצא.

לפני כחודש החליט שדי, נמאס, ויצא למסע באמריקה, שחלף על פני בית הקברות הר סיני בלוס אנג'לס, ספריית הקונגרס בוואשינגטון הבירה ומאגרי שמות נפטרים במדינת אילינוי. זה היה מסע בן שבועיים, שכולו התנהל באינטרנט, מול המחשב, ובסופו נמצאו הצאצאים הנעלמים.

הרשקוביץ יצא אל המסע הזה לבד, אך בדרך הצטרפו אליו שתי נשים הידועות רק בשמן הפרטי: האחת, רנה מניו יורק, שקראה את הודעתו ב-JewishGen - אתר-העל לחיפוש שורשים יהודיים ברחבי העולם; השנייה, נינה, המתגוררת באזור ואשינגטון הבירה, גם היא הגיעה אליו בעקבות הודעה נואשת שהשאיר באתר. שתי הנשים הצטרפו אל סחרחורת השמות של קרובים ובני קרובים השייכים לאיש זר להם לגמרי, חיפשו אותם בשבילו במאגרי מידע, ואפילו טילפנו לבתי קברות והתרוצצו בספריית הקונגרס.

מדוע הן עזרו לו בכלל? "העזרה הזאת בין אנשים שלא מכירים זה את זה היא חלק חשוב בחיפוש שורשים משפחתיים", אומר הרשקוביץ. "בקבוצות הדיון של ה-JewishGen אפשר לשלוח שאלות על קרובי משפחה, ואנשים קופצים לספרייה, בודקים בספרי טלפונים מקומיים ושולחים תשובה. אנשים עושים את זה לא רק כי פעם גם הם יזדקקו לתשובה, אלא כי התפתחה בתחום הזה עזרה הדדית. גם אני מחפש מידע ביד ושם בשביל רנה, האשה שעזרה לי".

ביקור בארכיון הציוני

בשנים האחרונות נדמה שקמה כאן אופנה חדשה. אנשים, צעירים ומבוגרים, אשכנזים ומזרחים, חוקרים את תולדות המשפחה, ולאט לאט מרכיבים את אילן היוחסין שלהם - מין פאזל שבכל פעם נוספים אליו חלקים חדשים, קרובים שעקבותיהם נעלמו, חיים ומתים. העיסוק בגנאלוגיה (חקר השורשים המשפחתיים) אינו חדש, והוא גם אינו ייחודי ליהודים, אך נדמה שנעשה נפוץ יותר, בעיקר בגלל קלות החיפוש באינטרנט, התוכנות הנוחות לבניית עצי משפחה שפותחו בשנים האחרונות, והשפעתן של עבודות השורשים, שנכנסו אל תוכנית הלימודים כבר בשנות ה-80. רוב התלמידים, בדרך כלל בכיתות ז', ניגשים בצורה תכליתית אל העבודות, אבל לא פעם קורה שההורים יוצאים בעקבותיהם אל דרך ארוכה שלפעמים נגמרת בתום חודשים אחדים, ולפעמים נמשכת ונמשכת כמו דיבוק שלא מרפה במשך שנים.

הרשקוביץ שייך לאנשי הדיבוק. לפני שנה וחצי יזם והקים את פורום "שורשים משפחתיים" בפורטל "תפוז", ומאז אסף סביבו כ-120 חברים אדוקים וקבועים, רובם צעירים כמותו, ועוד מספר לא ידוע של גולשים מזדמנים. "אנחנו כמו קבוצת תמיכה", הוא אומר, "כולנו משוגעים לדבר. כולנו נתקלים בתסכולים בזמן החיפושים, ולכולנו יש גילויים והצלחות. עם הזמן התפתחה רוח של עזרה, ולפעמים אנחנו נפגשים בעולם הממשי ויוצאים לסיורים".

במבט מן החוץ קצת קשה להבין את מידת ההתלהבות של אנשי הפורום מסיור בבית העלמין הישן בראש פינה, או מביקור בארכיון הציוני המרכזי, בקור ירושלמי עז במיוחד. "רגע, בנדל הזה הוא שלכם?", "הנה דוברובין", ו"מי חיפש את פרידמן?" הן כמה מהקריאות שנזרקו אל חלל בית העלמין, על פי הדיווח מאותו סיור בראש פינה, המופיע באחד ממאמרי הפורום. מה מושך קבוצה של אנשים, רבים מהם בני 40-30, אל קברים ישנים, קופסאות שמכילות 80 מיליון מסמכים, וספרים מצהיבים בנוסח Palestine" "Who's Who in?

ערן ראם, המנהל את הפורום ב"תפוז" לצד הרשקוביץ, הוא דוקטורנט לביולוגיה, בן 30. זה שלוש שנים הוא אוסף מאות קרובים, וכבר הגיע אל אבות קדומים ממש, שחיו בשנת 635. "אני לא מקרה מייצג", הוא אומר, "המשפחה שלי שייכת לשושלת של רבנים, ועל רבניםיש הרבה מידע שקל יחסית למצוא. בפורום יש דוגמאות רבות של אנשים שלא יודעים יותר מכמה שמות, והם אוספים אותם בעבודת נמלים בארכיונים ובאינטרנט".

האם הייחוס המשפחתי השפיע על חיבתו לנושא? "אין ספק שיש לזה חשיבות. למרות העובדה שאני חילוני, אין לי ספק שאני מאוד גאה בייחוס הזה, אבל זו לא הסיבה העיקרית לכך שאני עוסק בגנאלוגיה. אני מאוד קשור לסבא שלי, שעלה לישראל ב-1933 כדי לבנות פה יהודי חדש, והוא דווקא לא אוהב לתרום פרטים על העבר. לפני שלוש שנים הוא נפתח יותר מכרגיל ואמר שאנחנו נצר למשפחת הבעל שם טוב. זו היתה ההתחלה. זה לא נראה מסובך עם האינטרנט. ניגשתי לאתר JewishGen ומאז זה לא נגמר. אמנם לא מצאתי כל זכר לבעש"ט, אבל בניתי עץ משפחתי שרשומים בו 579 שמות. רק לפני כמה שבועות גיליתי קרוב משפחה שלא ידעתי על קיומו, שחי בירושלים והיה נשוי לעדה בן יהודה, הבת של אליעזר בן יהודה. הוא עצמו נפטר אך יצרתי קשר עם בתו".

ז'אן-פייר סטרווייס, מהנדס תוכנה בן 50 מירושלים, אומר שברוב המקרים דווקא לא כדאי לחלום על קרובים בעלי ייחוס. "החרדים מחפשים ייחוס רבני, הנוצרים מחפשים אצילים. יש כאלה שמנסים למצוא איזו אחוזה נידחת שאולי לא ידעו על קיומה. אבל כשיוצאים למסע הזה חשוב מאוד לא לפתח ציפיות מוגזמות. לא תמיד מוצאים דברים טובים. אני, למשל, גיליתי קרוב משפחה שהיה עבריין סמים".

רוב אשכנזי

סטרווייס, יו"ר הסניף הירושלמי של החברה הגנאלוגית הישראלית, נכנס כמו רוח סערה אל בית פרנקפורטר, מרכז לקשיש בירושלים, שבו מתקיימות פגישות העמותה. החברה, המארגנת בימים אלה כנס גנאלוגי בינלאומי שיתקיים בירושלים ביולי 2004, נוסדה בשנת 1986. רבים מהחברים בה הם קשישים, החוקרים את קורות משפחותיהם ומתאספים פעם בחודש לשמיעת הרצאות בתחום, אך גם עוזרים לאחרים למצוא מקורות מידע. סטרווייס, בין החברים הצעירים בסניף הירושלמי, נראה כמעט לא שייך לעמותה עד הרגע שבו הוא מסביר, בהתלהבות ובשטף שקשה לעצור, מדוע הוא כה שקוע בחקר השורשים המשפחתיים שלו כבר 15 שנה.

"עליתי לישראל מצרפת", הוא מספר, "וכל מה שידעתי הוא שסבא וסבתא הגיעו לצרפת ממזרח אירופה. הסקרנות הניעה אותי מההתחלה. זה כמו סיפור בלשי שצריך לפתור, ועוד סיפור מעניין במיוחד - כי זה סיפור אישי, שקשור לזהות היהודית שלי. יש כאלה שיגידו שזה נושא אלטע זאכן ורק העתיד חשוב. אבל אני יודע שאני חלק מהעבר, וחוץ מזה אין בזה שום דבר מיושן. אפילו דרכי החיפוש מודרניות מאוד, טכנולוגיות. הרבה דברים אני יכול לעשות בעזרת המחשב הנייד שלי".

מטילדה טג'ר, גמלאית, אומרת ש"אי אפשר לחיות בלי האינטרנט". טג'ר היא מזכירת סניף ירושלים של החברה הגנאולוגית, ובניגוד לכל האחרים היא מחפשת שורשים משפחתיים מזרחיים. "כמו אצל אנשים רבים, חיפוש השורשים התחיל אצלי כשסבתי נפטרה, בפברואר 1986. היא חיה בצרפת, וללוויה הגיעו אנשים מכל קצות העולם ואחר כך הם התפזרו. דוד שלי אמר שצריך לאסוף את שמות כל הקרובים ולהעלות אותם על נייר לפני שייעלמו. הוא הסתכל עלי ואמר: 'את תעשי'. חשבתי שזה ייגמר תוך שבועיים-שלושה ואז אוכל לשלוח אליו את עץ המשפחה. טעיתי, כמובן. עד היום לא שלחתי את העץ".

בין החברים הקבועים בפורום "תפוז" יש רוב כמעט מוחלט ליוצאי ארצות אשכנז. האם זה מקרי? טג'ר, שמשפחתה היא תערובת של יוצאי טורקיה, אלג'יריה, איטליה ומרוקו, סבורה שכן. "הרבה מהאשכנזים חוקרים את השורשים שלהם בגלל השואה. הם מנסים, גם היום, למצוא שרידים, אולי לא הכל נמחק כמו שחשבו בהתחלה. אבל גם אצל המזרחים יש התעניינות - בסך הכל זו מחלה שתופסת את כולם. הם רק מדברים על זה פחות. אולי בארץ, בפורום של 'תפוז', יש רוב לאשכנזים, אבל באתרים באנגלית ובצרפתית יש הרבה מאוד התעניינות של ספרדים".

הבעיה היא, אומרת טג'ר, שיש הרבה פחות מחקרים על גנאולוגיה מזרחית, ובעיקר לא קיים כמעט תיעוד בארצות המוצא. "בארכיונים בגרמניה, למשל, אפשר למצוא רישומים מלפני מאות שנים. במרוקו אין כמעט רישומים כאלה, אבל יש כמה אתרים על יהדות ספרד שעוזרים מאוד".

טג'ר ידעה כבר מגיל 6 על אחיו של סבה, מסעוד פורטונטו כהן, שבשנות ה-80 של המאה ה-19 נסע לסלוואדור דה באהייה בברזיל. היא גם ידעה שהדוד היה רווק ועשיר מופלג, ובזכותו התעשרה המשפחה כולה. הדוד הלך לעולמו בברזיל, וסבא שלה, אז סנדלר, נסע לשם וחזר עם הירושה. "כך בעצם סבא התעשר", היא מספרת, "הוא קנה בתים, והרמה הכלכלית של כל המשפחה עלתה.

"יום אחד, כשכבר חקרתי את השורשים של המשפחה, קראתי בכתב עת בינלאומי על סטודנט לרבנות מקונטיקט שנסע למנאוס באמזונס ומצא שם יהודים ממוצא מרוקאי בלב הג'ונגל. פתאום חשבתי, רגע, גם לי היה דוד בברזיל, ובעצם אני לא יודעת למה הוא בכלל הגיע לשם. בדרך לא דרך חקרתי ומצאתי שהיהודים נסעו ממרוקו לברזיל כדי להתפרנס שם מהובלת גומי בספינות. מאז אפילו קיבלתי תצלום של הצוואה של הדוד שלי שהיתה רשומה בברזיל, והיום יש אנשים שהתנדבו לחפש את הקבר שלו באי ליד סלוואדור דה באהייה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות