בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עם הסרבים הם עוד הסתדרו, המוות של פטרוביץ' כבר היה יותר מדי

ב-7 ביוני 1993 פגעה משאית ברכבו של דראזן פטרוביץ'. אחד מגדולי הכדורסל האירופי בכל הזמנים נהרג במקום. נשיא קרואטיה מיהר לחזור מיפאן להלוויה, שבה נכחו מאה אלף איש, והועברה בשידור ישיר בטלוויזיה הקרואטית הקריירה של המטאור מציבונה, שהפך לכוכב באן.בי.אי, נגדעה. עשר שנים למות 'המוצארט של הכדורסל'

תגובות

9 בפברואר, 1988. משה ויינקרנץ, אז מאמן הפועל תל אביב, אופטימי ערב המשחק עם ציבונה זאגרב ביד אליהו בחצי גמר גביע קוראץ'. "ציבונה זה לא רק פטרוביץ'", הוא צוטט ערב המשחק, "מה שמדאיג אותי יותר זה העברת המשחק ליד אליהו וזה לא בדיוק ביתיות עבורנו". בהפועל בנו אז על פטרוביץ', שימלא את יד אליהו, אבל בכל זאת, מדובר בגביע קוראץ', לא גביע אירופה, וזה כנראה ההסבר לכך שרק חצי היכל התמלא. מה שכן, החצי שהגיע לא שכח את אותו ערב.

59 נקודות המטיר פטרוביץ' באותו ערב על הסל של הפועל תל אביב. הפועל של עונת 1988 היתה אולי החזקה ביותר שהציב המועדון אי פעם, עם מרסר, טאונס, דלזל, פרישמן וזלוטיקמן. בשלב הקודם הם העיפו את קוקוץ', ראדג'ה וספליט, רגע לפני שלקחו את אליפות יוגוסלוויה על חשבונו של פטרוביץ' ולפני ההשתלטות שלהם על הכדורסל האירופי.

הפועל דווקא שיחקה היטב רוב המשחק, אבל 'פטרו' ניפק עוד מופע מושלם, כיאה לכדורסלן האירופי הגדול בכל הזמנים. 19 סלים מ-31 ניסיונות, שישה סלי שלוש נקודות, 15 מ-15 מהקו, שמונה ריבאונדים וארבעה אסיסטים. ציבונה ניצחה 93-103. בגומלין פטרוביץ' הסתפק ב-35 נקודות. ערב חלש.

"מי שיצפה שוב במשחק, יראה שניסינו הכל", משחזר ויינקרנץ, "פטרוביץ' לא התייחס בכלל למה שעשינו, אפילו ארבעה שחקנים עליו ואחד על כל היתר. זאת היתה הופעה מדהימה. בדקות האחרונות הבנתי שאין לנו סיכוי, אז התיישבתי והתענגתי. גם אני רציתי ליהנות מהמופע".

ויינקרנץ הכיר את פטרוביץ' עוד לפני המשחק, כאשר שימש עוזר מאמן מכבי תל אביב, אבל "הכל היה תלוי בפטרוביץ'. הוא נהנה מהמשחק, אהב את המשחק. היו לו את היכולת והכישרון. הוא לא שיחק על המגרש, הוא הופיע".

שלוש שנים לפני, בהופעה הראשונה של פטרוביץ' ביד אליהו, הצליחו שרף ועוזרו, ויינקרנץ, לנטרל את פטרוביץ' על ידי הצבתו של לי ג'ונסון כשומר. ב-15 הדקות הראשונות פטרוביץ' ראה רק את את הידיים של ג'ונסון ממרומי ה-2.10 מ' שלו מסתירות לו את לוח הסל. מירקו נובוסל, עוד אגדת כדורסל קרואטית, הוציא את פטרוביץ' לדקת מנוחה ואחרי זה גם ג'ונסון איבד את האפקטיוויות הרגעית שלו - פטרוביץ' צבר 30 נקודות עד לסיום. מה שכן, במהלך האחרון הלכה ציבונה דווקא על צ'וטורה והפסידה 88-87.

חודש לאחר ההפסד, גרף פטרוביץ' גביע אירופי ראשון. שנה לאחר מכן עוד התנוססה ערב המשחק עם מכבי בהיכל הכותרת ב'חדשות': "פטרוביץ'? ברקוביץ'!". אלא שאחרי 44 נקודות ביד אליהו, כבר לא היה ספק מיהו הגדול מכולם באירופה.

היתה תאונה

אתמול צויין בזאגרב יום השנה העשירי למותו של פטרוביץ'. ב-7 ביוני 1993 חזרה הנבחרת הקרואטית מטורניר מוקדם לקראת אליפות אירופה. בחזרה מוורצלאב נחתה הנבחרת בפרנקפורט ועמדה להמריא לזאגרב. פטרוביץ' הודיע למנהלי הנבחרת שהוא חוזר לזאגרב ברכב עם שתי חברותיו - לא רק כדורסל הוא חיבב - אבל מנהלי הנבחרת סירבו. המטוס המתין 54 דקות על המסלול, כאשר פטרוביץ' התווכח עם ראשי הנבחרת, שלבסוף ויתרו לו. אחרי שעת נסיעה מפרנקפורט, ביקש פטרוביץ' מחברתו להחליפו עקב עייפות. הוא נרדם במושב הקדמי ואחרי עשר דקות, משאית שבאה מול רכב ה'גולף' בו נסע, החליקה, עברה את קיר הבטון המפריד והתנגשה חזיתית ב'גולף'. פטרוביץ' נהרג במקום, שתי חברותיו נפצעו.

אבל כבד נפל על קרואטיה. הנשיא, פראניו טודג'מן, מיהר לחזור מיפאן להלוויתו של פטרוביץ', לוויה שהועברה בשידור ישיר בטלוויזיה הקרואטית ושבה נכחו מאה אלף איש, שחלקו לו כבוד אחרון. "אף פצצה שהטילו הסרבים על שיבניק במלחמת האזרחים, לא טילטלה את העיר הזו כמו הידיעה על מותו של הבן האהוב", ספד לו ראש עיריית שיבניק. גם בישראל יש לפטרוביץ' עדת מעריצים, אחד האדוקים שבהם, לבן בן לוי, יצא בסוף השבוע, כמו בכל שנה מאז המקרה, לאזכרה. בעקבות הופעתיו של פטרוביץ' בשנות השמונים, הפך בן לוי, אז כדורסלן נוער בהפועל ת"א, למעריצו המושבע. הוא נסע למחנות האימונים ביוגוסלוויה ולטורנירים גדולים והפך לבן משפחה אצל הפטרוביצ'ים. בעקבות מותו שינה את שם משפחתו לפטרוביץ'.

אלכסנדר הקטן

פטרוביץ' נולד בשיבניק, עיירה קטנה וציורית על חוף הים האדריאטי, שם גדל והתפתח ככדורסלן. כבר בגיל עשר הוא עקב אחרי הליגה הטובה בעולם באמצעות שידורי הליגה האיטלקית. בגיל 15 וחודשיים שיחק לראשונה בקבוצה הבוגרת והיה לשחקן הצעיר ביותר שהופיע אי פעם בליגה היוגוסלווית. באחד המשחקים, סיפר רזימיר חלילוביץ', מאמן הנבחרת הצעירה של יוגוסלוויה, נאלץ "דראז'נה" להתמודד מול אחיו הגדול, אלכסנדר, שהזהירו לפני המשחק "אל תעשה לי את זה". אבל דראזן לא התחשב באחיו, קלע 30 נקודות והשפיל את ציבונה ואחיו. אלכנסדר הגיע הביתה וצעק על אימו ביסרקה: "אני ארביץ לו. לא, אני אהרוג אותו. הוא עשה לי בושות. ככה לא מתנהגים לאח גדול". האמא ניסתה להרגיע ולהפריד אבל אלכסנדר לא נרגע ועזב את הבית בטריקת דלת.

דראזן, מספר בן לוי, הוא 100 אחוז של השקעה ועבודה. "חברים שלו רצו לצאת ולבלות בחברתו, אבל פטרוביץ' הודיע להם שהוא מתאמן. השיטה שלו היתה אימונים קשים גם בשעות הלילה המאוחרות. כשהיו חוזרים מבילוי, הם עדיין היו רואים את פנסי האולם דולקים ודראזן זורק ודואג גם שתמיד יהיו ילדים שיחזירו לו את הכדורים". אגב, פטרוביץ' דחה את חתונתו, כי לא רצה להפריע לעיסוקו האהוב ביותר.

הוא היה חוצפן, לא רק על המגרש, אלא גם בהתנהגותו מחוצה לו. בלא מעט אימונים היו שמים לו פלסתר על הפה, שיפסיק לדבר ולקלל. הוא היה מרגיז ומקניט את הקהל אחרי הסלים שקלע. באולמות כמו יד אליהו, בהם היה מתקבל במחיאות כפיים, נהג לומר שהקהל שלהם מבין כדורסל. ב-1986 אף ירק על אחד השופטים במהלך אליפות העולם בספרד, אחרי שהאמריקאים הפקידו עליו את טיירון בוגס (1.56 מ'), שנדבק לו לגופיה, אילץ את פטרוביץ' לאבד את שלוותו ועצר אותו על 12 נקודות.

ריאל מדריד החליטה להפסיק את הסבל שפטרוביץ' גרם לה - אחרי שבביקוריו בפאביליון סיים עם קרוב לחמישים נקודות - והעבירה אותו לשורותיה בקיץ 1988. הוא לא הצליח ליטול את האליפות מידי ברצלונה ואאודי נוריס, אבל לפחות הוסיף לריאל גביע מחזיקות, בגמר בלתי נשכח בו קלע 62 נקודות (13 סלי שלוש) מול קאזרטה (אוסקר שמידט ענה ב-53 נקודות). ריאל ניצחה 113-117 ולאחר המשחק קיבל פטרוביץ' את הכינוי "מוצארט של הכדורסל" (ב"גאזטה דלו ספורט"). הוא פשוט רקד על המגרש, הטעיות הגוף שלו היו בלתי ניתנות לפיצוח, כושר הקליעה היה מדהים מכל טווח.

החלום האמריקאי

לאחר ששמע שראדג'ה ודיוואץ' קיבלו הצעות מהאן.בי.אי, פטרובץ' חשש שהם יהיו שם לפניו וברח מריאל מדריד לפורטלנד (בחרה בו רק בסיבוב השלישי בדראפט 1986), שהפקידה מיליון ורבע דולר אצל הספרדים. בפורטלנד הוא סבל: ריק אדלמן לא ראה בו מחליף הולם לקלייד דרקסלר ולמרות שהגיע עם פורטלנד לגמר אליפות האן.בי.אי, פטרוביץ' וספסל הם הרי מושגים נפרדים - הוא עבר לניו ג'רזי נטס.

בניו ג'רזי הוא פשוט פרח. בעונת 1992/93 הוא פתח בחמישייה בכל 82 המשחקים ורשם ממוצע של 22 נקודות למשחק, דומה למה שעושה היום דירק נוביצקי. הוא נבחר לחמישייה השלישית של הליגה וצ'אק דיילי היה מאוד מרוצה ממנו. הנטס רצו שיחתום לשלוש שנים נוספות תמורת 15 מיליון דולר, גם פנאתינייקוס הגישה לו הצעה כספית מפתה. אלא שהבחירה בין ההצעות לעולם לא נעשתה.

פטרוביץ' לא היה הכדורסלן האירופי הראשון שמת על הכביש. קדמו לו קוראץ' ומארטין ואחריו נהרגו אחרים. אבל גם עשר שנים אחרי, אמירתו של מירקו נובוסל פשוט מדויקת - אף פעם לא היה ולעולם לא יהיה אחד כמוהו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו