בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דו-קיום, כפי שהסברתי לילדי

בתחרות בפסטיבל חיפה זכתה ההצגה "מוף ומוריס", על פסיכולוג שיוצא עם כלבו לגלות מה עלה בגורל גוריו

תגובות

בשנה שעברה הופסק פסטיבל חיפה להצגות ילדים ונוער בעקבות הפיגוע במסעדת "מצה" בעיר. השנה, הדו-קיום בין יהודים לערבים נהפך לנושא המרכזי של הפסטיבל. זה ניכר, למשל, במבנה של ההצגה "חזרתו של סומסום" מאת עדנאן טראבשה, עם אמל מורכוס בתפקיד הראשי. זה מחזה בסגנון אל-חכוואתי, המשלב בובות וצלליות, ומספר על בנו של דייג המחכה כל יום לשובו של אביו מהים. ההצגה דוברת שלוש שפות: בעיקר ערבית, קצת פחות מזה עברית, ושפת סימנים של שחקנית המתמצתת את ההתרחשויות. ילדים מכל קהל יעד יכולים להבין את המתרחש על הבמה גם בלי להבין את כל המלים.

שאלת השפה של שני העמים עלתה גם בהצגה היפה "אח אח בום-טראח", בבימויו של נורמן עיסא, שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל. שני שחקנים (יואב בר לב ועלי סולימן, שזכו בציון לשבח על תפקידם) מגלמים בהצגה אחים המדברים ביניהם ניב של ארמית, שנשמע כמו עברית, כמו ערבית, וקצת כמו שפה של פעוטות בשלב רכישת השפה ("את לאו אחו" פירושו "אתה לא אח"). השפה אולי זרה, אבל משעשעת ובהירה במידה מספיקה להבנת האירועים.

שני האחים מוצאים קופסה, וכל אחד מהם רוצה לפתוח אותה ללא ידיעת השני. הם מסתכסכים, אבל בסוף מבינים כי כדי לראות מה יש בקופסה, יהיה עליהם לשתף פעולה. אפשר להשליך מהמסר על מצבים שונים. רק ההתעקשות לשלב בתפאורה המתוחכמת של תמיר שפר (שזיכתה אותו בפרס התפאורה) בדים שיוצרים יחד את דגלי ישראל ופלשתין היתה מיותרת. המסר היה ברור גם כך.

טקס נעילת הפסטיבל, ה-13 במספר, בניהולה של דניאלה מיכאלי, התקיים בבמה 2 בוואדי סאליב, ונפתח בקונצרט תיפוף בביצוע להקה של ילדים ערבים ויהודים מבית ספר עממי ה' ומבית הספר הפתוח. את פרס ההצגה הטובה ביותר קיבלה "מוף ומוריס", הצגה אינטליגנטית, מרגשת ומרתקת על הפסיכולוג מוריס וכלבו מוף (אוהד שחר וארז שפריר, שזכו בפרסי המשחק), שכתב וביים יענקל'ה יעקובסון, שזכה בפרס המחזאי.

יום אחד מתברר למוריס כי כלבו מדבר, ולא רק זה, אלא שיש לו דרישות. הוא רוצה לפגוש את משפחתו - הגורים שמופיעים בתמונה שמוריס מראה לו לעתים. השניים נוסעים על האופנוע ופוגשים את הגורים שגדלו - האחד הוא כלב שמירה של הצבא, השנייה דוגמנית, השלישי כלב נחייה של עיוור, והרביעי, לא שפר מזלו, הוא חסר בית. המפגש של מוף עם כל אחד מהם אמנם מתסכל, אבל גם מלמד אותו מעט על משפחתו האמיתית, זאת שבנה עם מוריס.

חבר השופטים, שכלל את הבמאית מיקי מבורך, המוסיקאי אבנר קנר והתפאורן אבי שכוי, קבע כי "כוחה של ההצגה בעידון ובדיוק יוצאי הדופן, ובמערכת היחסים המרתקת בין הדמויות". הבחירה ב"מוף ומוריס" זיכתה את יוצרה בפרס בשווי 10,000 שקלים. חבר שופטים-ילדים - שכלל ארבעה ילדים ממכללת גורדון, המרכזת חוג למחוננים מבתי ספר בחיפה, הילה גולן בת 11, גל ליטני בן 12, מאיה שפורן בת 12, וטל אנגל בת 11 - בחר גם הוא ב"מוף ומוריס", והעניק ליוצרה פרס בסך 3,000 שקלים.

עוד בעלי חיים היו ב"האריה ששאג מיאו", הצגה מלבבת ומגלגלת מצחוק, שכתב וביים דור צויגנבום. על רקע תפאורה מינימליסטית ומבריקה של רות אלדד, מסופר על אריה שמרבה לשאוג, גם כשאין בכך צורך, ועל בעלי החיים בג'ונגל שנמאס להם ממנו. הם מעדיפים את אחיו החתולי והנחמד. מפחד שמא ידיחו אותו הנתינים, יוצא האריה לחיפוש אחר קול חדש. הוא פוגש פרה עצלה, עדר של כבשים המדברות בפה אחד, ינשוף סגול ועוד. השחקן יפתח קמינר זכה בציון לשבח על משחקו, אבל טובים לא פחות ממנו הם שאר חבריו להפקה - טל צידקוני, ארז כהנא ואיציק גבאי.

עוד השתתפה בתחרות ההצגה "יותם פרא אדם" מאת יורם גל ובהפקת נילי דותן-גל. במרכז הצגה זו נמצא יותם (נתלי שילמן), ילד היפראקטיווי הנוטה להסתבך. אביו, טייס באל על, נעדר תכופות מן הבית, וכך גם אמו הרופאה. כאשר אמו חולה, הילד העירוני נשלח לסבתו בקיבוץ (דינה לימון, שזכתה בציון לשבח על משחקה), שתשמור עליו בהעדר ההורים. בקיבוץ נעדרים גם מרכיבים חשובים אחרים מחייו - המחשב, הטלוויזיה וחברים - ובלית ברירה הוא לומד מסבתו האמנית על דברים חשובים שמעט זרים לו.

מחוץ למסגרת התחרות הוצגו "האפצ'יק ושלושת הכובעים", שזכתה בשנה שעברה בפרס הבימוי בפסטיבל; "עוץ לי גוץ לי" היפה של התיאטרון הקאמרי; "בן המלך והעני" של תיאטרון גושן; וכן שתי הצגות בבכורה: "דמעות של אריה" של תיאטרון "מופע" מאת גליה בארי, ו"אין כמו בבית" של תיאטרון פרדס חנה בבימויו של צביקה קורמן. כמו כן הופיע תיאטרון "ארבינו דאל מארה" מרימיני, שהגיע בחסות המכון האיטלקי לתרבות.

ברחבות של אולמות התיאטרון הפזורים בחיפה האביבית נראו "האיש הירוק", ליצן-חייזר הצבוע כל כולו בירוק שנוסע על קורקינט ומכריח אנשים מהקהל להתחתן אתו; אנשים לבנים שאחזו במסיכות לבנות ענקיות והסתובבו בין העוברים והשבים; בובת חרסינה גדולה מציצה מתוך חצאית; לולייני "קפטן זוקיני", קרקס רחוב דינמי וחביב, ואחרים, שבידרו את העוברים והשבים בסוף השבוע של החג.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו