בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלוחמים בנמנום

לילות ללא נחת כאשר נחירות הופכות לדום נשימה

תגובות

פרץ לביא. הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד , 272 עמ', 88 שקלים

לפני שנים רבות היתה תורנות הרופא בסוף-שבוע בבית החולים "הדסה" בירושלים מתחילה ביום שישי בבוקר ומסתיימת ביום ראשון בשעה 5 לפנות ערב. כל זאת בשם "חוק רציפות הטיפול", שקבע כי לטובת החולה (שהיא כידוע בראש מעיינינו) מן הראוי שלא יתחלפו רופאים רבים בתורנות.

ביום א', לאחר כמעט שלושה ימים ללא שינה, סיים ד"ר ד' את משמרתו וחזר בנהיגה זהירה לביתו. ואולם, לאחר שהחל מטפס בדרך העולה מהדסה לקרית היובל נפלה עליו תרדמה והוא התעורר בחדר המיון, פצוע. פרופ' לוטבק ז"ל לא הבין מה הבעיה. "אם ד"ר ד' היה עייף, היה עליו לנסוע לביתו בקו 19 של אגד", אמר הכירורג הוותיק.

רק לאחר כמה שנים, כשהוכח שמתמחים עייפים אינם מסוגלים לתפקד במשך 72 שעות ללא שינה, שונו ההוראות והיום מרבית הרופאים מחויבים להגיע לביתם לאחר משמרת הלילה ולישון (החוק אוסר עליהם להמשיך ולעבוד!). אך מה שברור כיום לגבי מספר שעות המנוחה המינימליות לשם תפקוד מרבי במשך היום לא היה תמיד נחלת הכלל.

המחקר המודרני מצביע על תופעה נוספת ושונה: גם אם אדם שוכב לו במיטתו הנוחה, מכוסה בשמיכתו האהובה בחדר שקט וחשוך, הוא עלול לבלות לילה חסר נחת ולהתעורר עייף ליום חדש, כשכל חפצו להמשיך לישון. הוא עלול גם שלא להתגבר על עייפותו, ובעת נהיגה ראשו עלול לצנוח לפתע, הכרתו תתערפל ובמקרה הטוב יתעורר בחדר המיון, מוקף ברופאים עייפים ותאבי שינה.

במשך הלילה החולה אכן "ישן" שנת ישרים, אלא שבשל פגם אנטומי-פיזיולוגי נחסמת דרך האוויר לריאה, והאדם נחנק. המנגנונים המגינים על הפסקה זו בנשימה מעירים את החולה, והנשימה מתחדשת עד להפסקה הבאה. הנפגע אינו מודע למה שעבר עליו והוא שב לשנתו, לנחירותיו ולהפסקות הנשימה שמספרן עלול להגיע ל-400-300 בלילה אחד. לא פלא שבבוקר הוא מתעורר עייף, שהמלחמה על נתיב האוויר בלילה התישה אותו וגרמה לעלייה בלחץ הדם ולשינויים בלתי רצויים נוספים.

"לילה ללא שינה" הוא ספרו של פרופ' פרץ לביא, פסיכולוג ואחד מחוקרי השינה החשובים בעולם. פגישתי הראשונה עם מעבדת השינה של פרופ' לביא, בטכניון, היתה בערב חשוך אחד. לא היה קשה להיכנס בשערי הטכניון, מכיוון שמלת הקסם "אני למעבדת השינה" הביאה מיד לכך שהשומר הסיר את המחסום ונתן לחסר שינה טרוט עיניים נוסף להיכנס.

הגעתי מוקדם מן המצופה. המעבדה מתחילה בעבודתה רק לאחר השעה תשע בערב. היא כללה שניים או שלושה חדרי שינה עם מיטה עבור הנבדק, שלגופו חוברו חוטים דקים, אלקטרודות, חיישנים, רשמי זרימת אוויר ומכשירים למדידת מידת הזקפה הלילית ומשכה. החוטים עברו לחדר הבקרה וסטודנט לרפואה, שמידת עייפותו לא היתה מבוטלת, עקב במשך הלילה אחר מהלך שנתו של הנבדק.

מבחינתי זו היתה חוויה מיוחדת במינה לעקוב בעזרת המצלמות ותרשימי פעילות הלב והמוח אחר אדם ישן. לא היה רגע משעמם אחד. הנבדק הסתובב במיטה במשך הלילה הארוך, התרשימים הראו כי הוא מקיץ מאות (!) פעמים משנתו. ריווי החמצן ירד לממדים מבהילים (תירגע, אמר לי הסטודנט, זה טבעי).

לא נרגעתי והמשכתי במשך שנים אחדות לעקוב אחר המחקרים הרבים שבוצעו במעבדות המחקר. חלקם פורסמו בעיתונות הרפואית המקצועית וחלקם הוצגו בכנסים המוקדשים לבטיחות בעבודה. המחקרים הוכיחו לכל מי שמתעניין ששינה היא פרק חדש בפיזיולוגיה, והשפעתו חורגת מאיסוף מידע לשמו.

את תמצית הידע שהצטבר בעשרות השנים האחרונות, ושמצביע על כך שרבים מאוד נפגעים מתסמונת זו, המכונה "דום נשימה בשינה", מביא פרופ' לביא בספר שכותרתו עלולה להפיל בפח את אלה המחפשים עוד ספר על חדר המיטות וצפונותיו. כבר בעמוד הראשון ניכר שזה אחד מאותם ספרים נדירים שמצליחים לתאר תגליות רפואיות ומדעיות כאילו מדובר בסיפור בלשי מותח. אם סיפורם המרתק והמופלא של החוקרים שגילו את מחוללי המחלות נקרא בשם "ציידי החיידקים", הרי שהסיפור המתאר שלב אחר שלב את פענוח מהות הנחירה, את גילוי המנגנון המפקח ומווסת את השינה הטובה, היה צריך להיקרא "הלוחמים בנמנום".

מעטים ספרי הלימוד ברפואה שנקראים כספר מתח. במקום סקירת ספרות משעממת מציג המחבר את התהליכים שעברו על העוסקים בחקר השינה, כיצד שלב אחר שלב, תצפית ולאחריה ניסוי, התגלו הממצאים המופלאים. קשה מאוד להבין כיצד "לא שמנו לב" לתופעות טבע פשוטות ביותר, בזמן שסופרים וציירים ראו ותיארו את הדברים. מסעו של המחבר אל תוככי ארכיונים המחיש שהפרעות שינה זכו לתיאורים מפורטים כבר לפני יותר מ-150 שנה. בקטלוג של מאמרים רפואיים מסוף המאה ה-19 נמצאו 900 מאמרים על שינה ו-316 מהם עסקו ב"ישנוניות יתר". ב-1888 הוצג לפני האגודה הקלינית של לונדון תיאור נאמן של סוחר העופות השמן, שהיה לעתים נרדם בחנותו, בעמידה, כשהוא אוחז בתרנגולת. "הנשימה שלו חדלה לחלוטין, בעוד שתנועות בית החזה והבטן העידו על מאמץ נואש לחדשה".

אני מוכן להעיד על עצמי שעם התקדמות הקריאה בספר המתח הזה נוכחתי עד כמה אני, הרופא המרדים שמרבית שעות עבודתו עוברות עליו בהתבוננות מעמיקה באנשים ישנים, בור וחסר ידע בנושא דום הנשימה בשינה. למדתי עובדות היסטוריות חשובות שנעלמו מעיני משך השנים: העובדה שאנטואן לבואזייה, הכימאי הצרפתי שנתן לחמצן את שמו וגילה את חשיבותו, סיים את הגיגיו במכת גיליוטינה במהפכה הצרפתית. למדתי שהמקור למונח "קללת אונידין", המתאר את בן התמותה שנענש בידי האלים בכך שעליו לפקח רצונית על נשימתו, הוא המחזאי ז'אן ז'ירודו. והאם לא חשובה העובדה שבזמן השהייה בחלל נעלם דום הנשימה בשינה, וכך מובטחת לנו שינה טובה בעת הטיסה לכוכבים רחוקים? כל סטודנט לרפואה יודע לתאר את נשימת צ'יין סטוקס, אך מעולם לא ידעתי שהראשון שתיאר את התופעה (ושמו נשתכח) היה ג'ון הנטר, 37 שנים קודם לכך.

אך בעיקר נפרשת לפנינו היריעה כולה, על הידוע ועל המחכה עדיין לפתרון: מה הקשר בין משקל הגוף לדום נשימה בשינה? איך משפיעה התסמונת על יכולת הלמידה בקרב ילדים? מה השפעתה על פעילות מינית, על עייפות, על תאונות דרכים, על נהיגה, על נמנום ביום ובלילה. וכיצד להתגבר על מצב זה.

העברית בספר קולחת, ובניגוד לספרי רפואה המשתמשים במונחים הידועים לכותבי מילונים בלבד, הרי שכאן העורכת הלשונית עשתה מלאכה הראויה לשבח. והעיקר, זה הספר, בה"א הידיעה, שכדאי לקרוא במיטה לפני השינה.

פרופ' יואל דונחין הוא מומחה להרדמה בבית חולים הדסה עין-כרם בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו