בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסע העסקים של סבא

האם פרסקוט בוש, סבו של הנשיא ג'ורג' בוש, היה מעורב בעסקים עם גרמניה הנאצית? טענות ברוח זו עלו שוב ושוב במשך השנים ורק עכשיו החליטה המשפחה להתמודד איתן בספר חדש על עברו של האיש שבנו ונכדו נבחרו לתפקיד הרם ביותר בארצות הברית

תגובות

שבועות אחדים לפני שהנשיא ג'ורג' בוש ביקר באושוויץ, התפרסמה בארצות הברית לראשונה הגרסה הרשמית של משפחתו על הקשרים שיוחסו לסבו, פרסקוט בוש, עם הנאצים, בעת שכיהן כדירקטור בבנק "יוניון בנקינג קורפוריישן". הגרסה המשפחתית התפרסמה בספר "חובה, כבוד, מדינה - חייו ומורשתו של פרסקוט בוש", מאת מיקי הרשקוביץ. עיקרי הגרסה: לקוח אמריקאי של הבנק פתח בו חשבון בשביל חברה גרמנית; בחשבון הופקדו שני מיליון דולר; ב-1942 התברר שהלקוח האמריקאי הוא איש-קש של בכירים במפלגה הנאצית, שהבריחו באמצעותו את הכסף לארצות הברית.

הרשקוביץ מספר שפרסקוט בוש זומן לחקירה, שבה ניסו הרשויות האמריקאיות לבדוק עד כמה הוא מעורב בניסיון להלבין את כספי הנאצים. "הוא סיפר לרשויות את כל מה שידע ונתן להם מסמכים", הוא אומר. לא הוגש נגדו כתב אישום, אבל בנובמבר 42' נתפסו נכסי הבנק על פי החוק נגד סחר עם האויב. חודש אחר כך נתפסו נכסיהן של שתי חברות נוספות שסחרו עם הנאצים. בוש היה דירקטור גם בשתי החברות האלה. הבנק התפרק ב-51'; בוש קיבל 750 אלף דולר תמורת מניותיו ושנות עבודתו בבנק.

"במשפחה יש תחושה לא נעימה סביב הפרשה", אומר הרשקוביץ בשיחת טלפון מטקסס. "אף אחד לא רוצה ששמו יהיה קשור עם הנאצים, אבל פרסקוט בוש לא עשה שום דבר רע ולא התכוון לעשות שום דבר רע. הוא היה מעורב בזה רק משום שרצה לסייע ללקוח אמריקאי של הבנק. הוא לא היה בגרמניה ולא עשה עסקים באופן ישיר עם הנאצים. גם הכסף לא חזר בסופו של דבר לגרמניה. בני המשפחה ידעו מעט מאוד על הפרשה".

"אני לא יודע איך הסיפור הזה עלה פתאום", אומר פרסקוט בוש הבן, דודו של הנשיא הנוכחי, בשיחת טלפון מביתו בגריניץ', קונטיקט. "אבי היה שותף קטן בבנק, לא היה לו מה לומר בנושאי ניהול והוא לא דיבר איתנו על זה. לנו נודע על הפרשה מקריאה בעיתונים".

ספרו של הרשקוביץ הוא התשובה של משפחת בוש לשמועות הרבות על קשריו של פרסקוט בוש עם הנאצים. הרשקוביץ, בעל טור ספורט ב"יוסטון כרוניקל" וחבר קרוב של הנשיא בוש האב, כתב את הספר לבקשתו. "הנשיא אמר לי שאביו היה אדם גדול והוא היה רוצה שאנשים ישמעו עליו", סיפר הרשקוביץ לעיתון הוואשינגטוני "רול קול". ג'ורג' בוש האב, אשתו ברברה ורבים אחרים מבני המשפחה דיברו עם הרשקוביץ ואף ניתנה לו גישה לספרי המשפחה. "התקופה ההיא עדיין מעניינת מאוד את האמריקאים, כמעט בכל ראיון אני נשאל על זה", הוא אומר.

הנכד לא אשם

יותר מ-50 אלף אתרי אינטרנט עוסקים בקשרים של פרסקוט בוש עם הנאצים. גם העיתונות עסקה בזה. באפריל 2001 מצא כתב "בוסטון גלוב", מייקל קרניש, כתבה ב"ניו יורק הרלד טריביון" שפורסמה ביולי 42'. על פי הכתבה ב"טריביון", אחד ממממניו של אדולף היטלר הפקיד שלושה מיליון דולר בבנק האמריקאי שבוש היה אחד משבעת הדירקטורים שלו. "אילו הקשר הנאצי היה נחשף", כתב קרניש, "זה היה גורם מבוכה רבה. בוש ושותפיו הסבירו לממשל האמריקאי שהם עשו טובה ללקוח. המצב החמיר כשהממשלה תפסה את נכסי הבנק, פעולה שיכלה לגדוע את שאיפותיו הפוליטיות של בוש. אולם מעורבותו לא נחקרה על ידי העיתונות ויריביו הפוליטיים כעבור עשר שנים, כשהוא התמודד על משרת סנטור".

בפברואר השנה הזכיר ה"דיילי אקספרס" הבריטי את הפרשה בקצרה. בנובמבר 2000 דיבר עליה ג'ון לופטוס, סגן יו"ר מוזיאון השואה של פלורידה, שהיה בעבר איש היחידה לחקירת פשעי הנאצים במשרד המשפטים האמריקאי. בפסטיבל הקריאה של העיר סרסוטה בפלורידה, בין דוכני הספרים המוזלים ואלפי המשתתפים בקרנבל הקריאה הססגוני, הפרה הרצאתו של לופטוס את החגיגיות. "חלק מהונה של משפחת בוש", הוא אמר, "נוצר בעקבות מעורבותה של המשפחה בבנק אמריקאי שהיה בשליטת הנאצים".

לטענת לופטוס, תעשיינים גרמנים היו הבעלים האמיתיים של הבנק. הם העבירו כספים לבנק האמריקאי באמצעות בנק נוסף שהיה בשליטתם בהולנד, אחרי שארצות הברית נכנסה למלחמה בסוף 1941. העיתון "סרסוטה הרלד טריביון", שדיווח על האירוע, כתב שהרצאתו של לופטוס העלתה דמעות בעיני רבים מהמאזינים. "אני בהלם מוחלט", אמרה ננסי קראוס מפונט גורדה. "חבל שהעניין הזה לא עלה לפני הבחירות. בעלי הצביע לבוש. אני לא חושבת שהוא היה מצביע למענו אילו היה יודע".

מדוע חיכה לופטוס עם הפרסום? "חשבתי שלא ראוי לדבר על זה לפני הבחירות", אומר לופטוס. "הנכד לא אשם בחטאי סבו. אולם בכל אופן חשוב שאנשים יידעו את זה". כעשר שנים מסתובב לופטוס עם הסיפור הזה. הוא פירסם אותו לראשונה בספר "המלחמה החשאית נגד היהודים" שכתב ביחד עם מארק ארונס, עיתונאי אוסטרלי, ויצא לאור ב-94'. פרק 16 בספר עוסק בג'ורג' בוש, הנשיא ה-41 של ארצות הברית, ובאביו, פרסקוט בוש.

פרסקוט בוש נכנס לעולם העסקים בעזרתו של אבי-אשתו, ג'ורג' הרברט ווקר, שב-1900 הקים בסנט לואיס בנק השקעות. אחר כך עבר הבנק לכתובת היוקרתית וול סטריט 1 בניו יורק, שם התקשר עם חברת הרימן ומונה לנשיאה. ב-1926 הוא מינה את חתנו פרסקוט בוש לסגנו. הם שלטו, באמצעות החברה, בבנק ההשקעות הניו יורקי יוניון בנקינג קורפוריישן. ב-1931, כאשר ווקר פרש מחברת הרימן, פרסקוט בוש נשאר שם. "יש מי שאומרים שפרסקוט בוש התמחה בהשקעות בריטיות בגרמניה הנאצית בזמן שווקר טיפל בהשקעות האמריקאיות", כתבו לופטוס וארונס.

ב-1931 התמזגה חברת הרימן עם חברת השקעות בריטית-אמריקאית. החברה החדשה נקראה האחים בראון הרימן, ופרסקוט בוש היה מבכיריה. ב-34' הוא הצטרף למועצת המנהלים של יוניון בנקינג קורפוריישן. ווקר לא ניתק לגמרי את קשריו עם חברת הרימן, ועסק במבצעים האמריקאיים של חברת הספנות המבורג-אמריקה. אוניות החברה הבריחו לארצות הברית סוכנים גרמנים, עלוני הסברה וכסף שנועד לשחד פוליטיקאים אמריקאים ולהטות אותם לטובת גרמניה הנאצית.

חברת האחזקות של המבורג-אמריקה היתה החברה של ווקר, "ספנות ומסחר אמריקאיות", שחלקה משרדים עם יוניון בנקינג. האחים רולנד ואווריל הרימן היו שותפים בחברת האחזקות של ווקר באמצעות חברת אחזקות משלהם, התאגיד ה-15 של הרימן, שנוהל ממשרדיו של ווקר. הדירקטורים של החברה הזאת היו אווריל הרימן, ג'ורג' ווקר וחתנו פרסקוט בוש.

ב-34' החלה להתנהל בארצות הברית חקירת קונגרס, שנועדה לבדוק אם חברת הספנות המבורג-אמריקה סיבסדה את התעמולה הנאצית בגרמניה ובארצות הברית. "עד לרגע זה איננו יודעים אם פרסקוט בוש נשאר במועצת המנהלים מתוך נאמנות לחמיו (ווקר) או בגלל הכסף", כתבו לופטוס וארונס בספרם. לטענתם ניסה בוש להסתיר את המסחר של החברות שהיו בשליטתם עם לקוחותיהם הנאצים. לשם כך הוא שכר את עו"ד, אלן דאלס, שניסה לטשטש את הקשר בין בראון הרימן לחברות נאציות (ב-1953 מונה דאלס לראש הסי-אי-איי).

כשהפרשה התפוצצה בעיתונות האמריקאית, עבר פרסקוט בוש שינוי דרמטי. הוא התנדב לעמוד בראש ארגון שגייס 33 מיליון דולר למען המאמץ המלחמתי. בנו, ג'ורג' בוש, התגייס לצבא "בניסיון אמיץ להציל את כבודה של המשפחה", כותבים לופטוס וארונס. בנובמבר 42', כשג'ורג' בוש היה פרח טיס, נתפסו מניות יוניון בנקינג. כעבור ימים אחדים נתפסו שתי חברות בנות של יוניון בנקינג, בהן התאגיד ההולנדי-אמריקאי. אחר כך נתפסו שלוש חברות נוספות: התאגיד ה-15 של הרימן, חברת הספנות המבורג-אמריקה ותאגיד שלזיה-אמריקה.

"ממשלת ארצות הברית מצאה שחלק גדול מהאימפריה הכלכלית של פרסקוט בוש פעל למען גרמניה הנאצית וסייע למאמצי המלחמה הגרמנים", כתבו לופטוס וארונס, אבל לא פירטו. לפי ספרם הפרשה התפוגגה אחרי שווקר התנדב לנסוע ללונדון, למפקדת בעלות הברית, כדי לייעץ שם בענייני לוחמה פסיכולוגית.

שירות יוצא דופן

כאשר הספר יצא לאור הוא סוקר בהרחבה ב"ג'רוזלם פוסט", שלא הזכיר את הפרק שעוסק בקשר הנאצי של פרסקוט בוש. גם ה"נורת'רן קליפורניה ג'ואיש בולטין", שכתב על הספר, לא הזכיר את הפרק. ג'ורג' בוש כבר לא היה נשיא אז, והעניין במשפחת בוש היה מועט. גם אייב פוקסמן, מנכ"ל הליגה נגד השמצה, שכתב על הספר ב"ג'ואיש פרס", התעלם מהפרק שעוסק בבוש. פוקסמן לא אהב את הספר. המקורות שלהם אנונימיים, הוא טען. "לופטוס וארונס מנסים לזכות באהדת הקהילה היהודית לרעיונותיהם", הוא כתב. "אבל תיאוריות של קונספירציות לאורך ההיסטוריה רק גרמו נזק ליהודים". רק כתב "הארץ" בניו יורק, חיים הנדוורקר, שריאיין את המחברים באוקטובר 94', הזכיר בקצרה שחברת יוניון בנקינג "סיפקה שירותים פיננסיים לנאצים ובכלל זה סייעה להם להלבין כספים בארצות הברית".

בליגה נגד השמצה בניו יורק מכירים את הפרשה אבל לא מתכוונים להתגייס למערכה נגד משפחת בוש. "מאוד לא ברור מה קרה שם", אומר קן ג'יקובסון. "בוש היה מעורב בחברת השקעות שהשקיעה בבנק, נכסי הבנק נתפסו. זה מה שאנחנו יודעים. אין מספיק עובדות כדי לדעת מה הקשר של פרסקוט בוש לכל זה, לא ברור אם הוא ידע על זה ומה מידת המעורבות שלו. אנחנו לא חוששים לצאת בהצהרות מקוממות, אבל כשההוכחות לא מספיק ברורות לא נוקיע מישהו כאנטישמי. בכל מקרה זה לא קשור לנשיא הנוכחי".

למרות ההתעלמות היחסית ממחקרו לופטוס אינו מרפה. בשנה האחרונה הוא גילה שתאגיד שלזיה-אמריקה, שבוש היה אחד מהדירקטורים שלו, סיפק פחם לאושוויץ והעסיק פועלי כפייה מהמחנה במכרות שלו. לופטוס, בן 52, נולד בבוסטון למשפחה אירית-קתולית. הוא בעל השכלה משפטית, ובשנים 81-'77' עבד ביחידה לחקירת פשעי הנאצים והגיש תביעות נגד נאצים שנכנסו לארצות הברית באופן בלתי חוקי אחרי מלחמת העולם השנייה.

לופטוס עזב את היחידה, לטענתו במחאה על כך שהממונים עליו סירבו לאפשר לו להתעמק במסמכים מסווגים שהוכיחו כי שירותי הביון האמריקאים והבריטים ידעו שהנאצים משמידים את היהודים כבר בשלבים מוקדמים של ההשמדה. ניל שר, שהיה הבוס של לופטוס ביחידה והיום יועץ ביטחוני בוואשינגטון, אומר ש"ג'ון בחור נפלא, אבל הוא רגיל לחשוב על כל דבר במונחים של קונספירציה. לפעמים הוא צודק. לפעמים הוא מותח דברים קצת יותר מדי רחוק. לפעמים הוא מגבה את דבריו במסמכים אבל קורה גם שהוא מעלה הנחות שאין מאחוריהן מסמכים".

אחרי שעזב את משרד המשפטים ייצג לופטוס בבתי משפט סוכני מודיעין שרצו לפרסם פרשיות שנודעו להם בעת עבודתם. הוא כתב ארבעה ספרים, שניים מהם ביחד עם מארק ארונס. גם הספר השני שכתבו עוסק בספיחיה של מלחמת העולם השנייה. שמו, "השילוש הלא קדוש: הוותיקן, הנאצים והמודיעין הסובייטי", ובו הם מתארים איך האפיפיור פיוס ה-12 סייע להבריח פושעי מלחמה נאצים מאירופה, בשיתוף פעולה עם שירותי הביון של ארצות הברית, בריטניה וצרפת. במאי 2002 קיבל לופטוס את פרס יצחק רבין מהפדרציה היהודית של מחוז פינלס בפלורידה, על שירות יוצא דופן לקהילה.

בספרו החמישי, שייצא לאור בקרוב, מנסה לופטוס להראות מי עמד מאחורי יוניון בנקינג קורפוריישן. לטענתו, פרסקוט בוש היה איש-קש של פריץ טיסן, תעשיין גרמני ידוע שסייע במימון עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון. טיסן אמנם הסתכסך אחר כך עם היטלר וברח מגרמניה הנאצית, אבל חוקרים בריטים ואמריקאים נכשלו במשך ארבע שנים, בין 45' ל-49', בניסיונם לשמוע ממנו באילו בנקים זרים הוא הפקיד את כספו.

"הם נכשלו במשימתם משום שלא שאלו אותו את השאלה הנכונה", כותב לופטוס במאמר שיראה אור בספר החדש. "טיסן לא היה זקוק לבנק זר. משפחתו היתה בעלת שליטה בשרשרת של בנקים. הוא לא היה צריך להעביר את נכסיו לבנק זר בסוף מלחמת העולם השנייה. כל מה שהוא היה צריך לעשות זה להעביר את מסמכי הבעלות, המניות, אגרות החוב והנאמנויות מהבנק שלו בברלין דרך הבנק בהולנד לחבריו האמריקאים בניו יורק, פרסקוט בוש וג'ורג' הרברט בוש".

"האם ידע בוש על הקשר הנאצי?" שואל לופטוס ומשיב: "הוא היה מנהל בכיר בחברה והיה עליו לדעת שיוניון בנקינג הוא צינור שהעביר כסף נאצי מהולנד לארצות הברית". יוניון בנקינג, אומר לופטוס, היה חוליית מפתח במכונת הלבנת הכספים של טיסן. "הבנק של בוש סייע למשפחת טיסן לייצר את הפלדה למכונת המלחמה הנאצית. במכרות הפחם של טיסן עבדו פועלי כפייה יהודים". אם כל זה נכון יש פה סיפור, אומר ניל שר.

משפחה מאושרת

פרסקוט שלדון בוש נולד במאי 1895 בקולומבוס, אוהיו. אביו, סמואל פרסקוט בוש, היה דמוקרט בנטייתו הפוליטית ומהנדס מכונות שניהל בית חרושת שייצר ציוד לרכבות. פרסקוט בוש גדל בכור היתוך: בבית הספר בקולומבוס הוא למד עם ילדים שחורים וילדים ממוצא גרמני. "זה נתן לי תחושת איזון בנוגע לבעיות אתניות והיה מועיל בחיי מאוחר יותר, במיוחד בחיים הפוליטיים", הוא אמר ב-66' למראיין של פרויקט קולומביה להיסטוריה שבעל פה.

במלחמת העולם הראשונה הוא שירת בחזית הצרפתית במשך עשרה שבועות. "זה היה מרגש מאוד", הוא אמר באותו ראיון. הוא למד בייל והיה חבר באגודת הסטודנטים היוקרתית "גולגלות ועצמות", שחבריה השתעשעו בגניבת שלדים מקברים. כשסיים את לימודי התואר הראשון רצה להמשיך ללמוד משפטים, "אבל לאבי לא היה כסף לתמוך בי", הוא סיפר בראיון ההוא.

"יש כמה סיבות לעובדה שהוא לא למד משפטים, אולם אף אחת מהן אינה קשורה לחוסר כסף", כתב הרברט פרמט בספרו על הביוגרפיה של ג'ורג' בוש, הנשיא הקודם, "חייו של ינקי כוכב בודד". "אביו היה אדם אמיד מאוד שחי ברווחה שרק מעטים ידעו כמוה באותה תקופה", כתב גם קרניש ב"בוסטון גלוב".

עבודתו הראשונה היתה במפעל לייצור אוכפים. הוא המליץ לבעלים למכור את המפעל הכושל. הם קיבלו את ההמלצה ומאז רכש לעצמו מוניטין של אדמיניסטרטור מוכשר. משם הוא עבר לעבוד בחברה שייצרה ציפויי רצפה. בתעודת הלידה של ג'ורג' בוש (האב) נכתב שאביו הוא יצרן גומי. אחרי שהבעלים של החברה הואשם במעשי מרמה ונכלא, מכר פרסקוט בוש את בית החרושת למפעל גומי בבוסטון. כשהחברה הבוסטונית נמכרה למפעל גדול בניו יורק הוא עבר לגור בגריניץ', קונטיקט.

ב-1921 הוא נישא לדורותי ווקר, בתו של המיליונר ג'ורג' הרברט ווקר. פרסקוט בוש היה נחוש לפלס את דרכו בעולם לבדו, בלי עזרת אביו או חמיו, אבל ב-1926 הוא הצטרף לחברת הרימן שחמיו, ווקר, היה נשיאה. בוש התמנה לסגן נשיא, היה אחראי על גיוס לקוחות חדשים ודירקטור בשורה ארוכה של חברות בנות, שבקצתן היה גם שותף משני. ביוניון בנקינג, למשל, היתה לו מניה אחת.

אשתו דורותי היתה אתלטית יפהפייה. כמה שעות לפני שילדה את בנה הראשון עוד שיחקה בייסבול. "אילו לא היתה מתחתנת היא היתה אלופת העולם בטניס", אומר בנם, פרסקוט בוש, בראיון בלעדי מביתו בקונטיקט. שלושה ימים למחשבה נדרשו לו ולאשתו בט עד שניאות לשוחח על אביו.

חמישה ילדים נולדו לפרסקוט שלדון בוש ולאשתו דורותי. הבכור נקרא פרסקוט, על שם אביו, והוא יועץ לעסקים עצמאיים. אחריו נולדו ג'ורג' (הנשיא לשעבר), ננסי, ג'ונתן (בנקאי ניו יורקי שהמשיך לעבוד בחברת ההשקעות המשפחתית אחרי אביו) וויליאם, איש כספים מסנט לואיס.

בבית שבגריניץ' ניהלה המשפחה אורח חיים מסודר וקפדני. "הורי עודדו אותנו לשחק במשחקי ספורט שונים", אומר פרסקוט בוש. "הם היו אנשים צנועים ולא אהבו התרברבויות ורצו שגם אנחנו נהיה ענווים וצנועים כמוהם. אבי היה אדם חכם, עם חוש הומור ויושרה. מלה שלו היתה מלה. הוא היה איש משפחה, לא כמו הרבה גברים אחרים, הוא תמיד היה בסביבה כשאמי היתה צריכה תמיכה. הוא היה אדם בעל אמונות רבות, הוא האמין בארצות הברית של אמריקה והיה נוצרי אדוק. הוא היה ליברלי עם אנשים, ושמרני ביחסו לכסף. בסך הכל היינו משפחה מאושרת מאוד וגם היום אנחנו משתדלים להיפגש כמה שיותר".

הביוגרף פרמט מתאר את פרסקוט בוש כגבר גבוה (1.90 מטר) ומרשים מאוד. בני משפחתו אמרו בראיונות עיתונאיים רבים שהוא היה אדם נוקשה. בארוחות הבוקר הוא האיץ בילדיו לקרוא עיתונים ולהתפלל. בכל יום ראשון הלכה המשפחה לתפילה בכנסייה האפיסקופלית שבוש היה חבר במועצת המנהלים שלה. הוא אף היה חבר במועצת העיר גריניץ'. הילדים פחדו ממנו. מלות המפתח בביתו היו חובה ומשמעת, כותב פרמט. על הילדים נאסר לבלות בימי ראשון, כשהוא דיבר הילדים שתקו.

"הוא היה אדם מפחיד מאוד", אמר בנו ג'ונתן ל"דאלאס מורנינג ניוז" ב-99'. ג'ב בוש, מושל פלורידה, אחיו של הנשיא הנוכחי ונכדו של פרסקוט בוש, סיפר להרשקוביץ שמה שהוא זוכר מסבו זו העובדה שילדיו פחדו ממנו. "בביקורים בביתו ענבנו עניבות", סיפר הנשיא הנוכחי ל"טיים" באוגוסט 2000. "הוא תבע מבני משפחתו רמה מוסרית גבוהה", אמר ל"בוסטון גלוב" צעיר בניו, ויליאם, "הוא חי על פי עשרת הדיברות".

האיש שסחר עם גרמניה הנאצית לא אהב בדיחות גזעניות. פעם סיים בפתאומיות משחק גולף עם חבר שהתבדח על השחורים. "אני לא מוכן לשמוע שפה כזאת", אמר לו. הוא אסר על ילדיו לדבר על מין, כסף ופוליטיקה. כשאחיו התגרש ונישא לאשה אחרת הוא סירב לארח אותה בביתו. כשנישואיו השניים של אחיו התפרקו הוא ניתק את קשריו אתו.

בגיל 55 לפוליטיקה

בשנת 1950 התמודד פרסקוט בוש על מקום בסנאט מטעם המפלגה הרפובליקנית בקונטיקט. "הוא האמין שלפני שאתה נכנס לפוליטיקה אתה עושה כסף ודואג למשפחתך", אמר נכדו, הנשיא הנוכחי, ל"טיים". "הוא אמר פעם שהדבר הכי חשוב שאדם יכול לעשות זה שירות למען הציבור".

יומיים לפני הבחירות התפרסמה ידיעה שלפיה בוש היה נשיא חברה שייצרה אמצעי מניעה. בקונטיקט, שרבים מתושביה היו קתולים, הפצת אמצעי מניעה, לרבות קונדומים, היתה אסורה. בוש הכחיש, אבל הפסיד בבחירות בפער קטן של 1,102 קולות. שנתיים אחר כך הוא ניסה להתמודד שוב, אבל לא זכה במועמדות הרפובליקנית. הוא כבר חשב לוותר על שאיפותיו הפוליטיות כשהסנטור של קונטיקט מת. "מנהיגי המפלגה התחננו שאציג את מועמדותי", הוא סיפר.

אבל אז נתקל פרסקוט בוש במכשול נוסף. אווריל הרימן, שותפו לשעבר בחברת הרימן (שהיה אחרי המלחמה שר המסחר, מושל ניו יורק מטעם הדמוקרטים ושגריר בברית המועצות), תמך במועמד הדמוקרטי, אברהם ריביקוף. "הוא נשבה בידי השמאל הקיצוני", הסביר בוש הפגוע. כדי לזכות באהדת המצביעים בידר אותם בשירה באספות של המפלגה. "רציתי שהבוחרים יחשבו שאני אמנם בנקאי ניו יורקי, אבל אני מנסה לגרום לאנשים קצת הנאה", הוא אמר.

השיטה עבדה ובוש גבר על ריביקוף בפער של 31,110 קולות. להרשקוביץ סיפרה ברברה בוש, שאחרי הבחירות הוא החזיר לכל תומכיו את הכספים שתרמו לו. "הוא ישב וכתב צ'קים", היא אמרה. "איפה עוד רואים פוליטיקאים כאלה?"

כסנטור הגדיר בוש את עצמו "פרוגרסיווי מתון". הוא עסק בעיקר בעניינים מקומיים, אבל עיקר פרסומו בא לו ממאבקו בסנטור ג'וזף מקארתי, עמיתו למפלגה, שניהל ציד מכשפות נגד קומוניסטים. בוש התנגד לפגיעה בעניים בתוכניות כלכליות, ותמך בהעלאת מסים. הוא התנגד לטיסות לחלל, "את הכסף הזה צריך להוציא על שיפור תנאי החיים בכוכב הזה", אמר. הוא סייע להקמת חיל השלום, היה מיודד עם הנשיא הרפובליקני אייזנהאואר והיה מקורב לג'ון קנדי הדמוקרט, כשהיה סנטור, אם כי זילזל בשושלת הקנדים. "זה יוצא דופן", הוא אמר, "הם אף פעם לא היו בעסקים, הנערים, הם צמחו מתוך הפוליטיקה".

ב-62' בריאותו התרופפה, הוא רזה ונחלש והחליט לא להתמודד שוב על מקומו בסנאט. "זו היתה טעות", אמר ארבע שנים אחר כך. "הצטערתי הרבה פעמים על ההחלטה הזאת. כשאני לא עושה כלום אני נמצא תחת לחץ גדול יותר. אחרי שאתה נחשף לפוליטיקה, וזה בא לי בגיל מאוחר, 55, זה נכנס לך לדם, ואז כשאתה פורש שום דבר כבר לא מרגש אותך יותר".

הוא ניסה לייצר לעצמו ריגושים באמצעות מעקב צמוד אחרי הקריירה הפוליטית של בנו, ג'ורג' בוש. הוא התרים את חבריו למסעות הבחירות של בנו ודיבר עם חבריו בקונגרס כדי שישריינו לו מקום בוועדות יוקרתיות. בקיץ 72' חלה פרסקוט בוש בסרטן ריאות. הוא מת באוקטובר אותה שנה ונקבר בבית הקברות בגריניץ'. אלמנתו, דורותי, אמרה בהלוויה שהוא העניק לה את החיים הנעימים ביותר שאשה יכולה לחוות. היא מתה כעבור 20 שנה בגיל 91.

בנה ג'ורג', אביו של הנשיא הנוכחי, סיפר להרשקוביץ שאביו היה עד יומו האחרון פוליטיקאי ובנקאי. ג'ורג' בוש, שהיה אז שגריר ארצות הברית באו"ם, ביקר את אביו בבית החולים ימים ספורים לפני מותו. הוא סיפר לאביו על ארוחת צהריים שאכל עם שר החוץ הסובייטי, אנדריי גרומיקו. פרסקוט בוש כבר התקשה לנשום ולזוז. "להפתעתי הוא ניסה להתרומם במיטה", סיפר בוש להרשקוביץ. "'מי שילם?' הוא שאל". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו