בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמנות אצבעות בגישה הוליסטית

איבו פוגורליץ', אחת הדמויות המסקרנות בפסנתרנות של ימינו, יופיע השבוע בשלושה רסיטלים בישראל. בראיון הוא אומר: "איני אוהב לדבר על עמיתי הפסנתרנים, כי רק למעטים מהם יש מושג על האסכולה הטהורה שירשתי"

תגובות

מאז נסיקתו למרכז הבמה בתחרות שופן בוורשה, ב-1980, מעורר הפסנתרן הקרואטי איבו פוגורליץ', יליד 1958, סקרנות עצומה - ולא רק בהיבט המוסיקלי. במעמד הנחשב בוורשה פוגורליץ' נכשל כביכול, מאחר שלא הועלה לשלב הגמר; אבל מרתה ארחריץ', שהיתה בין השופטים, טענה קבל עם כי עמיתיה לשיפוט כשלו. האיש הזה גאון, הצהירה, ונתנה בכך דחיפה אדירה לפרסומו.

חייו האישיים של איבו פוגורליץ' עוררו תמיד סקרנות. ב-1980 נשא לאשה את מורתו, פסנתרנית גרוזינית ושמה אליס קסרדזה, שהיתה מבוגרת ממנו ב-20 שנה והקפיד להציג אותה תמיד כאורים וכתומים של התפתחותו כמוסיקאי. ב-96' מתה קסרדזה, והאמן המתאבל הפסיק להופיע למשך שנתיים.

בישראל ביקר בראשונה ב-1988, והשבוע ינגן כאן, בין השאר, יצירה שהשמיע אז - הסונטה אופוס 111 של בטהובן. ברסיטל תנוגן גם הסונטה אופוס 78 של בטהובן, ובנוסף לכך - יצירות מאת סקריאבין ורחמנינוב. אירוע מיוחד זה הוא איפוא אתגר לאמן ולקהל כאחד. על אותה תוכנית, אגב, יחזור פוגורליץ' גם בהופעה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, באוקטובר הקרוב.

"לפני שהכרתי את אליס קסרדזה סבלתי מבחינה מסוימת מ'חינוך פסנתרני גרוע'", אומר איבו פוגורליץ'. "זו גם הסיבה שאיני נוהג לדבר על פסנתרנים אחרים ולמתוח ביקורת עליהם. איני אוהב לדבר על עמיתי, כי רק למעטים מהם יש מושג על האסכולה הטהורה שירשתי".

בתשובה לשאלה על הקריירה של אחיו הצעיר לוברו, אשר השתתף ללא הצלחה בתחרות רובינשטיין בתל אביב לפני שנים אחדות, עונה פוגורליץ' בקיצור: "אינני יכול לדבר על נגינתו. הוא שייך לגישה שונה, לעולם אחר. לא הייתי בקונצרטים שלו".

פוגורליץ' עצמו יסד לפני עשר שנים, בעזרת תורמים, תחרות פסנתר חדשה על שמו בפסדינה שבקליפורניה, אשר נהנתה לדבריו מתקציב עתק. תחרות פוגורליץ' התקיימה רק פעם אחת, ב-94', שני הזוכים בה קיבלו 75 אלף דולר כל אחד, ואחר כך התפרקה.

איך אפשר להגדיר את אמנות האצבעות המיוחדת שלך?

פוגורליץ': "אני מחובר לאסכולה של ידע השואבת את שורשיה ישר מבטהובן, מליסט, שתלמידו זילוטי לימד את מורתה של רעייתי אליס, וגם לאמנות ה'בל-קנטו' ('הזמרה היפה') האיטלקית".

זמרה?

"בהחלט".

פוגורליץ' מסביר כי מורתה של אשתו המנוחה היתה מוסיקאית פטרבורגית, רוסייה ממוצא יהודי ושמה נינה גיאורגייבנה פלשצ'ייבה, אשר למדה בין השאר אצל זילוטי, אצל אגון פטרי ואצל דביסי, ואשר התגלגלה לגרוזיה בימי מלחמת העולם השנייה. אותה פלשצ'ייבה היתה מופיעה (בדומה, הוא מזכיר, לנינה קושיץ, אהובתו של רחמנינוב) ברסיטלים שבחלקם האחד זימרה ובחלקם פרטה על הקלידים. את האסכולה שירש מאפיין איפוא פוגורליץ' כשילוב של הארכיטקטורה הסימפונית של בטהובן, הווירטואוזיות של ליסט וההיקסמות של שניהם מאמנות הזמרה. "את הידע קיבלתי מרעייתי המנוחה, אליס קסרדזה, ועכשיו אני מוסיף ושותה מאותו מעיין באמצעות שיעורים אצל מרינה אמבוקדזה, חברתה של אליס, שגם היא היתה תלמידה של פלשצ'ייבה".

אמבוקדזה מתגוררת כיום בזגרב. בהקשר של אסכולת הנגינה מזכיר פוגורליץ' כי המלחין והפסנתר סרגיי רחמנינוב, למשל, לא קיבל חינוך מוצלח במיוחד במובן הטכני. "הוא היה בוחר לנגן בטמפי מהירים מאוד מפני שלצליל שלו לא היה עומק ויכולת להימשך. מהירות היתה אצלו אמצעי לקיים קשר בין הצלילים".

ובאחרונה, מזכיר פוגורליץ', "הוביל אותו הגורל", כדבריו, להיכרות מעניינת נוספת הטווה קשר בין אמנות הפסנתר כפי שהוא מבין אותה ובין עולם הזמרה. מדובר באיש עסקים גרמני קשיש ושמו הנס טראוטמן, אשר היה תלמידו היחיד של בנימינו ג'ילי. הזמר האיטלקי האגדי לימד את טראוטמן את טכניקת הנשימה המיוחדת ששלט בה, אשר איפשרה לו להחזיק צלילים ארוכים מאוד באמצעות שאיפות קטנות, בלתי מוחשות למאזין.

דמות חשובה נוספת בחייו של איבו פוגורליץ' בשנים האחרונות הוא מאמן הכושר שלו, מירוסלב דודיק. "בשש שנות עבודתי אתו, לרבות חודשים מרוכזים בתקופה שנמנעתי מהופעות בגלל האבל על אליס, ניפצנו יחד את הטענה שאי אפשר להבין ולנתח בפירוט מהם המרכיבים העושים יד של פסנתרן או של כירורג למה שהיא".

פוגורליץ' מספר כי דודיק, המלמד כיום באקדמיה של חיל הים הקרואטי, הוא פיסיולוג שהתחקה בין השאר על התנועות האופייניות של עבריינים צעירים ולבסוף פיתח תיאוריה הוליסטית של הפעלת הגוף, המשלבת תרגילים אירוביים, מתיחות, יוגה ואימוני שרירים. "היו לי בעיות מטבוליות קשות", מספר פוגורליץ', "לרבות השמנה שיצאה מכלל שליטה. בעזרת האימונים עם דודיק הורדתי 32 קילו. כיום, בגיל 45, אני נהנה מרמת כושר שלא היתה לי בגיל 18".

האם אתה מסוגל גם לאלתר, ליד הקלידים?

"יש לי היכולת, אבל מעולם לא התעניינתי בכך. השורשים התרבותיים המשפחתיים שלי שואבים מהיופי הארכיטקטוני של איי איליריה הקדומה, בצפון הים האדריאטי. אלה איים שהתרבות שלהם קדמה אפילו לתרבות המסופוטמית. זו אולי הסיבה שאני מתעניין בהיבט הארכיטקטוני של המוסיקה וגם בצליל כשלעצמו. המסורת של אמנות הפסנתר מתקיימת בתוך חוקים, בהייררכיה קבועה. זו גישה קוטבית להתעסקות באלתורים ובג'ז".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו