בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשג'יהאד יחזור משדה הקרב

תגובות

אילו רק היתה זו טארה, ג'ורג'יה, או פלסטיין, טקסס, היו סקארלט או בוני ממתינות בפתח המשק החרב או הבית הקט בשדרת השקמים, נער שתקן - כה דומה לאביו - לידן ותינוקת זהובת תלתלים בחיקן, עד שתתגשם הבשורה הנפלאה, הידד הידד, וג'וני, פצוע-קרב וחולה-שבי, יחזור הביתה שוב. לא עוד מלחמות, לנצח אזרח, משוחרר בערבות אם ייחשד בפשע וייעצר; וזכותו של העם לשאת נשק, כהגנת כתב הזכויות שנוסף לחוקה, תגן על האקדחים ורובי הציד שברשותו.

אבל כאן לא אמריקה, כאן חאן יונס, בלאטה, חברון, וכשג'יהאד יחזור מכלא קציעות הוא לא יכתת חרב לאת, אלא יחרוט קסאם מצינור; וכשג'לאל ישתחרר ממעצר מינהלי במחנה עופר, הוא יחגור מטען נפץ ויתייצב מול מצלמת וידיאו, להקליט צוואה בשירות המאבק.

זו אינה שיבתם הביתה של שבויי מלחמה, שהמנהג המעוגן באמנות אף אוסר על שיתופם המחודש בלחימה ביריב ששיחרר אותם מכלאו; זו רק המחזוריות הכמו-צבאית של גדוד בשלושה חודשי אימון בין קווי ביטחון שוטף, רגע של דממה להחלפת מחסניות בעיצומה של הסתערות או התגוננות, "עצירה אופרטיווית" לקראת המשך המערכה. אם לא יחדלו אבו מאזן ומוחמד דחלאן לחמוק מעימות חזיתי עם החמאס, כך תתרסק הפסקת האש, בין כאשר החמאס, או מישהו בטהרן, יבחר מועד נוח, כחלוף שלושה חודשים, ובין כאשר ישראל תחליט שלא להמתין עד אז; כמסתמן - אם יימשך המחדל הפלשתיני - עד סוף יולי.

כך, עוד לפני משבר התמיכה באבו מאזן, העריכו השבוע גורמים ביטחוניים, קוראי החומר המסווג ביותר, סופגי הלכי הרוח ברחובות פלשתין, למודי אוסלו וכל מה שאירע מאז. האופטימיים שבהם צפו להפסקת האש סוף מר, ואולי גם מהיר, בגרסת עזה של "חומת מגן". ואלה האופטימיים; כי הפסימיים טוענים שהתאוששות החמאס, הג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני והפלגים הקיצוניים בתנזים, בערים שמהן ייצא צה"ל, תביא ל"חומת מגן" נוספת גם בגדה המערבית.

המגמה המיידית, של ירידה במספר ההתרעות לפיגועים היום-מחר-השבוע, פוגשת בדרכה מטה את העקומה העולה של ההתרעות מפני צבירת כוח ונשק, בהכנה למהלך הבא. בהתרעות העכשוויות - מפני אדם מסוים שקיבל ממשלח מסוים חומר נפץ, מודיעין והנחיות בעיירה מסוימת ויוצא לפיגוע התאבדות בעיר ישראלית (לא בהכרח מסוימת, אבל בתיעול למרכז, בעיקר לגוש דן ולשרון, ככל שצפונה משם מוקמת גדר המכשול) - נרשמה "ירידת מדרגה": מ-56 ל-43 ל-37 ועד ל-28, באמצע השבוע. ירדו במדרגות, נכנסו למעלית והגיעו לקומה גבוהה יותר, שהאירוע המתוכנן בה לא בוטל, רק הושהה.

הפעולה היחידה שתמנע אסון, הזהירו הגורמים הביטחוניים, תהיה הכרעה ברורה של החמאס בידי אבו מאזן ודחלאן. הכרעה כזאת נראתה השבוע רחוקה מתמיד. אבו מאזן מעדיף לעקוף את הבעיה, במקום לתקוף אותה, ודחלאן סיפר לאמריקאים שעצר וחקר ויעמיד לדין מתכנני פיגועים, בעוד שבפועל עיכב אותם לשיחת גערות והפצרות ושילח אותם לדרכם. קצין אמריקאי מהנספחות הצבאית בתל אביב התעקש לבדוק את סיפור המעצר ומשנתקל בתירוצים שלח דו"ח נזעם, אבל ברגיל מתפעלים מכריו הישראלים של דחלאן מכשרונו לדבר אל האמריקאים במונחים החביבים עליהם. כוחות השוק, למשל: הוא יגרום עלייה חדה במחיר הנשק, עד ל-6,000 דולר לרובה-סער, כך שפעילי הארגונים לא יוכלו להרשות לעצמם לסרב למכור לו את הרובים והוא יהיה פטור ממצוד אחריהם.

מוקד הבעיה הוא הפתח, הזרם המרכזי, המפא"יניקי, של הקהילה הפלשתינית. בלי פתח חזק, אין מנגנוני ביטחון, אפילו יאוחדו סוף סוף תחת דחלאן. ואין פתח חזק, כי מפלגת השלטון, התנועה העממית, מפוצלת לאורך, לרוחב ולעומק, בין עזה לגדה ובתוכן, בין מקומיים שורדי תלאות לשבי תוניס וביירות ותימן, בין ערים למחנות פליטים, בין "תנזים-איראן" ל"תנזים-ערפאת" ועוד ועוד. דחלאן יכול להשליט את מרותו על עזה, אבל בגדה מזלזלים בו. הרמלאווים, המתנשאים על החברונים, בקושי מזהים אי-שם בעפר את העזתים.

בהנהגה הפלשתינית אובחנה שוב שוב תסמונת אוסלו: חולשה, התפנקות, התחמקות מקיום התחייבויות, מסכנות הפונה לנדיבותם של חזקים. והישראלים הבאים במגע עמה זה עשור אינם מתכוונים להתפתות בשנית ולהעניק למציאות פירוש מלבב מדי. הם בעד מחווה לטובת סיכוי לעתיד, נגד סיכון לשידור חוזר של העבר.

על רקע זה נעשה עניין האסירים חריף ומשברי כל כך. הפלשתינאים מציגים אותו במונחי חמלה אנושית על אומללים - שלמזלם לא הורשעו ברצח בטקסס, שם היה המושל בוש צולה אותם בכיסא החשמלי - ומשפחותיהם, בשר ודם ורגשות. ישראלים שוקלים אותו במונחים פוליטיים, איך לחזק את ממשלת אבו מאזן בלי להחליש את ממשלת שרון. במערכת הביטחון נוספת לכך ראייה פרטנית, שמית וארגונית, מה יעשה כל אחד ואחד מהמשוחררים ולמי יסייע השחרור. לעולם, זו "בעיית האסירים"; לשב"כ, זהו עלי מהחזית העממית, בן-דודו של אחמד מהתנזים, מהבלוק שמול כיכר מנרה ברמאללה.

לרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, שהיה מפקד האוגדה בגדה המערבית עד קצת לפני אוסלו וזוכר את המבוקשים שרדף ועצר, מיוחסת תמיכה בשחרור אנשי פתח שנכלאו לפני אוסלו. ותיקים פחות בכלא ראויים להשתחרר אם לא רצחו ואם לא השתתפו בפעילות נגד ישראל לאחר ספטמבר 2000. מרואן ברגותי ייצא לחופשי, לפי גישה זו, רק בעסקה הסופית של הסדר הקבע.

בשב"כ מבחינים בין גזברי טרור "עם דמים על הידיים", אנשי הזרוע הכספית של החמאס, לבין "מוקדי ידע", מהנדסי פיגועים בכלל וחבלה בפרט. אלה, אם ישוחררו, ירביצו את תורתם בקרב חבריהם שבעזה, ומשם לגדה (הקולטת גם הדרכה מאיראן דרך לבנון). אחד מכל שני משוחררי כלא, במחזורים קודמים, שב לפעול נגד ישראל, פעמיים ושלוש וארבע; בכל פעם כזאת הוא מנוסה יותר, מיטיב להכיר את המערכת הישראלית ולהתכונן לחקירות השב"כ. הצרה היא, שגם מאסרם, או אי-שחרורם, אינו מונע מהם הפצת ידע: סביבתם בכלא סופגת מהם ומעבירה הלאה, החוצה. ההתלבטות היא בין רע מאוד לרע יותר; בעת הזאת, על כן, אופטימיות היא ראיית שחורות רק במחצית הגיזרה.

איך מכשירים יורש ביטחוני

פנייה חדה מדי בכביש, ליד מדרשת רופין, הביאה את יו"ד, ראש מרחב ירושלים, יהודה ושומרון בשב"כ, לפציעה כואבת בתאונת דרכים. הוא אושפז בבית חולים סמוך, וממנו הועבר להדסה בעין כרם. שם - השנה היא 1997 - שכב בחדרו, מתייסר במכאוביו, ובפתח נעמד גבר, התמתח, נקש בעקביו והגיש

זר פרחים גדול במיוחד. "ברכות לאדוני", אמר האיש, חזותו מזרחית כמבטאו, קצין במנגנון הביטחון המסכל, "מהקולונל ג'יבריל רג'וב".

הפלשתינאים צוחקים כאשר לקורא הישראלי מוצג יו"ד כיו"ד. הם מכירים אותו בשמו המלא. לפנים, בהיותו רכז צעיר בשכם ובמחנות הפליטים הסמוכים, כינו אותו יונס. הוא שעצר, ובכך אולי גם יצר, את חוסאם חאדר, לימים חבר המועצה המחוקקת של הרשות, ולרוב - לא תמיד - פעיל קנאי נגד ישראל, בדיבוריו ובמעשיו.

בספטמבר יסיים יו"ד, בן 47, שלוש שנים כסגן ראש השב"כ ויתפנה ללימודים (פילוסופיה ומינהל). במאי 2005, כמצוות החוק הקוצב לראש השב"כ חמש שנות כהונה, יפרוש אבי דיכטר מתפקידו. השב"כ התמקצע בשנים האחרונות בייעודו העיקרי, סיכול הטרור. בלא שבר בסדר-הגודל של רצח יצחק רבין, קשה להאמין איפוא שיורשו של דיכטר יבוא מבחוץ, כמו עמי איילון לפניו.

ראש השב"כ הבא ייבחר מבין שני סגניו של דיכטר, יו"ד, כמועמד המוביל, ועו"ד - הכינוי משקף את השכלתו המשפטית - העומד להתמנות לסגן בספטמבר. שנת הלימודים שתידרש לאלוף כלשהו, להפנמת רוח הארגון, תהיה יקרה מדי. שלא כבתעשייה האווירית, שם ימלאו בשנה הבאה 70 שנה למנכ"ל המצליח משה קרת, לאחר 19 שנה בתפקיד, גם לא תהיה התלבטות בין מועמדים מרקע שונה, הנדסה אווירונאוטית או שיווק (בעדיפות לשיווק) - שני המועמדים מייצגים את ציר הפעילות העיקרית של השב"כ. סגן ראש השירות, יחד עם סגן הרמטכ"ל או ראש אגף המבצעים במטכ"ל, הוא המנהל-השותף של סיכול הטרור.

הממנה, באישור הממשלה, יהיה ראש הממשלה. בדיונים ביטחוניים התוודע אריאל שרון ליו"ד, ממלא מקומו של דיכטר בהעדרו, ולעו"ד. אמנם אין ודאות ששרון יהיה עדיין ראש הממשלה בהתגבש ההחלטה, בסוף 2004 או בתחילת 2005, אבל במינוי ראש השב"כ תהיה לכך השפעה פחותה.

אשר ליורש ליעלון, זהותם של ראש הממשלה ושר הביטחון בעת מינוי הרמטכ"ל הבא, ואף בעת מינוי סגן נוסף ליעלון, לאחר האלוף גבי אשכנזי, היא שתכריע במינויו. אשכנזי הוא מינוי של שר הביטחון הקודם, בנימין בן אליעזר. שאול מופז אינו מחויב לו. מפקד חיל האוויר, דן חלוץ, מזוהה עם שרון. אם יתמנה - יהיה מחויב לו, ולא למופז. חשבון זה מקנה ממד מציאותי, אם גם לא בהכרח מנצח, לשאיפתו של האלוף שפינה השבוע את פיקוד הדרום, דורון אלמוג, להתנסות בסגנות ולהתמודד עם אשכנזי וחלוץ, שעדיין לא החליט אם הוא מעוניין בכך (נדונה גם אפשרות לשמר את מועמדותו לרמטכ"ל ולפטור אותו מחובת הצינון הארוך של אלופים לקראת פוליטיקה, במינוי אזרחי למנכ"ל משרד הביטחון). המשוואה עשויה להשתנות עם הרכב הממשלה והעברת תיק הביטחון למפלגת העבודה, או אם שרון ייאלץ להתפטר.

כך גם מינוי המפכ"ל הבא במשטרת ישראל. רב-ניצב שלמה אהרונישקי, שנתיים וחצי בתפקידו, הוא מפכ"ל מתון - גם בהשקפתו המדינית - והגון בתקופה קשה למשטרה. סביר להניח שתוענק לו שנה רביעית, אם ירצה בה ויעדיף אותה על הצעות חיצוניות.

ברובד הניצבים הוותיקים אין לו יורש טבעי. הניצב המיומן ביותר, יעקב בורובסקי ממחוז הצפון, מזוהה עם מפלגת העבודה. מיקי לוי, בירושלים, מוערך ציבורית יותר מאשר מקצועית. באחרונה התעמת עם אהרונישקי בסוגיית עוטף ירושלים: המפכ"ל רצה קו פנימי, מאובטח יותר, ואילו לוי צידד בשאיפה הפוליטית ביסודה של ממשלת שרון, להגדיל את המרחב לעומק הגדה, יותר שטח ופחות ביטחון.

עד שיבשיל הדור הבא - דוד צור, אילן פרנקו, אורי בר-לב - ייתכן מינוי אזרח או חייל למפכ"ל, או גיוס ניצב בדימוס. כמועמד לראש אגף החקירות, לאחר ניצב משה מזרחי, מחפשים במטה הארצי משפטן בעל רקע באכיפת חוק, כגון סגן ראש אגף החקירות לשעבר עו"ד יעקב גרוסמן, תת-ניצב בגמלאות. עד אז בוחנת את מבנה המשרד לביטחון הפנים ועדה חיצונית של יוצאי המשטרה וצה"ל, בראשות האלוף במילואים רן גורן.

המנכ"ל הקודם של המשרד לביטחון פנים, תת-אלוף במילואים אריה שיפמן-רמות, היה מפקדו של יו"ד, סגן ראש השב"כ, בשירות החובה שלו בסיירת שקד וזוכר אותו לטובה. היכרות כזאת איפיינה תמיד את המערכת הישראלית, לזרועותיה, אבל רק בשנים האחרונות השתכלל שיתוף הפעולה בין הזרועות, ולעתים גם בתוכן, לרמה גבוהה, ויש המעזים לטעון שבהיבטים מסוימים הגבוהה בעולם.

עקרון היסוד הוא היתוך המודיעין והמבצעים, בתוך השב"כ ובינו לבין צה"ל והמשטרה; סימל זאת מגן משותף של הרמטכ"ל והמפכ"ל, שהוענק השבוע לראש אגף המבצעים בשב"כ, אל"ף ("המשורר"), בתום חמש שנים בתפקידו.

היתוך המודיעין והמבצעים נולד בחיל האוויר בשנות השבעים והקנה לו את היתרון האיכותי, הנמדד בין היתר בשניות הניצחון בקרב אוויר. אבל חיל האוויר מפגר אחרי השב"כ ברוחב ההכשרה של בכיריו: טייס מגיע לעמדת ניהול רק בגיל 35, לאחר התקדמות במסלול מקצועי צר בטייסת. השב"כ למד, בעשור האחרון, להתנער מההתמחות הנקודתית, לחשוף מועמדים לקידום במגוון של תפקידי מטה ושטח ולהיפתח להשפעות חיצוניות.

יו"ד, שהתגייס לשב"כ בסוף שנות השבעים, בתום שירותו בצה"ל, התקדם תחילה כרכז בשטחים ובלבנון - במחנות הפליטים סביב צידון ובביירות, שם היה לאחרון הישראלים - ועבר לאגף לעניינים ערביים ולמרחב ירושלים וחוזר חלילה. עו"ד, הסגן הבא, היה גם ראש חטיבת ההדרכה (שם התלבטו, בין היתר, בשאלות הדמוקרטיה הישראלית וזיקתה לשב"כ) וראש האגף הלא-ערבי.

מותר השב"כ מצה"ל הוא בגמישות הפעולה ובשבירת המדרג הנוקשה; השב"כ, כארגון המנהל ידע, במשימות הגנה והתקפה, הוא צבא קטן וחכם. לדיון אצל הרמטכ"ל יתייצבו בדרך כלל האלופים. אצל ראש השב"כ או סגנו יישבו המומחים לעניין, גם אם הם ארבעה או חמישה שלבים במורד הסולם, ודלתם של הבכירים פתוחה בכל עת לזוטר שבעובדים, בכלל זה מחתימי כרטיס נוכחות המשתכרים לפי שעה. זו עדיין זרוע ריכוזית מאוד בהפעלה, בהוראה מיידית בטלפון האדום או בהקלדת מסר במחשב, אך אין "המפקד" ו"אדוני" ובלי להקדים לפנייה דרגה או תפקיד, כמקובל בצה"ל. כלל זה אינו חל על פלשתינאים, נציגיהם של בכירי הרשות, בהפתיעם את פצועי השירות בזרי פרחים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו