בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי פנוי בביתוניא? הדילמות של "מונית לבנה"

תגובות

זה היה אירוע מהסוג שכולם אוהבים להשתבח בו. היריב אמנם התגלה כחבורה חובבנית למדי שברשותה סכינים אחדים (ואולי אקדחים שטרם אותרו), אבל די היה גם בכלי הנשק הללו כדי שהפרשה תגיע לסיום רע. אילו שגו אנשי צוות המו"מ המטכ"לי בניהול המגעים עם החוטפים ואילו טעו מקבלי ההחלטות בדרג המדיני והצבאי בבחירת העיתוי לפעולה, או אילו טעו הלוחמים עצמם באופן ההשתלטות - המבצע עלול היה להסתיים גם בהרוגים, ובהם החטוף אליהו גוראל או אחד ממחלציו. השורה התחתונה היתה חיובית, אבל מאחורי הקלעים היו לא מעט מתחים ודילמות בארבעת ימי המשבר.

השאלה הבסיסית היתה עד לאן מגיעה מחויבותה של ישראל לאזרח שנקלע לצרה כזו. היו במערכת הביטחון מי שסברו, בתחילת פרשת החטיפה, כי יש להשאיר את המאמץ לפלשתינאים ואין סיבה לסכן חיילים במבצע חילוץ כאשר קיימת אפשרות אחרת. שר הביטחון, שאול מופז (שבהיעדרו של ראש הממשלה, אריאל שרון, הפך לסמכות המאשרת העליונה במבצע), קבע שהממשלה אחראית לחיי כל אזרח ישראלי ולכן מערכת הביטחון היא המופקדת על המאמצים, שלא באמצעות "קבלני משנה". משהובהר כי הפלשתינאים לא "יספקו את הסחורה" ולאחר שהצטבר די מודיעין, אישר מופז את ההשתלטות על החוטפים והפריצה לבית שבו הוחזק גוראל.

במבצע החיפושים - "מונית לבנה" שמו - עמדו בדרג שמתחת למופז ארבעה בכירים במוקד הערכות המצב וקבלת ההחלטות: סגן הרמטכ"ל, האלוף גבי אשכנזי (במקום הרמטכ"ל השוהה בארה"ב), ראש השב"כ אבי דיכטר, אלוף פיקוד המרכז משה קפלינסקי, ומפקד כוחות צה"ל בגדה, תא"ל גדי אייזנקוט. קצין בכיר שהיה בסוד העניינים אומר ל"הארץ" כי ההחלטות לוו ב"דפיקות לב רבות". כך, התעורר ויכוח אשר למועד שבו יש לעצור חלק מחברי החוליה. היה חשש שמעצר מוקדם מדי (המעקב אחריהם התנהל זה יומיים) יסכן את חיי גוראל. כשיצאו שניים מהחוטפים לקלנדיה, שלשום אחר הצהריים, החריפה ההתלבטות. בצה"ל ובשב"כ חששו שתצפיתנים של החוליה יזהו את מעצר חבריהם, ידווחו לשומרים בבית ואלה ירצחו את החטוף. בסופו של דבר, הוחלט לקחת את הסיכון, לאחר שהוסק כי השניים נמצאים בקלנדיה לבדם.

סוגייה לא פחות סבוכה, מסתבר, נגעה לבחירה ביחידות שיבצעו את הפעולה עצמה. קפלינסקי, שבחר בסיירת מטכ"ל לשחרור החטוף ובימ"מ להשתלטות בקלנדיה, ספג אתמול ביקורת מלוחמי הימ"מ ומיוצאי היחידה. מאחורי ההתקפות מסתתרים מאבקי אגו, שמקור חלקם במבצעי החילוץ של "אוטובוס האמהות" ב-1988 (הימ"מ) ונחשון וקסמן ב-1994 (סיירת מטכ"ל).

לוחמים בימ"מ טענו שהיחידה שלהם מצוידת ומאומנת יותר לפריצה לבית, אבל בצה"ל אומרים שבחירת האלוף (שמפקד הימ"מ, ז', היה בן טיפוחיו כמפקד סיירת גולני) היתה עניינית. לסיירת מטכ"ל, נטען, יותר אמצעים ויכולת לביצוע המשימה שאליו נבחרה, בעוד שהימ"מ מצטיין במבצעים מהסוג שהוטל עליו. בעוד שצה"ל והמשטרה מתכתשים אתמול, הוצנע בתקשורת חלקו של השב"כ. אבל כל המעורבים במבצע מודים שללא עבודת המודיעין המדוקדקת שסיפק השירות, לא היה סיכוי לחלץ את גוראל.

גם הרשות הפלשתינית הזדרזה אתמול להידחק למסדר הצל"שים: תאופיק טיראווי (שאורחים מחו"ל ראו אותו השבוע במערב רמאללה, הרחק מן ה"מוקטעה" שממנה אסרה עליו לכאורה ישראל לצאת, בהיותו "מבוקש") הפיץ סיפור שלפיו הצביעו אנשיו בפני השב"כ על קלנדיה כמקום המסתור, יום לפני הפעולה. בדיקה מדוקדקת של הטענה מעלה שביום שני בערב שיגרה הרשות שליח לישראל וברשותו מידע שתואר על ידי הפלשתינאים כ"קריטי". אבל המידע נתגלה כחסר משמעות. קפלינסקי, בהצהרה פומבית, אמר: "לא קיבלנו שום מידע אפקטיווי משום גורם פלשתיני". וקצין בכיר הוסיף: "חילצנו את גוראל בעצמנו. לא יהיו כאן עוד מדחת יוסף".

מה כל זה אומר על התיאום הביטחוני בין הצדדים? ישראל ממשיכה לגלות אמון מוגבל ביותר בכוונות הפלשתינאים (ובדיווחיהם), גם אם שיתוף הפעולה המקומי בבית לחם, אחרי הנסיגה שם, מתואר כמוצלח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו