בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רוב כמות ואיכות

ספר השומרונים

תגובות

אפרים שטרן וחנן אשל (עורכים). הוצאת יד בן צבי, רשות העתיקות והמינהל האזרחי ליהודה ושומרון, 693 עמ', 99 שקלים.

בשנת 734 לפני הספירה, ערב הפלישות האשוריות שהביאו את הקץ על ממלכת ישראל, חיו בתחומיה כ-220 אלף נפש ואילו ביהודה רק כמחצית, 110 אלף תושבים. כעבור 2,700 שנים השתנתה הפרופורציה בחריפות: היהודים מנו כ-17 מיליון נפש ואילו השומרונים, בניה של ישראל הקדומה, מנו בשנת 1931 רק 182 נפשות! וזה יהיה בקירוב גם מספרם של חוקרי השומרונים.

אין פלא שהשומרונים עוררו עניין כה רב בעולם המחקר. לחוקר היהודי הם שריד משבטי ישראל הקדומים. לחוקר הנוצרי נוספו לכך גם אזכוריהם המעניינים בברית החדשה (השומרוני הטוב, האשה השומרונית ועוד).

בספר הזה, רב הכמות והאיכות, כלולים 30 מאמרים פרי עטם של 28 מחברים מארבע יבשות. היריעה כמובן רחבה, שהרי היא משתרעת על פני 2,700 שנים והנושאים הנדונים בה רבים ומגוונים, וכן, בזכות התגליות הארכיאולוגיות, הן אלה שנתגלו בידי חוקרים הן אלה שנתגלו למרבה הצער בידי שודדי עתיקות, הרבה נתחדש לנו בדור האחרון, ואין צריך לומר שהתגליות החדשות האירו באור חדש דברים שהיו ידועים זה כבר.

ארבעה חלקים לספר. הראשון עוסק בשומרון בתקופה האשורית, הבבלית והפרסית. שמריהו טלמון ומרדכי כוגן מדברים במסורות המקראיות בדבר השומרונים. ישראל אפעל מסכם את הידוע לנו על השומרונים במקורות האשוריים המספרים לא רק על כיבוש העיר וחורבנה בשנת 722 לפני סה"נ בידי אשור, אלא גם מעט על הגולים, שנטמעו לבסוף, שלא כגולי יהודה כ-130 שנים אחר כך, שהרי הבבלים התירו להם לשמור על זהותם. על שומרון וירושלים בימי שיבת ציון מספר פרנק מור קרוס. כאן נעשה שימוש לא רק בחומר המקראי אלא גם בפפירוסים של ואדי דליה. אלה עשרות מסמכים משפטיים שפליטים משומרון הביאו אתם למערה הנמצאת 14 ק"מ מצפון ליריחו. לאחר שאנשי שומרון טעו טעות גורלית והעלו באש את הנציב המקדוני, עשה אלכסנדר הגדול שפטים בעיר וביושביה (לכן מרכזם של השומרונים מאז הוא בעיר שכם), וגם את הפליטים שמצאו מחסה במערה הרג. אסונות, צר להגיד, מועילים לארכיאולוגיה, וכך נותרו במערה התעודות שבעליהן נספו. תעודות אלה, הבנליות לכאורה, הן מכרה זהב להיסטוריונים ולבלשנים.

חפירות לא-חוקיות העשירו אותנו בשפע של מטבעות כסף שומרוניים, שהיו בבחינת הפתעה גמורה, משום שעד עתה לא ידעו על קיומה של הטבעה שומרונית. על 224 הטיפוסים (1) מדברים יעקב משורר ושרגא קדר. אותם שודדים הביאו לידיעתנו מטמון של בולות (פיסות חומר שחתמו פפירוסים), שבהם עוסק מאמרו של אפרים שטרן. הטביעות שעליהן, בדומה לאלה שעל גבי המטבעות, הן אוצר בלום ומאלף של מוטיווים המלמדים על עולמם הרוחני של המטביעים.

הפרק השני עוסק בתקופה ההלניסטית. דניאל שוורץ משווה את האינפורמציה שנדלתה מן הפפירוסים ומראה כי יוסף בן מתתיהו טעה בפרט מסוים (אם כי בפרטים אחרים מאשרות תעודות אלה את עדותו). מאמר זה הוא תרגיל דידקטי מאיר עיניים בטיפול במקורות עתיקים. מאמרם של אסתר וחנן אשל עוסק בתאריך התגבשותו של החומש השומרוני לאור המגילות המקראיות מקומראן. מחקרם מלמד, בין השאר, כי הפילוג בין השומרונים לשאר ישראל חל רק במאה השנייה לפני סה"נ. אריה כשר מדבר על השומרונים במצרים ההלניסטית ואלן קראון על הפזורה השומרונית. מסתבר כי הפזורה השומרונית בתקופה ההלניסטית, בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית, היתה נרחבת ביותר. מה גרם להיעלמותה אין פרק זה או פרק אחר בספר מנסה להסביר. מאמרו של חנן אשל עוסק בהתפשטותה של האמונה בקדושתו של הר גריזים. לדעתו אמונה זו התגבשה רק במאה השלישית לפני סה"נ.

חלקו השלישי של הספר מוקדש לתקופה הרומית-ביזנטית והמאמר הפותח הוא של יצחק מגן שניהל בשומרון חפירות נרחבות, ועיקרן חשיפת שרידי המקדש והעיר שלידו בפסגת הר גריזים, מפעל שארך 18 שנים. במאמר נוסף הוא דן בתחומי ההתיישבות השומרונית בתקופות אלה. בשני המאמרים נעשה ניסיון להגדיר מה מייחד חפצים מיישובים שומרונים. דוגמה נאה ליישוב כזה מביא איתן איילון שחשף את חורבות מגדל (צור נתן). על קמיעות שומרוניים כתב רוני רייך, על סרקופגים כותבת רחל ברקאי ועל נרות שומרוניים - ורדה זוסמן. יוסף נווה מספר על כתבם של השומרונים ועל כתובותיהם. המחקר האינטנסיווי בדור האחרון הביא לידיעתנו עוד שמונה בתי כנסת שומרוניים, נוסף על השלושה שהיו ידועים עד כה (שלושתם מחוץ לשומרון: ברמת אביב, בשעלבים ובבית שאן). על בתי הכנסת, ובהם זה מח'רבת סמארה בעל רצפת הפסיפס המהודרת, מדבר יצחק מגן.

בתקופה הרומית והביזנטית חלה עלייה ניכרת בחשיבותה של העדה השומרונית ויישוביהם התפשטו גם לחבלים שמחוץ לשומרון, בין בית שאן לתל אביב, וגם מעבר משם.

על עוצמתם של בני עדה זו יעידו מרידותיהם בשלטון הביזנטי במאות החמישית והשישית. מרידות אלה נכשלו, כמובן, וגרמו תוצאות חמורות ביותר, אבל הכנעת המרידות (בשנים 556 ,529 ,484) דרשו מן הקיסרות הביזנטית מאמצים גדולים מאוד. ככל המאורעות ההיסטוריים המשמעותיים, גם למרידות אלה היתה יותר מסיבה אחת, אבל הגורם העיקרי היה החקיקה הביזנטית שהחמירה מאוד עם השומרונים. עדה זו לא הצטרפה למרידות היהודיות, המרד הגדול ומרד בר-כוכבא, ולכן גם לא נהנתה מן החקיקה שהקלה עם היהודים. השלטון הרומי הפגאני, כדרכם של פגאנים, היה נוח להשלים עם בני דת אחרת. לא כן השלטון הביזנטי, שגזר על הציבור השומרוני גזירות שלא יכול היה לעמוד בהן, כמו, למשל, הפקעת המתחם המקודש בהר גריזים והעברת החזקה בהר לידי נוצרים. הגזרות עוד החמירו בעקבות המרידות שגררו הרס בתי כנסת, הגבלת האפשרות להוריש ועוד. התוצאות היו קשות: מלבד האבידות הגדולות בנפש והגלות, התפשטו תופעות של המרת דת המונית (וגם של "אנוסים" שסופם היה שנחשפו). העדה הוכתה מכה קשה שהתקשתה להתאושש ממנה. על המרידות מספרים שמעון דר (העדות הארכיאולוגית) ולאה די סגני (העדות הספרותית) ועל החקיקה מרדכי אלפרדו ראבילו. במה נבדלה עדה זו מן היהודים? באמונות ובדעות של השומרונים בתקופה הביזנטית דן פרדיננד דקסינגר, ובספרות השומרונית, העברית והארמית עוסק מאמרו של אברהם טל.

החלק הרביעי והאחרון מוקדש לימי הביניים ולעת החדשה, ופותח בסקירה מקיפה של הספרות השומרונית ההיסטורית, ה"כרוניקות", פרי עטו של פול סטנהאוז. על כרוניקה כתובה ערבית הדנה בתקופה הערבית הקדומה מספרת מילכה לוי-רובין ועל השומרונים בתקופה הצלבנית - בנימין זאב קדר. נתן שור תרם שני מאמרים היסטוריים-דמוגרפייים מקיפים: על רדיפות השומרונים בידי העבאסים והיעלמות היישוב החקלאי בשומרון, ועל קורותיה של עדה זו בתקופה הממלוכית, בתקופה העותמאנית ובמאה העשרים. זהו סיפור של תלאות, גזירות ורדיפות, שהרי השלטון המוסלמי ושכניהם המוסלמים הקנאים של השומרונים בשכם החמירו אתם יותר מאשר עם היהודים. בראשית האלף השני עוד התקיימו קהילות שומרוניות בקהיר, בדמשק, בחלב, בסרפנד שבלבנון, באשקלון ובקיסריה, אך לקראת סופו של האלף נותרה רק הקהילה בשכם.

זהו ספר מעולה, הטוב בסוגו בכל לשון שהיא. עם זאת ניתן לקוות שבמהדורה נוספת עוד תורחב היריעה. למשל, מתבקשות סקירות על האמונות והדעות של השומרונים לא רק בתקופה הביזנטית אלא גם בימינו, וגם על האנתרופולוגיה החברתית והפיסית של עדה יוצאת דופן זו. מעניין היה גם לנסות ולהסביר מה העניק ליהדות כוח הישרדות גדול יותר.

הספר ערוך היטב והקריאה בו נוחה ורהוטה. עם זאת ראוי להעיר שתי הערות סגנוניות. הספר פותח בכותרת "אזור השומרון". שתי התיבות שגויות. אזור פירושו בעברית חגורה והמלה נועדה לרצועות האקלים המקיפות את כדור הארץ, כגון "האזור הטרופי". מה רע בארץ שומרון? וכן, שומרון הוא שם פרטי שאיננו מקבל יידוע, וכשם שאין לומר "היהודה" כך אין לומר "השומרון". המלה מטבע מופיעה בשני פרקים סמוכים פעם כמין זכר ופעם כנקבה, וכדאי להקפיד על האחדה.

פרופ' מגן ברושי היה אוצר היכל הספר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו