טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיכאל שלו

מני ברזילאי עשה דרך ארוכה משכונת הקטמונים, דרך לשכת ראש הממשלה פרס ועד לפרויקט מיכא"ל - שיטת לימוד תודעתית-רוחנית מהפכנית שמאפשרת להגשים את הפוטנציאל השכלי, הרגשי וההתנהגותי במהירות הגובלת בנס. מאה אלף הצלחות מרשימות לא מנעו מלימור לבנת לסלק את הפרויקט ממערכת החינוך

תגובות

אופיר שמשון, בן 25, היה תלמיד בינוני מינוס בתיכון "בית חינוך" בירושלים, ושובץ בכיתה שתלמידיה אינם ניגשים לבגרות. בכיתה י"א, היה כבר על סף פרישה מלימודים, אבל אז חייבו אותו להגיע לפרזנטציה מטעם גוף לא מוכר לו שנקרא מיכא"ל. "הציגו לנו גרפים שלא ריגשו אותי במיוחד", הוא משחזר, "אבל היו בחורות נחמדות שנרשמו אז נרשמתי גם".

שמשון הגיע לסדנה שהבטיחה לו גדולות ונצורות: לעבור תהליך תודעתי-רוחני שיאפשר לו למצות את הפוטנציאל השכלי, הרגשי, החברתי וההתנהגותי שלו. "לא היתה לי יומרה לשפר את כל הדברים שהסדנה מתיימרת לשפר", הוא אומר, "אבל אחרי 14 מפגשים הפכתי לבן אדם אחר - מאדם נטול מוטיווציה לאדם מודע ובעל רצון. פתאום האמינו בי וזה היה מוזר. אם בתיכון המורה נתנה לי תחושה שאני מטרד, במיכא"ל הייתי מרכז העולם של המנחה. ואם במערכת החינוך הכשלון שלך הוא הבעיה שלך במיכא"ל זאת הבעיה של המנחה".

תוך כדי התוכנית החליט שמשון לעשות בגרות ולעבור משלוש יחידות במתמטיקה לחמש. "המורים אמרו לי: 'לא הסתדרת עם שלוש, איך תסתדר עם חמש'. מנהל התיכון אמר לאמא שלי: 'למה את דוחפת את הילד?' המנחה במיכא"ל התקשרה לבית ספר כדי לשכנע אותם, אבל המורה למתמטיקה אמר 'לא'".

בלית ברירה עזב שמשון את התיכון בסוף השנה וניגש לבחינות הבגרות בעצמו - חמש יחידות במתמטיקה ובמדעים. הוא סיים אותן בהצטיינות יתרה, התקבל לקורס טיס, חתם ויתור כדי להיות לוחם בדובדבן, השתחרר, עשה פסיכומטרי, השיג יותר מ-750 נקודות והתקבל להנדסת תקשורת באוניברסיטה העברית. היום הוא בעל חברת היי-טק, ובמקביל מורה למתמטיקה ולמדעים בתיכון "הראל" שבמבשרת ומנחה במיכא"ל בהתנדבות.

"הדבר הכי חשוב שלמדתי במיכא"ל זה שכל אחד יכול הכל. כתלמיד זה שיחרר אותי מהתפישה שאין לי שום שליטה על חיי, כמנחה זה נתן לי את התובנה שהאור הפנימי בא מבפנים אבל הוא נראה רק כשהוא מוקרן מאחרים. כמנחה, אני מתרכז בהצלחות של התלמיד ולא בכשלונות שלו. אני בונה את הדימוי העצמי שלו מחדש כשבפה שלו טעם ההצלחה. פתאום הוא מעז לחשוב בגדול. הוא מבין שמה שהוא עשה עד היום הוא עשה מתוך לחץ חברתי, ולא מתוך רצון או בחירה חופשית. התובנה הזאת משנה אותו".

אופיר שמשון הוא רק אחד מאלפי מליצי היושר של מיכא"ל (מיצוי יכולות אישיות למצוינות), שיטת לימוד מהפכנית שנולדה מחוץ למערכת החינוך הרשמית והוכנסה אליה לפני עשר שנים כתוכנית להגדלת שיעור הזכאים לבגרות. בשנה הראשונה התנסו בה 870 תלמידים; בשנת הלימודים האחרונה הכשירה התוכנית 15 אלף תלמידים. במחקרים שערך ב-1997 וב-2001 מיכאל לוטן, איש "החברה הסוציולוגית לישראל", התגלה כי 74% מבוגרי מיכא"ל זכאים לתעודת בגרות מלאה, לעומת 36% מהתלמידים באותם בתי ספר, שלא למדו בתוכנית. השיטה מוצעת גם למבוגרים ונהוגה בצה"ל, במשרד הביטחון, במוסד לביטוח לאומי, במשרד העבודה והרווחה, במכללות ובמסגרות ציבוריות ופרטיות. אחרי עשר שנות פעילות צברה התוכנית מאה אלף בוגרים, תומכים רבים, הסתייגויות מעטות וכמעט אפס מתנגדים.

התוצאות של השיטה מרשימות בכל קנה מידה: במחזור ינואר-יוני 2002 שיפרו בוגרי מיכא"ל את הישגיהם באנגלית ב-51.5%, במתמטיקה ב-95.5%, בזיכרון ב-91.4% ובידע כללי ב-128%. משוב של 95% ממנהלי בתי הספר שבהם הועברה התוכנית (כ-800 מנהלים) בין השנים 2003-2000 העלה כי יותר מ-90% מהם מעריכים את התוכנית, כ-100% רוצים להפעיל אותה בבית ספרם למחזור לימודים נוסף וכ-90% רוצים להעביר אותה למורי בית הספר.

ולמרות זאת, הודיעה לאחרונה מנכ"לית משרד החינוך, רונית תירוש, כי התוכנית לא תמשיך להתקיים במערכת החינוך בשנת הלימודים הקרובה. הנימוק: החברה, כגוף פרטי שאינו מלכ"ר, לא עמדה מעולם בתנאי מכרז (ראו מסגרת).

מי שכן יוכל ליהנות ממיכא"ל בשנה הבאה הם ילדי בולגריה. בשבוע שעבר הודיעה ממשלת בולגריה כי בכוונתה להפוך את התוכנית לפרויקט לאומי. אמיר בן דב, יו"ר איגוד המוסדות להשכלה עצמאית באיגוד לשכות המסחר ומנהל החברה הבינלאומית של מיכא"ל, מספר שבקרוב תיוצא התוכנית גם לאוסטרליה, הודו, ארה"ב, טורקיה, הונגריה וברזיל. בן דב רואה במיכא"ל פוטנציאל עסקי עצום שיגלגל בתוך עשר שנים מיליארדי דולרים. כאיש עסקים, שמכיר את מרבית תוכניות הלימוד בעולם, הוא אומר שמועלם לא פגש תוכנית דומה למיכא"ל. "יש רק תוכנית אחת שמתקרבת אליה, 'טוני בוזן', שמגלגלת מיליוני דולרים במאות סניפים בעולם, אבל גם היא לא מציעה אפילו אחוז אחד ממה שמציע מיכא"ל מבחינת היקף התחומים והתפישה".

בן דב אומר שהפוטנציאל העסקי של מיכא"ל בארץ הוא כ-60 מיליון שקל בשנה, וכל בר דעת היה מנצל זאת, אלא שמייסד השיטה, מני ברזילאי, אינו מעוניין להרוויח ממיכא"ל בישראל, אלא רק בחו"ל, וזאת "משיקולי ציונות".

דקדוק בעשר דקות

התפישה הבסיסית של מיכא"ל היא שרוב האנשים נולדו עם יכולות זהות וההבדל בין אדם מצליח לנכשל הוא אך ורק במיצוי היכולות. לטענת מיכא"ל, אפשר למצות באופן דרמטי את הפוטנציאל של כל אדם, בכל גיל ובכל מצב, והכל בתוך ארבעה חודשים ו-14 מפגשים.

המסע המיכא"לי להצלחה בחיים מתחיל בהרחבת הידע, שמטרתו הרחבת הבחירה. מדובר בהקניית מיומנויות ב-70 תחומי ידע שונים - בהם מתמטיקה, אנגלית, אמנות, פילוסופיה, לוגותרפיה, מדע, אינטליגנציה רגשית, זכויות אזרח וניהול זמן. התהליך מתבצע בטכניקות לימוד מיוחדות שמביאות את התלמידים להישגי בזק, על גבול הנס. בין השאר הן מאפשרות ללמוד את הדקדוק האנגלי בעשר דקות, מתמטיקה, פיסיקה, ציור ונגינה בשלוש שעות (לכל תחום) וכן לפתח אחריות חברתית, יכולת לקבל החלטות, תודעת למידה, מוטיווציה להצלחה ודימוי עצמי חיובי.

האלמנט המרכזי בשיטה הוא הדמיון. לפי תפישת מחולליה, אם אדם יצליח לתרגם כל שאיפה שלו לתמונת דמיון מפורטת מאוד הוא יצליח להגיע לשם. "אם למשל", אומר מני ברזילאי, מייסד השיטה, "את חולמת להיות נשיאת ארה"ב, דמייני את עצמך בבית הלבן: מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת קמה בבוקר, מה את שותה, מה את לובשת, איך נראה בן הזוג שלך, מי היועצים שלך וכד'. ככל שתהיה לך תמונה יותר מפורטת כנשיאה כך תהיי יותר קרובה להשגת המטרה שלך".

אבל בחוץ יש מציאות יום-יומית מתסכלת שלא תאפשר לתמונת הדמיון לשרוד. לכן, אומרים במיכא"ל, צריך גם כוחות נפש. איך משיגים אותם? באמצעות אספקת חוויות הצלחה מיידיות: התנסות בתחומי לימוד חדשים שכמעט בלתי אפשרי להיכשל בהם, דוגמת שיפור זיכרון, קריאה מהירה ויצירתיות.

אבל גם כוחות הנפש לא מספיקים להצלחה. "תהליך צבירת חוויות ההצלחה נועד להיות השמן שבאמצעותו אנחנו מחדירים לנשמה של האדם שני שבבים שלא יוכל לברוח מהם", מסביר ברזילאי. "האחד, הוא שהכל תלוי בי, השני הוא שכל אחד יכול הכל. אחרי כל התהליך של הרחבת הידע, יצירת הרצון, פיתוח הדמיון, ההצלחות המיידיות וייצור כוחות הנפש לא תוכלי יותר להתכחש לכך שהכל תלוי בך ושכל אחד יכול הכל. מה שאנחנו עושים במיכא"ל זה להפקיע באופן גורף את היכולת של הסביבה להגיד לך שאת יכולה או לא יכולה לעשות משהו ולהעביר את השליטה אלייך, באופן כזה שהאדם יהיה עצמאי".

זה לא פשוט להיות בוגר מיכא"ל. תלמידים שרוצים להשתתף בסדנה מתקבלים אליה ללא תהליכי מיון או מבחני קבלה כלשהם, אלא בהגרלה שנערכת על ידי מנהל בית הספר. בתחילת הסדנה חותמים התלמידים על חוזה שבו הם מתחייבים לקיים שלושה כללי משמעת: להגיע לכל מפגש, לא לאחר ולהכין את כל המטלות המוגדרות כחובה. תלמיד שיגיע למפגש בתשע ודקה במקום בתשע יגרום להפסקה מיידית של לימודיו בתוכנית. לא בכדי, שיעור הנשירה ממיכא"ל הוא כ-30%.

לפי ברזילאי, "הנוקשות נחוצה כדי להעביר את התלמידים מהכאוס של מערכת החינוך הלכאורה ליברלית, שמביאה את התלמיד להיות חדל אישים ומצעידה את ישראל למקומות הנמוכים בעולם, למערכת שמאתגרת את התלמיד, מציבה לו קשיים וסימני שאלה ומכריחה אותו לבחור כל פעם מחדש. אנחנו לא מאמינים באי התאמצות ולכן מיכא"ל תהיה תמיד מערכת וולונטרית, שבה התלמיד צריך לבחור, ושום בחירה אינה בת משמעות אם אין לה מחיר".

בחוד החנית של התהליך הזה ניצבים המנחים של מיכא"ל. מדי שנתיים מתפרסמות מודעות דרושים למנחים בפרויקט. המועמדים להנחיה - כ-10 אלף אקדמאים - עוברים תהליך מיון ארוך וקפדני, הכולל 14 שלבי מיון שבסופם מתקבלים להכשרה 90 בלבד; 80 שורדים אותה.

אחד הדברים הראשונים שלומדים המנחים היא התופעה שברזילאי מכנה "אפקט פיגמליון": תודעת המורה בקשר לתלמיד משפיעה על הצלחת התלמיד, גם כשהמורה לא עושה דבר כדי לשקף את הערכתו. "נמצא", אומר ברזילאי, "שהערכה חיובית של מורה משפיעה לטובה על הישגי התלמיד. רוב המורים לא מצליחים ליישם את זה כי הם צריכים להתמודד עם מציאות שבה יש תלמידים חלשים מאוד שקשה להתחבר אליהם. המנחים שלנו מצליחים לעשות את זה לא בגלל שהם משהו מיוחד, אלא בגלל שהם עוברים תהליך מסוים שמאפשר להם את זה". ואמנם, מהמנחים במיכא"ל נדרשת מחויבת אידיאולוגית ונפשית רבה, כמעט לא אנושית. מנחים מספרים שלפעמים צריך להקיז דם כדי לעמוד בדרישות ושהאידיאליזם של ברזילאי גובל בנוקשות רבה. "דורשים ממך מאה אחוז שלמות", אומר שמשון. "אתה חייב להיות זמין לתלמיד 24 שעות ביממה, לכתוב להם מכתבים, למלא מאות טפסים, להכין כל מפגש שעות קודם. הם פדנטים באופן הרבה יותר מסריח ממה שניתן לתאר, אבל הם מאזנים את זה עם המון אהבה".

"כל דבר שנלמד במיכא"ל", אומרת דפנה גרינר, עובדת סוציאלית ומנחה בתוכנית, "נלמד כדי שהתלמיד יוכל להביא את עצמו לידי ביטוי. במיכא"ל מכניסים את הרוח לחומר, כשהרוח מפעילה את החומר. התלמיד עובר תהליך רגשי שמלווה ברכישת טכניקות ומיומנויות. מהמנחה דורשים להגיע למצב שבו הוא מאמין ואוהב את התלמידים. בנוסף, התלמידים נדרשים להוריד את מפלס הביקורת בשיעורים, הם לא מבקרים אחד את השני, רק מפרגנים. הסביבה מאוד תומכת. כשתלמיד פותר תרגיל במתמטיקה על יד הלוח ומקבל מחיאות כפיים מהכיתה הוא צובר חוויית הצלחה שנצרבת בזיכרון. בארבעת החודשים הוא צובר כל כך הרבה חוויות הצלחה שמה זה בשבילו פתאום לחלום להיות רופא. פעם תלמידה כתבה לי: 'חוץ מאת תפישת העולם ומשמעות החיים - לא שינית לי כלום'. מה צריך יותר מזה".

"למני ברזילאי יש השקפת עולם פדגוגית מיוחדת ומקורית והוא מפעיל אותה בקורסי ההכשרה של המנחים", אומר פרופ' חיים אדלר, לשעבר ראש בית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית. "הוא נותן הרבה אמון בתלמיד מצד אחד ודורש ממנו דרישות גבוהות בצד השני. באמצע הקורס הוא מייצר משבר מלאכותי כדי לגייס את המחויבות של התלמידים לתוכנית מחדש. אלה טכניקות לא רגילות, שבוודאי לא היו עוברות את מפתן בית הספר לחינוך, ויש לו קבלות של הצלחה על פני שנים רבות, דבר שראוי לשבח".

צ'חצ'ח באקדמיה למוסיקה

מני ברזילאי, בן 44, הרוח החיה של מיכא"ל, הוא טיפוס מרתק המכיל בתוכו סתירות רבות. יש בו יסוד רוחני, על גבול המיסטי, לצד יכולת אנליטית בולטת, כשהכל ארוז באריזה רציונלית-דידקטית. אפשר לומר שכאדם רוחני, שלא נרתע גם מתקשור, הוא כמעט הגיוני מדי. הוא מוכן לשבת בסבלנות אין-סופית עם כל אדם שירצה לשפר את עצמו, להעביר לו אינפורמציה שיטתית באמצעות טבלאות וחצים, תוך שליפת הלפ-טופ להדגמת התורה. לעיתים הוא נראה כגורו אחוז בולמוס מיסיונרי, שלקח על עצמו שליחות רוחנית עליונה לשפר את הגזע האנושי.

הוא נשוי לשרית (דוקטור לחינוך) מעשן מקטרת, אוכל לפי הוראות ההומיאופת ויש לו תמונה של צ'ה גווארה על הנייד. הוא לא מעריץ אנשים, הוא מקסימום מעריך אותם, וליחס כזה זוכים ממנו בגין, מרקס, פרס, גנדי, ז'בוטינסקי ומרטין לותר קינג. "כולם עשו שינויים שהם מעבר לזמן", הוא אומר, "אלה אנשים שניצחו את עצמם, יצאו מגבולות עצמם. גם אני, ביום שבו הפכתי מנער קטמונים שצפו לו עתיד של נזקק למבוגר שעוזר לאחרים פרצתי את גבולותי".

ואכן, הסיפור של ברזילאי הוא במידה רבה סיפור מיכא"לי. הוא נולד ברבאט שבמרוקו ובגיל שנתיים עלה עם הוריו ועשרת אחיו לישראל, לשכונת הקטמונים בירושלים. "גדלנו בעוני בלתי נתפש, ממש רעב, אין היום עוני כזה בארץ, רק בשטחים". במרוקו היה אביו צורף, בארץ עבד כגנן בעיריית ירושלים. אמו גידלה את הילדים. "במובנים רבים, המשפחה שלי היא שיקוף מדויק של מה שעבר על המשפחות הצפון אפריקאיות שהגיעו לערים הגדולות".

בגיל 14, עזב את הבית. "הבנתי שבשכונה שבה אני נמצא אוכל להגיע לשני מקומות בלבד: לצמרת הפשע, או למסגרת לימודית חרדית ביידיש. העדפתי לפרנס את עצמי. שכרתי חדר ברחביה ועבדתי בכל עבודה אפשרית. במקביל למדתי. השאלתי ספרים מספריית 'בית העם' מהספרן הלל האגדי וחייתי לי חיים עצמאיים".

בגיל 16, בעודו נער שליח של הארכיב במוסד לביטוח לאומי, גילתה מנהלת הארכיב, גב' וולף, שלנער שמיעה מצוינת. "כששמענו רדיו, כבר בצליל השני הייתי מזהה את השיר. זה הדהים אותה וכל הזמן היא לחצה עלי לעשות עם זה משהו". גב' וולף, שהכירה את מנהל בית הספר של האקדמיה למוסיקה, הציעה שייפגשו. ברזילאי לא קפץ על המציאה. "היתה לי אז תודעה של נער עובד. כל מה שעניין אותי זה להקדים את הגיוס ולהיות נהג בוס. הייתי נער דיסקוטקים, צ'חצ'ח מצוי אבל מסודר". לבסוף יצר קשר עם מנהל האקדמיה, באותה תקופה בית ספר קטן ואליטיסטי מאוד, והתקבל ללימודים. "זה היה משבר חברתי עצום", הוא אומר, "המשבר הלימודי היה סוריאליסטי, אבל החברתי היה קשה במיוחד. חדרתי לקבוצה הומוגנית מאוד של אנשים, ראית בה אחד ראית את כולם. הבנות בלונדיניות, יפות, חמודות וחכמות, אף פעם לא הבנתי איך ההורים לא מתבלבלים ביניהן. זו היתה קריעת ים סוף להיכנס לחברה הזאת. זה היה מפגש ציוויליזציות: נער הקטמונים פוגש את ילדי רחביה".

אחרי הלימודים (שבמהלכם התמחה דווקא בתיפוף) התגייס לצנחנים ונפצע בזמן קורס קצינים. בתקופת השיקום פגש את פרופ' ישעיהו לייבוביץ'. "כמו הרבה צעירים שפקדו אז ביתו גם אני הלכתי. צברתי מאות אם לא אלפי שעות לייבוביץ' שהשפיעו עלי בצורה עמוקה ומכרעת. הוא היה הדמות האינטלקטואלית המשמעותית בחיי והראשונה שהכרתי".

בעידודו של לייבוביץ' הוא עשה את המבחן הפסיכומטרי. "היועצת באוניברסיטה ראתה את התוצאות ואמרה: זה לא בשבילך. יצאתי עם דמעות בעיניים. היתה לי חצי שנה עד מועד הבחינה הבא. החלטתי שאני משפר. עברתי עם עצמי איזשהו תהליך, שאותו הבאתי אחר כך למיכא"ל, וניגשתי לבחינה. אחריה אמרו לי שאני יכול ללמוד מה שאני רוצה". הוא בחר ללמוד פיסיקה, מתמטיקה, מוסיקה ופסיכולוגיה והמשיך לתואר שני בפסיכולוגיה חברתית. באותה תקופה נוצר קשר בינו לשמעון פרס, אז ראש הממשלה. פרס הציע לו לבוא לעבוד איתו, ובגיל 28 מצא את עצמו ברזילאי כיועץ ראש הממשלה לעניינים חברתיים. שם פגש את מי שלימים נהפך לשותפו במיכא"ל, יובל אלוני, אז יועץ שר החינוך יצחק נבון.

"העבודה עם פרס נתנה לי המון, אבל היא גם יצרה בי פצע מדמם שלא יכולתי לחיות איתו. לא יכולתי לחיות עם מצב שבו הגעתי לכאורה רחוק ואנשים שהיו אתי נשארו מאחור. הרגשתי שאני בוגד באנשים שאתם גדלתי. אני מנסה לחבר את עיירות הפיתוח והשכונות למפלגת העבודה וזה קשה, ואני מבין שאני חייב לעשות משהו אישי, שלא קשור לפרס. אני חוזר לקטמונים, חובר לימין סוויסה ויחד אתו מקים בשכונה את 'מכללת האוהלים', מסגרת לימודית שתאפשר לאנשי השכונה ללמוד לתואר ראשון. לא היה אף מורה שרצה לבוא ללמד שם, אז לימדתי בעצמי. הגיעו לשם תלמידים מבוגרים, אנשים קשי יום, שהדבר היחיד שמכרתי להם זה את החלום שהם יכולים לעשות תואר ראשון. העובדה שבלב אחת משכונות המצוקה הכי קשות בארץ לומדים תואר ראשון היתה מהפכה".

הפרויקט הבא היה קורסי הכנה לפסיכומטרי לחיילים משוחררים ממשפחות ברוכות ילדים. "מצאתי קוד מתוחכם שאיפשר לאנשים לעבור את הפרק של הידע הכללי, שהיה פעם במבחן, על מאה. הקוד הזה שזור בכל החוכמה של מיכא"ל, חוכמת הרחוב. עליתי עליו באמצעות שיחות עם אמא שלי ז"ל שהיתה אשה גדולה מהחיים. באחת השיחות עם אמא ניסיתי להסביר לה מה זה דיקטטורה. היא שואלת אותי מה זה ואני מסביר לה. היא אומרת לי: 'אני יודעת מה זה'. הבנתי שבסך הכל לימדתי אותה איך אומרים משהו שהיא יודעת. לקחתי את כל המושגים בידע הכללי. בצד אחד רשמתי את המושג, בצד שני את המשמעות שלו. לקחתי את החיילים, הסתרתי את המושג וביקשתי מהם שיסמנו מה הם מכירים. הם הכירו 90% מהסברי התופעות, אבל כשעשיתי להם את מבחן המושגים הם הכירו רק 15% מהם. הבנתי שהבעיה היחידה היא לחבר לאנשים את מה שהם יודעים עם השם הנכון. בזה פתרתי את הסיפור. זאת היתה פריצת דרך דרמטית".

עידון המהפכנות החברתיתmeravsar@netvision.net.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות