בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקיבוצים יקבלו פירורים

ממדיניות הקרקעות נהנים בעיקר בעלי ההון: בנקים, קבלנים ועורכי דין

תגובות

לכאורה אין קשר בין הידיעות על יוזמת הממשלה להרחבת ההתיישבות היהודית בגליל ובנגב, ובין הידיעות על התנגדותם של ארגונים חברתיים וסביבתיים ליוזמות של מועצת מקרקעי ישראל לעיגון זכויות החקלאים בקרקע. אולם עיון במדיניות הקרקעית מראשית שנות ה-90 מלמד כי אלה מהווים חוליות בשורה ארוכה של החלטות ויוזמות מניפולטיוויות שכולן משרתות אינטרסים של מגזר צר, העונה להגדרה החמקמקה "בעלי הון".

בולטות ביניהן היוזמה להקמת חוות בודדים בנגב, הקמת מרכזים מסחריים על קרקעות חקלאיות וזלילה של חופים ציבוריים באמצעות הקמה של מגרשי גולף, דירות יוקרה ומרינות. המרוויחים הגדולים מאישור החלטות ועדת נסים הם הבנקים, שרואים באפשרות לספסר באדמות ציבוריות ערבות להלוואות שהם נותנים למימון פרויקטים נדל"ניים. מרוויחים אחרים הם קבלנים גדולים, סוחרי נדל"ן ושורה מכובדת של עורכי דין. די להתבונן ברשימת האנשים שהופיעו לפני ועדת נסים כדי לגלות מי האנשים והגופים שמשדרגים את נכסיהם באמצעות מניפולציות בקרקע הציבורית.

לצדם ניצבים שחקני משנה: האליטות המסורתיות של הציונות ומדינת ישראל, אך שכרם הוא פירורים מן הכסף הגדול. טעות לחשוב שכל הקיבוצים והמושבים התעשרו מהסדרי הקרקעות. למעט כמה קיבוצים ומושבים במרכז הארץ, הרוב נפגעו מן ההסדר. דחיית קבלתם של ילידי הקיבוצים כחברים היתה מחיר מוסרי יקר תמורת תקוות שווא לרווחים קלים מספסור בקרקע ציבורית.

מפירורים אחרים נהנים בניה היפים של ארץ ישראל, המתיישבים ביישובים חדשים או בחוות בודדים. הם ייהנו מקרקע בחינם ששוויה עשוי להגיע בעתיד לעשרות אלפי דולרים. הפירורים הללו הם יותר ממה שרוב הציבור בישראל מקבל. ערי הפיתוח שסביבן מבוצעים שינויי ייעוד הקרקע לא ייהנו מהם וגם לא העולים החדשים, הערבים והחרדים.

רוב היוזמות מסתתרות מאחורי סיסמאות כמו שיקולים ביטחונים ושמירה על קרקע יהודית, ולכן הם בקושי מעוררים התנגדות. הסדר הקיבוצים נראה כעושה צדק היסטורי עם המייסדים, היישובים החדשים מפריחים את השממה וחוות הבודדים מקדמות תיירות בנגב. ומה עם מגדלי היוקרה על חופי הים? אולי זהו עוד סוג של פיתוח חופים.

המניפולציות הקרקעיות יקרות לקופה הציבורית, אך הן נהנות מחסינות מפני קיצוצים. האם בישיבות הממשלה המאשרות יישובים חדשים הוזכר שכל מתיישב עולה לקופה הציבורית כ-250,000 דולר? האם מועצת מקרקעי ישראל תביא בחשבון העברת מיליארדי דולרים לבעלי ההון בבואה לדון בהרחבת שימושי הקרקע בחלקות המגורים במושבים ובקיבוצים (מבלי להזכיר את הפגיעה הכלכלית שצפויה לערים)? האם משרד האוצר מודע לעובדה שעלות הקמתה של חוות בודדים אחת היא כמיליון שקלים בנוסף לתקצוב שוטף?

לאור ההכרעה בבג"ץ הקרקעות, המשבר הכלכלי החריף שבו אנו נתונים, הרחבתם של פערים חברתיים וחיסולם הצפוי של מרבית השטחים הפתוחים, הגיעה העת לעצור את הסחף ולחשוב כיצד אפשר להשתמש בקרקעות הציבוריות לקידומה של כלל החברה.

ד"ר צפדיה הוא פוסט דוקטורנט במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו