בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה הכיל הרי"ק שב"עלינו לשבח"?

לפני 300 שנה בדיוק הוציא הקיסר פרידריך הראשון מפרוסיה הוראה להשמיט פסוק מתפילת "עלינו לשבח" המנאץ לכאורה את הנצרות. הוא גם אסר על היהודים לירוק לאחר אמירת מלים אלה, כפי שהיה נהוג בקהילות רבות. מלים אלה חסרות ברוב הסידורים האשכנזיים עד ימינו

תגובות

תפילת "עלינו לשבח" תופסת מקום חשוב לא רק כחלק מרכזי של "סדר מלכויות" בתפילת מוסף של ראש השנה (ויום הכיפורים) וכסיום של כל התפילות בכל ימות השנה, אלא גם משקפת פרקים חשובים ומרתקים בתולדות עם ישראל מאז ימי הביניים. לפני 300 שנים, ב-28 לאוגוסט 1703, גזר הקיסר פרידריך הראשון מפרוסיה (1713-1657) על יהודים למחוק מתפילת "עלינו" את המלים "שהם משתחווים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע", ובעקבות כך מלים אלה חסרות בנוסח אשכנז עד עצם היום הזה.

בתלמוד הירושלמי נזכרת "תקיעתא דבי רב" ("סדר התקיעות מבית מדרשו של רב") כחלק מסדר תפילת מוסף של ראש השנה. מדובר ככל הנראה בתפילה מיוחדת לראש השנה, אך נוסח התפילה עדיין לא נמסר שם. בסידורו של רב עמרם גאון (מת ב-870 בסורא, בבל) נמצא לראשונה נוסח מלא של "תקיעתא דבי רב", ובפתיחה לסדר "מלכויות" של ראש השנה מובאת גם תפילת "עלינו לשבח". עשר פעמים מופיע בה השורש "מלך", אולי כנגד "אין פוחתין מעשרה מלכויות" (משנה ראש השנה ד, ו). החכם התלמודי רב (המאה השלישית לספירה), מחבר "סדר מלכויות", סובר שבתשרי נברא "העולם", ואכן גם תפילת "עלינו" עוסקת בתיקון "העולם" במלכות שדי.

לגבי זמן חיבורה של תפילת "עלינו" הועלו סברות רבות, במיוחד בעקבות הפולמוס עם הנוצרים. לדעת חלק מן החוקרים חוברה התפילה כבר בזמן הבית, כי אין בה בקשה של בניין המקדש, אלא של עקירת עבודה זרה מארץ-ישראל (על פי הגמרא, ברכות נ"ז ע"ב). לפי כמה ראשונים חיבר יהושע בן נון את התפילה בכניסתו לארץ ישראל, ורבי יעקב בן אשר, בעל "הטורים" (1343-1270, אשכנז-ספרד) מייחס את נוסח התפילה לספרות ההיכלות והמרכבה של חכמי הקבלה.

לפי רב עמרם גאון (המאה התשיעית), הרמב"ם (המאה ה-12), רבי דוד אבודרהם (המאה ה-14), רבי יוסף קארו (המאה ה-16) ועוד, תפילת "עלינו" מופיעה רק במוסף של ראש השנה, אך לא בסיום כל התפילות של ימות חול. אמירת תפילת "עלינו" בסוף כל התפילות יסודה בתקופת מסעי הצלב, כשמקדשי השם בחרו להתפלל דווקא תפילה זאת בדרכם האחרונה על המוקד, כפי שכותב רבי אפרים בן יעקב מבון (1197-1132), המתאר בחיבורו "ספר זיכרון" את חורבן קהילות אירופה ואת מותם של היהודים במסעי הצלב. ב-1171, בעת שהוצאו למות על קידוש השם, אמרו יהודי בלואה (Blois) שבצרפת את תפילת "עלינו", וביקשו בין השאר "להפנות אליך כל רשעי ארץ": "וכמה מן הסובלנות בלי דוגמא יש לראות בסגנון תפילות כאלה, שהיהודי האמלל הנפגע כל ימיו מרשעת פועלי און - הולך בקרב צרה ודואג לאחרית מציקיו גוזלי משפטו כמו לאחרית עצמו והוא עומד ומתפלל עליהם בכובד ראש שיזכו גם המה להכיר את האמת לאור באור החיים כמונו" (רבי אריה ליב גורדון, המאה ה-19, בפירוש "עיון תפילה").

רבי יעקב תם (1171-1100), גדול הרבנים בדורו, קבע לפי רבי אפרים בן יעקב מבון תענית ביום כ' סיון לזכרן של קהילות אלה, ובעקבות נוהג זה של מקדשי השם, להתפלל תפילת "עלינו" בדרכם האחרונה, התקבלה התפילה כסיום כל התפילות בימות חול. רבי שמחה מוויטרי (צרפת, המאה ה-12-11), מתלמידי רש"י (סוף המאה ה-11) מזכיר לראשונה את תפילת "עלינו" כסיום של תפילת שחרית בימות חול: "ויאמרו 'עלינו לשבח', 'על כן נקוה לך', ונפטרין לבתיהם לשלום" ("מחזור ויטרי" סי' קצ"ג), והדבר התקבל על ידי רבנים רבים (הרוקח, כלבו והטור, הרמ"א ועוד).

הטעם לקביעת תפילת "עלינו" בסיום התפילה הוא "לתקוע בלבבנו קודם שנפטרים לבתינו יחוד מלכות שמים ושיחזיק בלבבנו אמונה זו שיעביר הגלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי..." (בית חיים על טור שם). מכיוון שהתפילה נכנסה לסידור בעקבות הצהרת האמונה של מקדשי השם, המלה "הוא אלוהינו אין עוד" מודגשת בכמה סידורים של ימי הביניים, מפני שהיא כעין קבלת עול מלכות שמים.

אולם קיימים שינויי נוסח רבים בתפילת "עלינו", וניתוח זה מבוסס על נוסח אשכנז. התפילה מורכבת משני חלקים כמעט שווים (82 לעומת 77 מלים), שבכל אחד מהם יש תשע שורות והוא בעל קצב בולט. בדרך כלל יש ארבע מלים בכל משפט, ועל פי רוב יש הקבלה עניינית בין המשפטים. שני הקטעים מסתיימים בפסוק מהתורה ("ככתוב בתורתו" בסוף הקטע הראשון; "ככתוב בתורתך" בסוף הקטע השני). הפסוק בסוף התפילה, המצוטט מספר זכריה (יד, ט) אינו חלק של תפילת "עלינו" המקורית, אלא כנראה צירוף מתקופה מאוחרת יותר, על פי "סדר מלכויות" לראש השנה, ובו מתוארת תקוות הנביא של קבלת עול מלכות שמים על ידי כל העמים לעתיד לבוא (על פי פירושו של הגאון אליהו מווילנא, הגר"א).

שני החלקים של תפילת "עלינו" קשורים זה בזה על דרך הדמיון והניגוד: בקטע הראשון משבח עם ישראל את ה' על שהבדילנו מכל העמים, ומוטלת "עלינו" החובה להתבונן ולהכיר ולשבח את עושה שמים וארץ. הפסוק החותם את הקטע מדגיש את חובת הידיעה וההפנמה - "וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים" (דברים ד, ט). הקטע השני מתאר כפועל יוצא ("...על כן") את התקווה שבמהרה יקבלו העמים עליהם את עול מלכות שמים, וכולם ביחד יעבדו את ה' שכם אחד, כמו לאחר יציאת מצרים, כשעם ישראל וכל העמים הכירו את שלטון ה' בעולם - "ה' ימלך לעולם ועד" (שמות טו, יח).

המצב הנוכחי המתואר בחלק הראשון מתורגם בחלק השני לתפילה ולתקווה לעתיד לבוא. כמה מושגים המופיעים בחלק הראשון חוזרים בחלק השני, כשכל העמים יקבלו עליהם את עול מלכות שמים; בחלק הראשון אנו מכירים בה' כיוצר בראשית, עושה שמים וארץ, בניגוד לשאר "גויי הארצות", והפסוק המצוטט מסביר את ידיעת ה' של יחידי סגולה בתוך התבוננות במעשה שמים וארץ. החלק השני מתמקד בתיקון העולם עלי אדמות באמצעות הכרת ה' ביחד עם כל העמים. השמים אינם נזכרים כלל בחלק השני, ובמקום "שכינת עזו בגבהי מרומים" מדובר בחלק השני על "תפארת עזך" עלי אדמות. היום היהודים הם היחידים היודעים את ה' ו"כורעים" לפניו (חלק ראשון), אך לעתיד לבוא כל יושבי תבל יידעו את ה', ו"כל ברך" "תכרע" לפניו (חלק שני). היום היהודים הם היחידים המכירים במלך מלכי המלכים כ"מלכנו", ועם ישראל פונה לה' השוכן במרומים בגוף שלישי, כי בחלק הראשון מלכותו עדיין לא התגלתה בפי כל הבריות. אך לאחר תיקון העולם במלכות שדי יקבלו עליהם כל העמים עול מלכות שמים, וה' יהיה למלך על כל הארץ. מכיוון שאז כולם יידעו את ה' ויכירו בו ("וכל בני בשר יקראו בשמך"), עם ישראל פונה בקטע זה אל ה' ישירות בגוף שני, כי בשלב זה "מלכותך" תהיה גלויה לכל יושבי תבל.

ברוב המחזורים מופיעה תפילת "עלינו" גם בתפילת מוסף של יום הכיפורים, אך בחלקם מופיע רק החלק הראשון של "עלינו". הניתוח הספרותי של שני חלקי התפילה יכול להסביר את המנהג הזה: ראש השנה הוא יום בריאת העולם ויום קבלת עול מלכות שמים של ישראל יחד עם כל העמים ("וידע כל פעול כי אתה פעלתו..."), אך ביום הכיפורים, רק עם ישראל עומד להיטהר לפני ה', ולכן אומרים רק את החלק הראשון העוסק בחובות עם ישראל בלי החלק השני, המתאר גם את התהליך האוניוורסלי.

כאמור, בחלק הראשון של תפילת "עלינו" מתוארים העמים כעובדי עבודה זרה, בניגוד ליהודים המחזיקים בדת האמת. לעתיד לבוא יוביל עם ישראל את כל אומות העולם להכיר במלכות שדי, וכל העמים יכירו במלכות ה' בזכות ישראל. תפישה דתית-היסטורית זו מתנגשת באופן מהותי עם התפישה הנוצרית, ובמיוחד המלים "שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע" גרמו לתגובות קשות מצד הנוצרים. לפי מומר מהמאה ה-14

בגרמניה (שמו פסח פטר), המלה "ורי"ק" באה לגנות את "יש"ו", כי לשתי המלים יש ערך גימטרי זהה, 316. רבנים בני אותה תקופה שללו פרשנות זו מכל וכל, מפני שהניסוחים "הבל וריק" "ומתפללים אל אל לא יושיע" לקוחים מספר ישעיה (ל, ז; מה, כ), אשר נכתבו מאות שנים לפני לידתו של ישוע, והדברים מתייחסים לעובדי עבודה זרה בתקופה המקראית (רבי ליפמן מילהויזין ב"ספר הניצחון" ועוד). בעקבות פולמוס זה חסרות המלים בסידורים רבים, או שהמקום מסומן בנקודות. בסידורים אחרים נמצא במקום "שהם משתחוים" כנראה התיקון היהודי "שהיו משתחוים...", כלומר רק בעבר (אך לא היום!) נחשבו העמים לעובדי עבודה זרה.

מחברים אנטישמיים לדורותיהם חזרו על הפולמוס הנ"ל מהמאה ה-14, כמו הפרופ' יוהנס בוכסטורף (בזל, שווייץ, 1664-1599), ובמיוחד יוהן אנדריאס אייזנמנגר (1703-1650), פרופסור לשפות שמיות באוניברסיטת היידלברג, שהשמיץ את היהודים קשות על תפילת "עלינו" בספרו האנטישמי מ-Entdecktes Judentum" 1700" ("היהדות החשופה"). מחבר זה השקיע שנות מחקר רבות לאחר שנודע לו ששלושה נוצרים התגיירו. הוא העמיד פנים שברצונו להתגייר, ולכן עזרו לו יהודים רבים בפרנקפורט על נהר מיין באיסוף מקורות רבניים נגד הנצרות. ספרו האנטישמי המקיף נהפך לאבן היסוד של האנטישמיות המודרנית, וזכה למהדורות רבות. אייזנמנגר השקיע את כל כספו להדפסת אלפיים עותקים של ספרו, אך יהודי פרנקפורט הצליחו למנוע את הפצת ספרו האנטישמי תמורת תשלום גבוה לקיסר פרידריך הראשון מפרוסיה (1713-1657).

הקיסר אסר את הפצת ספריו של אייזנמנגר, אך על פי החלטתו ב-28 לאוגוסט 1703 היה על היהודים למחוק עד סוף כל הדורות את המלים "שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע" מתפילת "עלינו". גם נאסר על היהודים לירוק לאחר אמירת מלים אלה, כפי שהיה נהוג בקהילות רבות. פרידריך שלח מפקחים לבתי הכנסת, ואיים על היהודים בעונש אם יפרו את פקודתו. בעקבות הצנזורה הנוצרית בגרמניה, מלים אלה חסרות ברוב הסידורים האשכנזיים מאותה תקופה עד ימינו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו