בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חבל על שלד הברזל

תגובות

עבודות הפירוק של שלד הברזל העצום של בית החולים אייזנברג ביפו יתחילו ביום ראשון, 29 שנים אחרי שהוקם. עם תום עבודות הפירוק, ייעלם מהנוף אחד המראות הדרמטיים, המרתקים והמרהיבים ביותר בתל אביב. באזור שבו נמצא השלד החל להיבנות כבר הקמפוס החדש של המכללה האקדמית של תל אביב-יפו, שפועלת כיום בארבעה מבנים נפרדים במרכז ובלב תל אביב.

הבניין הראשון של המכללה בקמפוס החדש, המיועד לפקולטה למדעי ההתנהגות של המכללה, נמצא כעת בשלבי סיום, וייחנך באוקטובר השנה. במבנה, ששטחו כ-5,000 מטרים רבועים, ילמדו 800 סטודנטים, והוא יכלול בין היתר כיתות לימוד ומעבדות, אודיטוריום, ספרייה וקפטריה. עלות הבניין מוערכת ב-8 מיליון דולר, 2 מיליון מהם תרומת קרן פומנטו, שהבניין ייקרא על שמה.

בקמפוס יוקמו בסך הכל 13 מבנים בשטח כולל של כ-80 אלף מ"ר, על מגרש של כ-50 דונם. הבנייה תיעשה בשלבים, ולפי התכנון תסתיים ב-2012, אז ילמדו במכללה כ-10,000 סטודנטים. המתחם כולו - מתחם אייזנברג - משתרע על כ-160 דונם במזרח יפו, סמוך לאיצטדיון בלומפילד. את התוכנית הכללית לקמפוס המכללה הכין משרד האדריכלים קולקר-אפשטיין מירושלים. המשרד תיכנן גם את בניין הפקולטה למדעי ההתנהגות, שיהיה הראשון שיפעל במקום, ויתכנן בניין נוסף, שמיועד למדעי המחשב ולהנהלת המכללה. שטח בניין זה, שהקמתו תתחיל בעוד כשנה וחצי, יהיה כ-8,000 מ"ר. בשלב הראשון של הקמת הקמפוס ייבנו ארבעה מבנים. המתכננים של שני המבנים הבאים עדיין לא נבחרו.

חלקי מתכת מוכנים

ההחלטה על הקמת המרכז הרפואי התקבלה בראשית שנות ה-70, והכוונה היתה לרכז במבנה אחד כמה בתי חולים שפעלו ביפו. זהו מבנה ענק, שלצורך הקמתו התקבלה תרומה מאיש העסקים שאול אייזנברג: שטחו היה אמור להיות כ-80 אלף מ"ר וגובהו תשע קומות. ואולם אחרי שהרכבת השלד הסתיימה, התברר כי אין צורך במרכז החדש, שנמצא במרחק של כמה מאות מטרים בלבד מבית החולים וולפסון בחולון, שהוקם באותו זמן. האגדה אומרת כי ההחלטה על הקפאת הבנייה התקבלה כשהנוגעים בדבר ניצבו על אחת מקומות השלד, וראו בסמוך את בית החולים וולפסון.

בניין בית החולים ביפו תוכנן על ידי משרד האדריכלים יסקי, והשלד תוכנן על ידי המהנדס אלי רון, שנקשר מאוחר יותר לתקרות הפל-קל ולקריסת המבנה של אולמי ורסאי בירושלים. התקרות של מבנה בית החולים הוקמו בשיטה קונוונציונלית, והם עשויים מבטון. השלד הוקם בשיטת "סטגרד" שנחשבה חדשנית בזמנה בישראל. עיקרה הרכבת חלקי מתכת מוכנים מראש כמו במשחק לגו. השיטה היתה חסכונית בפלדה ובימי עבודה, ולצורך הקמת השלד, כך נכתב בזמנו, היה צורך ב-12 עובדים בלבד. הכוונה היתה כי בית החולים כולו יוקם בשיטה מתועשת, וחלקי המבנה יורכבו במקום, על השלד. השלד צופה בחומר מיוחד להגנה מפני אש (חומר שפותח אז במעבדות החלל של ארצות הברית). שיטת הקמת השלד זיכתה את המתכננים בפרס קפלן.

אחרי הקפאת הבנייה, מתחם אייזנברג נהפך בהדרגה לשטח הפקר, שטח מת בלב אזור שממילא לא נהנה מדימוי עירוני גבוה במיוחד (אם כי בעל פוטנציאל גדול). האזור נהיה מקור משיכה לחסרי בית ונרקומנים, ו"פיל לבן" היה הכינוי המנומס ביותר שזכה לו. במשך השנים נבדקה אפשרות לשימוש חוזר בשלד. עם התחלת התכנון של הקמפוס החדש, נמצא, לדברי מנכ"ל המכללה מרדכי כהן, כי שימוש כזה ייקר את הבנייה והשלד אינו מתאים לצורכי המכללה. על המסקנה הזאת חולקים מתכננים אחרים, הסבורים כי היה אפשר וראוי מבחינות רבות - אקולוגיות, אדריכליות וכלכליות - לנצל את השלד הקיים ולהתאים אותו לצרכים החדשים.

שריד של בהירות

לפי התכנון המקורי היה אפשר לבצע בשלד שינויים בקלות יחסית. השלד והאפשרויות הטמונות בו ריתקו במשך השנים אדריכלים וסטודנטים לאדריכלות, והוא היה בסיס לפרויקטים רעיוניים רבי השראה. רעיון שהצית את הדמיון היה לנצל את השלד כקמפוס משותף לכל בתי הספר לאמנות בתל אביב. הרעיון היה של העיתונאי אדם ברוך, ואת התוכנית הכין משרד האדריכלים אפרת-קובלסקי, שזיהו את ערכו של השלד והגדירו אותו "גלעד של יעילות טכנולוגית, שריד של בהירות תכנונית".

אפרת-קובלסקי התייחסו אל השלד כאל מגרשים לבנייה שמונחים זה על זה, ובין העמודים הציעו למקם כיתות וסדנאות לימוד לפי צורכי בתי הספר. את יתרת השטחים השאירו ריקים, כפוטנציאל להתפתחות או לשינוי בעתיד. את השלד הענק היה אמור לחצות מעבר להולכי רגל ורוכבי אופנים, ולאורכו תוכננו חנויות, בתי קפה וכיוצא באלה. הפרויקט -

שלמרבה הצער נשאר על הנייר (מלווה בתצלומים יפים של דניאל באואר) - התפרסם בגיליון מיוחד של "העיר" וקמרה אובסקורה באפריל 1999.

מיקומה של המכללה האקדמית ביפו הוא רעיון חיובי ומעורר תקווה. בצדק רואים בו פרויקט דגל בעיריית תל אביב ובמישלמה ליפו, המקדמות את הנושא ומשקיעות בו מאמצים ותקציבים. במעבר ליפו המכללה האקדמית גם סוגרת מעגל: אוניברסיטת תל אביב, שבחסותה המכללה פועלת, התחילה את דרכה באבו כביר ועברה לקמפוס שבצפון תל אביב. כעת המכללה עושה את הדרך ההפוכה והראויה. בעירייה ובמכללה מקווים שמיקומו של הקמפוס יתרום לשינוי חיובי בדימוי של האזור, הן בעיני כלל הציבור והן בעיני תושבי הסביבה, רבים מהם ערבים ומעוטי יכולת.

מנכ"ל המכללה, מרדכי כהן, מאמין כי ראוי שהמכללה תשתלב במרקם העירוני, ההרוס ברובו כעת. בהתאם לכך יוקם הקמפוס ללא גדרות, כמקובל בקמפוסים אחרים, ויהיה פתוח לציבור הרחב. בקמפוס לא יהיו מעונות סטודנטים, בתקווה שהם ישכרו דירות בסביבה וישתלבו בחיי הקהילה. ואולם לפי תוכנית הקמפוס ולפי אופיו של הבניין הראשון שנבנה, נראה כי גם ללא גדרות נוצרת אווירה של מתחם סגור ומנוכר. כהן מסכים שאולי היה צריך לבחון אפשרות לשכן את המכללה במבנים קיימים ברחבי יפו, במקום לבנות קמפוס חדש. ואולם, לדבריו, החשש הוא שסטודנטים יירתעו מלעבור ללמוד ביפו.

לדברי כהן, תפעול המכללה במבנים קיימים בתל אביב היה יעיל וחסכוני למכללה ומקובל על הסטודנטים. הוא מקווה שהסטודנטים יעכלו את המעבר ממרכז תל אביב לאזור שיישאר במשך שנים הרוס למחצה, ושהמכללה תצליח להתמודד כלכלית עם התחזוקה של הקמפוס ושל שטחי הציבור הגדולים בין המבנים. אפשר לקוות כי נוכחותם של מאות ואלפי סטודנטים ביפו, שיגורו, ילמדו ויבלו בה, תגבר על כל החששות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו