בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טלנובלה בתחפושת

החצר, 19:30, ערוץ התכלת

תגובות

לפני כמה שנים השאיל לי חבר את "משפחת מושקט" של בשביס-זינגר, ספר שהתפרסם בזמנו כסיפור בהמשכים. "זה בדיוק כמו טלנובלה", אמר - וצדק, בערך כמו הטוענים שדיקנס בישר את אופרת הסבון. יש כמה קווי דמיון בין הסיפור בהמשכים הספרותי לסיפור בהמשכים הטלוויזיוני, בעיקר במבנה העלילתי: סיפור מסועף, רב-דמויות וגדוש אירועים, שפרקיו הבודדים אינם עומדים בפני עצמם כיחידות עצמאיות (בניגוד לדרמה הטלוויזיונית נוסח "אי-אר" או "הבית הלבן"). סיפור בהמשכים כשמו כן הוא. העלילות נפרשות על פני פרקים רבים באופרת סבון ועל פני הסדרה כולה בטלנובלה. אך דיקנס ובשביס-זינגר היו סופרים נטורליסטים, שלא זו בלבד שהפליאו לספר סיפור, אלא תיעדו את תקופתם ואת חברתם במבט ביקורתי נוקב, שגלש לעתים לסאטירה חריפה.

אותו מפגש עם "משפחת מושקט" כנראה יצר אצלי את הציפיות שנכזבו בתום צפייה בשני הפרקים הראשונים של "החצר", הטלנובלה של ערוץ התכלת, שעוסקת בחצר של אדמו"ר חרדי בתל אביב. הדמויות לבושות כמו בשטייטעל הפולני של בשביס-זינגר וגם דוברות עברית מתובלת ביידיש, אך הן דקיקות ושפתן דלילה, רחוקה מהלשון הציורית והעסיסית של "משפחת מושקט". "החצר" בשני פרקיה הראשונים היא אכן טלנובלה, ולא סיפור משובח בהמשכים. אין בה כופרים, אין תאוות בשרים, אין חטאים, אין ביקורת על הקהילה ואורח חייה, אין חשיפה של התחתית הכפולה. אחרי כל ההתנשאות של החברה הדתית על התרבות הפופולרית החילונית הרדודה והריקה, הנה מעפיל ערוץ התכלת, "ערוץ חדש ליהדות", בטררם גדול, לפסגתו החדשה, "טלנובלה חסידית ראשונה אחרי 2,000 שנה".

מאבקי כוח, יצרים, מתחים מיניים, בצע כסף. מרדף אחר אהבה ואושר, עושר ושררה. באורח כבוש וחסוד, גם השתוקקות לסקס יש שם. במקום הברוקר הצעיר, העילוי בתורה. במקום הדוגמנית, עקרת הבית הנאה. במקום בעל המפעל המשפחתי, האדמו"ר. במקום הגרושה, האלמנה. במקום הדייט, השידוך. במקום הנשיקה הלוהטת, המבט המבויש. אך אלה ישראלים לכל דבר, נגישים לצופים חילונים, שלא יתקשו להזדהות ולפתח מעורבות רגשית עמוקה.

השחקנים הראשיים הם כוכבים חילונים מוכרים. הכותב למד באוקספורד. טלנובלה חרדית? לא בדיוק. כפי שהשחקנים התחפשו לחרדים, כך הטלנובלה הזו התחפשה לחרדית. זו טלנובלה רגילה בתחפושת. ובכל זאת, הדמויות חרדיות. ולפיכך נדמית איכשהו כל רביכת האינטריגות הזו למעט טהורה יותר. ערוץ התכלת לא המציא כאן את הגלגל. גם לערוצים נוצריים באמריקה יש אופרות סבון, שמציגות חיים מוכרים ורגילים, עטופים במשמעות ובמסורת שנעדרות מאופרות סבון רגילות. המסר הוא שגם אנשים דתיים מנהלים חיים מלאים ומספקים, אנושיים מאוד, ומעט נעלים יותר. התחושה משני הפרקים הראשונים היא ש"החצר" מזייפת. הטלנובלה החילונית חושפת כל פגם אנושי אפשרי. בינתיים אין ב"חצר" מרשעת אמיתית, נבל למהדרין. כולם, בדרכם, טובים ויראי שמיים.

והחילונים? יש שתי דמויות חילוניות. אחת היא חרדי לשעבר שמשול למת. דומה שיש הקבלה בין היותו חילוני להיותו אדם שכבר נערך לו טקס לוויה. הוא רוח רפאים. החילוני השני הוא בלש שיתחזה לחרדי כסוכן סמוי, ייטמע בתוך החברה החרדית. ב"חצר", כמו ברבות מתוכניותיו האחרות, משתמש ערוץ התכלת בכלים של הזרם המרכזי החילוני כדי להעביר את מסריו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו