טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שמישהו יוריד את הזבל

כדורי ויאגרה טבעית, עסקאות סיבוביות עם מיליונרים ניגרים גולים וההודעה שכבר נהפכה לפולחן - "אנלארג' יור פניס". כשכל הודעת דואר שנייה באינטרנט היא "ספאם", מה הפלא שנביאי הזעם חוזים את קץ עידן הדואר האלקטרוני

תגובות

און קליך, מהנדס מחשבים בן 31 מתל אביב, יודע שהוא מנהל קרב אבוד. "בכל בוקר כשאני בא לעבודה מחכות לי בהוטמייל בערך 40 הודעות - כולן זבל. מציעים לי משכנתה, כל מיני בחורות שאני לא מכיר אומרות שהן היו מתות לפגוש אותי וכמובן שמציעים לי להאריך את הזין. אילו הייתי משתמש בתכשירים הללו לפי מספר הפעמים שאני מקבל הודעות עליהם במייל שלי, הזין שלי היה צריך להיות היום באורך של שישה עד שבעה מטרים. אני עובר על כל ההודעות, אחת אחת, מוחק אותן ומכניס לרשימת החסימה שלי את הכתובות שמהן הן נשלחו.

"במשך היום, בגלל שאני עובד עם מסנג'ר פתוח שמודיע לי על כל הודעה שנכנסת לתיבה שלי, טקס המחיקה והחסימה הזה חוזר על עצמו בכל 20-15 דקות. אם אני לא אמחק אותן הן יסתמו לי את התיבה, כך שאין לי ברירה אחרת, אבל שום דבר לא עוזר. במקום להגיע מהכתובות שחסמתי, הזבל מגיע ממקומות אחרים. זה גם לא שביקשתי ממישהו לשלוח לי זבל. כשפתחתי את התיבה לא סימנתי אף אחת מההצעות שלהם לשלוח לי מייל על פי תחומי עניין שונים. מבחינתם אני בן אדם שלא מתעניין בשום דבר. אני לא מבין מאיפה השיגו כל הספאמרים האלה את הכתובת שלי".

קליך מסרב להיכנע. "אני רוצה להמשיך לקבל מיילים מחברים לתיבה הפרטית שלי, ולא לזאת של החברה, שיש לה שם שאף אחד לא מבין איך מאייתים אותו, ומעבר לזה - למה שאני אוותר על המייל שלי?"

אי אפשר לדעת עדיין כיצד ייזכר קיץ 2003 בדברי ימי האינטרנט הקצרים, אבל נתון אחד הוא כבר הצליח להפיק: בחודש שעבר נפרץ מחסום ה-50%, ובמלים אחרות, מעשרה טריליון הודעות הדואר שנשלחות בכל יום באינטרנט, כל הודעת דואר שנייה היא מה שמכונה "ספאם" (בפרקי זמן קצרים יותר, מדי פעם שיעור הזבל מגיע עד לכדי 78% מתעבורת הדואר האלקטרוני). לא זו בלבד, אלא שכמות הזבל שמועבר בין שרתי הדואר בעולם גדלה בהתמדה: על פי נתוני חברת ברייטמייל, שמספקת שירותי סינון דואר זבל לספקיות אינטרנט וחברות ענק, בקיץ שעבר היה שיעור הודעות הזבל 15% מכלל התעבורה, ושנה לפני כן 7% בלבד.

לנוכח הגידול המהיר הזה, אין זה פלא שכמה נביאי זעם טוענים שבתוך שנים ספורות יהיה קשה להשתמש בדואר האלקטרוני - היישום הפופולרי ביותר של האינטרנט - למטרות שלשמן נועד מלכתחילה. הכמות המדהימה של דואר זבל לא רק מוציאה מדעתם משתמשים שנמאס להם לסנן וללחוץ על מקש ה-Delete, אלא מאלצת ספקי אינטרנט להוסיף עוד ועוד שרתים ולהעסיק עוד ועוד אנשים שיטפלו בזעמם של לקוחותיהם, ואילו ראשי חברות עסקיות מתלוננים על הפסדי ענק כתוצאה מירידה בתפוקת עובדיהם, שצריכים למחוק את כל הזבל הזה.

עם זאת, הקיץ הנוכחי ייזכר גם כמועד שבו החלה המלחמה האמיתית בספאם. בחודש שעבר הודיע האיחוד האירופי על יוזמת החקיקה שלו, שתיכנס לתוקפה באוקטובר, ושתוציא את משלוח הודעות הזבל אל מחוץ לחוק - אלא אם כן בעל תיבת הדואר האלקטרוני הודיע מפורשות שהוא מוכן לקבל דואר מסחרי. כמה ממדינות ארצות הברית כבר חוקקו חוקים משלהן נגד דואר זבל, ועד סוף השנה ככל הנראה יתקבל גם חוק פדרלי בעניין. אבל למרות הניסיונות להשיב מלחמה לזבלנים (או ה"ספאמרים" בעגת הרשת), נותרו שתי שאלות פתוחות. הראשונה, עד כמה שהדבר יישמע מפתיע, היא: מה זה בעצם ספאם? והשנייה: האם תהיה בכלל אפשרות לאכוף את החוקים?

ככה זה התחיל

ההיסטוריה של דואר הזבל החלה כבר לפני 25 שנה כשגארי תוקרט, מנהל השיווק של חברה לציוד אלקטרוני, שלח ל-357 מכותבים ברשת ארפאנט (שקדמה לאינטרנט המוכר לנו) הודעה שפרסמה את מוצרי החברה שבה עבד. "התגובות שקיבלתי היו שליליות", זוכר תוקרט, "אבל מתוך 357 האנשים שקיבלו את ההודעה, היו אחדים שפנו אלינו כדי לקבל מידע נוסף על המוצרים שלנו".

השם שניתן לדואר הזבל - ספאם (בשר משומר בקופסאות) - נלקח כנראה ממערכון של חבורת "מונטי פייטון", שבו מלצרית מוטרפת מציגה לזוג לקוחות במסעדה תפריט שנשמע כתיאור מדויק של תיבות הדואר הנכנס של משתמשי האינטרנט: "יש לנו בייקון וביצים, בייקון וספאם, ביצים וספאם, ספאם ובייקון, ספאם וספאם וגם ביצים וספאם, ספאם ספאם ספאם!".

כמו במקרה של פורנוגרפיה, קל לזהות את הזבל כשרואים אותו, אך לא פשוט להגדיר מהו. על פי ההגדרה המחמירה, המקובלת מן הסתם על רוב משתמשי האינטרנט, דואר זבל הוא כל דבר דואר שנשלח אל תיבות הדואר שלהם בלי שנתנו לשולח ההודעה את הסכמתם לקבל את המשלוח. על פי ההגדרה השנייה, המקובלת על ארגוני מסחר, על פעילים למען חופש הביטוי ועל כמה מהספאמרים עצמם - דואר יכול להיחשב דואר זבל רק אם הוא מכיל תוכן פוגע, אם ההצעות העסקיות שבו הן הונאה פשוטה ואם אין דרך להיפטר ממנו.

לא ידוע למה דואר הזבל מתרבה כל כך באחרונה, אבל לפי ההנחה המקובלת, זה פשוט אמצעי הפרסום הזול ביותר - ברגע שרשימת הכתובות נמצאת בידך, בתוספת מאמץ מינימלית אפשר לשלוח אותה הודעה למיליון נמענים - ולכן המתאים ביותר לתקופת מיתון. סיבה נוספת, על פי אותה תיאוריה, היא דווקא הניסיונות לרסן את תפוצתו של דואר הזבל. ככל שמתרבים הפילטרים של שרתי הדואר, וככל שהמשתמשים הביתיים קונים יותר תוכנות לחסימת דואר זבל, משכללים מפיצי דואר הזבל את שיטות הפעולה שלהם ומפיצים את ההודעות בכמות גדולה יותר ובאמצעים יותר מתוחכמים, כדי להבטיח ששיעור ניכר מהן ימשיכו להגיע ליעדן.

מי שמקבל לתיבת הדואר הנכנס שלו עשרות הודעות זבל ביום מכיר כבר את הנפוצות שבהן: הצעות לקניית כדורי ויאגרה מוברחים; נוסחאות פלאים להרזיה; תעסוקות אולטרה-מכניסות, שכדי להתקבל אליהן לא צריך לצאת מהבית; עסקאות סיבוביות עם אנשי עסקים ניגריים גולים; וכמובן ההודעה שכבר נהפכה לפולחן - "אנלארג' יור פניס". משתמשים שהתרגלו למחוק את ההודעות הללו בצורה אוטומטית יתקשו להאמין שיש בכלל אנשים שקוראים את ההודעות הללו, שלא לדבר על אנשים שמוכנים להסתכן בביצוע עסקאות עם שולחי דואר זבל. אבל מתברר שאותו היגיון שעבד לטובתו של גארי תוקרט בסוף שנות ה-70 ברשת הארפאנט עובד היטב גם באינטרנט המודרני, רק בקנה מידה גדול בהרבה.

אחד מחצי מיליון

על פי ההערכה המקובלת, משלוח מאות מיליוני הודעות דואר אלקטרוני משתלם לשולח גם אם רק אחד מכל חצי מיליון נמענים יקנה את המוצר שמפורסם בהן. במציאות, שיעור הקונים את המוצרים המתפרסמים בהודעות שרובנו היינו מגדירים "דואר זבל" גדול בהרבה. פרצת אבטחה שחשפה לפני כחודש לכל גולש את דוחות מערכת התשלומים והמשלוח של חברת Amazing Internet Products האמריקאית גילתה, שבמשך ארבעה שבועות לא פחות מ-6,000 אנשים רכשו דרכה לפחות בקבוקון אחד של גלולות "טבעיות" שאמורות להגדיל את פינם של הנוטלים אותם "עד שלושה אינצ'ים". מחירו של כל בקבוקון כזה: 50 דולר, ובסך הכל הכניס המבצע באותו חודש חצי מיליון דולר.

כתב המהדורה המקוונת של מגזין "וויירד", שאיתר כמה מהקונים באמצעות פרטי המשלוח שהשאירו באתר, נדהם לגלות שרבים מהם היו גברים משכילים ומצליחים שלא חשבו פעמים לפני ששלחו את שמם המלא, כתובתם ומספר כרטיס האשראי שלהם לאתר שלא השתמש בשום שיטת הצפנה כדי להגן על פרטיותם ועל כספם, ושלא הציע שום אפשרות ליצור קשר עם מפעיליו - לא כתובת, לא מספר טלפון ואפילו לא כתובת דואר אלקטרוני פעילה שאפשר לשלוח אליה דואר. עם נתונים כאלו, רק מפתיע שאין ברשת יותר ספאם.

אדם שמן הסתם יעדיף למות לפני שיקנה מוצר כלשהו מספאמר הוא שלו בן ארי, בן 27. בעולם הרגיל, בן ארי מסיים את שנת ההתמחות שלו במשרד עורכי דין בירושלים. בעולם הווירטואלי של האינטרנט, בן ארי הוא לוחם חסר פשרות בדואר זבל ומפעיל את אתר האנטי-ספאם הישראלי המצוין "תמיכה.נט"www.tmicha.net באתר שבן ארי מעדכן בזמנו הפנוי הוא מפרסם מאמרים שעוסקים בספאם על היבטיו הטכנולוגיים, החברתיים והצרכניים, מנהל רישום קפדני של הודעות הספאם הנפוצות ביותר ומוקיע את האתרים והחברות הישראליות שמשתמשות במה שהן מכנות "דיוור ישיר" כדי לפרסם את מוצריהן.

ממאי השנה מפרסם בן ארי גם דו"ח חודשי על אופן טיפולם של ספקי האינטרנט בישראל בתלונות של גולשים על מפיצי דואר זבל שמשתמשים בשירותי הדואר שלהם, ומפעיל "מלכודות ספאם" שהציב באתר שלו. "מלכודת ספאם היא פשוט כתובת שמחכה להיאסף על ידי זחלנים", מסביר בן ארי. "אצלי בדף הבית הן נמצאות מצד ימין למטה והטקסט שלהן כתוב בלבן, כך שלא רואים אותו. מי שכן יכולים לראות את הכתובות הם הזחלנים. זו תוכנה שסורקת אתרים, מחפשת בהם את הפקודה ':mailto', אוספת את כתובת הדואר האלקטרוני שאחריה ואז עוברת לאתר הבא לפי הקישורים שיש באתר".

המשמעות היא שכל הודעת דואר שתתקבל בתיבת הדואר של המלכודת, שכתובתה iamspammer@tmicha.net, היא בהכרח דואר זבל. "זו טכניקה מקובלת מאוד אצל ספאמרים, ובמיוחד אצל ספאמרים ישראלים", אומר בן ארי. "אפשר להשיג גרסת-דמו של זחלן שאפשר לקצור אתו כתובות. יש גם חוצפנים ישראלים שמוכרים תוכנות כאלו ואפילו נתקלתי באחד מהם באיזה פורום. זה מעצבן אותי".

כדי להקשות על אותם חוצפנים, אומר בן ארי, יש הרבה מפעילי אתרים ששותלים עשרות כתובות אי-מייל מזויפות באתרים שלהם, כדי להפחית את היעילות של משלוח הודעות זבל באמצעות זחלן. "זה אומר שלמי ששלח את ההודעות יש 30 אחוז או 40 אחוז דואר חוזר. מבחינת השולח זה אומר שהספאם שלו מופץ לפחות אנשים. התוכנות הללו לא חכמות והן אוספות כתובות דואר בלי אבחנה, לפעמים אפילו כתובות של צוותי abuse אצל ספקי אינטרנט. מבחינת הספאמר זו התאבדות. בפעם הראשונה, אם הספק יטפל בתלונה, יזהירו את הספאמר, ובפעם השנייה, אם הוא ימשיך, ינתקו אותו".

בן ארי מספר שיום לפני הראיון הוא שוחח בטלפון עם "בחור נחמד שהוא ספאמר מתחיל. קיבלתי תלונה ממשרד עורכי דין שמקבל מ'תמיכה.נט' שירות דואר, פניתי אליו והוא דווקא הסכים מיד להסיר אותם מהרשימה. לעומת זאת, הספאמר הקודם שדיברתי אתו בטלפון התגאה בזה שהוא שלח 10,000 הודעות. חוצפן!".

בחודשים האחרונים, כך נראה, מתחילים מאמציו של בן ארי לתת את אותותיהם וספקי האינטרנט מגיבים מהר יותר על תלונות שהוא מפנה אליהם. "היום בבוקר הגשתי תלונה לבזק בינלאומי על מישהו שעבר מספק אחר, וכבר הבוקר הם הודיעו לי שהם זיהו אותו. מתחיל להיות להם אכפת".

רשימה שחורה

ערן שבו מרכז את הטיפול בספאם בבזק בינלאומי, בתפקידו כמנהל תשתיות מחשוב ואינטרנט בחברה. לדבריו, לשרתי בזק בינלאומי מגיעות מאות אלפי הודעות דואר זבל בכל יום, ומיליון הודעות יוצאות מהם בכל חודש. "סדר הגודל של דואר הזבל מתוך כל הדואר שעובר דרכנו זה 50 אחוז פלוס. אלה היקפים מטורפים וזה אומר שמצד אחד אנחנו צריכים לעבות את התשתיות שלנו ומצד שני להעסיק צוות שלם של עובדים - עשרה אנשים - שמטפלים בתלונות של לקוחות. המדיניות שלנו היא קודם כל להזהיר את המשתמש ורק אחר כך, אם הוא לא מפסיק לעשות את מה שהוא עושה, אנחנו מנתקים אותו".

שבו הופתע לגלות, שאנשים רבים לא מבינים שהמשלוח המאסיווי של המיילים הוא "שימוש לרעה במשאבי האינטרנט שלנו והתנהגות שהיא בניגוד לחוזה שהם חתמו עליו. אנחנו גם מגבילים את מספר ההודעות שמשתמש רגיל יכול לשלוח בפרק זמן מסוים ויש גם הגבלה על מספר הנמענים שיכולים להיות לכל הודעה. יש לנו רשימה שחורה של ספאמרים ידועים, אבל לעומת זאת הגישה שלנו צריכה להיות די מתירנית, כדי לא לחסום ללקוחות שלנו מייל לגיטימי".

שבו משוכנע שחקיקה נגד דואר זבל היא צעד הכרחי, משום שהיא תאפשר לספקי השירות לפעול ביתר תקיפות נגד ספאמרים, "אבל אם מסתכלים על החקיקה בארץ בתחום, אין ממה להתרשם יותר מדי".

ספאמר שנמצא כמובן ברשימה השחורה של בן ארי, הן בגלל תלונות של גולשים והן משום שהזחלן שלו נפל למלכודת הספאם שב"תמיכה.נט", הוא אריה הרמן מכוכב יאיר. הרמן מציע בדואר שהוא שולח "מדבקות ואיגרות ברכה לראש השנה עם הקדשה אישית", ומבקש ממקבלי ההודעה "להעביר מידע זה לחבריכם". מחלקת ה-abuse של אינטרנט זהב כבר הזהירה אותו לפני כמה שבועות שינותק אם ימשיך להפיץ דואר אלקטרוני דרכה, ואז עבר לעבוד דרך שרתי נטוויז'ן.

בשיחת טלפון שאלתי את הרמן כיצד השיג את כתובת המייל הפרטית שלי (לא זו שמופיעה בסוף הכתבה). "דבר אחד מובטח לך", הוא ענה. "לא פרצתי לכספת של בנק לאומי כדי להוציא את המייל שלך. זה כנראה עף לנו על השולחן באיזושהי צורה מתוך האינטרנט. מה השאלה עכשיו?"

איך קיבלת את כתובת המייל שלי?

"מה הבעיה שלך? אתה רוצה למחוק את המייל שלך?"

עוד לא, מעניין אותי קודם לדעת דווקא איך השגת אותו.

"זה לא אכפת לך. שלום".

שולחי הודעות דואר אחרים הם אנשי ארגונומיק-מאוס, שמופיעים גם הם ברשימה השחורה שמנהל בן ארי ושמוכרים ברשת "עכבר חובה לכל משתמשי המחשב". בשבועות האחרונים, בשני מועדים, שלחה החברה הודעות דואר אלקטרוני ל-5,000 כתובות דואר שונות לפחות, לטענתם באמצעות חברה חיצונית שאת שמה הם סירבו למסור. "אנחנו זוכים לתגובות נלהבות מצד לקוחות מהמוצר שלנו", אומר אבי אליק, מנהל השיווק של ארגונומיק-מאוס. "יש לזכור שאנחנו משלמים לחברות רבות כדי שיקדמו את האתר שלנו על ידי באנרים, פופ-אפים ודיוור אלקטרוני. ולגבי דיוור אלקטרוני אנחנו מחייבים את כל החברות שאנחנו עובדים איתן, שיאפשרו לאנשים שמבקשים להימחק מהרשימה שלהם לעשות זאת".

כיצד קיבלה לידיה החברה, שלכאורה שולחת את ההודעות בשביל ארגונומיק-מאוס, את אלפי כתובות הדואר? על כך עונה אליק, שאותה חברה הבטיחה שההודעות יישלחו רק לנמענים שמעוניינים בכך.

ההודעות ששולחים הרמן ואליק אמנם מטרידות גולשים שקיבלו אותן מבלי שרצו בכך ופוגעות בפרטיותם, אבל הן הצעות עסקיות אמיתיות ולא תרגילי עוקץ. כדי לאפשר לגולשים לשמור על פרטיותם ובאותו זמן לאפשר מסחר חופשי ברשת, סבור ד"ר יובל קרניאל, מנהל החטיבה לתקשורת וטכנולוגיה במכללת רמת גן, שיש לשמור על איזון. "אנחנו בתהליך שנמצא בהתהוות גם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינה חברתית ותרבותית", הוא אומר. "התערבות של המשפט בתהליך הזה יכולה להפריע. יכול להיות שהמשפט במידה מסוימת מיותר, כי יכול להיות שיש דרכים אחרות, לא משפטיות, לפתור את הבעיה הזאת. התערבות של המשפט צריכה להיות הדרך האחרונה, רק אם אין ברירה".

קרניאל מציע לטפל בסוגיה הזאת בעדינות ובריסון, "כי לא כל הצעה עסקית היא רעה לצרכנים". הוא מציע, למשל, להקים מרכז מידע ארצי, שכל הנרשם בו מודיע בכך שאינו מעוניין לקבל דואר פרסומי. רעיון נוסף: "לבנות מודל של מתן אפשרות חוקית לכל מפרסם להודיע על קיומו פעם אחת". כאן, הוא אומר, השאלה היא מה ברירת המחדל: אם הגולש נמצא ברשימת התפוצה וחייב להודיע במפורש שאינו מעוניין בכך, או ההיפך - הוא יצורף לרשימת התפוצה רק אם יאשר שהוא מעוניין להמשיך לקבל הודעות מהמקור הזה.

"זה משהו שמקובל עלי", אומר קרניאל על האפשרות השנייה. "פתרון כזה די יסגור את ההפצה של הספאם, בלי למנוע מחברות לגיטימיות את האפשרות להודיע על קיומן. זה הופך למנגנון שמתגמל צרכנים".

אין לזה סוף

יו"ר ועדת המדע והאינטרנט של הכנסת, ח"כ מיכאל איתן, אומר שהוא מודע לבעיה בהיותו משתמש אינטרנט ותיק בעצמו, אבל הוא נזהר מכניסה למהלך חקיקה חפוז. "כשנכנסתי לראשונה לאינטרנט אמרתי לעצמי שאני אתייחס למדיום באותה צורה שאני מתייחס לחיים הרגילים, ושרק הטכנולוגיה כאן שונה. צריך לחשוב על תיבת הדואר הפיסית שלנו, וזה אבסורדי להוציא חוק שאוסר על חברות לשלוח לנו מכתבים. יש כאן הגבלה מסוימת של חופש הביטוי. יהודים דתיים פתאום יבואו ויגידו שצריך להוציא מחוץ לחוק דואר שמגיע מעדי יהוה. אין לזה סוף".

איתן אומר שהוא ממתין לראות כיצד תתקדם החקיקה האמריקאית כדי להחליט איזו רגולציה תתאים לישראל. "אני לא רוצה לבלום את חופש התנועה באינטרנט, את חופש הביטוי באינטרנט, ולקדם את ההשתלטות של ממשלות על הזירה הזאת, שקמה בלי רגולטור מממשלתי כזה או אחר. אני מפחד מאוד שיותר מדי חקיקה בעניינים כאלה תחרוג מעבר למה שהגולשים רוצים ותהפוך לעוד אמצעי פיקוח שכולם יצטערו עליו. מעבר לזה אני חושב שמסחר ברשת זה דבר שיכול לתת לה תנופה. אסור לנו להגביל את כלכלת האינטרנט, באופן עקרוני כמה שמתערבים בזה פחות - יותר טוב".

ח"כ איתן אינו מקבל גם את המודל שהציע ד"ר קרניאל - שחברות יצטרכו לבקש את אישורו האקטיווי של הגולש כדי להמשיך לשלוח לו דואר. "אדם שיש לו תיבת דואר מזמין אנשים לשלוח לו דואר", אומר איתן. "אם הוא לא רוצה, הוא יצטרך להודיע על כך. רק אם יתעלמו מבקשה מפורשת של המשתמש להפסיק לשלוח אליו דואר צריכה להיות סנקציה נגד השולח".

בהסתייגותו מחקיקה משווה קרניאל את דואר הזבל האלקטרוני למשלוח פרסומות בפקס, שנאסר בחוק ישראלי, כי זה גזל לאנשים נייר. "בעניין של הדואר האלקטרוני נשאלת השאלה מה נגזל מהמשתמש", אומר קרניאל. אבל משתמשים המתחברים לשרת האינטרנט באמצעות מודם וקו טלפון יודעים בדיוק מה נגזל מהם: זמן. הורדת הדואר שהגיע אליהם, מהשרת אל מסך המחשב האישי שלהם, אורכת זמן רב. רבים מבלים את הזמן הזה באיתור הודעות הזבל ומחיקתן מיד עם הופעתן על המסך.

לרוע המזל, גם אם חוק נגד דואר זבל יעבור בקונגרס האמריקאי מחר, וחוק דומה יעבור בכנסת יום לאחר מכן, מבחינת המשתמש הביתי לא יחול שינוי גדול. הסיבה לכך היא שכל ספאמר שמכבד את עצמו יוכל תמיד לעבור ולעבוד באמצעות שרתים הממוקמים במדינות שבהן אין חוקים נגד משלוח ספאם, או להופיע מחדש בכל פעם כשולח אחר, חסר כתובת ומספר טלפון. בלי מאמץ גלובלי מאורגן, שקשה לראות עכשיו כיצד הוא מתממש, ימשיך קליך למחוק בכל בוקר 40 הודעות חדשות, בן ארי ימשיך להתעצבן ולתעד, הלמן ואליק ימשיכו לשלוח ולהטריד, ספקי האינטרנט ימשיכו להתלונן, המשפטנים והפוליטיקאים ימשיכו לדון באיזון הדרוש בין סחר לגיטימי לשמירה על פרטיות, והזבל - הוא רק ימשיך להיערם. ק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true