בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמצית דו"ח ועדת אור

ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000 (עמוד 1 מתוך 5)

תגובות

לעמוד הבא

אין התמצית מתיימרת למצות את הדין וחשבון. היא מביאה את עיקרי המסקנות וההמלצות שבדין וחשבון. בהתאם לכך, היא מבוססת בעיקר על השערים 5 ו-6. כדי לקבל תמונה שלמה ומפורטת של ממצאי הדין וחשבון, יש לקרוא את הדין וחשבון במלואו, כולל השערים 1-4 המנתחים בהרחבה את גורמי העומק והגורמים המיידיים לפרוץ ההתנגשויות של אוקטובר 2000, מתארים את השתלשלות האירועים בעשרות מקומות, מרחיבים בתיאור האירועים בזירות ההתנגשות העיקריות ודנים במספר נושאים מיוחדים, כמו השימוש בגלילוני גומי בידי המשטרה והמסרים המסלימים של אישי ציבור ערבים. נושאים אלה נמסרים בתמצית רק בקיצור נמרץ. הנוסח המחייב הוא, בכל מקרה, הנוסח המצוי בדין וחשבון במלואו.

1.באירועי אוקטובר 2000 רעדה הארץ. המהומות שהתרחשו במגזר הערבי שבתחומי המדינה בחלקו הראשון של חודש זה היו חסרות תקדים. האירועים היו חריגים ויוצאי דופן מכמה בחינות. נטלו בהם חלק אלפים, במקומות רבים, בעת ובעונה אחת. עוצמת האלימות והתוקפנות שבאה לידי ביטוי באירועים היתה גבוהה ביותר. כנגד אנשי כוחות הביטחון, ואף כנגד אזרחים, נעשה שימוש באמצעי תקיפה מגוונים ובהם, במספר קטן של מקרים, ירי של אש חיה, יידוי בקבוקי תבערה, שימוש בגולות מתכת אשר יודו בקלע דוד במהירות גבוהה, יידוי אבנים באמצעים שונים וגלגול צמיגים בוערים. יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים ורכושם הושחת. במספר מקרים, היה כפסע בינם לבין מוות מיד המון חסר מעצורים.

במספר קטן של מקרים נעשו נסיונות לעלות לעבר יישובים יהודיים, במטרה להתקיפם. צירי תנועה ראשיים נחסמו לפרקי זמן ממושכים, והתנועה ליישובים יהודיים שונים שובשה קשות, ולעתים אף נותקה, לפרקי זמן ארוכים. במספר ניכר של מקרים, אופיינו התוקפנות והאלימות בנחישות רבה ונמשכו פרקי זמן ארוכים. המשטרה פעלה להחזרת הסדר ועשתה שימוש באמצעים שונים לפיזור המון. כתוצאה משימוש באמצעים אלה, אשר כללו ירי של כדורי גומי, ובמקרים מסויימים גם ירי אש חיה, נהרגו אזרחים ערבים ונפצעו רבים אחרים. בגל השני של האירועים, התרחשו במקומות שונים התפרעויות של יהודים נגד ערבים, שבאו כמעשי תגובה לאירועים.

במהלך האירועים נהרגו 12 אזרחים ערבים ואזרח יהודי אחד. באירועים נהרג גם תושב של רצועת עזה. התפרעויות כאלה היו עלולות להתפתח, חלילה, לעימות קשה בין מגזרים באוכלוסייה, כדוגמת עימותים בינעדתיים אשר להם ולתוצאותיהם היינו עדים במחוזות רחוקים. עובדה היא, שבמספר מקומות בארץ אכן הביאו התפתחויות כאמור להתפרעויות אזרחים מן המגזר היהודי כלפי ערבים.

2.המהומות בתחומי המדינה התלכדו עם מהומות קשות שהתרחשו בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה. אישי ציבור בולטים במגזר הערבי הצביעו על כך שהעובדה הזאת אינה מקרית, והיא משקפת אינטראקציה בין הפלסטינים שבתחומי הקו הירוק לבין הפלסטינים שמעבר לו. אף שילוב זה של האירועים הינו חסר תקדים. על רקע מכלול היבטים אלה, נתפסו האירועים כ"אינתיפאדה" החורגת באופייה מהפרות סדר מקומיות.

3.האירועים, אופיים החריג ותוצאותיהם החמורות היו תולדה של גורמי עומק, אשר יצרו מצב נפיץ בקרב הציבור הערבי בישראל. המדינה וממשלותיה לדורותיהן כשלו בחוסר התמודדות מעמיקה ומקיפה עם הבעיות הקשות שמעמיד קיום מיעוט גדול של ערבים בתוך המדינה היהודית. הטיפול הממשלתי במגזר הערבי התאפיין ברובו בהזנחה ובקיפוח. הממסד לא גילה רגישות מספקת לצרכי המגזר הערבי, ולא פעל די על מנת להקצות את משאבי המדינה באופן שוויוני גם למגזר זה. המדינה לא עשתה די ולא חתרה די, כדי להקנות שוויון לאזרחיה הערבים ולעקור את תופעות ההפליה והקיפוח. בד בבד, לא נעשה די על מנת לאכוף את החוק במגזר הערבי, ותופעות בלתי חוקיות ובלתי רצויות השתרשו במגזר זה.

כתוצאה מכך ומתהליכים נוספים, שררה במגזר הערבי מצוקה קשה בתחומים שונים. מצוקה זו ניכרה, בין היתר, בתופעות של עוני, אבטלה, מחסור בקרקעות, בעיות קשות במערכת החינוך וליקויים מהותיים בתחום התשתית. כל אלה עוררו תסיסה מתמשכת, אשר גברה לקראת אוקטובר 2000 והיוותה גורם יסודי להתפרצות אירועי אותו חודש.

גורם שני הוא תהליכי הרדיקליזציה האידיאולוגית-פוליטית במגזר הערבי. תהליכים אלה מצאו את ביטויים, בין היתר, בגילויים שונים של הזדהות ואף תמיכה, במאבק הפלסטינים מול מדינת ישראל. תהליך הרדיקליזציה היה קשור גם להתחזקותה של הפוליטיקה האסלאמית בישראל בתקופה שקדמה לאירועים. לעניין זה יש לציין את דבר קיומן של מחלוקות קשות בין המוסלמים בישראל לבין רשויות השלטון בנושאים כמו נכסי הווקף; החרפתם של העימותים בין מוסלמים לבין ממשלת ישראל בנושא הר-הבית; והשמעת דברי אהדה, בעיקר מצד אנשי הפלג הרדיקלי של התנועה האסלאמית, לארגונים אסלאמיסטיים שהם אויביה של ישראל, ובהם החיזבאללה וארגונו של אוסאמה בן-לאדן.

4.לגורם העומק הזה לאירועים ולעוצמתם תרמה התנהלות הנהגת המגזר הערבי. זו לא השכילה לתחום את תביעותיו של המיעוט הערבי לאפיקים דמוקרטיים לגיטימיים בלבד. היא לא השכילה להבין, שהתפרעויות אלימות, חסימות צירים והזדהות עם פעילות מזוינת כנגד המדינה ואזרחיה, מהוות איום על אזרחי המדינה היהודים ופוגעות קשה במרקם העדין של יחסי יהודים וערבים במדינה. בתוך כך, החלה נוצרת תבנית של איום באלימות קשה ושל שימוש באלימות לצורך השגת מטרות שונות, כפי שבא הדבר לביטוי במקרים של הריסות בתים והפקעת מקרקעין, ובנוגע למשא ומתן בנושא ירושלים ומעמד הר הבית. במסגרות שונות, הועברו מסרים של דלגיטימציה למדינה ולכוחות הביטחון שלה, וניתן ביטוי לאיבה ולעוינות עמוקות לסמליה. בחוגים שונים הועלו דרישות למתן אוטונומיה בתחומים שונים למיעוט הערבי ולביטול הגדרת המדינה כמדינה יהודית והפיכתה ל"מדינת כל אזרחיה". בתוך כך, טושטש לא-אחת הקו המבחין בין הפלסטינים שבשטחי יהודה ושומרון ועזה לבין הערבים אזרחי המדינה.

לקראת שנת 2000 ובמהלכה ניתן היה לזהות עלייה ניכרת בתכיפות ההתנגשויות עם המשטרה ובעוצמתן. להתנגשויות האלימות היתה מתכונת קבועה. בשלב ראשון, הכריזו ארגונים מייצגים של המגזר הערבי על שביתות והפגנות, במחאה על מהלכים ומדיניות של רשויות שונות. בשלב שני התקיימו ביישובים שנקבעו לכך, עצרות ולעתים תהלוכות. בשלב השלישי, יצאו צעירים מתוך קהל המפגינים והחלו לרגום כלי רכב בכבישים, לשרוף צמיגים ולפגוע במתקנים המסמלים בעיניהם את השלטון. בשלב זה התפתחו התנגשויות אלימות עם המשטרה, אשר הגיעה למקום כדי להשליט סדר. למרות שהגלישה מהפגנות מסודרות להתפרעויות בלתי-מרוסנות שבה ונשנתה בעקביות, לא נקטה ההנהגה הערבית אמצעים כדי למנוע את ההידרדרות לאלימות, ולא הזהירה מפני הפרת החוק בהפגנות ובעצרות שיזמה. זאת ועוד, בימים שלאחר כל אירוע נהגו אנשי ציבור, במאמריהם ובנאומיהם, להרעיף שבחים על פעולות המחאה, ובכללן פעולות אלימות. לא אחת, אפפו דבריהם את ההתפרעויות בהילת גבורה והביעו גאווה בנחישותם של מבצעיהן.

5.גורמים אלה יצרו רקע נפיץ ומסוכן ביותר. לאורך התקופה שהובילה לאירועי אוקטובר 2000, הלכה ובשלה ההבנה, כי תהליכים אלה עלולים לגרום למהומות קשות ורחבות היקף. אירועים שונים שהתרחשו במהלך שנת 2000 אותתו ביתר שאת, על כך שהפוטנציאל הטמון בתהליכים אלה הולך ויוצא מן הכוח אל הפועל. אף כי המשטרה הבינה זאת וביצעה פעולות שונות על מנת לקדם אפשרות כזאת, הרי שראשיה, והדרג המדיני, כשלו כשלא נערכו כראוי לאפשרות של פרוץ מהומות נרחבות כפי שאמנם התרחשו, וכשלא נדרשו להיבטים הטקטיים והאסטרטגיים הכרוכים באפשרות זו. הכשל התבטא בהיעדר מדיניות ברורה לטיפול באירועים אלה במהלך שתי היממות הראשונות, הקריטיות. הוא התבטא בהיעדר הכשרה מספקת, מבצעית ופסיכולוגית, של כוחות המשטרה לאירועים של הפרות סדר בכלל, ולאירועים מן הסוג שהתרחש בפרט. הוא התבטא בהיעדר הצטיידות מספקת של המשטרה באמצעים מתאימים לפיזור הפרות סדר. הוא התבטא בהטלת מרכז הכובד של הטיפול המשטרתי בהפרות סדר על אמצעי בעייתי ביותר, גלילוני גומי, אשר סיכוניו הרבים לא היו נהירים די הצורך למי שהשתמש בו ולמי שהחליט על העמדתו כאמצעי עיקרי, ולעתים בלעדי, בטיפול בהפרות סדר. בתוך כך, לא נעשה די כדי להטמיע את הצורך להימנע ככל האפשר מפגיעות בגוף ובנפש של אזרחים, גם אזרחים מפרי סדר.

6.שורה של מעשים ומחדלים בסמוך לאירועים ובמהלכם, חברו כדי לממש את הפוטנציאל הנפיץ אשר הלך והתעצם עם הזמן. ביקורו של אריאל שרון על הר הבית הביא לתגובות חריפות מצד מנהיגות המגזר הערבי בתחומי המדינה ומצד המנהיגות הפלסטינית בשטחי יהודה ושומרון ועזה. יום לאחר מכן התרחשו במקום הפרות סדר חמורות, אשר במהלך פיזורן בידי המשטרה נהרגו אחדים ונפצעו רבים. על רקע זה החלו בשטחי יהודה ושומרון מהומות קשות, אשר בהן נהרגו תושבים ונפצעו תושבים רבים. ועדת המעקב של ערביי ישראל בחרה, במצב רגיש זה, להוציא את ההמונים לרחובות ולקרוא לתהלוכות ולהפגנות. אל מול רקע זה, ולנוכח הידוע על התהליכים המתמשכים ועל האירועים הקשים שהתרחשו במהלך שנת 2000, כשלו המשטרה והאחראים עליה, בדרג הפיקודי והמדיני, בכך שלא הורו על היערכות מתאימה של המשטרה לקראת ה-1.10.00. כוחות המשטרה לא היו ערוכים במוקדים הידועים מראש כמקור אפשרי להפרות סדר. התוצאה היתה, שבמקומות רבים החלו הפרות סדר בלא תגובה כלל, ובמקומות אחרים, לא היו מסוגלים כוחות המשטרה שבמקום להתמודד כהלכה עם המהומות. עד שהתעשתה המשטרה, צברו האירועים תאוצה והחלו להיגרם פגיעות בנפש, אשר הוסיפו לתבערה. גם בשלב זה ניתן היה ביד ועדת המעקב וביד הממשלה למנוע הסלמה נוספת, על ידי הימנעות משביתה כללית מצד אחד, ופעולה נחרצת לריסון תגובתם של כוחות הביטחון, על מנת למנוע פגיעה נוספת בנפש, מצד שני. רק לאחר יום דמים קשה, ביום 2.10.00, נחלצו הממשלה וגורמים אחראים במנהיגות המגזר הערבי כדי לפעול על מנת להביא למיתון האירועים ולהפסקתם. גם לאחר שלב זה לא נפסקו האירועים הקשים מיד, וחמישה אזרחים נהרגו בהפרות סדר שהתרחשו בימים שאחרי 2.10.00. עם זאת, אופיים החריג של האירועים התמתן ושכך, ובהדרגה שב הסדר.

7.הוועדה שלחה אזהרות לפי סעיף 15 לחוק ועדות חקירה ל-14 אישים ובעלי תפקידים. ניתנה לאישים ולבעלי תפקידים אלה הזדמנות להביא ראיות ולטעון טענות על מנת להתמודד עם תוכנן של האזהרות האמורות. עיקרי מסקנות הוועדה בנושא זה יובאו להלן, על פי סדר האישים המובא בהחלטת הוועדה לפי סעיף 15 הנ"ל.

8.אהוד ברק. חלק מפרטי האזהרה שנשלחה למר ברק הוכח. הוועדה מצאה, כי הוכח, שמר ברק לא היה ער וקשוב במידה הנדרשת, בהיותו ראש ממשלת ישראל, לתהליכים המתרחשים בחברה הערבית בישראל, אשר יצרו בתקופת כהונתו חשש ממשי לפריצת מהומות בהיקף נרחב. מחדל זה התבטא בכך שלא שעה לפניות והמלצות לקיים דיון כלל מערכתי בנושא, ובפועל לא קיים דיון כזה. הוכח שמר ברק לא נתן דעתו באופן מספק לצורך בהיערכות הולמת של משטרת ישראל לקראת התפרצות מהומות כאמור, וכי בכך נמנע מלתת את דעתו במידה הנדרשת לנושא שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינת ישראל, ולשלום אזרחיה. עוד הוכח, כי ביומיים הראשונים של האירועים לא נקט מר ברק פעולות מספיקות למניעת שימוש באמצעים קטלניים על ידי המשטרה או להגבלתו. הוכח גם, כי מר ברק לא קיים את חובתו, בהיותו ראש ממשלת ישראל במהלך אירועי אוקטובר 2000, בכך שנמנע מלדרוש מן המשטרה או מן הממונים על פעולתה דיווח קונקרטי, מלא ומפורט, בכל ההקדם, על אופן פעולתה של המשטרה באירועים ספציפיים בהם נהרגו אזרחים או נפגעו קשה, ועל הסיבות לתוצאה קשה זאת בכל אירוע כזה.

לעומת זאת, לא הוכח הנטען כלפי מר ברק, כי נתן הנחיה, לקראת יום 2.10.00, לפתוח צירי תנועה, בדגש על כביש ואדי עארה, בכל האמצעים, דהיינו בכל מחיר. לגבי עניין זה נקבע, כי מר ברק הנחה את כוחות הביטחון לפתוח את כביש ואדי עארה באותו יום, אף כי היו צפויות במקום הלוויות בהן היו אמורים להשתתף רבבות. הוא אף הנחה את כוחות הביטחון לגלות נחישות בשמירת הציר האמור, וצירים נוספים, פתוחים לתנועה. נקבע כי הנחיה זו לא היתה בלתי סבירה, בנסיבות העניין, במידה המצדיקה ביקורת על מר ברק. נקבע גם, כי השימוש בצלפים ביום 2.10.00, בצומת אום אל-פחם חרג מן ההנחיה שניתנה, וכי מר ברק לא צפה אותו.

לא הוכחה טענה נוספת כלפי מר ברק, לפיה לא נתן דעתו במידה מספקת, בימים 1.10.00 ו-2.10.00, לאירועים המתרחשים בתחומי המדינה, גם לאחר שנודע לו על חומרתם של האירועים ביום 1.10.00, על הרוג באותו יום ועל הסלמה צפויה ביום המחרת בעקבות כך. באופן דומה נקבע, כי לא הוכח המיוחס למר ברק ואשר לפיו לא עשה די כדי להביא להרגעת הרוחות והאירועים במהלך התרחשותם, בכך שנמנע מלהיפגש עם מנהיגות ערביי ישראל עד ליום 3.10.00, חרף הערכתם של גורמי מודיעין כי פגישה כזו, אם תתקיים בדחיפות, עשויה להביא להרגעה משמעותית באירועים.

הוועדה החליטה לא להמליץ המלצה אופרטיבית בעניינו של מר ברק. אשר לתיפקודו כראש ממשלה, נתנה הוועדה את דעתה לכך שמר ברק אינו ממלא עוד את תפקיד ראש הממשלה, מאז הבחירות בפברואר 2001, ולכך שתפקיד ראש הממשלה הוא במהותו תפקיד נבחר. הוועדה הגיעה למסקנה, כי אין מקום שתעסוק או שתדון בהשלכות האפשריות של מסקנותיה על מועמדותו של מר ברק לשוב ולכהן בתפקיד זה. אשר לתפקידים אחרים, הרי שאף כי לא הקלה ראש בכשלים שנתגלו, סברה הוועדה, לאחר שהביאה בחשבון את מכלול העובדות שהוכחו, כי אין מקום להמלצה אופרטיבית כלשהי ביחס למילוי תפקידים אחרים על ידי מר ברק.

9.פרופ' שלמה בן עמי. הוועדה קבעה, כי הוכח שבהיותו השר לבטחון פנים, בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, לא פעל מר בן עמי במידה מספקת על מנת להבטיח שהמשטרה תהיה מוכנה למהומות בהיקף נרחב במגזר הערבי, אף שהיה ער לתהליכים שהגבירו את הסיכון לאירועים מסוג זה. הוועדה קבעה גם, כי בהיותו השר לבטחון פנים, הן בתקופה שלפני אירועי אוקטובר 2000, והן ביומיים הראשונים של אירועי אוקטובר 2000, לא גילה מר בן עמי עירנות מספקת לסיכונים הכרוכים בשימוש בכדורים מצופים גומי בעת פיזור הפרות סדר, ולא נקט את הפעולות הנדרשות למניעת השימוש בתחמושת זו או להגבלתו בסוג זה של אירועים. זאת, אף שידע, או היה צריך לדעת, את הסיכון הרב הטמון בשימוש בתחמושת מסוג זה. עוד נקבע, כי בהיותו השר לבטחון פנים, לא נתן מר בן עמי את דעתו במידה הנדרשת מתפקידו, בימים 1.10.00 ו-2.10.00, להיערכות המשטרה באזורים שלגביהם היה צפי לאפשרות של אירועים אלימים ולא וידא קיומה של היערכות נאותה של המשטרה באזורים אלה.

המשך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו