בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רקוויאם לחוקר ספרות

על משה יעקב בן-גבריאל, סופר בגרמנית שחי בירושלים והיה נשכח לחלוטין אלמלא גאל אותו חוקר ספרות אוסטרי מאוניברסיטת קלגנפורט מן השיכחה. לזכרו של חוקר הספרות ארמין אלכסנדר ואלאס

תגובות

Eugen Hoeflich (Moshe Ya'akov Ben-Gavriel Feuer im Osten. Der rote Mond Herausgegeben und mit einem Nachwort von Armin A. Wallas Arco. 2003. 171S Eugen Hoeflich (Moshe Ya'akov Ben-Gavriel Tagebuecher 1915 bis 1927 Herausgegeben und kommentiert von Armin A. Wallas. Buehlau Verlag Ges. Wien, Koeln, Weimar, 1999. 641S ב-30 במאי 2003 הלך לעולמו בטרם עת חוקר חשוב של הספרות הגרמנית-האוסטרית בכלל, ושל סופרים יהודים אוסטרים וגרמנים בפרט - ארמין א' ואלאס (Armin A. Wallas). ממקום מושבו באוניברסיטת קלגנפורט באוסטריה עשה רבות לחקר כתביהם של אנשי-עט אירופאים יהודים, בעיקר אלה מביניהם שקשרו את גורלם בארץ-ישראל כבר בשנות העשרים והשלושים, ובהם כאלה שלא השאירו את חותמם בספרות הקנונית של מדינת ישראל, בשל סיבות שאולי מן הראוי עתה לחקור את פשרן.

ארמין אלכסנדר ואלאס נולד ב-21.4.1962 בעיר וילאך שבדרום אוסטריה. שבועות אחדים לפני מותו עוד הספיק לחזות במפעלו המרשים האחרון - פרסום מחודש של קובצי פרוזה ("Feuer im Osten") ושירה ("Der rote Mond") של הסופר מ"י בן-גבריאל, בכרך אחד נאה למראה.

ואלאס ייחד לבן-גבריאל מקום מכובד בעבודת המחקר שלו. את השם "מוי בן-גבריאל" שמעתי רבות בילדותי, שכן היה שייך לחוג הידידים ה"ייקים" של הורי בירושלים הקטנטונת של שנות הארבעים והחמישים. "מוי" היה כינוי החיבה שנתנו לו ידידיו, ושהיה מורכב מחיבור ראשי-התיבות של שמותיו הפרטיים העבריים "משה יעקב". אולם שמו המקורי היה שונה לחלוטין: הוא נולד Eugen Hoeflich אך שינה את שמו כאשר החליט לקשור את חייו בארץ-ישראל בראשית שנות העשרים, לאחר ששירת כקצין בצבא האוסטרי במלחמת העולם הראשונה. הוא היה איש צנום שפניו חרושי-קמטים, אבל חייכן וגדוש בחוש הומור וסיפורים אין קץ. לכן נהפך תדיר לדמות המרכזית בפגישות חברתיות בבתי-הקפה ובנשפים בירושלים של פעם.

בן-גבריאל מצא בנופים האנושיים והפיסיים של ארץ-ישראל מקור לא אכזב לכתיבתו בפרוזה ושירה, אך התפרנס, בלית ברירה, בכתיבה עיתונאית בעיתונות האירופית וגם בזו המקומית הקטנה - בעיתון באנגלית "פלסטיין פוסט".

אף על פי שעבודתו העיתונאית והספרותית נעשתה בעיקר בגרמנית, כמה ספרים משלו התפרסמו בכל זאת בתרגום עברי, והיו מוכרים לקוראים של פעם (כשעוד העניקו ספרים כמתנות לבר-מצווה). הידוע שבהם הוא "בית ברחוב הקרפיונים", שנקרא במהדורה קודמת "בית בפראג". ספרים אחרים שכתב הם "זהב בחוצות", "הבריחה תרשישה", "שועלים בירושלים" ו"בבית אחד נתאלמנו". אולם יצירה סאטירית ומשעשעת במיוחד שכתב בן גבריאל, ושעלילתה גדושה בדמיון, אירוניה והומור, היא "האזרח האמיץ מחשבי בימי שלום ובמלחמה" (מסדה, תשי"א); (במקור: Krieg und Frieden des Buergers Mahaschavi), והיא מומלצת בכל-לב לקריאה מחודשת. רחוב קטן בירושלים, בשכונת תלפיות, נקרא על שמו, אך בלא דברי הסבר.

בקובץ הפרוזה והשירה החדש הזה באים לידי ביטוי רגשותיו החמים והאוהבים של בן-גבריאל לארץ-ישראל בצורת התרשמויות, וינייטות, תמונות, תיאורים - כולם קצרים ובשפה חסכנית. חלקו האחרון של הכרך מחזיק מילון מושגים ושמות המופיעים בטקסט לטובת הקורא האירופאי, ואחרית דבר על עבודתו הספרותית של בן-גבריאל, על פי שיטתו היסודית והדקדקנית של ואלאס.

אולם את נאמנותו החזקה למשה יעקב בן-גבריאל הביע ואלאס בטיפולו המרשים מאוד ביומנו האישי של בן-גבריאל. בשרבוטיו האישיים של בן-גבריאל על פני הרבה שנים מצא ואלאס כר פעולה פורה לחקירת התקופה שהדברים נכתבו בה, לתיאור פרטני ומדוקדק של הדמויות המוזכרות בהם, ולמתן ביטוי לרוח התקופה ולתחושותיו המשתנות של בן-גבריאל מול קשיי החיים, שלעתים היו בלתי נסבלים (הוא מספר על זמנים של עוני ורעב בירושלים). בעבודת נמלים שקדנית חקר וסקר ואלאס את היומן כחוקר המגילות הגנוזות, דלה כל פרט ופירש אותו עד תום. וכך, חלקו השני של הספר הוא טקסט מאלף, המחזיק

מאות רבות (892!) של הערות בדפוס זעיר, המתייחסות ליומן, ושלא אחת נגרר הקורא להמשיך את הקריאה בהן בלי לחזור לטקסט שבחלק הראשון. מול החלק הראשון של הספר בן 244 העמודים, המחזיק את טקסט היומן עצמו, משתרע חלק ההערות בין העמודים 552-245. כמאה עמודים נוספים מיוחדים לאחרית דבר שבה מטפל ואלאס בהרחבה ברקע התרבותי המורכב והעשיר של בן-גבריאל וביצירתו. עתה, כשארמין ואלאס איננו, עבודתו על החלק השני (1934-1927) של יומני בן-גבריאל נמשכת על ידי שותפתו ויד-ימינו לעבודה, החוקרת אנדראה לאוריטש.

יבולו המחקרי של ואלאס הוא מרשים. מצערת המחשבה שטקסטים ספרותיים ומחקריים חשובים מעין אלה מופיעים בגרמנית. קטן מאוד הסיכוי שציבור ישראלי שאוהב ספרות יקרא את עבודתו החשובה של ואלאס, או את יצירותיהם של אותם כותבים ארץ-ישראלים דוגמת בן-גבריאל, שמצאו הכרה לכשרונם רק על ידי מו"לים אירופאים. בן-גבריאל עצמו הוא רק אחד משורה ארוכה של יוצרים אירופאים שחיו בארץ-ישראל ועבודתם לא הכתה שורש אצלנו, אך הם מוכרים לקהל קוראים לא מבוטל בארצות מוצאם. חלקם, לולא "משוגעים לדבר" דוגמת ארמין ואלאס המנוח, היו נשכחים לחלוטין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו