בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

את תוכנית הגרעין של ישראל קל יותר לראות מגדות הדנובה

בביקור בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, שהוועידה השנתית שלה החלה השבוע, אפשר ללמוד מבכירי הסוכנות שישראל קיבלה ממנה 50 אלף דולר להגברת הבטיחות בכור בשורק ושהפיקוח על הכור מצומצם, ובכלל - אפשר לקבל מידע שהעיסוק בו נמנע בעקביות מהציבור בישראל. הדיונים על נשק גרעיני במזרח התיכון ממשיכים להיות, כהגדרת אחד הבכירים, "דו-שיח של חירשים"

תגובות

וינה

ביום רביעי האחרון נכנסה ד"ר גבי גפני, שגרירת ישראל לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), למזכירות הסוכנות שבקומה ה-23 של "אונו סיטי" (עיר האו"ם), תשלובת של בניינים על גדות הדנובה בווינה שבהם שוכנים משרדיהן של ארבע סוכנויות של האומות המאוחדות. ד"ר גפני דרשה שסדר היום שנקבע לוועידה השנתית של סבא"א, שהחלה השבוע, לא יכלול דיון בסוגיית הנשק הגרעיני של ישראל כדרישת מדינות ערב. העלאת הנושא והמחלוקת בין ישראל למדינות ערב כשהנהלת סבא"א מצויה בתווך היא טקס קבוע, המתקיים זה שנים בוועידה השנתית, שבה משתתפות 189 חברות סבא"א. עדיין לא ברור אם בקשת ישראל תיענה בחיוב. בסיומו של הריטואל, כמדי שנה, צפויה להתקבל החלטה שתקרא לקדם את הרעיון של מזרח תיכון חופשי מנשק גרעיני.

לכאורה דיוני סבא"א אינם מחדשים דבר. אבל למעשה הם מעניקים הזדמנות טובה להתוודע לפעילות של אחד המוסדות הסודיים ביותר בישראל: הוועדה לאנרגיה אטומית (וא"א). לוועדה, שלפני שנים אחדות עברה למשכן חדש ברחוב לבנון ברמת אביב, שעלות בנייתו הסתכמה במאות מיליוני שקלים (תקציב הוועדה הוא אחד הסודות הכמוסים ביותר בישראל), יש אמנם דובר; היא פועלת במסגרת משרד ראש הממשלה (אף שהאחריות למתקניה היא של הממונה על הביטחון במשרד הביטחון - המלמ"ב), ובניגוד למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים - כתובתה מתפרסמת בפרסומי הממשלה ואת מספר הטלפון שלה אפשר לקבל ממודיעין 144. אבל וא"א ופעילותה מושרשים כה עמוקות בתרבות החשאיות של ישראל עד שלהשיג מידע אפילו על המיזמים הגלויים ביותר שלה - בתחומי הרפואה, החקלאות או איכות הסביבה - אינו עניין של מה בכך. אפילו בקשה תמימה לשיחה עם השגרירה גפני לא נענתה.

אבל מגדות הדנובה, תוכנית הגרעין של ישראל נראית ברורה יותר. ממרומי מרכז סבא"א קל יותר להשיג מידע ולקבל תמונת מצב על אחד הנושאים שנחשבים ל"טאבו" ואשר הדיון בהם נמנע בעקביות מהציבור בישראל. כך לדוגמה, גפני, שהיתה מנהלת בכירה בכור הגרעיני בשורק (המרכז למחקר גרעיני - ממ"ג), מוכרת היטב לבכירי סבא"א. אחת מהם, האמריקאית ג'יל קולי, מנהלת מחלקה באגף הפיקוח שביקרה בישראל ומכירה אותה עוד משם, התפלאה לשמוע כי שמה של השגרירה אינו מוכר כלל לציבור בישראל. "היינו מצפים לשקיפות רבה יותר ממדינה הטוענת כי היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, בכל הקשור לתוכנית הגרעין שלה", אמר פקיד בכיר בסבא"א, מעוזריו של המנכ"ל, ד"ר מוחמד אל-בראדעי, "אבל למרות זאת יש לנו שיתוף פעולה גרעיני עם ישראל".

אין פיקוח בדימונה

הוועדה לאנרגיה אטומית של ישראל נוסדה ב-1952. היא פרי חזונם של שלושה: ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שמעון פרס ופרופ' ארנסט דוד ברגמן, שהאמינו כי המדע והטכנולוגיה צריכים למלא תפקיד כפול בחייה של ישראל: קידומה הרוחני והחומרי, ואספקת אמצעי התגוננות נגד אויביה הערבים. השלושה חתרו מלכתחילה לפיתוח כוח גרעיני, מכוח תפישת ההרתעה הלאומית.

וא"א, שכאשר נוסדה עמד בראשה ברגמן, היא מאז אחד הגופים החשאיים ביותר. אפילו את חומריה הארכיונייים אין היא מעבירה, כמתחייב בחוק, לגנזך המדינה; היא מקיימת בעצמה מערכת גניזה וחשיפה של חומר לצרכיה הפנימיים. הרצון להשיג ידע, ציוד, חומרים וטכנולוגיה גרעיניים, ולהכשיר טכנאים, מהנדסים ומדענים בתחום הגרעין, הפך את וא"א לארגון ממוקד מטרה, שלא בחל באמצעים. ב-1957, עוד לפני שחתמה על ההסכמים החשאיים עם צרפת, שסיפקה לה את הכור הגרעיני בדימונה, הצטרפה ישראל לסבא"א ונמנתה עם 16 המדינות המייסדות של הארגון, שסיסמתו היא "אטום למען השלום". אבל שיתוף הפעולה של ישראל עם סבא"א היה אינסטרומנטלי ומוגבל; בעצם הוא נועד לאפשר לה להשיג יכולת וידע גרעיניים.

בשלהי שנות השישים, כשלפי פרסומים זרים לישראל היו כבר כלי נשק גרעיניים (בזכות כור גרעיני שנרכש מצרפת, מים כבדים מנורווגיה ואורניום שהוברח במבצעים חשאיים מארצות הברית ואירופה), היתה ישראל נכונה להיקלע לעימותים קשים עם הממשל האמריקאי ובלבד שלא להצטרף לאמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני (אן-פי-טי). בגלל עובדה זו, אין מאז ועד היום לסבא"א שום זכות לפקח על הכור הגרעיני בדימונה וגם לא על אתרים אחרים, שבהם אפשר שמאוחסנים חומרים גרעיניים או שנעשית בהם פעילות גרעינית.

"איננו יכולים להביע את דעתנו כארגון על יכולתה הגרעינית של ישראל ואם יש לה או אין לה נשק", אומר ד"ר טארק ראוף - מומחה בינלאומי מקנדה (שמוצאו מפקיסטן) לביטחון ובקרת נשק, העומד זה שנה וחצי בראש המחלקה למדיניות ביטחון, אימות ותיאום של סבא"א - "וזאת משום שאין לנו סמכות לפקח, לבדוק או להציג שאלות למדינה שלא הצטרפה לאן-פי-טי".

לסבא"א נותר על כן לבצע את שליחותה בישראל רק בתחומים מוגבלים ביותר. התחום הראשון הוא פיקוח על כור המחקר בשורק שליד יבנה (ממ"ג). הכור סופק לישראל ב-1960 על ידי ארצות הברית מכוח אמונתו של הנשיא דווייט אייזנהאואר ברעיון "אטום למען השלום". זהו כור קטן, בעל הספק של חמישה מגוואט. עד 1975 הפיקוח עליו ועל החומרים הגרעיניים שבו נעשה מכוח הסכם דו-צדדי בין ישראל לארצות הברית. באותה שנה סוכם כי הפיקוח יעבור לסבא"א.

ואכן מאז, במשך 28 שנים, מבקרים במקום מעת לעת אנשי הפיקוח של סבא"א. "משטר הפיקוח על כור המחקר בשורק", אומרת תרזה ריינס, מומחית לפיקוח בסבא"א, "הוא מצומצם ביותר. יש כמויות קטנות ולא משמעותיות של חומר המצויות בפיקוח והקשורות לפעילות מחקר ופיתוח. המאמץ הקשור ליישום הפיקוח בישראל הוא מינימלי".

פסולת נישאת ברוח

ב-1999 ביקשה ישראל לקבל סיוע טכני וציוד לשיפור הפיקוח על ממ"ג. "ישראל הסבירה כי הכור בשורק ישן", מספר הדיפלומט ההונגרי וילמוש צ'רני, המשמש ראש מחלקת טכנולוגיה ובטיחות בסבא"א. "אישרנו חמישים אלף דולר תחת הסעיף של הגברת בטיחות כור מחקר. בכסף נרכש ציוד חדיש לפיקוח וניטור קרינה סביבתית. אבל ישראל לא ביקשה שנשלח מומחים. אני מניח שיש לישראל מומחים טובים הן בדימונה והן בשורק".

אבל מדינות ערב אינן בוטחות במומחים מישראל. "מדינות ערב שבות ומעלות בדיונים אצלנו", מוסיף צ'רני, "את חששן מהקרינה הסביבתית כתוצאה מהפעילות הגרעינית של ישראל. אנחנו מוכנים לבדוק את הנושא, אבל ישראל אינה מאפשרת לנו זאת ואיננו יכולים לכפות את רצוננו עליה".

בהקשר זה ראוי לציין כי מרדכי ואנונו, שעבד כראש משמרת לילה בכור בדימונה ועומד לסיים באפריל 2004 את ריצוי 18 שנות המאסר שהוטלו עליו, סיפר בכתבה ב"סאנדי טיימס" הבריטי (שבגינה נחטף בידי המוסד והועמד למשפט בישראל) כי מנהלי הכור בדימונה ממתינים במיוחד לכיוון הרוח המתאים כדי שתישא את הפסולת הנפלטת לשטחה של ירדן.

תחום נוסף שבו קיימות זיקות גומלין בין ישראל לסבא"א הוא החקלאות, איכות הסביבה והרפואה. סבא"א שותפה ומממנת בישראל כמה מיזמים בנושאים של הדברת מזיקים (זבוב הים התיכון), ניטור זיהומים של מקורות מים, ושיפור רפואה גרעינית (הקרנות לחולי סרטן ועוד). מיזמים אלה מתואמים על ידי וא"א, אך מבוצעים במישרין על ידי משרד החקלאות, משרד הבריאות ומדענים מאוניברסיטאות ומכוני מחקר בישראל.

אבל הנושא המעסיק ביותר את וא"א במגעיה עם סבא"א הוא ההצעה לכונן במזרח התיכון אזור חופשי מנשק גרעיני. הרעיון מעניין במיוחד את המנכ"ל אל-בראדעי. בעולם יש כבר ארבעה הסכמים, שהושגו בחסות סבא"א, הקובעים כי אמריקה הלטינית, דרום האוקיינוס השקט, דרום מזרח אסיה ואפריקה הם "NWFZ" (אזור חופשי מנשק גרעיני).

לכאורה, כל מדינות המזרח התיכון ובכלל זה ישראל מוכנות בעיקרון לדון ברעיון. אבל זו רק מראית עין. למעשה הסכמתן, והשימוש בבמה של סבא"א, נועדו רק "להשיג נקודות" בקרב על דעת הקהל ו"להתנצח", כלשונו של טארק ראוף. עמדת ישראל, כפי שהיא משתקפת ממכתב ששיגרה השגרירה גפני ביולי לסבא"א, אינה משתנה. "ישראל שותפה לדעות שבוטאו על ידי מזכירות סבא"א כי הפורום המוצע (לדיון בנושא) צריך להיות אינפורמטיווי ולא של משא ומתן".

ישראל קובעת כי על מדינות האזור לדון באפשרות לפי מתכונת ההסכם באמריקה הלטינית. זהו ההסכם הראשון שהושג, ב-1966, ביוזמת שר החוץ של מקסיקו אז, גרסיה רובלס, והוא קרוי גם על שם העיר שבה נחתם במקסיקו - טלטלוקו. ההסכם היה תגובה למשבר הטילים בקובה ועיקריו הם שמדינות האזור לא ייצרו נשק גרעיני ולא ירשו לכוחות חיצוניים להכניס אליו נשק גרעיני.

מדינות ערב, לעומת זאת, תובעות מדי שנה שהבסיס לדיונים יהיה "הסכם פלינדבה", שתקף לגבי אפריקה. למדינות ערב מעדיפות את ההסכם האפריקאי משום שהוא מציין במפורש את העובדה שלדרום אפריקה היה נשק גרעיני והיא הסכימה לפרקו מרצון ב-1989, הצטרפה לאן-פי-טי ומאפשרת מאז לפקחי סבא"א לפקח על מתקניה הגרעיניים. מדינות ערב מעוניינות שהשיחות ילבשו צורה של משא ומתן ברור וגלוי, שתחילתו היא התפרקותה של ישראל מנשק גרעיני שהם מייחסים לה. מהבחינה הזאת, כפי שמסביר ראוף, "בהסכם האפריקאי יש מנגנונים של השמדת נשק או המרה של מתקנים לייצור נשק גרעיני", ומדינות ערב מעוניינות להחיל מנגנונים אלה על הסכם עתידי עם ישראל. ישראל, מנגד, רואה ברעיון של אזור חופשי מנשק גרעיני מסגרת כללית לא מחייבת של דיונים וקבלת מידע והיא סבורה שהסוגיה של פירוק נשק גרעיני צריכה להידון רק לאחר שיושגו הסכמי שלום עם סידורי ביטחון מתאימים.

לדברי ראוף, הפערים בין ישראל למדינות ערב הופכים את הדיונים מדי שנה בשנה באסיפה השנתית של סבא"א ל"דו-שיח של חירשים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו