בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאן נעלמה דנה בנט

במשך שבוע בתחילת אוגוסט ריתקה היעלמותה של דנה בנט מדינה שלמה. מה קרה מאז? ראש צוות החקירה התחלף; האב גומא מרחקים וצופה פריצת דרך מסתורית; עמותת "עם אחד" משוכנעת שבנט מוחזקת בכפר ערבי, מציעה 50,000 דולר ופותחת במבצע בלשי; ונהג מונית אחד משוכנע שהסיע את בנט לדרום ולא מבין למה לא לוקחים אותו ברצינות

תגובות

יום חמישי שעבר, קצת אחרי חצות. בנימין (ביני) בן יצחק יושב בחצר בית הוריו בקיבוץ שדה אליהו, מדליק סיגריה ומסתכל על הירח אחרי עוד שבוע של חיפושים אינטנסיוויים אחר בתו, דנה בנט, הנעדרת כבר חודש וחצי. שיחות ממשיכות להיכנס לפלאפון, כולן עוסקות בבת אבל אף אחת לא נושאת את הבשורה שבן יצחק כל כך רוצה לשמוע. קשה שלא לשמוע את הדריכות שבקולו עם כל צלצול נכנס - ואת נפילת המתח כשהוא מבין שאין כל חדש.

בין צלצולים דחופים הוא מקשיב לתנים שמייללים ברקע. "השקט כאן לא נורמלי", אומר בן יצחק, ישראלי מתחום הבנייה שהגיע לסן פרנסיסקו אחרי שעבר תחנות רבות באמריקה - ניו יורק, לוס אנג'לס ושיקגו - מאז שעזב את הקיבוץ הדתי שבו גדל. "מה השעה?" הוא שואל פתאום. השעה 12:30 בלילה. עומס של תאריכים סמליים מציף את מחשבותיו. "היום זה יום חמישי. עוד פחות משעה, ב-1:15, זה יהיה בדיוק שישה שבועות מאז שדנה נחטפה. ומחר יש לדנה יום הולדת, היא תהיה בת 18", הוא ממשיך אחרי הפסקה, ואז מבין שהקצב הקבוע, חסר רחמים, של הזמן, הנחית אותו לתוך היממה הבאה, 12 בספטמבר, תאריך הולדתה של דנה, בלי לתת לו רגע של חסד להתייחד.

כמי שנחת בישראל יומיים לאחר שנודע לו על היעלמות בתו, הוא ממשיך לקום יום יום בסביבות שבע בבוקר, ללכת לישון בשעות הקטנות של הלילה ולהעביר את ימיו בחיפושים בלתי פוסקים. כל מי שהכיר את המשפחה מספר שבן יצחק הוא הדמות הדומיננטית בחייה של בתו, שרוב שנותיה גדלה אצלו באמריקה ואף עמדה לחזור אליו לשם. "הקשר בינינו הוא באמת unusual (יוצא דופן)", הוא אומר בעברית-אנגלית שלו. "אנחנו מדברים כל הזמן, מספרים אחד לשני הכל. עם החיפושים האלה אני מרגיש שיש לי ג'וב חדש, אני מתחיל להתרגל לזה. זה ridiculous (מגוחך).

"אני חייב למצוא אותה", הוא ממשיך בסכמו עוד שבוע של חיפושים בלתי פוסקים בתוך ביקור מולדת הזוי ומסויט שאין לדעת מתי ואיך ייגמר. מד המרחק ברכב ששכר לפני כחודש הוסיף לעצמו מאז התיישב מאחורי ההגה יותר מ-6,500 קילומטר. בסן פרנסיסקו מחכה עסק התובלה שהקים, וגם החדר שסידר לקראת חזרתה של דנה.

נערה מחושבת

סיפורה של דנה בנט ריתק את המדינה במשך כשבוע לאחר שירדה בשעה 1:15 בליל ה-1 באוגוסט ממונית שירות בתחנת האיצטדיון בשיכון ד' בטבריה עילית, בדרכה ללון בבית דודה שגר במרחק דקות הליכה מהמקום. היא היתה אחרי משמרת מלצרות במסעדה המזרחית "ארזי הלבנון" בטיילת בטבריה ומאז לא נראתה יותר.

בעיצומו של מה שנראה באותם ימים כמו גל חטיפות בצפון הארץ, שהחל עם היעלמו של החייל אולג שייחט (שגופתו נמצאה כעבור שבוע) ונמשך עם היעלמותו של היהודי האמריקאי הצעיר אליעזר זוסיא קולגהאפט (שבחקירת העלמותו אין אפילו קצה חוט). החלה המשטרה בחיפושים אחרי בנט מיד לאחר היעלמותה. ביום שישי, פחות מיממה לאחר שנעלמו עקבותיה, כבר סרקו שוטרים ומתנדבים את האזור, ולמחרת, שבת, הוקצו לחיפושים מסוק משטרתי, עשרה פרשים ועשרות ג'יפים וטרקטורונים שאליהם הצטרפו מאות מתנדבים. כולם חיפשו נערה מעט מלאה שגובהה 1.67 מטר ושערה חום, ארוך ומתולתל, שעיניה כחולות ושלבשה גופייה לבנה ומכנסי ג'ינס בהירים.

מי שהתעניין בפרשה נחשף לסיפור חיים לא שגרתי. דנה בנט נולדה בשיקגו לפני 18 שנה. הוריה התגרשו כשהיתה בת חמש. אביה גידל אותה ואת אחיה רפי, היום בן 21, בלוס אנג'לס. אמה, ויקי בנט, ילידת טבריה, נשארה לחיות בעיר הולדתה. "הילדים החליטו להישאר שם", היא אומרת. "הם מאוד אהבו את אמריקה. דנה רצתה להיות עם אבא". לפני ארבע שנים שלח בן יצחק את בתו לחיות וללמוד בקיבוץ טירת צבי. "דנה נקלטה כאן מיד ולמדה עברית מהר", מספרת רעיה בן דוד, בת 50, מנהלת חברת הנוער שמתפקדת גם כעובדת סוציאלית, פסיכולוגית ודמות אם לתלמידים החיים בתנאי הפנימייה.

בחופשותיה מהקיבוץ נסעה דנה לטבריה, שם ישנה בבית סבתה או בבית דודיה יחד עם בת דודתה, אורטל. היא לא ישנה אצל אמה. את חופשות הקיץ התעקשה להעביר, מיומם הראשון עד ה-31 באוגוסט, עם אביה בארה"ב. "כבר באפריל היא דאגה שאני אזמין לה כרטיס, היא לא רצתה לפספס אף יום שם", אומרת האם. "היא התעכבה בישראל כי ידעה שהיא חוזרת לשם ורצתה לעבוד ולחסוך כסף ואז לעשות הפסקה ולהתחיל ללמוד בקולג' בסמסטר השני. זה הכאב, שדווקא הקיץ שהיא החליטה לעשות אתנו זה קרה".

בן דוד מתארת את בנט כנערה רבת סגולות. "היא היתה ממש ציר מרכזי בחבורה, דוהרת קדימה, אחראית על המצב רוח הטוב. יש לה כוח רצון אדיר והיא גם נורא חזקה, בעלת גבולות שלה מאוד ברורים. אף אחד לא ישכנע אותה לעשות משהו שהיא לא רוצה". מיטל אנקרי, חברתה של בנט לכיתה, מסכימה: "היא חברה מדהימה, מחברת בין כולנו. אוהבת ספורט ואוהבת לרקוד, במיוחד עם מיסי אליוט".

בשנה האחרונה התגלה מום במוחה של בנט. זה התחיל בהתקפים קצרים, שבהם היא התנתקה לשניות בודדות ולא הצליחה לזכור מה קרה לה באותם רגעים של חוסר הכרה. עם הזמן נהיו ההתקפים ארוכים יותר ותכופים יותר. שני הוריה ליוו אותה בסוף מארס לניתוח מסובך שארך שמונה שעות, ניתוח שממנו התאוששה מהר מהצפוי. היא נדרשה ליטול כדורים פעמיים ביום במשך שנה על מנת למנוע את חזרת ההתקפים.

בן דוד: "הסיפור הזה, עם התקפי המיני-אפילפסיה, צמח אצלנו. דנה נשאה את זה בגבורה שאין דומה לה. היא לא היתה מבוהלת. כל החברים שלה כאן היו בחרדה נורא גדולה, אבל כשהיא חזרה אחרי חודש עשינו מסיבת הודיה גדולה". בנט סיימה את הלימודים עם בגרות מלאה בעברית. בשנה האחרונה התלבטה לגבי המשך דרכה והחליטה לחזור לחיות בארה"ב עם אביה. צה"ל לא היה מעוניין לגייס אותה בגלל מצבה הבריאותי.

בן דוד מתקשה להבין מה קרה באותו לילה בתחילת אוגוסט. "ראינו אותה יוצאת מהקיבוץ בסיום הלימודים נורא שמחה. היתה לה תכונה כזאת, שאם היה משהו שהטריד אותה, היא לא התעסקה בו. למשל, המשפחה המוזרה שהיתה לה - היא לא עשתה מזה עניין. כל מצב הצטייר לטובה. לילדה הזאת היה בית, גם אם הוא היה מפורק. לא יכול להיות שהיא איבדה קשר עם משפחתה מרצונה. היתה לה תוכנית מאוד ברורה לחזור לארה"ב. לכן היא ידעה שלא כדאי שיהיה לה פה חבר עכשיו ולא ניסתה ליצור קשרים. דנה היא לא טיפוס מאוד רומנטי, היא לא תתאהב ותיסחף. היא מחושבת. מצד שני היא בחורה תוססת, יש לה נוכחות נשית מאוד חזקה. יכול להיות שזה הוציא למישהו את העיניים, מישהו שחשב שהיא מתאימה לו למשהו. התחושה שלי זה שמי שלקח אותה הכיר אותה לפני כן".

הידיעה על היעלמותה של בנט התפשטה במהירות בין בני כיתתה שהתייצבו בחפ"ק והתנדבו בחיפושים. זו היתה שבת שבה חברי הקיבוצים הדתיים שבאזור ביקשו את סליחתו של הקדוש ברוך הוא, הרימו טלפונים ויצאו ונרתמו למאמץ הסריקות אחר חברתם. "הם כמו אחים, והם רק לא מזמן התפזרו", אומרת בן דוד. "אלו היו ימים של המון חיפושים, בכי ותהילים".

הסריקות בשטח התמקדו בין המושבה מגדל לכפר מראר, המקום שבו לכאורה נקלטה השיחה הנכנסת האחרונה לטלפון הסלולרי של בנט. בשלב מוקדם סברה המשטרה כי יש למקד את החקירה בכיוון הפלילי ולא הלאומני. "לא בכל מקרה יוצאים מיד למסע חיפושים כל כך אינטנסיווי, בהיבט המבצעי והמודיעיני", אומר סגן ניצב אבי חליווא, קצין אגף החקירות של מרחב עמקים שהיה ממונה על החקירה עד לפני כשבועיים וממשיך ללוותה. "כל המרחב נרתם למאמץ למצוא את דנה בנט. משהו שם היה נראה שמחייב להיכנס לעומק. השטח נסרק שלוש-ארבע פעמים. כל מה שהיה ניתן לבדוק - נבדק.

"חקרנו את החוג המשפחתי, חברים, אנשים ממקום העובדה", הוא ממשיך. "פה ושם קיבלנו דיווחים שונים מאנשים והתייחסנו לכל אחד באופן רציני ביותר, אפילו אם זה לא נראה הגיוני". בהמשך שטח החיפושים הורחב, בלא שנמצא כל פריט או שביב מידע המרמז על גורלה של בנט. "נתנו את הנשמה. לצערי לא הגענו למשהו. זה יכול מאוד להיות כיוון פלילי, אבל אנחנו לא מתעלמים מכיוונים אחרים. אנחנו בודקים הכל. זו תעלומה".

איך זה לעבוד על חקירה שלא מעלה דבר?

"זה מתסכל. אנחנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה ומשאבים ולא מגיעים למשהו. זה יוצא דופן. על פי הפרופיל מדובר בילדה רצינית, נורמטיווית, מוערכת מאוד שיש לה קשר טוב עם המשפחה, שפשוט נעלמת, כאילו מתאדה".

בן דוד מוצאת חיזוק בעובדה שלא נמצאו עדויות בשטח. "אם היא כל כך לא נמצאת פה, סימן שהיא כל כך כן נמצאת במקום אחר. אני מרגישה שהיא חיה, אולי זה נובע מהתחושה שאף אחד לא נפרד ממנה". אלא שגם עבור המנהלת עושה הזמן את שלו. "ב-1 בספטמבר הרגשתי אם שכולה. התחילה שנה, כל אחד התפזר לדרכו ודנה לא היתה. לילדים היה יום נורא קשה. אני מניחה שהחגים יהיו בכי אחד גדול. נורא הרגיזו אותם שמועות של אנשים שאמרו שראו אותה בורחת עם איזה איש יפה תואר, כאילו התאהבה במישהו. כולם נורא נעלבו שמישהו מעלה על הדעת כזה דבר".

שבוע לאחר ההיעלמות הלך מספר האנשים שחיפשו אחר בנט והידלדל. בתחילת השבוע השני כבר הוחלט להפסיק את החיפושים. "בעת הצורך יהיו עוד חיפושים", אומר רפ"ק דודו פיל, שמרכז כעת את החקירה. "זו חקירה קשה. מה היה שם זו שאלה שאני משאיר לעצמי. אני יודע דבר אחד - שהיא נעדרת. תשובות יהיו אחרי שימצאו אותה".

פיל מאמין שבנט תימצא. "אם לא הייתי מאמין הייתי מפנה את מקומי", הוא מצהיר. לדבריו החקירה לא הגיעה למבוי סתום וישנם עוד כיוונים שצריכים להיבדק. הוא מסרב לנדב פרטים אך מודה כי נכון לרגע זה אין חשודים. בינתיים חיוכה של בנט, שכיסה עמודי עיתונים, פינה את מקומו לחיוכים של אנשים עם אסונות טריים יותר.

חיפושי האב

בן יצחק פועל מתוך הנחה שבתו נחטפה על רקע פלילי, וכי היא מוחזקת על ידי מישהו שפגש אותה בעבר וזמם עליה. הוא שולל את האפשרות שנחטפה על רקע לאומני או שנעלמה מרצונה. "דנה לא תלך מרצונה. כל יום אני משוכנע יותר שמדובר במעשה על רקע פלילי. מדובר בנערה צעירה ויפה בעולם מאוד אכזר.

הכי קשה לו לפני שבת, הוא אומר על בתו הדתייה. "אני יודע כמה זה חשוב לדנה. גם אני אדם מאמין, אבל אני שובב. דנה יש לה אמונה מאוד חזקה. אני בטוח שהיא מתפללת הרבה. היא לא תדפוק חשבון. אם בכלל היא חיה ולא מסממים אותה". הוא משתהה לרגע. "אני בטוח שמסממים אותה", הוא מוסיף.

הוא נחוש למצוא את בתו ולהחזירה הביתה איתו עוד בזמן לחגים, אבל כשראש השנה עומד בפתח ולא מתקבל שום אות חיים, מתחילים הייאוש והפחד לחלחל עמוק יותר. "שישה שבועות זה הרבה זמן. אני רק מקווה שהיא מחזיקה מעמד. אם היא היתה מושלכת באיזשהו מקום כבר היו מוצאים אותה. אז יש שתי אפשרויות: או שהיא קבורה טוב-טוב באדמה, או שהיא מוחזקת באיזשהו מקום. עד לפני שבוע האמנתי ב-100% שמחזיקים בה. השבוע זה כבר 50%-50% שהיא לא חיה. אבל אני ממשיך להגיד לעצמי שנמצא אותה, ב-100%, כדי לא להתייאש. אי אפשר לשבת בבית ולבכות".

הוא טוען שאולי בימים הקרובים תהיה פריצת דרך בפרשת היעלמותה של בתו. "אספתי כוחות מכל מיני כיוונים. אנחנו עושים המון", הוא אומר ומסרב להרחיב. "יום אחד אני אוכל לספר הכל".

רחל שוורץ, מעמותת "עם אחד", שנמצאת בקשר רציף עם בן יצחק, מנדבת יותר פרטים על הפעילות בשטח. העמותה היהודית האמריקאית-קנדית-בריטית, שהוקמה כדי לקדם יחסי חילונים-דתיים ועם השנים החלה להתמקד ב"הצלת קטינות בסיכון גבוה", כך שוורץ, נכנסה לתמונה כשבוע לאחר היעלמותה של בנט והציעה פרס כספי גבוה, 50 אלף דולר, למי שיוביל למציאתה של הנערה. כמו כולם שוורץ אינה יודעת היכן בנט נמצאת, אך רצף האירועים שהוביל להיעדרותה דווקא משורטט היטב בראשה.

לטענתה נפלה בנט קורבן למזימה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ויוצרת תופעה. את תפקיד "הרע" ממלא "ערבי, שמציג את עצמו בתור יוסי, רפי, דני", היא מסבירה. "הוא נראה כמו ישראלי, ספרדי חילוני, רהוט. הוא מדבר ברוך". היא הציגה את הסצנריו גם לבן יצחק כשהתקשר אליה. "אמרתי לו: 'אני מצטערת, הבת שלך עלתה מרצונה על הרכב. הוא הכיר אותה, הוא טיפח אותה, הוא קנה לה מתנות והוא לא אמר לה שהוא ערבי. הוא חיכה לה שם באותו לילה, ואמר 'היי דנה, מה שלומך'. היא היתה מאוהבת בו".

לפעמים, היא מעירה, הערבי נותן לבת ישראל סם מיוחד שגורם לה להתאהב. כך או כך היא משוכנעת שדנה מוחזקת בכפר ערבי, מחופשת למוסלמית, ומקווה שהיא לא נאבקת. "אם היא מתנגדת, הם יגמרו עליה. היא צריכה להיות כנועה, לעשות מה שאומרים לה עד שאנחנו מגיעים לחלץ אותה".

בהתאם לתיאוריה, היא ממשיכה, פועלים כעת בשטח מטעם העמותה ארבעה ערבים ששתולים בכפרים שונים וצעירה יהודייה שפועלת באזור טבריה כפתיון. המטרה: לאתר את דנה. בן יצחק מוסיף שבין הכפרים הערבים הופצו כרוזים המכריזים על הפרס הכספי. בצר לו הוא שואב מתסריט האימים המדיף ניחוח גזעני שהציגה לפניו שוורץ את התקווה שבתו בחיים. במצבו האלטרנטיווה בלתי נסבלת.

התמודדות האם

ויקי בנט לא לוקחת חלק בהרפתקה שאליה נשאב גרושה עמוק יותר מיום ליום. שוורץ אף מתלוננת שהאם לא מחזירה לה טלפונים וגם סירבה לנדב את רכבה למאמץ המבצעי. אבל לאם יש דרך משלה להגיע אל בתה. ביום שני אחר הצהריים, כמדי יום, היא מחכה מתחת לגשר שמתחתיו נראתה בתה לאחרונה בשעות הקטנות של אותו יום חמישי, הליכה קצרה מבית הדוד, אחיה של ויקי.

"אין יום שאני לא עוברת מתחת לגשר הזה, מסתכלת על התחנה ואומרת לעצמי, מה קרה כאן בתחנה, אולי התחנה תוכל לפתור לי את הבעיה", היא אומרת. "אני עוברת באותו שביל לאחי וכל פעם אני אומרת: אולי עכשיו אני אראה אותה, אולי בכל זאת היא נמצאת פה קרוב. בשבילי דנה חיה, דנה קיימת, ואני אפילו מרגישה שהיא קרובה. דנה חוזרת, ואין שום סיבה שאני אכנס לאבל. לא רוצה בכלל לחשוב על זה".

לפני כמה לילות היא חשה כאבים בחזה. "הרגשתי שהלב שלי מתכווץ. אבל אני יודעת שאסור לי להתפרק, אחרת מי יקבל אותה? כשהיא חוזרת, אני רוצה להיות איתה בדקות הראשונות. אני יודעת שזה יהיה רגע הכי מאושר והכי קשה. כי אין ספק שהילדה תחזור אלי לא אותה ילדה".

מה את חושבת שקרה לה?

"אין לי מושג. אני מרגישה שהיא חיה, שהיא נאבקת ושהיא עצובה מאוד. אני הולכת למשטרה, אומרים לי 'בודקים, חוקרים' אבל לאף אחד אין תשובות. אני מנסה לחשוב מי יפגע בדנה, ואני בטוחה במיליון אחוז שזה מישהו שאנחנו בכלל לא מכירים, שמעולם לא היה קשר עם אותו אדם. אני יודעת מהרגע הראשון שהיא לא נעלמה מרצונה".

היא לא רוצה שהראיון יתקיים בדירתה ומובילה במקום לפאב על שפת הכנרת, מקום בילוי מועדף עליה. קשה שלא להבחין במבטים ובהערות שמופנים לכיוונה של האם השלודה, שמשקלה 47 ק"ג. "נקרע לנו הלב. אין מלים. בסוף לא יישאר ממך כלום", אומר לה מנהל המקום ומזמין אותה לערב זמר מזרחי. היא אומרת שהיא עוד לא מוכנה לזה. "אני לא אוהבת שיראו מה עובר עלי. אני לא אוהבת רחמים. בחמישה-שישה השבועות האחרונים כל החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה. טבריה היא עיר קטנה. כולם מכירים את כולם. אף פעם לא קרה כאן כזה דבר. אני מטבעי סגורה מאוד, דיסקרטית. עכשיו מזהים אותי בכל מקום שאני הולכת, לא רק בטבריה. פתאום איבדתי את כל הפרטיות שלי, הייתי חשופה לעיני כל למדינת ישראל, אמא של דנה. גם בפני המשטרה הייתי צריכה להיפתח. חשבו שאולי זה קשור לאחד מהמחזרים שלי".

איך זה לחיות בחוסר ידיעה?

"אין יותר קשה מלא לדעת מה צפוי, מה את עלולה לשמוע בוקר אחד או באמצע הלילה או במהלך היום. אי אפשר לדמיין איך זה לחיות ככה. אף אחד לא מכין אותך לזה. כל דבר מפחיד אותי כי אני חוששת מהגרוע מכל, אבל אני מנסה לא להפנים את זה ולחשוב רק חיובי, כל יום מחדש. אני כל הזמן מדמיינת איך בעזרת השם דנה חוזרת והשמחה תהיה כל כך גדולה. זה מה שמחזק אותי".

נראה לה שזה קרה כבר לפני הרבה הרבה זמן, היא אומרת כשהיא נזכרת בפעם האחרונה שראתה את בתה. באותו יום חמישי דנה ביקרה אותה בחנות התכשיטים בטיילת שבה עבדה, מרחק דקות הליכה מהמסעדה שבה החלה לעבוד דנה יום קודם. הכל אצלה כבר היה ארוז לקראת הנסיעה לארה"ב. "היא ישנה כמעט תמיד אצל סבתא שלה או אצל אורטל. הן היו מאוד קשורות. אבל יום יום היינו חייבות להתראות. כל יום היא דאגה להביא לי ארוחת צהריים. אמרתי שתעבור במאפייה של אחי והיא הביאה משם בורקסים והגיעה לחנות בסביבות השעה חמש. עד שש היא ישבה איתי. היא תמיד נהנית לראות אותי אוכלת דברים משמינים, היא לא אכלה. רצתה להוריד 6-5 ק"ג והיתה לה משמעת עצמית חזקה. אמרתי לה: 'דנה, יהיה לי קשה שאת עוזבת. תישארי גם לחגים'. היא נורא אהבה את המשפחה שלי. היא אמרה: 'אני לא יודעת, אני אראה'.

"היא אמרה לי שאם קשה לי אז יש לי סיבה טובה לבוא לארה"ב. אמרתי לה: 'מי אמר לך שזאת לא התוכנית שלי?' היא חייכה ושאלה למה לא סיפרתי לה קודם. דווקא באותו יום היה לנו את השיחה הזאת. דנה כל הזמן קיוותה שאולי היא תוכל לחבר שוב ביני לבין הגרוש שלי. היא רצתה שכל המשפחה תהיה ביחד. היה לה נורא קשה בהתחלה בהתגרשנו. בשלוש השנים שהיא היתה פה היא ראתה שאני מכורה לעבודה ושבכלל לא יצאתי. היא התחילה לעודד אותי לצאת. היא אמרה: 'אני יודעת שאין סיכוי שאת ואבא תחזרו'. אז התחלתי לצאת. היינו כמו חברות, היתה שואלת מה אני אלבש ולאן אני הולכת. אם פגשתי מישהו חדש, תמיד הכרתי לה אותו. גם היא שיתפה אותי בכל דבר - עם מי נפגשה, למי נתנה מספר טלפון. כל הדברים הקטנים שעוברים עליה, השמחים והעצובים. תמיד היינו קרובות. היא היתה מגלגלת אותי מצחוק".

זאת היתה השיחה האחרונה בין השתיים. דנה יצאה מהחנות בשש והלכה לעבודה. בת דודתה אורטל באה לבקר אותה במשמרת אבל לא התעכבה שם. היא סיפרה שדנה היתה עסוקה. ויקי בנט לא מסוגלת לחזור לעבוד בחנות. השבוע התחילה לעבוד בחברת ביטוח והחופש הגדול שהתאכזר לחייה בתחילת אוגוסט הסתיים.

בערב אותו יום חמישי חרגה ויקי ממנהג הבילויים שלה. "לא היה לי חשק לצאת. היתה לי הרגשה מוזרה", היא מספרת. למחרת ב-5 וחצי בבוקר היא התעוררה עם כאבים חדים בבטן, "משהו שרק אמא מרגישה. לא ידעתי מה קורה לי". היא כבר לא חזרה לישון. בעשר בבוקר התקשר אחיה, ציון וסיפר שדנה לא במיטתה. "אין מצב שהיא תשנה את התוכניות שלה ולא שתתקשר ליידע אותנו, בכל שעה. היא כבר היתה קרובה לבית. ידעתי שלקחו לי את הילדה. הייתי בהיסטריה". בתחנת המשטרה הצליחו להרגיע את בנט. "המשטרה נכנסה מיד למשימה. כל כך סמכתי עליהם. הרגשתי שהם המושיע שלי, שהיום הם מחזירים לי את הילדה".

הימים שעבירה בחפ"ק, כשהיא חיה על קפה וסיגריות, זכורים לה כהזיה כאוטית. "בחיים לא הייתי מוקפת בכל כך הרבה אנשים, חברים, משטרה, משפחה, אנשים מכל רחבי הארץ. אבל בסופו של דבר אין באמת עם מי להזדהות. אני צריכה להתמודד לבד. הכל היה מעורפל, עוד לא עיכלתי שזה משהו שקרה לי. רק בשעות שהייתי לבד, בלילה, היו מתחילות השאלות - למה דנה, מה קרה לה? היה לי נורא קשה ששמעתי שהחיפושים נפסקים אחרי שבוע וחצי".

עד כה דחו הוריה של בנט פניות ממיסטיקנים ומגדת עתידות שהתקשרו להציע את עזרתם. "בשלב זה אני לא מעוניינת בזה. כל אחד יגיד לי משהו אחר ואני אהיה מתוסכלת". לרב אחד, לעומת זאת, הם מקשיבים. הוא אמר להם שדנה חיה ושלא מזיקים לה. זה היה לפני כחודש.

איך היעדרותה של דנה השפיעה על היחסים עם בעלך לשעבר?

אנחנו בקשר טלפוני יומיומי, מתעדכנים. כשיוצא לנו להיפגש, אני נפתחת וגם הוא. פעם אני מעודדת אותו, פעם הוא אותי. השבועיים האחרונים מאוד קשים לשנינו. מהיום שהתגרשנו ועד היום תמיד היינו בקשר טוב, לא היה מצב שהתווכחנו על כסף או מזונות. עשינו כל מה שטוב לילדים והיה חשוב לנו לא לפגוע בהם. מה גם שאנחנו מסתדרים יפה, מעריכים ומחבבים אחד את השני. אני ובני באמת חברים מאוד טובים".

בן יצחק מתקשה להסכים. "אין ספק שדנה היא הבת של אבא. לא הייתי אומר שאני וויקי בדיוק חברים. היא לא ממש הטיפוס שלי. מבחינתי היא אמא של דנה וחשוב לי שנשתף פעולה. אני לא משתף אותה בכל מה שקורה עם החיפושים. מה היא כבר תוכל לעשות?" הוא מתקשה להבין למה לקח לה כיממה להודיע לו שבתו נעלמה, ופוסל את גרסתה שהיא חיפשה אותו במשך יומיים. "זה שקר וכזב. הייתי בבית".

שיחתו האחרונה עם דנה היתה בבוקר של אותו יום חמישי, והוא אמר לה שהוא מודאג מאוד מכך שהיא מסתובבת לבד בחוץ מאוחר בלילה. "היו לי מחשבות לא טובות. היא אמרה: 'אל תדאג אבא'. היא אמרה לי כמה היא כבר מחכה לחסוך כמה גרושים ולחזור אלי הביתה". בפעם הבאה שראה את פניה של דנה היה זה בעיתון שקיבל במטוס, בטיסה הראשונה שהמריאה לישראל. כבר במטוס זיהו אותו אנשים. בן יצחק נחת לתוך מתקפה תקשורתית ונלקח מיד לאולפני השידור. "אני לא מרגיש כמו סלבריטי", הוא אומר. יש לי רק את דנה בראש".

עדות נהג המונית

שעה שרוב הציבור שכח מהפרשה ממשיכים מקורביה של דנה בנט לקום יום אחרי יום, כל אחד בדרכו מגשש באפלה, מתאמץ לדבר על דנה בלשון הווה, לא תמיד בהצלחה. רק אדם אחד, נהג מונית מאזור רחובות, שחושש להזדהות בשמו, ממשיך להתעקש שפגש את הנערה יממה אחרי שנעלמו עקבותיה. "לקחתי את דנה בנט במונית שלי", הוא טוען.

על פי עדות הנהג עצרה בנט את המונית ברחובות בערך בשעה 1:30 בלילה ביום שישי, כלומר 24 שעות לאחר שנעלמה. היא אמרה שהיא צריכה להגיע לקריית גת, הוא אומר. היו לה 50 שקלים. הנסיעה עלתה 100; תוך כדי נסיעה צלצל הפלאפון ולדבריו בנט העבירה לו את המכשיר ובחור אמר לו להסיע אותה לכניסה הדרומית של קריית גת, שם הוא יפגוש אותם וישלם לו עוד 50 שקלים. "הוא נשמע יהודי לגמרי, ישראלי. הוא דיבר בקצרה וסגר", מספר הנהג.

מהשעה שלכאורה העביר בחברתה של מי שהוא משוכנע שהיתה דנה בנט, הוא משרטט פרופיל קודר ושונה במהותו מהדמות שמתארים יתר מכריה, עם כמה סימני היכר מצמררים. "דיברנו בנסיעה. היא אמרה לי שקוראים לה דנה. שאלתי אותה את מי היא נוסעת לפגוש. בהתחלה היא אמרה שזה בחור שהיא עומדת להתחתן איתו. אחר כך היא אמרה שהוא ידיד שלה, אחרי זה היא אמרה שהוא חבר שלה. כל פעם היא שינתה גירסה. היא נראתה מבולבלת, חבל לך על הזמן. היא לבשה ג'ינס והיה לה תיק. היא סיפרה לי שהיא מטבריה ושהיא בנסיעה כבר הרבה זמן. משהו הציק לה. היא התחילה לשפוך. היא סיפרה לי שהיא באה ממשפחה עם הרבה בלגאן".

בשלב מסוים, הוא אומר, הוציאה בנט סיכה מהבהבת עם אור. הוא שאל אותה מאיפה השיגה את זה, היא אמרה לו שזה מחוץ לארץ. "היא סיפרה לי שאבא שלה גר שם ושהיא תיסע לשם בקרוב". היא הוסיפה וסיפרה לו שהיא סובלת וחשפה בפניו פרטים קשים שהשביעה אותו לא לספר. הנהג מפחד לפרסם את הסודות האפלים שלטענתו שמע.

"יש פה משפחה מוזרה, משהו לא מתחבר לי", הוא טוען. "לא שמעתי מההורים שלה כלום. יש לי בת קטנה, ואם משהו כזה היה קורה לבת שלי הייתי רץ מיד. אני לא מבין איך הם לא הרימו אלי טלפון". ויקי בנט פוסלת את גרסת הנהג וגם את הביקורת ("הוא לא פגש את הבת שלי") ובכל מקרה מוסיפה ש"אלה דברים שרק המשטרה מתעסקת בהם".

תוך כדי נסיעה, הוא ממשיך ומספר, "היא לקחה בקבוק מים שהיה לי באוטו והתחילה לשטוף את הפנים, להרטיב את השיער, היא עשתה את השיער נפוח יותר. אמרתי לה: 'מה את עושה לי מקלחת באוטו?' היא אמרה שהיא מאוד עייפה. ההתנהגות שלה היתה מוזרה. היא נראתה כמו אחת שכל בחור יכול לסובב אותה".

כעבור חצי שעה, כך על פי הנהג, הגיעו השניים לקריית גת. שם בצומת החשוך לא חיכה להם איש. "אחרי שתיים-שלוש דקות עצרה לידנו טויוטה אדומה. הבחורה הלכה לרכב, לקחה משני הבחורים בטויוטה את הטלפון ודיברה. היא לא רצתה להתקשר מהפלאפון שלה, אולי כדי שלא יאתרו אותה. אז הגיעה ניידת משטרה ויצאו ממנה שני שוטרים מתנדבים ושאלו מה קרה. עשיתי סימן שהיא קוקו, עם היד. היא הסבירה שהיתה צריכה לעשות שיחה. שני הבדווים שהיו בטויוטה ונתנו לה את הפלאפון שלהם עשו פרסה ונסעו לכיוון באר שבע. השוטרים הזהירו את הבחורה שאם היא לא תשלם לי הם יעצרו אותה ואז הם נסעו. במסדר זיהוי הם אמרו שיש 80% סיכוי שהבחורה היתה דנה בנט. בדיעבד הם הודו בפני שהם יודעים שזאת היא. הם לא רצו שיטרטרו אותם".

בקרית גת הוא נשאר לבד עם בנט. "עברו כבר 25 דקות, רציתי כבר לנסוע, אבל פחדתי להשאיר אותה שם לבד. חשבתי שמקסימום אני אקח אותה למשטרה. פתאום הגיע רכב מכיוון קריית גת, פז'ו 106 בצבע כחול חזק. הוא עשה פרסה. באתי לחלון ושאלתי איפה הכסף שלי. היא עלתה והתיישבה לידו - בחור צעיר, בערך בן 23, ישראלי לגמרי, עם שיער קצר. זה לא בחור שהכיר אותה טוב. מסכנה, היא עלתה לאוטו והוא לא הסתכל לכיוון שלה בכלל. הוא ביקש ממני עודף 20 שקל. אמרתי שהוא חייב לי 50 ושכבר היתה פה משטרה. כשהוא שמע את המלה משטרה הוא נבהל. הוא הביא לי מיד את הכסף ונתן גז".

מאז בנט לא יוצאת לו מהראש. כבר ביום ראשון, כשנודע לו על הנערה הנעדרת, נתן הנהג את עדותו במשטרה. הוא זיהה את הנערה במסדר זיהוי. במשך שבועיים הוא התרוצץ בין תחנות משטרה שונות, התבקש להגיש כשבע עדויות מלאות למשטרה ובשב"כ. רכבו נלקח ממנו למטה הארצי לשבוע ימים ולדרום נשלח צוות חקירה מהצפון. לטענתו מדובר היה ב"שלושה שוטרים שבעיקר ישבו על ניירת. הם התגעגעו הביתה יותר מאשר חיפשו את הבחורה. יש כאן פאשלה של המשטרה". המשטרה החלה בחיפוש אחר רכב הפז'ו שתיאר. החיפושים לא העלו דבר. "כשהקימו חפ"ק ועצרו חשוד בצפון התחלתי לצחוק. ידעתי שישחררו אותו. המשטרה פיספסה בגדול".

"לא מצאנו דבר שתומך בעדויות של נהג המונית", אומר בתגובה ניצב משנה דורון כהן, מפקד משטרת טבריה. "שלחנו צוות רציני ועשינו הרבה בדיקות ובסוף ירדנו מהעניין הזה. אולי הוא ראה מישהי מטבריה אבל כנראה שלא מדובר בדנה בנט. יחד עם זה ברור שאי אפשר לפסול את האפשרות שאיננו יודעים הכל על בנט". כך או כך הנהג עודנו דבק בגרסתו. "אני בטוח שזאת דנה בנט ב-100%, הסעתי את הילדה הזאת. היא נראתה לי בחורה תמימה לגמרי. ראיתי שהיא בורחת, שהיא מחפשת אהבה ומקלט. היא שאלה אותי: 'תגיד, אם אני אזמין אותך מחר בבוקר, תוכל לקחת אותי לכיוון בת ים-חולון?' הבאתי לה את הטלפון שלי. היא לא התקשרה". *

dea@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו