בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העלות האזרחית החריגה של ההתנחלויות: לפחות 2.5 מיליארד ש' בשנה

אחד הסודות השמורים ביותר במדינה הוא סכומי הסיוע להתנחלויות. סעיפי התקציב נבנו כך שיסתירו מידע זה, ומשרדי הממשלה עושים הכל כדי לא להסגיר אותו. שום גורם ממשלתי לא פירסם מעולם דו"ח בנושא. "הארץ" מציג לראשונה תמונה כמעט שלמה של ההוצאות האזרחיות החריגות: לפחות 2.5 מיליארד לשנה ויותר מ-45 מיליארד מאז 1967. עלות ההוצאות האזרחיות החריגות למתנחל היא יותר מעשרת אלפים שקל לשנה, ולמשפחה בת 4 נפשות יותר מ-40 אלף

תגובות

הוצאות אזרחיות חריגות בשטחים

בחודש שבין אמצע יולי 2003 לאמצע אוגוסט 2003, בעידן ההודנה ומפת הדרכים, דלף לתקשורת מידע על השקעות ממשלתיות אזרחיות ביש"ע ותוכניות להשקעות בהיקף של כ-800 מיליון שקל. חלק מהידיעות הוכחשו, אך הניסיון מלמד שלהכחשות כאלה יש להתייחס בספקנות. מדובר, בין השאר, בהטבות בשווי של 400 מיליון שקל בדיור ובאמצעי ייצור למי שיסכימו לגור בהתנחלויות בבקעת הירדן; באישור של ראש הממשלה לסלילת שלושה כבישים בגדה, בעלות של יותר מ-150 מיליון שקל (כביש קידר-מעלה אדומים, כביש נילי-עופרים, ועוקף יעבד); במשא ומתן שניהל האוצר עם השר אביגדור ליברמן, עם ח"כ צבי הנדל ועם אחרים, למתן הנחה של 13% במס הכנסה ל-60 התנחלויות (שייקבעו על ידי מערכת הביטחון) בעלות כוללת של כמעט 100 מיליון שקל בשנה, מה שהיה מקנה לתושבים תוספת שכר נטו של 1,333 שקל לחודש; בהחלטת משרד השיכון להעניק הטבות מפליגות לרוכשי דירות באזורי עדיפות לאומית א' ו-ב', בעלות כוללת של כ-200 מיליון שקל, שרובן יגיעו למתנחלים.

אבל לצד כל הנתונים וסכומי הענק האלה לא ניתנה גם הפעם התשובה לשאלה, כמה מיליארדים חריגים או עודפים מתקציבה מוציאה מדינת ישראל מדי שנה בשטחים (יהודה, שומרון וחבל עזה): מיליארד שקל? 2 מיליארד? 5 מיליארד? יותר? הכוונה לסכומים שהמדינה לא היתה מוציאה אילו התגוררו 231 אלף המתנחלים בתחומי הקו הירוק. וכמה כספים חריגים הוציאה ישראל על ההתיישבות היהודית בשטחים מאז כבשה אותם לפני יותר מ-36 שנים, 20 מיליארד שקל? 30 מיליארד? 50 מיליארד, או יותר? תחקיר "הארץ" שנערך בשלושת החודשים האחרונים בא לענות לראשונה על שאלות אלה.

תקציבים שקופים

עד היום, לא ראש ממשלה של הליכוד ולא ראש ממשלה של העבודה, לא שר אוצר של הליכוד ולא שר אוצר של העבודה, לא ענו על שאלות אלה. רובם או כולם אינם יודעים את התשובה. במשרד האוצר מספרים על שר חדש, חובב התנחלויות, שנכנס לתפקיד לא לפני הרבה שנים וזימן אליו לשיחה סודית את ראש אגף התקציבים. כשהדלת ננעלה שאל השר בפאתוס, עכשיו תגיד לי סוף סוף, כמה מיליארדים משקיעה הממשלה בשטחים מדי שנה. ראש האגף הרצה לשר במשך שעתיים על הוצאות הממשלה בשטחים. במהלך כל ההרצאה הוא לא נקב ולו במספר אחד.

אף לא מכון כלכלי אחד בישראל, ממשלתי או לא-ממשלתי, לא ענה או ניסה לענות על שאלות אלה, להוציא מרכז אדוה לשוויון וצדק חברתי. מחלקת המחקר של בנק ישראל מעולם לא פירסמה מחקר על כלכלת השטחים. בשום כנס מן הכנסים הכלכליים, בהשתתפות כל המי ומי בכלכלה הישראלית, לא ניתנה תשובה לשאלה זו. גם לא בכנס קיסריה היוקרתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה. כאילו מדובר בתפוח אדמה לוהט שצריך להתרחק ממנו.

לצורך הכנת הכתבה פנה "הארץ" לקבלת נתונים למשרד הביטחון, משרד האוצר, הסוכנות היהודית (המשקיעה כספים רבים בשטחים, ישירות ודרך ההסתדרות הציונית) וגופים ממשלתיים וציבוריים אחרים. מדובר בגופים החיים מכספי משלם המסים ומחויבים במסירת נתונים לציבור. כולם סירבו למסור את כל המידע, או חלקו, אם ישירות ואם בתירוצים שונים ומשונים.

מדוע כל כך קשה לאתר בספרי התקציב של האוצר את היקף הכספים המועברים לשטחים? משום שהמספרים האלה, בלשון הכלכלנים, "אינם צבועים". כלומר, אין בספרי התקציב פירוט איזה חלק מהכספים מופנה ליהודה, שומרון וחבל עזה. להיפך, נעשה כל מאמץ להסתיר ולהסוות אותם. מדובר בתקציבים שקופים. לפיכך, כספים המופנים למשל לבניית גדרות בהתנחלויות יופיעו תחת הסעיף גידור, ובמשרד הביטחון יסבירו כי מדובר בגידור כל יישובי הגבול והספר. את המדיניות של הסתרת תקציבי ההתנחלויות מעיניים ישראליות ביקורתיות, ולא פחות מכך מעיניים זרות, הנהיגו ממשלות המערך בשנות השבעים ואימצו ממשלות הליכוד שבאו אחריהן.

לצורך תחקיר זה נפגשו כתבי "הארץ" עם עשרות בכירים באוצר, במשק ובפוליטיקה, בניסיון לגבש תמונה כללית, ואספו מסמכים רלוונטיים רבים. כל אחד מכתבי "הארץ" האחראים למשרדים הממשלתיים המתקצבים את ההתנחלויות אסף, באופן רשמי או לא רשמי, מידע מבכירי המשרד שעליו הוא מופקד.

בין אלה שניסו בכל זאת לפצח את סוגיית השקעות הממשלה בשטחים, ובמידע שאספו נעזר "הארץ" בתחקירו, נמצא ארגון "שלום עכשיו", שפירסם בדצמבר 2002 מחקר של הכלכלן דרור צבן על תקציבי הממשלה המופנים להתנחלויות. מרכז אדוה החל לפרסם ב-2001 מידע על השקעות הממשלה בשטחים (כולל רמת הגולן) - ברשויות המקומיות, בבנייה למגורים ובסלילת כבישים. "הארץ" נעזר גם בחוברת של אגף החשב הכללי באוצר, המסכמת את העברות כל משרדי הממשלה ב-2001 לרשויות המקומיות, ובכלל זה הרשויות בשטחים. החוברת הופצה במספר עותקים מצומצם ולא כל בכירי האוצר יודעים על קיומה.

רשויות, שיכון, כבישים

כשמדברים על התקציבים המופנים להתנחלויות, מדברים על כמה מושגים: סכומים מוחלטים, תקצוב עודף או חריג וכן ההטבות שהמתנחלים מקבלים כפרטים. הסכומים המוחלטים כוללים את הסכומים שמקבל כל יישוב במדינה ואת הסכומים החריגים שמקבלות ההתנחלויות. תחקיר זה עוסק רק בתקצוב החריג. כך, למשל, אם ילד ממוצע בתחומי הקו הירוק מקבל מדי יום חמש שעות הוראה, וילד ממוצע בשטחים מקבל יום לימודים ארוך - שעות הלימודים הנוספות הוחשבו על ידי "הארץ" כעלות עודפת. כשמדובר בהטבות לקניית דירות, לא הוחשבו ההטבות האישיות הניתנות מכורח המצב המשפחתי כהוצאה עודפת, אלא רק ההטבות מעבר למה שמקבל תושב במרכז הארץ.

תשתיות הוחשבו כהוצאה חריגה בשל שלוש סיבות: ראשית, רבים מהכספים המושקעים בהתנחלויות, בבנייה, בכבישים, בתשתית, הם כספים אבודים, משום שעל פי ההסכמים שישראל שותפה להם, התשתית הזאת תועבר במוקדם או במאוחר לידי הפלשתינאים. שנית - משום שבשטחים ניתנות הטבות חריגות במימון תשתית שאינן ניתנות במרכז הארץ. ושלישית - בשל ההנחה שחלק גדול מהתשתיות היו בלתי חיוניות אילו היו אותם תושבים גרים ביישובים קיימים בתחומי הקו הירוק, כולל ביישובים קטנים בפריפריה.

לפי המחקר של צבן, המדינה העבירה ב-2001 להתנחלויות 2.23 מיליארד שקל מתקציבים אזרחיים. החישוב שלו לא עסק בהוצאה הצבאית. 1.85 מיליארד שקל מסכום זה מוגדרים הוצאה עודפת. "הארץ" אימת את חישובי צבן ועידכן אותם.

הסעיפים המרכזיים של ההוצאה החריגה בשנים האחרונות בכל שנה היו: העברות לרשויות מקומיות (על פי דו"ח החשב הכללי) כ-700 מיליון שקל, משרד השיכון - 440 מיליון (השנה מוערכת ההוצאה ב-500 מיליון), כבישים - כ-400 מיליון. עלות ההטבות לתושבי ההתנחלויות במס הכנסה היתה כ-130 מיליון שקל, אך הטבה זו בוטלה השנה.

על פי תחקיר "הארץ", המדינה משקיעה מדי שנה גם כ-80 מיליון שקלים בתשתית החשמל, 50 מיליון שקלים בתשתית המים, 40 מיליון שקלים בתעשייה ו-30 מיליון שקלים באמצעות מפעל הפיס. בתחום החינוך מגיעה ההוצאה החריגה לסכום של לפחות 100 מיליון שקלים, ובתחום הבריאות - ל-75 מיליון. משרד הפנים העביר לרשויות המקומית - נוסף על הסכומים שפורטו לעיל - שני סוגי תקציבים מיוחדים להתנחלויות: "מענק אוסלו" (כ-35 מיליון שקלים לשנה) ו"מענק אינתיפאדה" (עוד 35 מיליון). סכומים אלה קוצצו מאוד השנה. מתוך העלות של מחוז ש"י של המשטרה, 126 מיליון מממנים את פעילות המשטרה הכחולה. מיליונים ספורים נוספים ניתנים על ידי משרדי התיירות, הרווחה והדתות.

שני סעיפים משמעותיים שהיקפם אינו ידוע הם רכישות קרקע בהיקף גדול מאוד בשטחים והקצבות למאות עמותות. ב-2002 לא חלו שינויים תקציביים משמעותיים. התוכנית הכלכלית של 2003 הביאה לקיצוצים בהיקף של יותר מ-150 מיליון שקלים, שפורטו לעיל, אך עדיין לא ברור אם הם ימומשו. כך שבחישוב זהיר מאוד אפשר לדבר, במהלך השנים האחרונות, על הוצאה חריגה אזרחית של לפחות כ-2.5 מיליארד שקלים לשנה. בפועל ההוצאה כנראה גדולה בהרבה.

מתנחל חדש יקר יותר

"הארץ" בדק את ההוצאה לאורך השנים בשתי דרכים, שהתבססו על מידע קיים וחישובים מקורבים. בשתיהן, התבסס "הארץ" על ההוצאה הנוכחית ועל מידע רחב יחסית הנוגע להוצאה בעבר. בשתי הדרכים עלה, שסך ההוצאה החריגה לאורך השנים עומד על כ-50 מיליארד שקלים. אחת מדרכי החישוב מפורטת בטבלה המצורפת. היא מבוססת בין היתר על המידע שלפיו הוציאה המדינה 10.3 מיליארד שקלים לשיכון ו-10 מיליארד לכבישים. הסכומים האחרים חושבו לפי מספר התושבים (הטבות אישיות ושירותים) או לפי מספר היישובים (תשתית). בסך הכל מדובר ביותר מ-45 מיליארד לא כולל סכומים גדולים ובילתי ידועים עבור רכישת קרקעות והקצבות לעמותות.

החישוב השני התבסס על העובדה שב-14 השנים בין 1990 ל-2003 היו התקציבים המיועדים לשטחים יציבים למדי. היו שנים שבהן הם גדלו, כמו בימי ממשלת הימין הצרה בראשות יצחק שמיר (1992-1990), והיו שנים שבהן הם קטנו, כמו בימי ממשלת רבין. אפשר להעריך, אם כן, שבשנים אלה עמדה ההוצאה החריגה בסעיפים שנסקרו על 2.5 מיליארד שקל בממוצע ובמחירי היום, כפול 14, כלומר, 35 מיליארד שקלים.

אשר לשנות ה-80 וה-70 - אין נתונים, רק הערכות. כדרכו של תחקיר זה, כל ההערכות הוטו כלפי מטה, מטעמי זהירות. בשנות ה-80 מספר התושבים בשטחים היה קטן יותר. לפי מספר התושבים והיישובים העריך "הארץ" את ההוצאה החריגה בשנות ה-80 במיליארד שקל בשנה בממוצע, כלומר, כ-10 מיליארד שקל לעשור כולו. בשנות ה-70 ההוצאה החריגה הוערכה ב-0.5 מיליארד שקל בשנה, ובכל העשור - 5 מיליארד שקל. כלומר, סך ההשקעה האזרחית החריגה בשטחים: 50 מיליארד שקל. קרוב לודאי שבפועל ההוצאה החריגה גדולה יותר.

העלות האזרחית החריגה של כל תושב בהתנחלויות עומדת על יותר מעשרת אלפים שקלים לשנה. על פי השנתון הסטטיסטי ליו"ש במשק בית ממוצע ביו"ש 4.1 נפשות, וממילא העלות החריגה למשק בית היא יותר מ-41,000 שקלים לשנה. הנתונים האלה מבוססים על העלות האזרחית העודפת של ההתנחלויות שמסתכמת בכ-2.5 מיליארד שקלים לפחות ועל מספר המתנחלים, 231 אלף.

עם זאת ראוי לשים לב לכך שחלק גדול מהעלות נובע מהוצאות לתשתית ומהטבות לרוכשי דירות. ממילא העלות למתנחל חדש גבוהה בהרבה מזו של מי שכבר גר בהתנחלות. על רקע זה אפשר היה לחסוך חלק גדול מאוד מהעלות החריגה של ההתנחלויות פשוט על ידי הקפאת הבניה בהתנחלויות וביטול ההטבות לרוכשי דירות. הקפאה כזאת לא תשנה לעומת זאת בהרבה את העלויות הביטחוניות.

4 מיליארד לביטחון

ההוצאה הביטחונית החריגה, בהשקעות ובפעילות צבאית (אבטחת יישובים - כולל מהאוויר, שמירה של כוחות מילואים וסדירים, פינוי מתנחלים, מיגון יישובים ועוד), גדלה מאוד בשלוש שנות האינתיפאדה האחרונה. אבל קשה מאוד לבודד את ההוצאות להגנת ההתנחלויות משאר הוצאות האינתיפאדה, בייחוד כאשר מערכת הביטחון עושה כל שביכולתה כדי לשמור בסוד את שני סוגי ההוצאות. אחת הבעיות הקשות היא להעריך איזה חלק מהכוחות יידרש גם לאחר נסיגה.

בדיקת העיתון העלתה כי עלות החזקת הכוחות (כעשרת אלפים איש) בשטחים עד האינתיפאדה היתה שני מיליארד שקלים בשנה. במשרדים הכלכליים אומרים, כמו בכירי מערכת הביטחון, שהעלות הנוספת בשל האינתיפאדה היתה 2.5-2.0 מיליארד שקל בשנה. כלומר, מדובר בסך הכל בכ-4 מיליארד שקלים לשנה. בהנחה של שלום שיוכיח את עצמו זה הסכום שאמור להיחסך מדי שנה בטווח הרחוק. אלא שבשנים הראשונות שלאחר הנסיגה ברור שחלק גדול מעלות האינתיפאדה תומר בעלות של פעילות לאורך הגדר.

מודל אפשרי להערכת החיסכון שיושג כתוצאה מנסיגת צה"ל מהשטחים הוא נסיגת צה"ל מלבנון ביוני 2000. ההתפרסות מחדש של צה"ל לאורך גבול הצפון חסכה חלק ניכר מהכוחות שפעלו בעת הנוכחות הישראלית ברצועת הביטחון. בהנחה שחצי מההוצאה הביטחונית בשטחים תחסך במקרה של נסיגה, הרי שהעלות הביטחונית החריגה של החזקת ההתנחלויות עומדת על שני מיליארד שקלים לשנה.

לדוגמה, על פי מודל לבנון אפשר להעריך שבמקרה נסיגה, ניתן היה לפזר חלק משבע החטיבות הפרוסות היום ביהודה, שומרון ועזה. אלא שבפועל ספק אם מודל לבנון מתאים גם למרכז הארץ, והוא הנחה אפשרית אחת בלבד. במקרה של שלום אמיתי החיסכון יכול להיות גדול יותר מ-50%. במקרה של נסיגה חד צדדית הוא יהיה קטן יותר, ובכל מקרה אין כל אפשרות לקבוע מספר חד משמעי.

עדיפות לאומית

"מאז ראשית ההתיישבות בגדה מיישמת ישראל מדיניות נמרצת ושיטתית שמטרתה לעודד מעבר של אזרחים ישראלים להתנחלויות", כותב החוקר יחזקאל ליין בדו"ח של ארגון "בצלם". "אחד הכלים העיקריים המשרתים מדיניות זו הוא הענקת הטבות ותמריצים כספיים משמעותיים למתנחלים. התמריצים מתחלקים לשניים, כאלה הניתנים ישירות לאזרח, באמצעות הגדרת ההתנחלויות כ'אזורי עדיפות לאומית', וכאלה הניתנים לרשויות המקומיות בגדה המערבית, תוך אפלייתן לטוב ביחס לרשויות בתוך ישראל".

עד תחילת שנות התשעים ניתנו ההטבות להתנחלויות מתוקף הגדרתן כאזורי פיתוח. ממשלת יצחק שמיר שינתה את השם ל"אזורי עדיפות לאומית". השינויים שבוצעו לאורך השנים ברשימת היישובים ובהיקף ההטבות לא שינו משמעותית את התמונה. ההתנחלויות, בכל הממשלות, שמרו על מעמדן. מטרת אזורי העדיפות הלאומית (לפי החוברת "אזורי עדיפות לאומית", משרד ראש הממשלה, אגף תיאום, מעקב ובקרה, 26.4.98), היא "לעודד את הדור הממשיך להישאר באזורים אלה, לעודד השתקעות ראשונה של עולים חדשים, וכן לעודד הגירה של ותיקים לאזורי העדיפות". גם במקרה זה חזר התרגיל שהצליח כל כך בתקציב המדינה: ההתנחלויות נארזו בחבילת הטבות יחד עם יישובי הגבול בצפון ויישובים חלשים בנגב, כדי להקשות על המתנגדים וכדי להקשות באיתור וכימות ההטבות שניתנו להתנחלויות.

ההטבות והתמריצים במסגרת מפת אזורי עדיפות לאומית ניתנים, לפי החוברת "אזורי עדיפות לאומית", על ידי שישה משרדי ממשלה: בינוי ושיכון, תשתיות לאומיות, חינוך, תעשייה ומסחר, עבודה ורווחה ואגף מס הכנסה באוצר.

הנה כמה דוגמאות למשמעות ההגדרה "אזורי עדיפות לאומית א'". עד השנה נהנו תושבי ההתנחלויות מהנחה לא מבוטלת של 7% במס הכנסה, כלומר, מתוספת שכר של עד 720 שקלים לחודש, רק משום שהם גרו מעבר לקו הירוק. מורים המלמדים באזורי עדיפות לאומית א' קיבלו קידום אוטומטי של ארבע שנים בוותק, פטור מתשלום חלקם לקרן ההשתלמות, השתתפות של 80% בשכר דירה, השתתפות של 100% בהוצאות נסיעה, ועוד. מי שרוכש דירה או וילה בהתנחלות מקבל מענקים והלוואות גדולים מאוד, בהיקף של כ-90 אלף שקל לדירה. מפעלי תעשייה באזור עדיפות לאומית א' זכאים למענקים מוגדלים למחקר ופיתוח היכולים להגיע עד 60% מעלותו של כל פרויקט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו