בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תועבת המעצר המינהלי

המעצר המינהלי של נועם פדרמן פסול. יש להעמידו לדין פלילי או לשחררו

תגובות

זו לא הפעם הראשונה שנועם פדרמן, דובר תנועת "כך" לשעבר, נעצר במעצר מינהלי. הסמכות להטיל עונש מעצר מינהלי לפדרמן - שאושר בידי השופט יעקב צמח, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים - היא מן המתועבות שהורישה לנו מערכת המשפט מתקופת השלטון הבריטי, והשימוש בתקנות ההגנה לשעת חירום אינו עולה בקנה אחד עם זכויות אדם במשטר דמוקרטי.

בהפעלת מעצרים מינהליים יש יסוד שרירותי המעמיד בסכנה את הבסיס המהותי ביותר של מערכת משפטית. מכיוון שמעצר מינהלי אינו צמוד להליך הפלילי ואינו כפוף למגבלות המוטלות עליו, הוא מהווה פגיעה בזכויות האדם - במקרה זה בזכויותיו של פדרמן.

"לאחר שעיינתי בחומר החסוי", כתב השופט צמח, "שוכנעתי שלא היה מנוס מלקבל החלטה זו עתה, כדי למנוע סכנה ממשית מפעילות פדרמן". ("הארץ", 26.9)

לאור עברו ופעילותו בתנועת "כך", על גלגוליה השונים, אין כנראה סיבה לפקפק בטענתן של רשויות הביטחון כי פדרמן מעורב בפעילות טרוריסטית מחתרתית.

נועם פדרמן וחבריו, שאינם מכירים במרותו של השלטון הנבחר בישראל, שייכים לגרעין הפשיסטי-כהניסטי שממנו יצא ברוך גולדשטיין, ומסמלים את כל המירע והכיעור שבמעשה ההתנחלות בכלל, ובעיר חברון בפרט. אך הדרך "לטפל" בפדרמן אינה יכולה להיות מניעתית בלבד.

בית המשפט העליון קבע בזמנו כי מעצר מינהלי הוא אמצעי מניעתי בלבד, ושמטרתו אינה להטיל עונשים על מעשים שבוצעו בעבר אלא למנוע סכנה צפויה בעתיד. המעצר המינהלי חותר תחת שני עקרונות יסוד: העיקרון שאדם הוא בחזקת חף מפשע עד להוכחת אשמתו בבית משפט והעיקרון שאין שוללים חירותו של אדם, אלא בהוראת בית משפט בלתי תלוי.

המעצרים המינהליים נהפכו ברבות השנים, ובעיקר באופן השימוש הסיטוני שנעשה בהם כנגד פלשתינאים בשטחים, מאמצעי מניעה לאמצעי הענשה. אלפי פלשתינאים הוחזקו ומוחזקים מאז מבצע "חומת מגן" במעצרים מינהליים בבתי כלא בישראל. לא שמענו את נועם פדרמן וחבריו, המזדעקים כעת נגד מעצרו, נושאים קולם נגד המעצרים המינהליים שהופעלו במהלך כל שנות הכיבוש כנגד הפלשתינאים בשטחים. עכשיו הם מגלים כי הפרת זכויות אדם אינה נעצרת בקו הירוק וכי דמוקרטיה אינה ניתנת לחלוקה.

מנחם בגין אמר בזמנו בכנסת, שהחוק המנדטורי, שמאפשר למערכת הביטחון לשלול את חירותו של כל אדם בלי שיידרש להוכיח את אשמתו הוא "חוק נאצי, רודני, בלתי מוסרי ובלתי חוקי". חבל שאלה המתיימרים להמשיך את דרכו, והיושבים כיום בממשלת ישראל, אינם בוחלים בשימוש באמצעי הנתעב הזה, ובכך מסייעים לפדרמן ולשכמותו להביס את הדמוקרטיה בישראל. מדינה מתוקנת נמדדת ביכולתה להתמודד כהלכה עם איומים על יציבותה, בדרכים המתיישבות עם החוק. במקרה של פדרמן זה לא אתגר מסובך במיוחד.

אי אפשר לומר שקשה להעמיד אותו לדין פלילי רגיל. ב-94' הכריזה ממשלת רבין על תנועת "כך" ועל כל ארגון אחר המזדהה עם רעיונותיה כארגון טרור. גם על פי הפקודה למניעת טרור, כל אדם המזדהה כפעיל מרכזי או כדובר של תנועה כהניסטית צפוי ל-20 שנות מאסר. מאחר שפדרמן הזדהה לא פעם כדובר וכפעיל של תנועת "כך", אפשר היה להתאמץ קצת יותר, ובמקום מעצר מינהלי היה צריך לנקוט נגדו הליכים פליליים מתוקנים ולשולחו לבלות שנים ארוכות מאחורי סורג ובריח.

יש להעמיד את נועם פדרמן לדין, או לשחררו לחופשי. פעילויות העוקפות את החוק במקום לאכוף אותו מצביעות על היסטריה ואיבוד עשתונות, ואינן משיגות את מטרתן.

הכותבת היא יו"ר סיעת מרצ בכנסת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו