בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הפלשתינאים מתנגדים לגדר כי היא עוצרת את זכות השיבה הזוחלת"

ראש אגף תכנון האלוף גיורא איילנד סבור שמפת הדרכים היא עדיין המשחק היחיד בשטח. האיום האמיתי על ישראל הוא לדבריו "שילוב של טרור ודמוגרפיה" - 130 אלף פלשתינאים שנכנסו לארץ במסגרת איחוד משפחות ומספר דומה של שוהים לא חוקיים. הגדר חוסמת את שני הסוגים וזו, טוען איילנד, הסיבה העיקרית שהפלשתינאים מתנגדים לה

תגובות

גיורא איילנד סבור שמוקדם עדיין לקבור את מפת הדרכים. האלוף איילנד, ראש אגף התכנון במטכ"ל, טוען שהניסיון הראשון למימוש המפה עם מחמוד עבאס (אבו מאזן) אמנם לא צלח, "אבל זה לא אומר שהדרך ירדה מסדר היום. המפה היא עדיין שם המשחק. במובן הפורמלי, שום צד לא חזר בו ממנה. בצד המעשי, לא קיים שום דבר אחר. הניסיון להשתמש בקלף של אבו מאזן נכשל, לצערי, בעיקר בגלל שני גורמים שהוא עצמו מנה בנאום הפרישה שלו: היו"ר יאסר ערפאת, שלא נתן לו אשראי, והחמאס, שחידוש הפיגועים שלו החזיר את המצב לקדמותו".

בראיון ל"הארץ" ערב השבעת ממשלתו החדשה של אחמד קריע (אבו עלא) אומר איילנד, שהשאלה האמיתית מבחינתה של ישראל אינה מי יעמוד בראש הממשלה הפלשתינית. "השאלה הגדולה כיום היא, אם הפלשתינאים באמת בשלים לתהליך של מפת הדרכים, שהכרונולוגיה שלו מתחילה מהתנערות אמיתית מהטרור. האם עשר שנים מתחילת תהליך אוסלו, הם באמת מסכימים לכך? יכול להיות שהבעיה היא באתוס הפלשתיני, שפומפם במשך כל שנות שלטונו של ערפאת, אתוס של שימוש מתוחכם ומניפולטיווי בטרור לצד דיפלומטיה. יכול להיות שצדקו מי שטענו במשך כל העשור שאי העמידה שלנו על מילוי ההתחייבויות מצדם, במיוחד בתחום ההסתה, תהיה בעוכרינו".

איילנד מאמין שישראל נתנה לעבאס הזדמנות להצליח. "התהליך נעצר בפיגוע בקו 2 בירושלים, ב-19 באוגוסט בערב. למחרת היינו אמורים להעביר לפלשתינאים אחריות בשתי ערים, יריחו וקלקיליה, תוך סיכום על דיון מעשי בדבר העברת שתי ערים נוספות. היתה לנו התלבטות ביחס לרמאללה, בשל הרגישות הנובעת מקרבתה לירושלים, אבל צה"ל המליץ להעביר אותה, כי אם זה כל כך חשוב לאבו מאזן והצעד מסוגל לחזק אותו, חשבנו שיהיה נכון לעזור לו".

ראש אג"ת עוקף בזהירות את שאלת התרומה הישראלית לקריסת התהליך בהתחמקות מפינוי המאחזים. לעומת זאת הוא שלם עם הניסיונות לעצור מבוקשים בכירים בזמן ה"הודנה" (שהסתיימו בהריגה של כמה מהם). "המדד הנכון הוא מה האמריקאים חושבים בעניין, והאמריקאים הבינו שישראל נהגה כאן נכון, תוך נכונות לקחת סיכונים. לקח אחד שלנו מהסיפור, ואני מעריך שזה גם לקח אמריקאי, הוא שפירוק תשתיות הטרור צריך להיעשות בצורה הרבה יותר נמרצת ובלוח זמנים יותר מחייב. הליכתנו לקראת הפלשתינאים בתחום הזה הוכיחה את עצמה כשגיאה".

השנים האחרונות העמידו את איילנד בנקודת תצפית טובה על המתרחש. אגף התכנון במטכ"ל היה מעורב בכל היבטי המו"מ המדיני, עד כדי ניסוח ההסתייגויות הישראליות מ"מפת הדרכים" (עובדה שעוררה ביקורת עקרונית על חלקו המוגזם של הצבא בגיבוש המדיניות). עקב חולשתה של המועצה לביטחון לאומי ועבודת המטה סביב ראש הממשלה, נהפכו ההתייעצויות אצל הרמטכ"ל משה יעלון ("פורום חשיבה", בכינוין הצבאי) למקום שבו גובשה לעתים קרובות עמדת ישראל בסוגיות מפתח. איילנד וראש החטיבה האסטרטגית באג"ת, תא"ל עיבל גלעדי, מילאו בהן תפקיד מרכזי.

"האונה השמאלית של צה"ל"

בגיל 51 איילנד הוא "האדם החושב" של המטכ"ל. כשהוא משרטט תרשימים מסובכים כדי להסביר את האפשרויות הטמונות במצב נתון, הוא מזכיר מרצה באוניברסיטה יותר מאשר גנרל. אבל למרות הדימוי, הוא צמח ביחידות הקרביות: כמפקד גדוד בצנחנים, כמח"ט גבעתי וקצין צנחנים וחי"ר ראשי. מאוחר יותר היה ראש חטיבת המבצעים וראש אגף המבצעים במטכ"ל. התקדמותו בדרגות מעולם לא היתה מובנת מאליה: לפני חמש שנים, כששקל פרישה לאחר שהתברר ששוב נדחה קידומו לאלוף, הציע אחד מעמיתיו לעיתונאי להכתיר את הידיעה בכותרת: "האונה השמאלית של צה"ל עוזבת".

בשנתיים וחצי האחרונות, כראש אג"ת, צבר איילנד יותר שעות מפגשים עם נציגי הממשל והצבא האמריקאי מאשר כל ישראלי אחר, למעט אולי עו"ד דב וייסגלס. איילנד חושב שישראל צריכה להבין דבר בסיסי אחד בשאלת היחס האמריקאי אליה: "קיימת אצלם הבחנה ברורה מאוד בין הביטחון לבין נושאים אחרים. כשמדובר בנושא ביטחוני, ובוודאי במלחמה בטרור, התמיכה האמריקאית בנו כמעט בלתי מסויגת. זה חלק מהאתוס ששותפים לו כל הממשלים והקונגרסים: אם ביטחון ישראל ייפגע באופן חמור, זה יהיה בעיניהם כישלון אמריקאי. המחויבות כמעט טוטלית. לעומת זאת, כשמדובר בהיבטים מדיניים, העמדה שלהם מאוזנת ומתבססת על שיקולים רחבים. אין מחויבות אמריקאית לקבל את עמדותינו המדיניות. מי שמצפה מהם לתמיכה בעניין ההתנחלויות וירושלים, לא מבין את התפישה האמריקאית".

מכאן, סבור איילנד, תיגזר עמדת הממשל בעניין גדר ההפרדה וסביר שתושג לבסוף פשרה ששני הצדדים יוכלו לחיות עמה. "כצורך ביטחוני, הגדר מקובלת על האמריקאים. ברור להם שזה אמצעי יעיל נגד טרור". אבל ארה"ב שואלת את ישראל, אם תוואי הגדר מנסה לקבוע באופן חד-צדדי את הגבול בהסדר המדיני בניגוד למפת הדרכים, "וישנם מקומות מסוימים שבהם התוואי, בראייתם, הוא מעבר לביטחוני. בעניין הזה מתקיים דו-שיח מפורט, שבו חלה עלינו חובת ההוכחה שהשיקול הוא בעיקר ביטחוני. ברוב המקומות הגענו להסכמה".

אשר למחלוקת על אריאל, איילנד מזכיר שבשיחות טאבה בינואר 2001 "דיברו עם הפלשתינאים באופן מאוד קונקרטי על המפות. הפלשתינאים שמו על השולחן מפה עם 97% משטחי הגדה שדרשו לקבל לידיהם. גם במפה הפלשתינית, אריאל הופיעה בחלק הישראלי. זו עיר גדולה. היה ברור להם שמעמדה יהיה שונה מזה של התנחלות מבודדת עם כמה עשרות משפחות".

איילנד טוען שיש פער בין הנימוקים הפומביים להתנגדות הפלשתינית לגדר לבין ההסבר האמיתי: "הסיבה העיקרית אינה הומניטרית או מדינית. גדר אפשר להזיז; זה יותר פשוט מלהזיז יישוב. לפלשתינאים מפריע דבר אחר: הגדר יוצרת הפרדה בין ערביי ישראל לבין הפלשתינאים בשטחים ומקשה על זכות השיבה דה-פאקטו. תפישת העולם הפלשתינית היא של זכות שיבה זוחלת. הגדר שמה גבול למחשבות שלהם על המשך התהליכים שקרו בעשור האחרון. יש בתחומי הקו הירוק 130 אלף פלשתינאים מהשטחים שנכנסו לארץ ברשות והפכו לאזרחי ישראל כתוצאה מאיחוד משפחות. מעריכים שמספר דומה של פלשתינאים שוהים כאן באופן בלתי חוקי. האיום האמיתי על ישראל אינו רק טרור, אלא שילוב של טרור ודמוגרפיה. הגדר נותנת מענה לשניהם. זה מפריע לפלשתינאים מאוד, אבל הם לא נוקבים בנימוק האמיתי כי זה לא יהיה קביל בעיני האמריקאים".

יאסין מעורב בטרור

כמי שחי על התפר בין הצבאי למדיני, איילנד נחשב לאיש האגף המתון יחסית במטכ"ל (חברים אחרים בו הם ראש אמ"ן, אהרן זאבי-פרקש, ואלוף פיקוד המרכז, משה קפלינסקי - ובעבר קודמיהם בתפקידים עמוס מלכא ויצחק איתן). אבל דווקא בעניין המאבק בחמאס איילנד לוחמני מאוד. "אין לי ספק שהפגיעה בראשי הארגון הוכיחה את עצמה", הוא אומר, "ההבחנה בין דרג 'צבאי' ל'מדיני' בחמאס משרתת רק אותם. כשהשייח יאסין נפגש עם מוחמד דף ומתדרך אותו כיצד לפעול (במפגש שישראל ניסתה להתנקש בחיי המשתתפים בו, לפני כחודש, ע"ה), ברור שיאסין מעורב בטרור. החמאס לוקח על עצמו ריסון מסוים מאז ניסיון הפגיעה ברנתיסי, ביוני. שבוע אחרי זה החמאס מיד הסכים ל'הודנה'. האנשים האלה, שבשמחה רבה מוכנים להקריב חיי אחרים, מתנהגים אחרת כשמדובר בחייהם שלהם. גם עכשיו, למרות מלחמת החורמה שלנו נגד החמאס, הארגון נזהר בפעולותיו".

לדבריו, "סיכול ממוקד הוא בעצם הפעילות ההתקפית העיקרית שאנחנו מנהלים במלחמה בטרור. מי שאומר שצריך להסתפק בכך ששמים שומרים שיעצרו את המתאבד בכניסה לקניון, משחק לידיים של הצד השני. אילו ויתרנו על הסיכול, היינו מאבדים לא רק יכולת אפקטיווית לפגוע ישירות בטרור ולמנוע נפגעים שלנו, אלא היינו נתפשים אצלם כחלשים וחסרי אונים".

החודשים האחרונים, מבחינת איילנד, היו מתסכלים למדי. לצד קריסת התקוות שנתלו בעבאס והאיסור המתמשך שהטיל עליו הדרג המדיני להתראיין בתקשורת הישראלית (הנימוק הרשמי היה רגישות הנושאים שבהם עוסק אג"ת), היה גם עומס עבודה בלתי רגיל, במגעים המדיניים עם האמריקאים וביישום התוכנית הרב-שנתית בצה"ל, הכוללת שינויים מבניים גדולים.

בינתיים הוסרה ממנו עננה אחת: שר הביטחון גנז תוכנית לביטול אג"ת ויסתפק כנראה בהעברת סמכויות מועטות מהחטיבה האסטרטגית באג"ת למשרד הביטחון. אבל, מנגד, צצה צרה חדשה: הגדלת הקיצוץ בתקציב הביטחון. איילנד אומר שהמשמעויות יוצגו בקרוב לקבינט: "זה מביא אותנו להחלטות מאוד קשות, מעבר למה שכבר קיבלנו. המשמעות תהיה עצירת עוד פרויקטים להצטיידות, סגירת יחידות, ירידה במלאי וביטול תעסוקה מבצעית ליחידות מילואים. יצטרכו לקבל כאן החלטות דרמטיות".

40 הרוגים ו-150 פצועים בלילה אחד

גיורא איילנד לחם במלחמת יום הכיפורים כמ"מ בגדוד הצנחנים 890, שספג בסיני אבידות קשות בקרב על "החווה הסינית". "היו לנו 40 הרוגים ו-150 פצועים בלילה אחד", הוא נזכר, "כל המ"פים בגדוד נהרגו או נפצעו וכך גם מחצית מהשכבה שלי, המ"מים והסמלים. הדבר הכי מרשים מבחינתי היה שהגדוד, מיד לאחר הקרב, אירגן את עצמו מחדש בשלוש פלוגות חדשות ובלילה הבא כבר חצינו את התעלה".

בהקשר הזה איילנד מדבר בהערכה רבה על המג"ד אז, יצחק מרדכי: "הייתי לידו כשהוא ניהל את הקרב וראיתי גם את הצלחתו בניעור הגדוד מיד לאחר מכן. חזרתי לגדוד אחרי חילוץ של חיילים שנתקעו מתחת לעמדות המצריות. היה לי ברור שמוציאים אותנו מהלחימה, כי הגדוד כבר לא כשיר למלחמה. מצאתי את מרדכי בעיצומו של נוהל קרב לקראת החצייה. הוא אמר לי: 'בוא. שמרתי לך קופסת תירס. הלילה יוצאים עוד פעם'. הוא קיבל את הצל"ש שלו גם על התאוששות הגדוד, לא רק על הקרב עצמו".



איילנד. במפה שהציגו הפלשתינאים אריאל הופיעה בשטח הישראלי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו