בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שתי האפשרויות של יו"ר אורמת יהודה ברוניצקי

תוצאותיה של אורמת ברבעונים האחרונים מבטאות את הצלחתה לשנות את המודל העסקי שלה ולבסס את צמיחתה על העיקרון של חיפוש יישומים ושווקים נוספים לטכנולוגיות מוכחות

תגובות

יו"ר חברת אורמת, יהודה ברוניצקי, מקדים למצגת של החברה קטע לא קצר מסרטו של דני קיי "אני והקולונל". ברוניצקי חושב שהדבר חיוני להבנה של אורמת והפילוסופיה העסקית שלה.

דני קיי מגלם בסרט את דמותו של יעקובובסקי, יהודי שנמלט מהכוחות הנאציים בפולין, בחברתו של קולונל פולני אנטישמי, ומתגלגל בדרכים כשבפיו מוטו אחד: תמיד ישנן לפחות שתי אפשרויות.

מוטו זה מלווה גם את ברוניצקי מאז הקים את אורמת לפני 38 שנה. כמו הדמות שמגלם דני קיי בסרט, גם ברוניצקי מסרב להכיר במגבלותיה של הסיטואציה, ומשוכנע שההווה הוא בסיס למספר רב של אפשרויות.

כך מאמין ברוניצקי זה זמן רב שעל העולם התעשייתי לעבור לשימוש במקורות אנרגיה בלתי מתכלים ובעיקר בלתי מזהמים.

העולם העדיף להמשיך לכלות את עתודות הנפט במשך עוד כמה שניםולשחוקאת שכבת האוזון, אך כפי שיוכיחו תוצאות הרבעון השלישי, שיתפרסמו בעוד כחודשיים (האנליסט יובל בן זאב מלידר ושות' צופה רווח תפעולי של 9 מיליון דולר במחזור של 29 מיליון דולר), ברוניצקי/קיי אולי התלבט בין האפשרויות, ולא תמיד בחר בנכונה שבהן, אבל בסופו של דבר הביא את אורמת למטרה.

אורמת הוקמה ע"י יהודה ודיתה ברוניצקי ב-65' והחלה דרכה כחברה לייצור טורבינות. השותף הראשון היה יוסף שידלובסקי, יהודי מצרפת, שהקים את מפעל מנועי בית שמש. שידלובסקי מכר ב-86' את מניותיו באורמת לביל דיווידסון, מבעלי פניציה, ולהבדיל בעלי קבוצת הכדורסל דטרויט פיסטונס מליגת האן.בי.אי. מאוחר יותר הצטרפה כשותפה גם LFC, מחברות המימון הגדולות ביותר בעולם.

הבשורה של אורמת היתה ייצור טורבו גנרטורים, שסיפקו חשמל לאורך קווי גז ונפט ולקווי ומתקני תקשורת בלתי מאוישים כמעט ללא תחזוקה, ותוך אפשרות לשימוש בסוגי דלק שונים.

הטורבו גנרטורים של אורמת, שהותקנו החל בסנגל שבאפריקה ועד לקו צינור הנפט באלסקה וארץ האש בארגנטינה, איפשרו שאיבת מים לכפרים מרוחקים, פתיחה מרחוק של שסתומים בצינור הנפט שחצה את אלסקה ובצינורות הגז של גזפרום בסיביר והפעלת תחנות תקשורת.

משבר האנרגיה שפרץ ב-73' זימן ליהודה ברוניצקי הזדמנות עסקית, לפחות כך הוא חשב. אורמת נכנסה, יחד עם הממשלה, לפרויקט להפקת חשמל מבריכות שמש בים המלח.

הפרויקט להקמת תחנת כוח, שניצלה את הפרשי הטמפרטורות והלחצים בין שכבות המים בים המלח, הוקם בהתאם להתחייבות של המדינה וחברת החשמל לרכוש מהתחנה חשמל בהספק של 5 מגה ואט ולשאת ב-80% מהוצאות ההפעלה של המתקן.

תחנת הכוח של הפרויקט נוסתה בהצלחה, חוברה לרשת של חברת החשמל ב-84' וסיפקה חשמל במשך שלוש שנים, אך קריסת מחירי האנרגיה שיכנעה את המדינה להתנער מהתחייבותה לשאת בהוצאות ההפעלה.

יהודה ברוניצקי, בעל החזון והמבטא הצרפתי הרך, לא נראה מכשול בלתי עביר, או בלשונו של ברוניצקי עצמו: "הם אמרו: 'מי צריך את האידיוטים האלה'".

התחנה הושבתה, ברוניצקי תבע את המדינה בבית המשפט וזכה בפיצוי של 12 מיליון שקל, אך במקביל לא זנח את העיקרון שהנחה אותו בארבעת העשורים שבהם ניהל את אורמת: תמיד יש לפחות שתי אפשרויות, ומכאן שמרגע שהוכחה ישימותם של טכנולוגיה ומוצר, יש לחפש להם אפליקציות ושווקים חלופיים.

תחנת הכוח הקטנה שנבנתה בבריכות הסולריות בים המלח, הוכיחה שניתן לספק חשמל אמין תוך שימוש במחליפי חום שמנצלים את פערי הטמפרטורה והלחצים בין השכבה העמוקה, שהיא בעלת ריכוז גבוה יותר של מלחים, לבין השכבה הקרובה יותר לפני המים.

התחנה פעלה בהתאם לחוק השני של התרמודינמיקה, הקובע כי כדי להפיק אנרגיה מכנית מחום יש צורך לא רק במקור חום, אלא במקום לפליטת שארית החום, וכן שכאשר החום זורם למקום קר, החלק של החום שמוחלף לאנרגיה מכנית גדל עם הפרשי הטמפרטורות.

ברוניצקי זיהה שוק נוסף לטכנולוגיה ששימשה את תחנת הכוח הסולרית בים המלח: הפקת חשמל על ידי תחנת כוח שמנצלת מים בטמפרטורה של עד 150 מעלות שנשאבים מקידוחים גיאותרמיים, וחוסכת בכך שימוש בדלק ואת זיהום האוויר הנלווה לו.

המודל הראשוני היה מכירת ציוד מתוצרת אורמת, דוגמת טורבינות ומחליפי חום, לחברת OESI שהוקמה על ידי אורמת עצמה (40%) וחברת 60%) LFC).

OESI הקימה שמונה פרויקטים גיאותרמיים בנבאדה, קליפורניה, הוואי ואלסקה, חלקם בבעלותה המלאה ובחלקם היתה מפעיל עבור בעלי זכויות חכירה אחרים. החברה אף גייסה הון בבורסה האמריקאית.

יוזמת OESI לא עלתה יפה, בעלי החברה נקלעו למחלוקות והחברה ספגה הפסדים כבדים, אך OESI הניחה את הבסיס למדרגה הבאה בצמיחתה של אורמת. החברה המשיכה לספק ציוד לפרויקטים גיאותרמיים, שהלכו וגדלו.

בתחילה הצטמצם חלקה של אורמת לאספקת ציוד, מכיוון שהבסיס הפיננסי שלה לא איפשר לה להציג ערבויות ביצוע לפרויקטים, אך במקביל לצמיחתה של החברה היא החלה לשמש קבלן ביצוע, וב-96' אף נטלה אחריות מלאה כקבלן בשיטת עד מפתח (Turn Key) להקמת תחנת הכוח הגיאותרמית Upper Maiaho בפיליפינים, בהספק של 125 מגה ואט, תוך שהיא דואגת לתכנון הפיזי וההנדסי של הפרויקט, לחבילת המימון שלו, להקמתו, לבקרת האיכות, להתקנת ציוד, להכשרת עובדים, ולהפעלת ולתחזוקת הפרויקט.

דווקא אז, כשהוכיחה את יכולותיה, החליטה אורמת לשנות את המודל העסקי וליהפך ליזם שמקים ומפעיל תחנות כוח הנמצאות בבעלותו הישירה ומוכר את החשמל לפי חוזה ארוך טווח לחברת חשמל ממשלתית או פרטית.

"המאמץ השיווקי והפיתוח העסקי הם זהים, בין אם אורמת מוכרת ציוד ובין אם היא בעלת התחנה, מכיוון שבכל מקרה יש להתחרות במכרז למכירת חשמל, לחפש אתר גיאותרמי ולמצוא מימון לפרויקט", מסבירה מנכ"לית אורמת דיתה ברוניצקי את המניע לשינוי המודל העסקי.

"הנה, למשל, בפרויקט אורמסה ב-85' הצענו לבעל זיכיון לקידוחים גיאותרמיים לרכוש ממנו את הזיכיון. אחר כך פנינו לחברת Southern California Edison וחתמנו על חוזה למכירת חשמל. השלב הבא היה מו"מ עם הבנקים כדי לארגן את חבילת המימון לפרויקט. כשזה היה מאחורינו, הצענו לחברת המימון LFC להשקיע בהונה של OESI, שיזמה את הקמת התחנה והפעילה אותה, וכל המאמצים האלה נעשו כדי למכור ציוד.

"ההבדל בין הקמת פרויקט כקבלן ביצוע לבין הקמתו כיזם וכבעלים הוא במציאת מרכיב ההון ובהקמת מערך של הפעלת תחנות כוח. אם יש לך גישה להון מתאים, אז כמעט באותו מאמץ ניהולי אתה מקבל מבנה עסקי שמגדיל את העוגה ואת היכולת לצפות את הכנסותיה של החברה בעתיד", אמרה ברוניצקי.

הגדלת העוגה היתה הכרח מבחינתה של אורמת, שנוכחה לדעת כי היא מתמודדת עם מתחרים רבי עוצמה ובעלי יתרון ניכר לגודל, כמו החברות פוג'י, מיצובישי, ג'נרל אלקטריק וסימנס, על שוק שרמת המחירים בו הולכת ויורדת בשל שיפורים טכנולוגיים.

ההשקעה בציוד להקמת תחנות גיאותרמיות ירדה מ-1,000 דולר לקילו ואטב-86', כשאורמת החלה את דרכה בשוק זה, ל-500 דולר ב-2003, בעוד שחלקו של היזם בפרויקט הגיע ל-2,000 דולר לקילו ואט, וקבלן ביצוע בשיטת עד מפתח זוכה ל-1,000 דולר לקילו ואט מותקן.

אורמת נאלצה להכיר במיקומה הנחות בשרשרת הערך של הפרויקטים הגיאותרמיים, אך שינוי של מודל עסקי אינו משימה קלה לכל חברה, ובעיקר לא לחברה שמאחוריה 31 שנות פעילות.

השינוי דרש מאורמת השקעות הוניות כבדות. למזלה, החזון של יהודה ודיתה ברוניצקי מעולם לא הצטמצם לתחום האנרגיה.

כבר ב-83' הקימה אורמת חממה טכנולוגית במפעלה ביבנה. אחת החברות שהחלו את דרכן בחממה זו וקיבלו מאורמת את המימון הראשוני לפעילותן היתה אורבוט, שייצרה מערכות לבדיקה אופטית של מעגלים מודפסים. אורבוט היתה כמעט מראשיתה מובילה טכנולוגית ובעלת נתח משמעותי בשוק העולמי, אך תחרות מרה שניהלה עם אופטרוטק, חברה ישראלית אחרת, גרמה לשתיהן הפסדים כבדים.

יוחאי ויעקב ריכטר, בעליה של אורבוט, שוכנעו להתמזג עם אופטרוטק באוגוסט 92', כדי ליצור את אורבוטק, מה שנחשב עד היום לאחד המיזוגים המוצלחים ביותר בעולם העסקי הישראלי.

כחלק מהמיזוג פוצלה פעילותה של אורבוט מכשור, שייצרה ציוד מדידה ובדיקה עבור יצרני מוליכים למחצה. בעקבות המיזוג החזיקה אורמת ב-15% ממניותיה של אורבוטק וב-15% ממניות אורבוט מכשור. הרוב המכריע של האחזקות באורבוטק מומשו בהדרגה ב-2000-'96, ובנובמבר 96' נמכרה אורבוט מכשור לחברת אפלייד מטריאלס תמורת 110 מיליון דולר.

לא כל השקעות ההון סיכון של אורמת עלו יפה. איש אינו זוכר כיום את אוראסטרו, חברה שהוקמה ב-90' בשיתוף עם חברת ידע של מכון ויצמן, כדי לפתח ולייצר חיישני לייזר שאובי שמש שיותקנו בלוויינים זעירים בחלל לשם איסוף נתונים על מזג האוויר. גם ההשקעות בשביט תקשורת (פיתוח וייצור מערכות תשלום אוטומטיות) ואפילו גרדיאן און בורד (פיתוח וייצור של מתקני אל פסק למחשבים) נמחקו והותירו צלקת לא קטנה במאזניה של אורמת, ואולם ההשקעה באורבוט ובאחים ריכטר פיצתה על כולן ונתנה בידי אורמת את בסיס ההון שהיתה זקוקה לו כדי לסייע במימון המעבר לבעלות ישירה בתחנות כוח.

הצעד הראשון בדרכה החדשה של אורמת היה אחזקה ב-21% ממניות חברת אורזוניל, שהקימה תחנת כוח גיאותרמית של 24 מגה ואט עבור חברת החשמל של גואטמלה, כאשר אורמת מנהלת, מתחזקת ומתפעלת את התחנה. מאוחר יותר הקימה אורמת כקבלן ביצוע וכבעלים תחנת כוח בהספק של 49 מגה ואט בלייטה שבפיליפינים, ובמארס 99' רכשה אורמת תחנת כוח גיאותרמית פעילה בניקרגואה, בעלת הספק של עד 70 מגה ואט.

שוק ההון לא מיהר להשתכנע בתבונת השינוי במודל העסקי. מניית אורמת דישדשה במשך שלוש שנים עד לאופוריה של 2000-99 ושקעה שוב זמן קצר אחרי התפוצצות הבועה הטכנולוגית, בעיקר בשל ההרעה בתוצאות הכספיות של החברה.

תקופת המעבר ממכירת ציוד לתחנות כוח גיאותרמיות להקמה והפעלה של תחנות הנמצאות בבעלותה של החברה התאפיינה בירידה תלולה בהכנסות ממכירת ציוד, מ-385 מיליון שקל ב-98' ל-51 מיליון שקל ב-2001. העלייה (האטית יותר) בהכנסות ממכירת חשמל, מ-50 מיליון שקל ב-98' ל-150 מיליון שקל ב-2001, לא פיצתה על כך, ואורמת עברה מרווח תפעולי של 45 מיליון שקל במחזור של 630 מיליון שקל ב-98' להפסד תפעולי של 500 אלף שקל במחזור של 275 מיליון שקל ב-2001.

הקושי הטבעי הכרוך בשינוי המדיניות העסקית הוחרף כתוצאה מהשקעה כושלת של החברה ברכישת תחנות כוח ורשתות חשמל והולכת חום בעיר קרגנדה בקזחסטאן, במסגרת הפרטתן ב-97'.

אורמת הצליחה לשפר משמעותית את שיעורי הגבייה מהלקוחות בחמש השנים שבהן היתה מעורבת בשוק האנרגיה הקזחי, ואף גייסה כשותף חברת אנרגיה בריטית, אך לא למדה את הלקח, שאין לעשות עסקים עם הריבון במדינות שהן בעלות תרבות שלטונית ירודה.

ממשלת קזחסטאן שמחה להניח לאורמת לשפר את מערכת החשמל והחום, אך סירבה לעדכן את מחיר החשמל בהתאם לעלייה במחיר התשומות.

אורמת סיבסדה את שירותי האנרגיה של תושבי קרגנדה עד שקצה בכך, ולאחר שמחקה 10 מיליון דולר מכרה את השקעתה. הנסיגה הכואבת מקזחסטאן אירעה במקביל להתפתחויות שיצרו לאורמת הזדמנויות בשוק האמריקאי, שאותו הכירה כספקית ציוד בשנות ה-80.

17 מדינות בארה"ב חוקקו חוקים שחייבו חברות חשמל לרכוש 15% מצריכת החשמל שלהן ממקורות אנרגיה מתחדשים (Renewable Portfolio Standard) כלומר ידידותיים לסביבה,בתוך 10-7 שנים. מדינות נוספות, ובהן אורגון, נוהגות כאילו הסדר זה נמצא בתוקף, למרות היעדרה של חקיקה רשמית. מדינות אלו אף נותנות הטבות כמו פחת מואץ וזיכוי מס של 1.6 סנט לקילו ואט שעה לצרכני אנרגיית רוח, כשבעתיד עשויה הטבת המס להתרחב גם למקורות גיאותרמיים.

משבר האנרגיה בקליפורניה ב-2001 נתן דחיפה נוספת לביקושים לאנרגיה ירוקה. גם מצד ההיצע נפתח חלון הזדמנויות לאורמת, כשחברות כמו Power and Light Florida שביקשו למקד את פעילותן סביב ליבת העסקים שלהן וכאלו שמינפו את עצמן בניסיון לענות לעודפי הביקוש של חשמל החלו להעמיד למכירה את התחנות הגיאותרמיות שלהן.

אורמת ניצלה את ההתפתחויות בשוק האמריקאי, ובתוך שנתיים השקיעה 180 מיליון דולר ברכישה ובהרחבה של ארבעה מתחמים של תחנות כוח גיאותרמיות בהספק כולל של 130 מגה ואט בנבדה ובקליפורניה, לרבות מתחם אורמסה בקליפורניה, שאורמת סיפקה לו את הציוד בשנות ה-80, ותחנות סטימבואט בנבאדה.

התחנות הגיאותרמיות בארצות הברית הניבו כבר ב-2002 הכנסות של 32 מיליון דולר בשנה, וצפויות לתרום הכנסות של 70 מיליון דולר בשנה החל בשנת 2006.

ההשקעה בתחנות אלו, שמניבה לדברי דיתה ברוניצקי שיעור תשואה פנימי של 19%-15%, שינתה לחלוטין את היקף פעילותה של אורמת, את רמת הסיכון שלה ואת יכולת החיזוי של תוצאותיה הכספיות.

צבר ההזמנות לביצוע עד 2025 מגיע, נכון לסוף יוני 2003, ל-2.2 מיליארד דולר, כאשר 2.1 מיליארד דולר מתוכו הם במגזר מכירת החשמל ו-950 מיליון דולר בארה"ב. נכון למחצית הראשונה של 2003 נבעו 52% מהכנסותיה של החברה מחוזי חשמל ארוכי טווח בארה"ב, ונראה שאורמת אינה מסתפקת בכך.

דיתה ברוניצקי צופה שהחברה תרכוש 2-1 תחנות בארה"ב בשנים הקרובות, כך שהנתח של אורמת בשוק האמריקאי יהיה גדול מ-8.5%, וגם חלקה מההספק העולמי יצמח, בהשוואה לשיעורו הנוכחי - 10%. אורמת אינה לבד בשוק זה. היא מתחרה בחברות כמו Caithness בתחום הגיאותרמי ובאנרגיות ירוקות אחרות, כמו רוח ושמש, אבל לדברי יהודה ברוניצקי, בתחום האנרגיה המתחדשת יש לחברה בעלת אינטגרציה אנכית כמו אורמת יתרון ניכר. "השוק מצריך ידע טכני רב יחסית, אך אינו גדול. בפרויקטים גדולים חברות מסוגלות לשכור בנקי השקעות וחברות הנדסה, אבל הקמת תחנות כוח קטנות יחסית אינה מצדיקה זאת", כך שלהערכתו תהיה בעתיד משמעות לידע שצברה אורמת בבניית 30 תחנות כוח ב-21 מדינות, תוך מניעת פליטה של 12 מיליון טונה של פחמן דו חמצני וחיסכון של 4 מיליון טונה דלק.

אורמת הולכת על פוטנציאל של 1.5 מיליארד חביות נפט

יהודה ויהודית ברוניצקי הקדישו חלק ניכר מזמנם בעשרות השנים האחרונות לבנייתה של חברה שמייצרת מערכות אנרגיה ידידותיות לסביבה, ולניצול מיטבי של מקורות אנרגיה מתחדשים.

יש על כן מידה מסוימת של אירוניה בכך שפוטנציאל עליית הערך המשמעותי של אורמת, לפחות זה הנתפש בשוק ההון, טמון דווקא בחברת אופטי קנדה, שהיא מיזם שמטרתו הפקה והשבחה של נפט גולמי כבד לשם ניצולו בבתי זיקוק.

אופטי קנדה היא חברה מוחזקת של אורמת (36%) שמפתחת, בשותפות שווה עם חברת Nexen הקנדית, אתר להפקת דלק כבד (ביטומן) ומקימה מתקן להשבחתו בלונג לייק שבמחוז אלברטה בקנדה.

הפקת הדלק נעשית באמצעות טכנולוגיית Drainage) (SteamAssisted Gravity) SAGD שלנקסן (סימול בורסת ניו יורק NXY) יש זכות שימוש בה ושמבוססת על הזרקת קיטור לשכבות העליונות המפיקות את הדלק הכבד כדי לחמם אותו. חימום הביטומן מאפשר לו לזרום לבאר נמוכה יותר, ומשם הוא נשאב לפני האדמה.

השבחת הדלק היא תרומתה של אורמת למיזם. אורמת פיתחה את טכנולוגיית ה-Orcrude ונתנה לאופטי קנדה רישיון בלעדי להשתמש בה בקנדה בלבד.

טכנולוגיה זו ממירה את הביטומן, שהוא נפט גולמי כבד שצמיגותו גבוהה, לנפט סינתטי שצמיגותו נמוכה.

התהליך מוגן הפטנט של אורמת פותר את הבעיה המרכזית שהפריעה לניצול הכלכלי של עתודות נפט גולמי כבד בהיקף של 2.5 טריליון חביות המצויות בקנדה, כאשר רק 300 מיליארד חביות, היקף השווה בגודלו לעתודות הנפט של ערב הסעודית ורבע מעתודות הנפט הקיימות בעולם, ניתנות להפקה בטכנולוגיות המוכרות כיום.

הקושי לנצל פוטנציאל זה נובע מצמיגותו של הביטומן, שאינה מאפשרת להוביל אותו בצינורות לבתי הזיקוק, וממגבלת כושר ההשבחה של הביטומן בבתי הזיקוק. בעיה זו נפתרת כיום על ידי דילול הנפט הגולמי הכבד, כך שניתן יהיה להובילו, אך הדבר כרוך בגידול בנפח חומר הגלם המובל לבית הזיקוק, בסרבול תהליך ההפקה ובייקורו.

יתרה מזאת, מגבלת השבחת הביטומן בבתי הזיקוק גורמת לתנודתיות חזקה בביקוש לנפט גולמי כבד, וכתוצאה מכך גם לתנודתיות חריפה במחירו.

הטכנולוגיה שפיתחה אורמת מאפשרת להמיר את הביטומן לנפט סינתטי, שצמיגותו נמוכה כבר באתר הכרייה שלו, ועל כן היא הופכת את ההפקה והניצול שלו לכדאיים יותר.

אופטי אינו המיזם היחיד בקנדה שמנסה לממש את הפוטנציאל הכלכלי העצום הטמון בחולותיה הכבדים של אלברטה, שצפויים לספק לקנדה 60% מתפוקת הנפט הגולמי שלה עד שנת 2010.

עוד 16 פרויקטים דומים כבר החלו, ו-15 מהם מיישמים את טכנולוגיית ה-SAGD. היתרון היחסי של טכנולוגיית ה-Orcrude של אורמת הוא בכך שהיא מספקת לתהליך של הפקת והשבחת הביטומן את מירב צורכי האנרגיה שלו ובכך היא פוטרת אותו כמעט לחלוטין מהתלות בגז טבעי, שנמצא במחסור בצפון אמריקה, לשם יצירת הקיטור לחימום הביטומן ואחר כך לשם הפיצוח המימני שלו בתהליך ההשבחה.

השילוב של טכנולוגיית ה-Orcrude עם טכנולוגיית ה-SAGD משביח את הביטומן לרמה של דלק סינתטי באיכות גבוהה (API 42-38).

איכות זו מקלה על בתי הזיקוק לנצל את הביטומן, ועל כן אורמת ונקסן צופות שהנפט הסינתטי של לונג לייק יניב מחירים גבוהים יחסית ויקטין את החשיפה של אופטי לתנודתיות במחיר הנפט הגולמי הכבד ולגידול בהיצע שלו, עם ההפעלה המסחרית של המיזמים להשבחתו.

אופטי, שמחזיקה באזור הזיכיון בלונג לייק פוטנציאל של 1.5 מיליארד חביות ביטומן שניתנות להשבחה, קיבלה בתחילת אוגוסט 2003 אישור מרשויות האנרגיה של מחוז אלברטה להתחיל בפרויקט ההשבחה של נפט הגולמי, שצפוי להניב לממשלת אלברטה תמלוגים בשיעור של 25%-1% מההכנסות.

האישור מתייחס לא רק לשלב הראשון של הפרויקט, שבו יוקם באתר לונג לייק, מתקן להשבחת 70 אלף חביות ביום, אלא גם לשלב השני, שבו יוקם באתר מתקן נוסף, שגם הוא יפיק וישביח 70 אלף חביות ליום.

הישימות הטכנולוגית של התהליך שפותח על ידי אורמת כבר הוכחה במתקן ניסיוני שהפיק והשביח 200 אלף חביות ביטומן מאז הקמתו באפריל שנת 2001.

המתקן התעשייתי שיופעל על ידי נקסן נמצא בפיתוח על ידי אופטי וצפוי להתחיל בהפקה מסחרית ב-2006, ולהניב הכנסות של 200 מיליון דולר החל ב-2007.

ההשקעה הכוללת בהקמת בפרויקט נאמדת ב-1.5 מיליארד דולר, כאשר חלקה של אופטי יגיע ל-440 ,50% מיליון דולר ממנו בהונה העצמי. עד כה השקיעה אורמת באופטי 15 מיליון דולר, ונראה שלא תזרים לה יותר כספים.

אופטי גייסה 75 מיליון דולר בתחילת יולי 2003, לפי שווי חברה של 250 מיליון דולר אחרי ההשקעה.

מנכ"לית אורמת דיתה ברוניצקי צופה שעד סוף 2003 תגייס אופטי 200 מיליון דולר כדי לממן חלק מהעלויות הנדרשות להשלמת העבודות ההנדסיות בפרויקט, הכרוך במיליון שעות הנדסה.

אופטי צפויה לגייס את הסכום בהנפקה פרטית שתתבצע לפי מחיר של 25 דולר למניה, לעומת מחיר של 12 דולר למניה שלפיו בוצעה ההנפקה הפרטית ביולי. מחיר זה ישקף לחברה שווי של 500 מיליון דולר לפני ההנפקה ו-700 מיליון דולר אחריה. זו צפויה להיות ההנפקה הפרטית האחרונה לפני הנפקתה הציבורית של אופטי בבורסה של קנדה.

ברוניצקי מציינת כי השלב הבא של הפרויקט הוא סיום עבודות ההנדסה, באופן שניתן יהיה לאמוד את תקציב הפרויקט בדיוק של 10% ולהביא אותו לאישור מועצות המנהלים של אופטי ונקסן.

גיוסי ההון הגדולים של אופטי ידללו את חלקה של אורמת בחברה, אך פוטנציאל יצירת הערך של טכנולוגיית ה-Orcrude אינו מסתיים בפרויקט הנוכחי.

הצלחתו תאפשר לאורמת למכור את הרישיון לשימוש בטכנולוגיה במדינות אחרות בעולם ותאפשר לאופטי לנצל אותו באתרים נוספים בקנדה.

אורמת נסחרת כיום בשווי שוק של 950 מיליון שקל, כלומר 215 מיליון דולר, בעוד ששווי אחזקתה באופטי לפי גיוס ההון האחרון שזו ביצעה הוא 90 מיליון דולר.



יהודה ודיתה ברוניצקי במפעל ביבנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו