בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת ניל פוסטמן, מחשובי התיאורטיקנים של התקשורת

תגובות

ניל פוסטמן, מחשובי התיאורטיקנים בעולם בתחום התקשורת והחינוך, מת אתמול בביתו בניו יורק, בגיל 73, לאחר שנאבק שנתיים בסרטן ריאות. פוסטמן עמד בראש המחלקה לתרבות ותקשורת של אוניברסיטת ניו יורק, ונודע בעולם בשל ספריו הביקורתיים על הסגידה לטכנולוגיה והשפעתה השלילית של הטלוויזיה על התרבות והשיח הציבורי.

פוסטמן פירסם 18 ספרים, שארבעה מהם תורגמו לעברית: "אובדן הילדות", "קץ החינוך", "בידור עד מוות" ו"טכנופולי", שראה אור בישראל באחרונה (כולם בהוצאת ספריית פועלים).

פוסטמן נולד בניו יורק, למשפחה יהודית שהיגרה מפולין, וחי בעיר כל חייו. הוא למד בסיטי קולג' בניו יורק ובשנות השישים עבר לאוניברסיטת ניו-יורק, שם הקים בתחילה מחלקה לתקשורת וסביבה. אחר כך עמד בראש המחלקה לתרבות ותקשורת.

פוסטמן טען שהטכנולוגיה היא הכוח הדומיננטי המעצב את התרבות, ובכל פעם שצצה טכנולוגיה חדשה, התרבות מעוצבת בדמותה. בספרו "טכנופולי" טען שלקראת המאה ה-21 עברה החברה האנושית שינוי מחברה המשתמשת בטכנולוגיה לחברה הנשלטת על ידה. את החברה המשוכנעת שהישגים טכנולוגיים הם המימוש העליון של האנושות הוא כינה "טכנופולי".

כחלק מתפיסת עולם זו היה פוסטמן מבקר חריף של השפעות הטלוויזיה על התרבות. בספרו "אובדן הילדות" טען שהטלוויזיה חושפת את הילדים לעולם המבוגרים ללא אבחנה ובכך הופכת אותם למבוגרים כבר בגיל 6-7, כפי שהיה בימי הביניים.

בספרו "בידור עד מוות" הציג את הטלוויזיה כמכשיר המעודד צופים לשעבוד מרצון, בדומה לחזון של אלדוס הקסלי בספר "עולם חדש מופלא". פוסטמן כתב: "מי שהפחידו את אורוול (בספרו "1984", ע"ב) היו מחרימי הספרים. מה שהפחיד את הקסלי היה היום שבו לא תהיה עוד כל סיבה להחרים ספר, שכן לא יהיה עוד מי שירצה לקרוא בו". לטענתו, החלפת המלה הכתובה, שהיתה בעבר הטכנולוגיה הדומיננטית, בטלוויזיה, הביאה לרידוד השיח הציבורי ולשטחיות המחשבה. כמה חוקרי תקשורת בישראל היו תלמידיו של פוסטמן, בהם ד"ר אווה ברגר וד"ר יריב בן-אליעזר.

בן-אליעזר אומר כי פוסטמן היה ליברל ופתוח לכל טכנולוגיה, אך המדיום האהוב עליו היה זה של שיחה והחלפת דעות עם אנשים. "כל מי שלמד אצלו אהב אותו כאב. הוא היה מנהיג, מורה דרך, עמית ואיש רוח אדיר". פוסטמן ביקר בישראל פעמים רבות והשתתף כאן בכינוסים והרצאות ללא תמורה.

פוסטמן השאיר אחריו אשה, שני בנים ובת.



ניל פוסטמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו