בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלשון החלקה של המפלצת

מבין הסרטים הקצרים שהוקרנו בפסטיבל הקולנוע בחיפה, דווקא שני הסרטים הלא עלילתיים, "חזרה אחרונה" ו"רעש מסך", היו טובים מכולם

תגובות

כבר בכניסה לאולם הסינמטק בחיפה בתחילת השבוע אפשר היה להרגיש שציפיות הקהל מהסרט "שגרה" גבוהות במיוחד. הסרט, שביים יובל שפרמן, גבר לפני כשבועיים על 555 סרטים מכל העולם, וזכה בשני פרסים ראשונים בפסטיבל הקולנוע לסרטים קצרים במנהטן: בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר ובפרס סרט הסטודנטים הטוב ביותר. שפרמן יקבל על ההישג שירותי הפקה בשווי של 250 אלף דולר לסרטו העלילתי הראשון. השבוע מתמודד הסרט בקטגוריית תחרות הסרטים הישראלים הקצרים בפסטיבל הקולנוע של חיפה, מול 11 סרטים ו-16 סרטי אנימציה.

אבל צפייה ב"שגרה" מראה שמה שרואים מניו יורק לא רואים מכאן. הרעיון שעליו הסרט מבוסס הוא מצוין, אך מימושו לוקה בחסר. העלילה עוקבת אחר הורים המחכים שבתם תחזור הביתה, לאחר שכלי התקשורת מדווחים על פיגוע רב נפגעים. הילדה חוזרת הביתה לבסוף, אך עד שובה, האימה והחשש לשלומה מלבים ויכוחים והאשמות הדדיות בין השניים. ההורים מגולמים על ידי טובה שטורך ואביגדור שפרמן, שאינם מצליחים - גם באשמת הדיאלוגים הריקים - להפיח חיים ברעיון.

מבין הסרטים שהוקרנו במסגרת התחרות, דווקא שני הסרטים הלא עלילתיים - "חזרה אחרונה" בבימוי שרית אשכנזי לוי (בוגרת בית הספר מעלה) ו"רעש מסך" בבימוי ענבל שגיא (בוגרת מכללת ספיר) - היו הטובים מכולם. ב"חזרה אחרונה", הסרט התיעודי היחיד בתחרות, מביאה לוי למסך את סיפורו של השחקן מיכאל וייגל שכיכב ב"הפוך", הצליח בתיאטרון, אך פרש מהבמה לאחר שחזר בתשובה. הבמאית משלבת בחוכמה בין אמירותיו היום - כדתי בעל זקן לבוש שחורים - לבין קטעי ארכיון מתפקידו ב"הפוך". היא מראה אותו בתחנות בחייו הנוכחיים, החל בסצינות בנוכחות אמו (שלא נראית מרוצה מבחירתו של בנה), דרך סצינה שבה הוא משדל צעירים חילונים בשינקין להניח תפילין, ועד הקטע שבו הוא נפרד משחקני תיאטרון הבימה שעמם שיחק. זהו לא סרט מושלם, אך 13 הדקות של הסרט הותירו חשק לסרט תיעודי אמיתי על חייו של האיש.

"רעש מסך" הנפלא של ענבל שגיא הוא סרט ניסיוני באופיו, בגלל החומרים הקולנועיים והשפה השונה של הבמאית. בסרט אין דיאלוגים, והוא מלווה במוסיקה אלקטרונית. במרכז הסרט אשה אבודה, שבכל מקום שהיא הולכת אליו היא חוזה בדמות ילדה קטנה, בבואתה. הסרט נע בין שתי הגיבורות - הגדולה והקטנה - וסביבם מחוללים רקדנים בתנועות מפתות, עד ששתי הדמויות הנשיות נפגשות, מתחברות ונהפכות לאחת.

סרט חביב נוסף היה "שיבולת בקפה", בבימוי טלי לביא (מבית הספר סם שפיגל). בסרט אין אמירה גדולה, אך מאחוריו יש רעיון מוצלח מאוד ושחקנית כישרונית שמצליחה להציג בכבוד את דמותה של הגיבורה - שיבולת המבולבלת. שיבולת עובדת בבית קפה הממוקם בתוך לבה של "המפלצת", פסל מגלשה מוכר בירושלים - מעין דמות מפלצתית צבעונית שממנה יוצאות שלוש לשונות המשמשות כמגלשות. ייחודו של בית הקפה בסרט בכך שהמלצריות נושאות מגשים עמוסים ומתגלשות על לשונות המפלצת כדי להגיע לקהל היושב בשולחנות תחתיה. שיבולת היא גולשת גרועה, השוברת כל דבר שהיא אוחזת, וגורמת לפרצי צחוק באולם.

שלושה סרטים נוספים שמשתתפים בתחרות מוצלחים פחות, ככל הנראה בגלל אורכם המוגזם - 30 דקות כל אחד. "סקס לפי הספר" בבימוי רון אפטר (בוגר מכללת בית ברל) מביא למסך סיפור אהבה בין אלמן, סמי (עמוס לביא), לבין מורה לספרות, עדנה (אורנה כץ). הסרט נפתח בסמי שמדפדף בין מודעות המין המתפרסמות בעיתון, לא כדי להתענג על שיחת מין, אלא כדי למצוא אשה שיוכל לדבר אתה. באותה תקופה הוא פוגש בעדנה, ובין השניים נרקמת מערכת יחסים. הסרט מסתיים בכך שהזוג מנהל קו טלפוני לאנשים שמחפשים רומנטיקה, אילו היה מגיע לכדי הבשלה, יכול היה להיות מעניין.

גם "העלמה קטיה" בבימוי קרן אבני (מכללת בית ברל) הוא יצירה מוחמצת מעט. הסרט מתאר מערכת יחסים בין אב לבתו, עולים מברית המועצות, החיים בקיבוץ. לאב יש חברה חדשה, והבת מרגישה שאביה זונח אותה. אפשר לזהות אצל אבני יכולת בימוי - בעיקר בעבודה עם הילדים בסרט - אבל התסריט נופל לכל הקלישאות הצפויות.

גם הבעיה המרכזית של "גנבו לי ת'אוטו", בבימוי טל יופה (טיתא פילמס, יפו), היא אורכו. הסרט הוא דוקו-דרמה ובמרכזה צעיר שגנבו לו את האוטו, אירוע שגורם לכך שחיי כל הסובבים אותו - ובהם בת זוגו, אמו וחבריו - משתנים. בתחילה נראה הסרט מבטיח כיצירה קומית; דוגמה לכך הוא הקטע שבו הגיבור נוסע על אופניים בתל אביב, ומתאר בפסקול באילו רחובות הוא נוסע, מה דעתו עליהם וכמה זמן לוקח לו להגיע ממקום למקום. זה נחמד, אבל כשזה נמשך עוד ועוד, הדבר נהפך למתיש.



מתוך "רעש מסך". במרכז הסרט אשה אבודה שבכל מקום חוזה בדמות ילדה קטנה, בבואתה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו