בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עירום נשי אלטרנטיווי

"נערות לוח השנה"

תגובות

כריס (הלן מירן) ואנני (ג'ולי וולטרס) הן חברות במועדון נשים, שמתקיים בכפר מגוריהן ביורקשייר. הן משתעממות להחריד למשמע ההרצאות על תולדותיו של הברוקולי ונושאים דומים אחרים ברומו של עולם, ומתקשות לרוב להדחיק את צחקוקיהן כאילו היו שוב תלמידות תיכון. אבל ההתכנסות במועדון מאפשרת להן לפגוש את חברותיהן, וממילא אין הרבה מה לעשות בכפר.

כל זה משתנה כשג'ון (ג'ון אלדרטון), בעלה של אנני, מת מלוקמיה. כשג'ון היה מאושפז התלוננו אנני וכריס על חוסר הנוחות של הספה הישנה בחדר ההמתנה בבית החולים. אחרי מותו הן מחליטות לעשות מעשה ומגייסות כספים לרכישת ספה חדשה לזכרו של הבעל המת. להפתעתן המוחלטת, בתום הפרויקט יש להן די כסף לא רק לרכישת ספה חדשה, אלא גם לבנייתו של אגף חדש בבית החולים, שמוקדש לחקר מחלת הסרטן.

הסרט "נערות לוח השנה" של נייג'ל קול, שמבוסס על סיפור אמיתי, מתאר איך זה קרה: בכל שנה מועדון הנשים מוציא לאור לוח שנה, שאת עמודיו מעטרים תצלומים של פרחי האזור או של אתרים היסטוריים בסביבה. הפעם, למשל, מציעה יו"ר המועדון לפרסם לוח שיציג את הכנסייה המקומית מ-12 זוויות שונות. כריס, המוחצנת והתקיפה מבין שתי החברות, מחליטה להתייחס לנושא מזווית קצת אחרת. היא מגלה כי לוחות שנה עם תצלומים של נשים עירומות זוכים להצלחה, ויוזמת את הוצאתו לאור של לוח שנה אלטרנטיווי עם תצלומי עירום שלה, של אנני ושל כמה מחברותיהן - כולן נשים שעברו את גיל 50.

"נערות לוח השנה" מעלה סוגיות אידיאולוגיות מעניינות. מצד אחד, אין בו כלל התייחסות לשאלת השימוש בעירום נשי לקידום מטרות - נעלות יותר או פחות. מצד שני, יש בו אמירה על הדימוי הנשי שנפוץ בתרבות הפופולרית - דימוי שכריס, אנני וחברותיהן מציבות לו אלטרנטיווה בלוח השנה שלהן.

נדמה שהסרט, שמראש נוקט נימה קלילה, מתכוון לומר שעיסוק בשאלת הפיכתו של גוף האשה לאובייקט היה מעניק לתוצאה צביון מעט טרחני ואף מיושן. הנשים בסרט מוצגות כנבונות ומתוחכמות; לא צריך איפוא לספר להן על הבעיה הזאת. התוצאה, כמובן, אמביוולנטית מאוד מבחינה רעיונית, כדרכם של מוצרים בידוריים פופולריים שכאלה; והנימה האירונית שנוקטות הנשים בסרט כלפי תצלומיהן (שבהם הן נראות מבצעות בעירום עבודות בית שגרתיות) משרתת את האמביוולנטיות הזאת.

עם זאת, מהסרט עולה תחושה של הגינות שנובעת מההכרה שנייג'ל קול (שתיאר פעילות כלכלית נשית לא קונוונציונלית גם בקומדיה הקודמת שלו, "להציל את גרייס") ושני התסריטאים של "נערות לוח השנה" - ג'ולייט טאוהידי וטים פירת - אינם מתעלמים מהבעייתיות שמלווה את סרטם. הם בוחרים לתאר כיצד קבוצה של נשים, שמודעות לבעייתיות בדיוק כמוהם, בוחרות לפעול בתוך המציאות המתאפיינת על ידי הסוגיות האידיאולוגיות האלה.

אם יש לסרט בעיה, היא בערך בנקודת האמצע שבה הוא מאבד תאוצה. חלקו הראשון מתאר את הפקת לוח השנה. השאלות שמלוות את החלק הזה: האם כריס ואנני ישיגו מימון להפקה? האם יצליחו לשכנע את חברותיהן להצטלם בעירום (nude ולא naked כפי שמרבים להדגיש בסרט)? האם ימצאו צלם וספונסר לפרויקט? האם ארגון הגג של מועדוני הנשים בבריטניה ירשה להן לפרסם את לוח השנה תחת חסותו? כל השאלות האלה מעניקות לחלק הראשון דחף עלילתי, והתשובות שניתנות להן לרוב משעשעות ומספקות ביותר.

אבל כל מה שקורה אחרי שלוח השנה יוצא לאור, נעשה להיט בבריטניה ובארצות הברית, והופך את החברות לגיבורות תרבות, נדמה במידה מסוימת כאנטי קליימקס. לא שאין סצינות מוצלחות ומשעשעות בחלק זה, שמתאר בין השאר את נסיעתן של כמה מהנשים לארצות הברית כדי להתארח בתוכנית הטלוויזיה של ג'יי לנו; אבל ניכרת סכמטיות בכתיבה התסריטאית. הניסיון להעניק גם לחלק זה מידה של אינטנסיוויות עלילתית - למשל, על ידי יצירת משברים בחייה המשפחתיים של כריס ונתק בינה לבין אנני - נראה מאולץ.

בסופו של דבר, עיקר חנו של הסרט נובע מאישיותן של הנשים שמופיעות בו והשחקניות שמגלמות אותן: הלן מירן (שנחמד לראות אותה בתפקיד קומי) וג'ולי וולטרס, אך גם אנט קרוסבי, לינדה באסט, ג'רלדין ג'יימס וכל האחרות. משהו בנוכחות המשותפת האטרקטיווית, השנונה והבוגרת שלהן מעניק לסרט כולו נפח, והופך את "נערות לוח השנה" מסרט שעלול היה להצטמק לבדיחה אחת ארוכה לקומדיה מהנה.

"נערות לוח השנה". בימוי: נייג'ל קול; תסריט: ג'ולייט טאוהידי, טים פירת; צילום: אשלי רו; מוסיקה: פטריק דויל; שחקנים: הלן מירן, ג'ולי וולטרס, ג'ון אלדרטון, לינדה באסט, אנט קרוסבי וג'רלדין ג'יימס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו