בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להיטות יתר

החברים שלו מתארים אדם פשוט, ישר, רודף צדק מושבע שלא עושה חשבון; היריבים שלו מתארים אדם מפחיד, נוקשה, שיכור כוח ורודף כבוד. הפקודים שלו חלוקים בדעותיהם. מיהו באמת ניצב משה מזרחי, גיבור סיוטיהם של פושעים, פוליטיקאים והיועץ המשפטי לממשלה

תגובות

צבי מינקוביץ מכיר מצוין את להיטות היתר של ניצב משה מזרחי. לפני 30 שנה הם גרו יחד כסטודנטים בדירה שכורה ברחוב אבן גבירול בתל אביב. "בוקר אחד קמתי וגיליתי שדוד החשמל שלנו מקולקל. מצאתי מתקן דודים והבאתי אותו לדירה. הראיתי לו איפה הדוד ואמרתי לו שאם יהיו בעיות, הוא יכול לפנות לחבר שלי, משה, שישן בחדרו, כי אני ממהר לעבודה. המתקן עלה לבוידעם, שם היה הדוד, יחד עם בקבוק וודקה. אני הלכתי לעבודה. אחר הצהריים חזרתי הביתה ומצאתי את משה נרגש כולו. הוא סיפר לי שהוא תפס פורץ. נכנסתי למטבח וראיתי את מתקן הדודים יושב על כיסא עם הידיים מאחורה, כולו מריח מוודקה, לא מבין מה קורה לו. התברר שמזרחי ראה זוג רגליים משתלשלות מהבוידעם. זה היה בשבוע הראשון שלו במשטרה, הוא היה בטוח שהוא תפס את הפורץ הכי גדול בתל אביב והתחיל להתאמן עליו בחקירה. כששיחררתי אותו הוא היה כל כך אומלל שהוא לא הסכים אפילו לאכול, אסף את הכלים שלו וברח".

חברים עם זכרונות טובים לא חסרים למזרחי. שעות ספורות לאחר פרסום הדו"ח של היועץ המשפטי, אליקים רובינשטיין, בעניין מזרחי התארגנו כמה חברי ילדות מטבריה כדי לעודד אותו ולתת לו את התחושה שהוא לא לבד. "קשה לתאר את החברות שלנו במלים", אומר אחד מהם, אהרון מגריל, בעל פיצוחיה מטבריה. "זו אהבה שאין מאחוריה כלום, רק אהבה".

כל חבריו כאחד מתארים אדם נטול כל גינונים וסימני שררה. "הוא טיפוס נורא פשוט, טברייני משנות ה-50", אומר מינקוביץ, היום צלם שגר במודיעין. "תני לו בורקס ופיצוחים והוא מסודר. אדם בלי תחכום, טריקים או אינטריגות. אני לא יודע איך הוא נקלע לכל זה. כנראה בגלל שהוא הולך נגד הזרם, עם הראש בקיר, בלי לחשוב מה ייצא לו מזה. כשהוא מאמין במשהו אין לו חברים, רק המטרה. גם אני סבלתי מהתכונה הזאת שלו. בזמן שהוא היה מפקד תחנת יפו קיבלתי דו"ח לא מוצדק על עבירת תנועה. על הדו"ח היו חתומים שני שוטרים מהתחנה שלו. הייתי בטוח שמשה יסדר לי את זה. באתי אליו והתחלתי להסביר לו שלא ביצעתי את העבירה. הוא בכלל לא היה מוכן לשמוע. הוא אמר לי שאם באמת לא ביצעתי את העבירה, שאלך לבית משפט. הלכתי וזוכיתי. זה האיש, הכל אצלו ישר, על השולחן. היום אין כבר אנשים כאלה".

אבל למזרחי, בן 53, יש גם הרבה שונאים שצבר בשנות שירותו במשטרה. רובם היו נחקריו. אלה מתארים אותו כאדם בוטה, קשוח, רדוף על ידי שיכרון כוח, מונע ממניעי יוקרה.

למשל, מרים רוזנטל, לשעבר פרקליטת מחוז תל אביב. רוזנטל נחקרה בחשד שהדליפה מידע לעופר נמרודי, בעלי "מעריב", במהלך החקירה שמזרחי ניהל נגדו בפרשת האזנות הסתר וספיחיה. "הוא רואה צל הרים כהרים", היא אומרת. "הגעתי אליו לקבל תדרוך בחקירה ופתאום הוא אמר שהדלפתי לנמרודי מידע. נחנקתי. לא האמנתי למשמע אוזני. הייתי בהלם. במשך למעלה משעה הוא ישב מולי והטיח בי האשמות. יש לו לשון מאוד קשה. הייתי בדרגה לא פחות גבוהה ממנו ואף פעם לא העלבתי אף אחד. זה הסגנון שלו. הסגנון העלה אותו ואולי גם יוריד אותו. קשה לי להבין את פולחן האישיות סביבו. לכל בן אדם יש מחליף. אני לא מאחלת לאף אחד לעבור את מה שאני עברתי".

בסופו של דבר לא הוגש נגדה כתב אישום. בשיחות פרטיות נוהג מזרחי לומר שהוא מבין את כאבה של רוזנטל. היא צודקת, הוא אומר, הסיטואציה לא היתה נעימה. גם אני במקומה הייתי מרגיש כך, אבל לא היתה לי ברירה, לא יכולתי לשמור בבטן את מה שהצטבר.

גם אביגדור קהלני נחקר בפרשת נמרודי ואף הוגש נגדו כתב אישום על שמסר מידע לנמרודי מהחקירה שהתנהלה נגדו. ביולי 2002 הוא זוכה. מזרחי לא חקר את קהלני אבל ניהל את החקירה. קהלני מתקשה לסלוח למזרחי שביצע לו האזנת סתר במהלך החקירה. "הוא עשה את זה רק בגלל שיכרון כוח", הוא אומר. מה אפשר לצפות שנפגעים ירגישו? מגיב מזרחי באוזני מקורביו.

את גלעד ארדן, הח"כ הצעיר מהליכוד, חקר מזרחי במהלך החקירה הנרחבת שניהל נגד אביגדור ליברמן בחשד שהוא משתף פעולה עם גורמי פשע בינלאומיים, חקירה שהולידה בסופו של דבר את דו"ח רובינשטיין. כך לפחות אומר ארדן. בוועדת החוקה בשבוע שעבר סיפר ארדן שאחרי שעות ארוכות של חקירה, הגיע מזרחי ליחידה לבוש בבגדים אזרחיים. "לא ידעתי מיהו ואחר כך הוסבר לי. הוא אמר לי: 'תראה, אתה בחור נחמד אבל אתה לא מעניין אותנו ואם לא תיתן לי פה חומר על ליברמן, כל חומר שהוא, אנחנו נעצור אותך פה הלילה'. אני כמובן אמרתי לו שאני לא מבין על מה מדובר ושאין לי כל חומר לתת לו ושאין פה כל עניין שקשור לליברמן. הוא ניסה להמשיך לשדל אותי בכל דרך שהיא. הוא אמר לי: 'מה שמעניין אותנו זה ליברמן ואתה חייב לתת לנו משהו על ליברמן".

בשיחות פרטיות בשבוע שעבר אמר מזרחי שארדן נחקר על ידי אנשיו אבל הוא עצמו מעולם לא ראה אותו. אני אפילו לא יודע איך הוא נראה, אמר. לדבריו החליט לא להגיב לטענות ארדן מפני ש"אני צוללן, שונא חשיפות, מעדיף להיות מתחת למים". עוד הוא נשמע אומר שאין לו בעיה לצאת החוצה ולהכחיש את הדברים האלה, אבל הדבר הכי גרוע שקצין משטרה יכול לעשות זה להתכתש עם נחקרים שנפגעו. מזרחי מעדיף להתאפק ומאמין שלאיפוק יש הכוח שלו.

אבל אויביו הקולניים ביותר של מזרחי הם בעלי "מעריב", עופר נמרודי וולדימיר גוסינסקי, ששניהם עברו תחת מכבש חקירותיו ביחב"ל (נמרודי בפרשת האזנות הסתר; גוסינסקי נחשד במתן שוחד לשר התשתיות אז, אריאל שרון, במהלך ביקור ברוסיה ביוני 97', אך היועץ המשפטי החליט שלא להעמידו לדין מחוסר ראיות). במהלך משפטו של נמרודי הבן קרא אביו, יעקב, לעבר מזרחי "נבל". דן אבי יצחק, עורך דינו של נמרודי, אמר אחרי המשפט שאם מזרחי יישאר במעמדו, זה יהיה הכישלון הגדול ביותר בקריירה שלו. טענותיו של יעקב נמרודי על דרך התנהלות פלילית ולא תקינה של מזרחי במהלך החקירה נדחו על ידי בית המשפט העליון. נמרודי הגיש בקשה לדיון נוסף. מאז "מעריב" תוקף את מזרחי בשיטתיות. "כל זמן שאני עורך 'מעריב' כל אדם וכל מוסד יטופלו באורח ענייני והגון", אומר בתגובה אמנון דנקנר, עורך העיתון.

אין אדם מושלם

בשיחות פרטיות מזרחי נוהג לומר שהוא רואה מחמאה גדולה בעובדה שנחקרים פוחדים ממנו. כשלנחקרים אין יראת כבוד כלפי החוקר, הוא סבור, החקירה לא נראית טוב. חקירה היא משחק פסיכולוגי בין נחקר לחוקר, הוא מציין. אני אומר בדרך כלל את האמת. אני לא משתמש בחקירות במלים רכות. אני ישיר, אומר מה שאני חושב, לא יודע לעגל פינות. זה אולי לא נעים, אבל מקצר הליכים. אני לא מושך אש, הוא נוהג לומר לחבריו, אני נכנס אל תוך האש. אפשר לעשות את זה גם אחרת, לצלוח את השירות בלי לגעת בנחקרים מהסוג שאני חקרתי ואז שום דבר לא ידבק בך. אבל אם אתה רואה נכוחה ולא רוצה לעגל פינות אתה נכנס אל תוך האש.

מזרחי מודע גם לעובדה שמראה פניו מטיל פחד על נחקריו, תוצאה של פציעה קשה במהלך שירותו הצבאי, שגרמה לאובדן עין ימין והחלפתה בפרוטזה. "כשהעין מזכוכית לא זזה זה יוצר לי מבט נוקב שנחקרים פוחדים ממנו", הוא נוהג לומר. יחד עם זאת הוא מציין תמיד ש"כפי שהיו נחקרים שלא אהבו אותי, היו גם נחקרים שהיו מוכנים לנשק לי את הרגליים".

מזרחי אומר תמיד שהסופר ויקטור פרנקל, מחבר הספר "האדם מחפש משמעות", הוא הגיבור שלו. הוא בחר בו משום שפרנקל הצליח לשרוד במהלך השואה לאחר שמצא משמעות לחייו, חיפש במה להאחז ומצא משהו. "אם יש לך למען מה לחיות תוכל לשרוד הכל", נוהג מזרחי לומר, "זה הלוגו שלי".

ביחב"ל נחלקים החוקרים בין מעריצים מושבעים לבין מתנגדים מרים. קצין שפרש לפני כמה שנים מהמשטרה אומר שבשלושת החודשים הראשונים שלו ביחידה, ישב מזרחי בחדרו, למד את החומרים וראיין אנשים. "אף אחד לא שמע ממנו. במהלך השיחות הוא סיפר לנו שבעבר קצינים בגדו בו ולכן היום הוא זהיר וחשדן. אחרי שלושה חודשים הכל השתנה. הוא התחיל לפגוע בפקודים שלו. אנשים כל כך פחדו ממנו שחששו להביע את דעתם. הפכנו להיות יס-מנים שלו. אבל ראיתי אצלו גם צד אחר. כשהלכנו לבקר חולים הוא היה רך כמו חמאה, היה מלטף, מחבק".

קצין אחר שפרש אף הוא אומר שמיד כשמזרחי הגיע ליחידה היה ברור שמדובר במפקד אחר, אדם עם תעוזה בלתי רגילה, סקרן מאוד אבל גם חשדן מאוד. "כל מלה שהוצאת מהפה היית צריך לגבות במסמך. הוא היה קשוח, לא סולח על טעויות. היו לו כמה עונשים, מי שעשה טעות לא נשלח לקורסים או שלא קיבל עבודה על תיקים או שפתאום מצא עצמו כפוף לאדם בדרגה יותר נמוכה ממנו".

מי שמכיר אותו לא מתווכח איתו על כלום, אומר קצין שעבד במחיצתו שנים רבות. "אפילו מפקדים בכירים ממנו פחדו ממנו וקיבלו את דעתו כמעט בלי להתווכח. במבחן הסוציומטרי הראשון ביחידה הוא קיבל ציונים נמוכים. הוא מסוגל להגיד לחוקרים ותיקים על יד פקודיהם: 'אתה לא חוקר, מי מינה אותך להיות חוקר'. אנשים לא אוהבים את זה".

משה לוין, שהיה סגנו של מזרחי ביחידה ופרש, אומר: "יכול להיות שהוא קצת נוקשה עם אנשים. הוא יכול לצעוק על אנשים ואם יושבים על כוס קפה הוא יכול לזרוק משהו כמו 'אתה לא חוקר', אבל הוא אף פעם לא יעליב. במבט ראשון הוא נראה מפחיד אבל זה בן אדם שפנימה הוא מתוק. היתה ביחידה קצינה שהיתה לה בעיה אישית. הוא גיבה אותה, אני אמרתי לו שזה מעבר לפרופורציות, אבל הוא החליט להעלות אותה בדרגה תוך כדי הבעיה. הוא דאג לאנשים ביחידה עד הסוף בצורה ממש חולנית. אבל כשהוא דרש ביצוע ולא עשית הוא שאל בקשיחות למה לא עשית מה שביקש ממך".

בשיחות פרטיות נוהג מזרחי לומר שכשהוא מגיע לסביבת עבודה חדשה כולם בוכים, וכשהוא עוזב גם כן כולם בוכים. אני לא בן אדם קל, הוא אומר, אבל בכל הקריירה שלי לא העמדתי אף פעם אף אחד לדין. אני נוקט בדרך החינוכית, לא בדרך הענישתית. לפקודי לוקח זמן להכיר אותי. בעבודה אני מאוד ממוקד ויש לי חיסרון ענק, אני רוצה שאנשים יראו דברים אלמנטריים שאני חושב שהם צריכים לראות. לפעמים יש פער בינך לבין הפקודים. אתה רוצה שהם יהיו ברמה ואם לא תלחץ כל הזמן הם ישארו ברמה של 4, אם אתה לוחץ אתה מגיע ל-5 או ל-7.

על תוצאותיו הנמוכות במבחן הסוציומטרי הראשון הוא לא הזיל דמעות, בהתחשב בעובדה שבנה את היחידה מחדש. 40% מהשוטרים שהיו ביחידה לפני שהגיע עזבו, הוא מסביר, זה שינוי כואב ומכאיב, יש מעט אנשים שמובילים שינוי כזה ובונים יחידה חדשה למעשה. גם החקירות היו קשות לעיכול והשפיעו על החוקרים. יכולתי לעשות את זה אחרת, הוא הסביר לחבר, ואז המבחן הסוציומטרי היה בשמים אבל בשטח לא היה קורה כלום. אין אדם מושלם, המבחן נותן לך השתקפות של החסרונות שלך ואתה לא צריך לפחד מזה כי רק ככה אתה יכול לשנות.

סבתא מרוסיה, יושר מטבריה

מזרחי נולד בטבריה בשנת 50', הבן השביעי מתוך שמונה, שתי בנות ושישה בנים. אביו, יעקב, היה עובד עירייה, ואמו, בלהה, עקרת בית. הורי הוריו הגיעו לטבריה מאפגניסטן, מצרים, ירושלים ורוסיה: סבתו מצד אמו היא ילידת אוקראינה שהגיעה ארצה בסוף המאה ה-19.

הפרט הביוגרפי הזה לא מונע מפוליטיקאים ממוצא רוסי לראות במזרחי את אויב העלייה הרוסית, אחרי שהיה אחראי על חקירותיהם של לרנר, גוסינסקי וליברמן. ליברמן לא היסס להאשים אותו שהוא גזען אנטישמי שפועל נגד אנשי עסקים יהודים מחבר העמים. "האנטישמים מחבר העמים חייבים לתת לו את פרס יקיר האנטישמיות", הוא אמר לפני ארבע שנים. בדיון בוועדת החוקה בשבוע שעבר טענה מרינה סולודקין ש"יש לו תזה על המאפיה הרוסית". יורי שטרן אמר באותו דיון ש"תוך כדי הפעילות של ניצב מזרחי, אוכלוסייה שלמה של עולי ברית המועצות נחשדה בקשר עם הגופים המאפיונרים. אוכלוסייה שלמה הפכה לקורבן".

זה מגוחך, אומר אחיו של מזרחי, אורי מזר, צייר ומנהל בית יד לבנים בטבריה. "הרי השורשים שלנו גם מרוסיה, אמא של אמי הגיעה בסוף המאה ה-19 מאוקראינה לירושלים ומשם לטבריה. כשליברמן התנפל על אחי לא ידענו את כל זה. אחר כך מישהי עשתה עבודה על המשפחה וגילתה שהמוצא שלנו גם מרוסיה. אני בהלם מהמיומנות שבה הפוליטיקאים מתמרנים את הנושא שלו והופכים את זה לעניין פוליטי. אבל הוא ידע בדיוק לקראת איזו מערכה הוא נכנס. הוא ידע שבסופו של דבר כדור השלג עשוי להגיע אליו".

כשהיה בן שש נפטר אביו. "האח הבכור היה בן 22, אני הייתי בן 18", אומר מזר, "אנחנו מילאנו את הפונקציות החסרות". הם גרו בבית קטן בשכונת אחווה וסבלו מועקה כלכלית. מזר: "החיים היו דלים, לא היה שפע. אף פעם לא היה חסר לנו אוכל אבל לא היו משחקים או צעצועים, לא פינקו אותנו. אבל למרות הקשיים חיינו ביחד באחדות ובהרמוניה. כולנו ביחד פעלנו למען המטרה המשותפת של אחדות המשפחה. בשנים הראשונות אחרי מותו של אבי, אחי הבכור, קבלן בניין, פירנס את המשפחה. אחר כך השתחררתי מהצבא ובחוץ חיכתה לי אמא עם כמה אחים שהייתי צריך לפרנס. כל פעם מישהו אחר המשיך את המשימה".

אמם נפטרה לפני תשע שנים. האחות זהבה מזרחי אומרת שהאם היא זאת שליכדה את כל המשפחה. "בזכותה היינו משפחה מאוד חמה ומלוכדת וכאלה אנחנו גם היום. בשבוע שעבר משה התקשר אלי, באמצע כל המהומה, כדי לשאול אותי איך אני מרגישה אחרי ניתוח שעברתי. על עצמו הוא לא אמר אף מלה, רק יהיה בסדר".

בבית הספר היסודי "אליאנס" התחבר מזרחי עם קבוצת חברים קטנה אבל בלתי נפרדת. מגריל זוכר שמזרחי ידע לצייר ולהתנסח. "פעם הוא התבקש להקריא חיבור שהיינו צריכים לכתוב בבית. הוא לא עשה שיעורי בית, את החיבור הוא הקריא מהראש. החיבור היה כל כך יפה שהמורה לא שמה לב שהוא בכלל לא כתב אותו".

"גדלנו פשוט ונכון עם ראש בריא והרבה טבע", אומר משה מזומן, בנקאי תל אביבי ואחד מחברי הילדות. לא היה לנו בטבריה שום דבר, מספר מזרחי בשיחות פרטיות, טבריה היתה אז עיר שכוחת אל, כל היום שוטטנו יחפים בשדות. המורה להיסטוריה ולגיאוגרפיה באליאנס היתה עפרה מאירסון. בשבוע שעבר היא התפלאה לשמוע שמזרחי היה בין תלמידיה. היא לא זכרה אותו.

בתיכון "הגליל", שהיום נקרא "עמל טבריה", הצטרפו אליהם רוני פרץ, מהנדס מכוכב יאיר וידידיה ענטבי, איש מחשבים מחיפה. מזרחי למד במגמה הומנית, הם למדו בריאלית אבל היו חברים קרובים. "למרות שהיה לו בית מאוד קטן", אומר ענטבי, "הפעילות החברתית התחילה תמיד אצלו בבית. משם יצאנו לכל מקום". אפשרויות הבילוי היו מצומצמות. הם דגו בכנרת, לפעמים רקדו בחוף התכלת.

בגיל 16 התחיל מזרחי לעבוד אחרי שעות הלימודים בבית מלון על חוף הכנרת שהיה שייך למשפחתו של יחיעם אוחנה. ב-99' אוחנה התפרסם כשניסה להכתים את שמו של שופט בעלילת שווא. "את מבינה שאני לא חובב משטרה", אומר אוחנה, שהורשע בעבירת סמים ב-81', "אין לי הרבה דברים טובים להגיד על המשטרה, אבל מזרחי הוא איש חיובי ביותר. אין על המשפחה הזאת בכלל מלה אחת רעה, כולם שומרי חוק". כשהתיק של אוחנה הגיע למשטרה, מזרחי כמפקד יחב"ל סירב לטפל בו.

החבורה הקטנה שומרת על קשרים חמים. "מויש'לה הוא חבר שאני יכול לסמוך עליו", אומר פרץ. "אם אני צריך עזרה אני יכול להרים טלפון בכל שעה. הוא מאוד ישר, אמיתי וקורקטי. אם היו עוד עשרה כמוהו במשטרה מצבנו היה טוב יותר".

גם הקשר עם המשפחה בטבריה נשמר. "הוא בא לכאן בחגים, פה השורשים שלו", אומר מזר. "איש ציבור ידוע בטבריה אמר לי שהוא מתכוון להקים דוכני תמיכה במזרחי בצמתים על יד העיר. אם אחי יבוא לכאן, אנשים פה בטבריה ירימו אותו על הכתפיים וישירו 'מוישה מלך ישראל'".

ב-68' התגייס מזרחי לצבא, תחילה לגולני ומשם התנדב לסיירת אגוז. "אני שיכנעתי אותו לבוא ליחידה", אומר מאיר שגב, חבר ילדות, המבקר הפנימי של הקרן הקיימת. "אחרי מלחמת ששת הימים היתה הילה סביב הצבא והיחידות הקרביות. סיירת אגוז היתה אז באופנה". לאגוז הגיעו עוד כמה טבריינים, ביניהם גם אריה רזי, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה ובן מחזור של מזרחי בבי"ס הגליל.

כשנה אחרי שהתגייס נפצע במהלך אימון לחימה בכפר זעורה בגולן ואיבד את עינו הימנית. זו היתה טראומה קשה, אמר בעבר ל"ידיעות אחרונות". הוא היה חייל למופת, נזכר השבוע שגב, חייל עם משמעת ומוטיווציה, מורעל. "אחרי שהוא נפצע הוא עשה מלחמת עולם להישאר ביחידה אבל לא הצליח ונאלץ לעזוב את הצבא".

חבריו אומרים שהנכות אף פעם לא הפריעה לו. "הוא תמיד דיבר על זה בבדיחות דעת", אומר פרץ, "אם מישהו היה רואה אותו בלי העין הוא היה צוחק על זה. העין הפכה להיות נושא להתלוצצויות ולא תסכול". מינקוביץ זוכר שבלילות מזרחי נהג להוציא את העין ולהניח אותה על הכיור. "הבדיחה בדירה היתה שכשאני קם בבוקר ומצחצח שיניים, מזרחי תמיד מסתכל עלי. פעם מישהי ישנה אצלי. בבוקר היא הלכה למקלחת ומיד חזרה אלי בבעתה וקראה לי לבוא למקלחת, היא ראתה עין של בן אדם בכיור. אנחנו כבר היינו כל כך רגילים לזה שבכלל לא שמנו לב לעין. אמרתי לה שאין לה מה לדאוג. היא יכולה להתפשט, הוא לא יראה אותה".

לדירה השכורה בתל אביב הגיע מזרחי אחרי שהשתחרר מהצבא והתחיל ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב. פסח הלפרין, איש מע"מ מתל אביב, היה אחד השותפים בדירה. "היינו רציניים, אפילו רציניים מדי. לא היו אצלנו מסיבות הוללות או אירועים פרועים. הבילוי הכי מסעיר שלנו היה הליכה לקולנוע בערב אחרי שעות הלימודים". דרכיהם נפרדו אחרי הלימודים אבל הלפרין אומר שהתפלא מאוד כשהבין מה מייחסים למזרחי. "הוא היה בדיוק ההיפך. הוא לא היה מאלה שמחפשים ומחטטים ורוצים לגרום נזק לאחרים".

מינקוביץ זוכר את הבישולים של מזרחי. "אחת לחודש הוא בישל לנו דג לוקוס. קראנו לזה טקס הוודו של מזרחי. אכלנו את הדג כשהראש שלנו היה עטוף במגבת, הדג היה כל כך חריף שהזענו נורא בזמן האוכל. נראינו חבורה מוזרה, שישה בחורים, בשעת לילה מאוחרת, עטופים במגבות, יושבים ואוכלים דג לוקוס כשהראש הענק של הדג ניצב על צלחת במרכז השולחן".

הקשרים ביניהם נשמרו כשהיו. "פעם פורסם", נזכר מינקוביץ, "שאצל אחד מנחקריו שהועמד למשפט עלתה מחשבה לשחד את מזרחי במיליון דולר. צחקתי. הבן אדם לא יודע ליהנות. מה הוא יעשה עם מיליון דולר? יעשן סיגרים ויהמר בקזינו? הוא בן אדם נורא פשוט. שיא ההנאה שלו זה לשבת עם החבר'ה על פיצוחים ובורקס. הוא לא הולך לבתי קפה ולא למסעדות יוקרה, זה לא אומר לו כלום. אמרתי לו שבפעם הבאה כשהוא נתקל ברעיון כזה שיקח את הכסף ויתן לנו. מה שקובע אצלו זה החבר'ה. הוא בכלל לא יודע לדאוג לעצמו. בזמן החקירה נגד נמרודי אמרתי לו שיעזוב הכל ויילך לעבוד במשרד עורכי דין גדול, עם הפרסום שלו לא היתה לו בעיה למצוא עבודה טובה. הוא בכלל לא חשב על זה, לא ריפד לעצמו את הדרך החוצה ואמר שהוא בכלל לא מתכוון לעזוב. 'אם אני קם והולך', הוא אמר לי, 'זה כאילו שהם ניצחו והעיפו אותי החוצה'".

הם עזבו את הדירה השכורה כשמינקוביץ קנה דירה ומזרחי התחתן. הוא נשוי לשרית, שוטרת במשטרת שהם, ישוב מגוריהם, והורים לארבעה ילדים, בת חיילת, תאומים בנים שעומדים להתגייס ובת צעירה יותר.

א-פרופו להיטות יתר

את ההתמחות במשפטים עשה מזרחי במחלקת התביעות של המשטרה בתל אביב. מתמחים במשרדי עורכי דין קיבלו אז שכר עבדים, הוא נוהג לספר, בעוד שבמשטרה מתמחה קיבל שכר של שוטר. כדי לשרוד בתל אביב הייתי זקוק לכסף הזה. במשטרה לא מיהרו לגייס אותו בגלל נכותו. "אמרתי להם: מה החששות הכבדים? אני בסך הכל בא להיות תובע, מה אני כבר הולך לעשות?" הוא אמר ל"ידיעות". "תהיו רגועים, אני לא הולך עם אלות ומפזר הפגנות. הרופא המשטרתי אמר לי: 'אדוני, אנחנו לא מוכנים לקחת אחריות. יש לך רק עין אחת'. אמרתי לו: 'ממה אתה מפחד? שייפול עלי תיק בית משפט דווקא על העין השנייה ואני אתעוור?'"

לבסוף הוחלט לגייסו. שלמה חרון היה קצין ניהול וכוח אדם במחוז ת"א שגייס אותו. "בשיחה הראשונית הוא התגלה כאדם מבריק. נדלקתי עליו והחלטתי להמליץ על גיוסו". במשך השנים דרכיהם הצטלבו בכמה תפקידים. "כשהוא מחליט על דרך הוא יודע לעמוד בה ולנמק מדוע הוא לא נכנע. אני מעריך אנשים שיודעים לעמוד על דעתם גם כלפי מפקדיהם. אני תמיד הערכתי אנשים כמוהו שאמרו לי מה דעתם גם אם היא מנוגדת לדעתי".

במחלקת התביעות עבד מזרחי לצידו של זאב אבן חן, יו"ר איגוד חברות הביטוח. "ישבנו ביחד באותו חדר. התחלנו משטויות, פינאטס, התפרצויות, דברים כאלה. הוא היה תובע טוב". יעקב גרוסמן היה כבר עורך דין ותיק בתביעה המשטרתית כשמזרחי התחיל את ההתמחות. "הוא היה משפטן בן יומו", הוא נזכר, "וכבר בהתחלה הוא התבלט. אני שמתי אליו לב מיד כי בארגון שבו כל מי שהיתה לו שריטה באצבע חלב מהמערכת כל דבר אפשרי, הוא פשוט סירב להתייחס לנכות שלו. מבחינתו הנכות לא היתה קיימת. הוא היה בא בבוקר, מקבל את חבילת התיקים, מתיישב עליה ועובד באופן עצמאי. אי אפשר היה לעמוד לו מאחורי הכתף. זה א-פרופו להיטות יתר. הוא פשוט אדם חרוץ. הוא מאותם אנשים שבאים לעבודה לא רק כדי לקבל כסף אלא כדי לעשות עבודה".

עורכי דין שעבדו מולו זוכרים אותו כתובע הגון. "מלה שלו היתה מלה", אומר עורך הדין דרור מקרין. "היו אז תובעים משטרתיים אחרים שהסתייגנו מהם, אבל לא ממזרחי". אחרי שלוש שנים כתובע משטרתי החליט מזרחי לצאת לעבודת שטח. בשטח הוא התאהב בעבודת המשטרה, בתחושת העשייה והלחימה בפשע. הוא היה קצין החקירות של מרחב יפו וראש מחלק פשעים במרחב. יפו היתה כמו דרום לבנון, הוא נוהג להיזכר. "זו היתה התקופה הכי יפה שלי", הוא אמר בראיון למקומון תל אביבי באוגוסט 81'. "עבדנו מסביב לשעון, רימונים עפו חופשי". ראובן וינשטיין, שהיה מפקד מרחב אילון באותה תקופה, אומר שמזרחי צמח מלמטה, הוא לא צנחן, הוא מכיר את העבודה. "היתה לו אמנם שפה ישירה, דוגרית, של צבר טברייני, אבל הוא בהחלט איש מהימן".

משם עבר מזרחי להיות סגן מפקד תחנת יפו, סגן קצין אגף החקירות במרחב ירקון וקצין החקירות של המרחב. איציק אמיר מהרצליה היה קצין הנוער במרחב ירקון ועבד בצמוד למזרחי. "התייעצתי איתו לפני כל משימה. כשחקרתי אב חרדי שהתעלל בבנותיו, מזרחי, שהיה לו הרבה ניסיון עם חרדים, נתן לי הנחיות נכונות. הוא אמר לי שהמשפחה הנחקרת עלולה להעליל עלי כל מיני סיפורים. בדיון בבית המשפט הם טענו שהטרדתי מינית את האמא ושהכיתי את האבא. מזרחי נתן לי גיבוי".

יגאל סימן טוב מחולון היה סגן ראש מחלק זיהוי במרחב ירקון כשמזרחי היה עוזר קצין החקירות של המרחב. "אי אפשר היה לתחמן אותו", הוא אומר, "הוא מאוד חריף ומבין עניין. היה לי מקרה ששמרתי באיצטדיון רמת גן וראיתי קצין מכה ילד שהתפלח למגרש. סיפרתי למזרחי. הייתי בטוח שהוא לא יעשה שום דבר, בסך הכל קצין הכניס מכות לילד. הוא טיפל בזה בכל חומרת הדין".

אריה ביבי, שהיה מפקד מרחב ירקון, אומר "היו לו פתרונות יצירתיים וטובים מאוד. היה מקרה ידוע של גבר הומו שנרצח על ידי ארבעה ערבים שהוא הזמין אליו לדירה (יוסי בן גל, בינואר 88'). החקירה התחילה מאפס. כשמזרחי התחיל לחקור ביום שלישי לא היתה גופה ולא היו ערבים. ביום חמישי מצאנו את הערבים. אחרי יומיים היתה גם גופה. הוא עשה עבודת נמלים".

בנובמבר 89' מונה מזרחי למפקד תחנת יפו. ב-91' הוא נקלע, לראשונה בקריירה שלו, לעין הסערה כששוטרים מתחנת יפו הכו צעיר ערבי, פואד זיינב. התקרית התחילה על יד בית משפחת זיינב. לטענת המשטרה הוכה שוטר על ידי בני המשפחה. זיינב נעצר, הובא לחדר החקירות בתחנה ושם היכו אותו שני שוטרים באלות ושברו את שתי רגליו. השוטרים הועמדו לדין, הורשעו ונידונו לעונשי מאסר. השופט המחוזי, אמנון סטרשנוב, תיאר בפסק דינו בינואר 92' את האלימות של השוטרים כ"מעשה עונשין ברוטאלי ואלים שאך לעתים רחוקות נתקל בית המשפט בכדוגמתו".

מזרחי לא הוזכר בכתב האישום אבל הכתם דבק בו. "מפקד התחנה אחראי על כל מה שקורה בתחנה", אומר זיינב שעובד בפיצריה ביפו. מזרחי מסביר מאז שלא היתה לו כל נגיעה לאירוע. הוא היה עסוק בחקירת רצח כשנודע לו מה קרה ורץ "כמו משוגע" לתחנה. הוא הרגיש מוכה לחלוטין. הוא הגיע לתחנת יפו כדי לשקם אותה, זו היתה "תחנה שפוכה", אלימה, ואחרי שנה וחצי של עבודה קשה, כשהתחיל לראות תוצאות, קרה המקרה הזה שזיעזע אותו עד עפר.

ריפעת טורק זוכר את מזרחי כמפקד שקט, "לא בולט, לא כריזמטי, היו ביפו קצינים בולטים שנראו בכל מקום. אותו אף פעם לא שמענו. הוא היה יותר נחבא אל הכלים. בתקופתו הפשע חגג ביפו". מזרחי יודע שהצליח להוריד את ממדי הפשע בעיר, לולא המקרה של זיינב, הוא סבור, היתה התחנה תחנה מצטיינת.

ב-93', אחרי תקופה קצרה במרחב איילון, הוא מונה למפקד מרחב יהודה וגם שם נקלע לאירוע קשה. בפברואר 94' רצח ברוך גולדשטיין עשרות מתפללים מוסלמים במערת המכפלה. בעדותו בוועדת שמגר שחקרה את הרצח אמר דני יתום, שהיה מפקד פיקוד מרכז, שבבוקר האירוע צריך היה לעמוד על יד הדלת שוטר ממשטרת ישראל. מזרחי אמר בעדותו שלא היתה הנחיה כזו וכי ביוזמתו נשלחה מדי בוקר ניידת למערת המכפלה עד סיום התפילה. באותו בוקר לא הגיעה ניידת למערה. במשטרה חששו שהוועדה תמליץ על הסקת מסקנות אישיות נגד קצינים בכירים, אך הוועדה התרכזה בהמלצה על שורה של צעדי תיאום בין המשטרה לצבא.

"היתה הנחיה שלי כאלוף הפיקוד לתגבר את המערה בשוטר או בשוטרים ובחקירה נוכחנו לדעת שהתגבור לא היה יומיומי", אומר היום יתום. "אבל כשמזרחי היה מפקד מרחב תחת פיקודי - הצבא היה אחראי שם על המשטרה - הוא עשה את תפקידו בצורה מצוינת באמת ובתמים".

איפה ההצטיינות כשגולדשטיין נכנס למערת המכפלה עם נשק בין השאר מפני שלא היה שם שוטר?

"לא היה שוטר, היו שם הרבה בעיות, זה לא היה תקין. אבל נמצאו שם תקלות הרבה יותר חמורות מאשר העדרותו של שוטר".

השחיתות היא א-פוליטית

לפני שהגיע ליחב"ל היה מזרחי מפקד המכללה לקצינים בכירים בנעורים. ב-2001, אחרי ארבע שנים כראש היחב"ל, הוא התקדם ומונה לראש אגף החקירות בלחצו של השר לביטחון פנים, שלמה בן עמי ובניגוד לדעתו של המפכ"ל, שלמה אהרונישקי. בימין ראו במינוי סימן לשמאלניות של מזרחי. בדיון בוועדת החוקה בשבוע שעבר רמז ח"כ ארדן שהחקירה של ליברמן היתה ממניעים פוליטיים. "התחושה שלי שהיתה מבוססת על עובדות היתה שהאיש הזה מוכן לעשות הכל כדי להביא את ראשו של ליברמן, וכל אחד מכם יעשה את ההערכה למה הוא רצה להביא את ראשו של אביגדור ליברמן ולמי".

ארדן לא היה הח"כ הימני היחיד שהתגולל על מזרחי בדיון. "למזרחי היה זדון. הגיע לו שיטפלו בו בחומרה גדולה בהרבה ממה שאתה טיפלת בו", אמר ח"כ אליעזר (צ'יטה) כהן לרובינשטיין שנכח בדיון. "לשיטת מזרחי אין בו דופי, אין בו רבב", השיב רובינשטיין. "מה אכפת לנו שיטתו?" אמר ארדן.

מכריו של מזרחי אומרים שהוא מקפיד לשמור את דעותיו הפוליטיות לעצמו. "אני לא יודע מה השקפת עולמו הפוליטית", אומר מזומן, "אנחנו לא מדברים על זה". מקורביו במשטרה מזכירים שהמשטרה המליצה להעמיד לדין ארבעה ממקורבי אהוד ברק בפרשת העמותות, את יצחק הרצוג, שירי ויצמן, דורון כהן וטל זילברשטיין. היועץ המשפטי לממשלה המליץ להעמיד לדין רק את זילברשטיין. המשטרה אף המליצה להעמיד לדין את עזמי בשארה על דבריו בכנס באום אל פחם. ובחקירת לרנר נחקרו גם כמה חברי כנסת מהשמאל.

בשיחות פרטיות נוהג מזרחי לומר שהוא כל כך א-פוליטי שאפילו בתנועת נוער הוא לא היה. באופן טבעי אתה עוסק בממשל ש"יושב על הזולה", הוא אמר לאחרונה לחבר קרוב. השחיתות מתגלה בדרך כלל בממשל. כשהמערך היה בשלטון שם היתה השחיתות וכשהליכוד בשלטון, אצלו השחיתות. זה לא קשור לדעות פוליטיות, זה קשור למציאות החיים. הדבר שאני הכי חושש ממנו הוא שהמצב החברתי כאן יהיה כל כך רע עד שאנשים לא ירצו להגן על הדבר הזה ויברחו לחוץ לארץ ואת האובדן הזה אי אפשר יהיה לתקן לעולם. ופה אפילו גדר הפרדה לא תעזור. כשאזרחים מתחילים להגיד שאנחנו נראים כמו מדינת עולם שלישי מבחינתי זה סוף העולם ואת זה אני מנסה למנוע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו