בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איפה הגברים כולם

שלוש נשים מתמודדות על הנהגת פרקליטות המדינה, מה שמבטיח כי ההגמוניה הנשית בצמרת משרד המשפטים תימשך גם אחרי פרישתה הצפויה של עדנה ארבל. הרבה אנשים משוכנעים שזאת בדיוק הבעיה המרכזית של מערכת התביעה בישראל

תגובות

משרד המשפטים מגיב

ליהושע רזניק, לשעבר המשנה לפרקליטת המדינה, יש סיוט שמדיר שינה מעיניו ובו מככבות שלוש נשים: דורית בייניש, שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, פרקליטת המדינה ונאוה בן אור, המשנה לפרקליטת המדינה. "אם בייניש תתמנה לנשיאת בית המשפט העליון וארבל תתמנה ליועצת משפטית לממשלה ובן אור תתמנה לפרקליטת המדינה זה יהיה איום ונורא, הרה אסון", הוא אומר. "צריך לעורר פה את האנשים, זו תהיה סימביוזה של כל המערכות".

ושלושה גברים בתפקידים האלה לא יהיו סימביוזה של כל המערכות?

"גברים יכול להיות שהם קרובים אבל לא מחוברים ביחסי קרבה וכפיפות כאלה. במקרה הזה אלו יתיישרו לפי הקו של זו וזו תתיישר לפי הקו של אלו. יהיה מהלך של אחידות דעים לגבי פעולות הפרקליטות. אני דואג מדבר כזה".

החרדה של רזניק לא נובעת רק ממערכת היחסים ההדוקה מדי לטעמו בין שלוש הנשים המכובדות האלה, אלא גם מהשקפת עולם ביקורתית נגד סגנון הניהול הנשי בכלל, ובצמרת מערכת המשפט הישראלית בפרט, אבל על כך ירחיב בהמשך. לא מיותר לציין כאן שרזניק פרש מהפרקליטות לאחר שלא קיבל התחייבות שיהיה פרקליט המדינה אחרי עדנה ארבל.

בינתיים נראה כי לתסריט של רזניק יש סיכויים להתממש רק בחלקו במסגרת השינויים הצפויים בקרוב באיוש התפקידים הבכירים במשרד המשפטים. ב-2006 אמורה דורית בייניש להיכנס לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון במקום אהרן ברק. עדנה ארבל עוד לא הודיעה רשמית על פרישתה אולם מקובל להניח שהיא צפויה לעשות זאת בקרוב. בנסיבות מסוימות היא עשויה למלא, לפחות באופן זמני, את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אבל קשה להניח שזה יקרה במקביל לכהונת בייניש.

החלק השלישי בתסריט של רזניק נראה הרבה יותר סביר: לפי כל הסימנים גם בקדנציה הבאה הוא ימשיך לסבול מנוכחותה של אשה בראש פרקליטות המדינה. על תפקידה המתפנה של ארבל מתמודדות עתה שלוש נשים מתוך הפרקליטות - נאווה בן אור, המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים, דבורה חן, מנהלת המחלקה הביטחונית ויסכה ליבוביץ, פרקליטת מחוז הדרום. בן אור מסתמנת בשלב זה כמועמדת המובילה, בעיקר בשל תמיכתה של עדנה ארבל.

המועמדת ליבוביץ

הססגונית מבין שלוש המועמדות היא יסכה ליבוביץ, בתו הצעירה של פרופ' ישעיהו ליבוביץ שהייתה מועמדת גם ב-96' והפסידה לארבל. ליבוביץ נוהגת לומר שנשיותה לא הפריעה לה להתקדם במערכת. אני לא מתייחסת לזהות המינית בעבודה, היא אמרה בשבוע שעבר בשיחה פרטית. כשאני מקבלת עורכי דין צעירים לעבודה אני אפילו לא שמה לב למינם, העיקר בעיני הם הכישורים.

פרקליטים בכירים אומרים שסיכוייה להיבחר לא גבוהים. "משרד המשפטים, שהוא מערכת מאוד מקובעת, יתקשה לקבל כפרקליטת מדינה אשה כריזמטית, דעתנית, שלא חוששת לומר את מה שהיא חושבת ומנהלת אורח חיים לא שגרתי", אומר עורך דין ידוע.

ליבוביץ לא אוהבת שמזכירים לה את יחוסה המשפחתי, אבל מתייחסת לעצמה כאל חלק מהאליטה האינטלקטואלית ש"לצערי נחשבת היום למעמד דחוי", כשם שהיא נוהגת לומר. היא גדלה בירושלים בבית דתי, אבל היום היא מנהלת אורח חיים חילוני לגמרי. "קשה להעלות על הדעת שהיא היתה אי פעם דתייה", אומרת פרקליטה שעובדת איתה, "חוץ ממקרים שהיא מגלה התמצאות במקורות. כשמישהו בפרקליטות רצה לצטט פסוק מהתנ"ך היא טענה שמשמעות הפסוק הפוכה למה שהוא ניסה לטעון. היא צדקה".

ליבוביץ הגיעה לפרקליטות מחוז דרום ב-95' אחרי שמילאה שורה של תפקידים בפרקליטות, בין השאר כאחת התובעות במשפט המחתרת היהודית ומנהלת המחלקה הפלילית בפועל. כשהוצע לה לעבור מפרקליטות המדינה לפרקליטות מחוז הדרום לא חשבה שזו פחיתות כבוד. "לא הכל בחיים זה קידום", אמרה, "לעשות עבודה שאת חושבת שהיא חשובה זה לא נקרא קידום?"

במחוז הדרום היא היתה מעורבת בכמה תיקים גדולים: פרשת מותם של שלושה צעירים בפסטיבל ערד, תביעתם של חמשת רוצחי דני כץ למשפט חוזר, הכנת כתב האישום נגד ראש עיריית באר שבע, יצחק רגר שהואשם בעבירות מרמה והפרת אמונים, וייצוג המדינה בערעור על זיכויו של ראש עיריית אילת, רפי הוכמן, מאשמת קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים. בית המשפט העליון דחה את הערעור.

בפרקליטות מחוז הדרום מתארים אותה כזאב בודד, מקורבת רק לחנה מגד, מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות ואשתו של שופט השלום בבאר שבע, דב מגד. השתיים התחרו על תפקיד פרקליטת המחוז ונשארו ביחסים קרובים גם לאחר שליבוביץ זכתה בתפקיד. ליבוביץ היא פרקליטה נערצת, אבל גם מרתיעה. היא חמת מזג, מתפרצת בזעם על פרקליטים אבל ממהרת להתנצל ומפרגנת על כל הישג. היא עובדת עד שעות מאוחרות, לעתים קרובות אפשר למצוא אותה במשרדה בחצות הלילה, אולם היא אינה דורשת מפרקליטיה מוסר עבודה דומה. היא ריכוזית מאוד, מכירה כמעט כל תיק, מאשרת בחתימתה כל תיק שנסגר. אין בדרך עבודתי שום דבר מיוחד, היא נוהגת לומר, ככה מתנהג כל בוס.

בעבודתה כפרקליטת מחוז היא רואה שליחות חינוכית ולא רק משפטית. לפרקליטים צעירים היא מסבירה שעליהם להיות נאמנים למערכת כלפי חוץ אבל ביקורתיים כלפי פנים. זו הסיבה שמעולם לא התראיינה. להגיד את כל האמת לא אוכל, היא הסבירה, ומה הטעם לצאת לציבור עם קלישאות לא אמיתיות?

לפני שבועיים עלה שמה לכותרות כמי שחיברה את הדו"ח הנגדי של הפרקליטות בפרשת האזנת הסתר של ניצב משה מזרחי. היא נבחרה לחבר את הדו"ח בהיותה מרוחקת מהפרשיות שבהן מזרחי היה מעורב. היא אמנם מכירה את מזרחי, אי אפשר לעבוד בפרקליטות כל כך הרבה שנים בלי להכיר אותו, אבל כבר שנים לא עבדה מולו באופן ישיר.

לפי כמה עדויות היא היתה הרוח החיה במאבק הפרקליטות נגד מסקנות רובינשטיין וסחפה אחריה את ארבל ובן אור. כששר המשפטים, יוסף לפיד, אסר עליהן להופיע בוועדת החוקה ולהסביר את מכתבן היא כעסה. זו סתימת פיות, אמרה למקורביה. בפרקליטות מעריכים כי הדו"ח שלה פגע בסיכוייה להחליף את ארבל, משום שהמערכת הפוליטית לא תמהר לתמוך במי שיצאה נגד היועץ המשפטי לממשלה.

זו לא הפעם הראשונה שליבוביץ תקפה את הממסד. בכנס פרקליטים לפני שנה היא תקפה את המשטרה שמרבה לדרוש בבתי משפט חיסיון של מקורות מידע ובכך קוברת לעתים תיקים. משלמים לי כדי להגיד מה שאני חושבת, היא נוהגת לומר, אני לא צריכה לקבל את עיטור בחייה הפרטיים, כמו בעבודתה, היא אינה הולכת בתלם. היא רווקה ולדעת פרקליטים בכירים גם עובדה זו תשחק לרעתה בהתמודדות על תפקיד פרקליטת המדינה. אם ככה, אמרה ליבוביץ לחברה בשבוע שעבר, אני כבר הולכת להתחתן. היא גרה בשתי דירות, בירושלים ובבאר שבע, חובבת מוסיקה ולפני כמה שנים נסעה לניו יורק להופעת האיחוד של סימון וגרפונקל. למשך כמה שנים היתה בת זוגו של המזרחן פרופ' יהושע פורת. "היא כישרונית מאוד", הוא אומר, "יש לה את הגנים של משפחת ליבוביץ". היא מיודדת עם דן וליאורה מרידור ועם בני הזוג אהרן ואלישבע ברק.

בשיחות בפרקליטות ליבוביץ לא מזכירה את ההתמודדות על התפקיד. היא נוהגת לומר שהיא אוהבת את עבודתה ושאינה מצפה לתפקיד אחר. אם לא תיבחר תישאר בפרקליטות, כפי שעשתה ב-96'.

המועמדת חן

בניגוד לליבוביץ הודיעה דבורה חן שתפרוש אם לא תתמנה לפרקליטת המדינה. "הפילוסופיה של חיי היא שאין מקום להידבק לכיסא. אם לא יהיה לי קידום אני לא רואה טעם להיצמד לכיסא", היא אומרת. היא ייצגה את המדינה בתיקים גדולים כמו משפטם של מרוואן ברגותי, מרקוס קלינברג, יצחק יעקב ונחום מנבר. היא מקושרת לצמרת הביטחונית ובשעת הצורך תוכל להפעילה למען בחירתה. אולם במרוץ הסופי, אומרים בפרקליטות, היא עלולה להיתקל בהתנגדות של אריאל שרון.

חן מסוכסכת עם מרים רוזנטל, שהיתה פרקליטת מחוז תל אביב. ב-94' התחרו שתיהן על תפקיד פרקליטת המחוז. רוזנטל זכתה, חן התקשתה להשלים עם ההפסד למרות מה שהיא אומרת היום: "רוזנטל היתה יותר ותיקה ויותר מבוגרת ממני, לא התפלאתי שהיא נבחרה". מכל מקום, השתיים נהפכו ליריבות מרות עד כדי כך שאחרי אחת המריבות שלהן הסתלקה רוזנטל הביתה לכמה ימים. לרוע מזלה של חן רוזנטל מיודדת עם ראש לשכת שרון, דב וייסגלס, מה שמקנה לה לדעת רבים כוח לטרפד את מינויה של חן.

חן עלולה להיתקל בהתנגדות גם מצד עדנה ארבל, שעמה יש לה יחסים קורקטיים. בעבר נרשמו ביניהן כמה עימותים. הקשה ביותר היה סביב הערעור על גזר דינו של יצחק יעקב (יאצה) שהורשע ביולי 2002 במסירת ידיעה סודית ללא סמכות ונידון לשנתיים מאסר על תנאי. ארבל רצתה לערער, חן התנגדה ולא חתמה על הודעת הערעור. בסופו של דבר המדינה עירערה אבל אחרי זמן מה משכה את הערעור.

"מעולם לא הייתי חברה של בוס שלי", אומרת חן. "אנחנו לא חברות קרובות, אבל מי שיבחר אותי יעשה זאת בזכות כישורי ולא בשיטת חבר מביא חבר. זה אולי ממעיט את סיכויי אבל אני מקווה שלא. להיות שייך לקליקה זה דבר שנותן לך יתרונות, אבל גם חסרונות. אני אדם עצמאי שפועל במקצועיות, אני נורא נורא נורא לא יסמנית של מישהו, אבל אני לא יודעת אם טוב לדבר על זה עכשיו, אם כי בגילי המופלג אין טעם שאתעטף בתלתלים של פודל".

חן גדלה ברמת גן, למדה משפטים באוניברסיטת תל אביב, התמחתה אצל השופט דב לוין בבית המשפט המחוזי בתל אביב ואצל עורך הדין אמנון עברון. בהמשך עבדה בפרקליטות מחוז תל אביב. בתפקידה האחרון היתה ממונה על ענייני בית המשפט המחוזי. כשהפסידה במרוץ על תפקיד פרקליטת המחוז הוקמה למענה מחלקה מיוחדת בפרקליטות המדינה, המחלקה הביטחונית. היא נשואה, בעלה אריה הוא רואה חשבון, ואם לשתי בנות. היא סבורה שאם תיבחר תהיה "פרקליטה ראויה ביותר. אביא לפרקליטות המדינה רוח תל אביבית, תפיסת עולם של עיר גדולה".

המועמדת בן אור

נאווה בן אור היא המועמדת המועדפת של עדנה ארבל. השתיים מיודדות אבל לא חברות קרובות, כמו ארבל ובייניש למשל. בן אור מעולם לא נסעה עם ארבל ובייניש לחו"ל, לא הלכה איתן לאופרה ולא מצטרפת לשולחנן הקבוע מדי יום שישי במסעדת דגים תל אביבית (יחד עם השופטות התל אביביות שרה דותן ויהודית אמסטרדם). בכל זאת אומרים בפרקליטות אומרים שהקשר המקצועי בין ארבל לבן אור הדוק וארבל תמליץ עליה בחום ותדחוף לבחירתה.

לחוות דעתה של הפרקליטה בבחירת יורשתה יש משקל רב, לפחות לפי תקדים בייניש-ארבל. בייניש, פרקליטת המדינה הקודמת, דחפה לבחירתה של ארבל ב-96'. שר המשפטים אז, דוד ליבאי, התלבט בין ליבוביץ, משה לדור, פרקליט מחוז ירושלים, ונילי ארד, המשנה לפרקליטת המדינה. בסופו של דבר ארבל נבחרה.

בפרקליטויות השונות ברחבי הארץ כבר מתייחסים אל בן אור כאל הפרקליטה הבאה. לדברי גורמים שונים הדבר היחיד שעלול למנוע את מינויה הוא הצנחתו של מועמד חיצוני. בהקשר זה מוזכר בועז אוקון, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים וחביבו של אהרן ברק. לפי התזה הזאת, ברק מבקש לקדם את אוקון במהירות לבית המשפט העליון דרך תפקיד שיעניק לו ניסיון ביצועי.

בן אור שייכת לחבורה הנכונה. היא גדלה בירושלים, למדה משפטים באוניברסיטה העברית, התמחתה בבית המשפט העליון אצל השופט מנחם אלון ואצל דורית בייניש כשהיתה מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. היא נשואה למיכאל, פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית ואם לשניים. היא דתייה אבל נחשבת לבעלת דעות שמאליות. למוניטין הזה זכתה, למשל, כשהמליצה, בניגוד לדעתו של היועץ המשפטי לממשלה וביחד עם עדנה ארבל, להעמיד לדין את נתניהו בפרשת עמדי והמתנות, וכאשר עירערה על זיכויו של נחום קורמן, רכז הביטחון של הישוב הדר-ביתר מאשמת הריגת הילד חילמי שושה בכפר חוסאן.

בן אור יצגה את המדינה בתיקים גדולים כמו הערעור על קולת העונש לאביגדור מקסימוב, העתירה של יצחק מרדכי לדיון נוסף, הערעור על קולת העונש לסיגלית חיימוביץ (מהנאשמים ברצח הנער אסף שטיירמן), הערעור על גזר הדין של יצחק יעקב והערעור של עופר נמרודי על חומרת העונש. יריביה טוענים שהיא נוהגת להגיע לבית המשפט כשיש פרשות המעוררות תשומת לב תקשורתית, גם כשאינה חייבת להיות שם. מקורביה אומרים שהיא אחת מעורכות הדין הטובות בפרקליטות ואך טבעי שהיא תופיע בתיקים גדולים. "אני הולכת לבית משפט כי אני צריכה להיות שם, לא בגלל העיתונות", אומרת בן אור. כמו ליבוביץ, גם בן אור מתרחקת מעיתונאים. אף פעם לא ראיתי שיצא משהו טוב משיחות עם עיתונאים, היא נוהגת לומר.

בפרקליטות סבורים שהיא תהיה פרקליטת מדינה טובה. היא מתאימה למערכת, אומר בכיר במשרד המשפטים, היא קונפורמית, בורחת מעימותים, היא תדע איך להסתדר עם הפוליטיקאים בלי לעורר זעם ומחלוקות. בהשתלמויות פרקליטים היא נוהגת להזכיר לעתים קרובות את חוק יסוד כבוד האדם וחרותו. לנו, לפרקליטי השטח, יש תחושה שזו סיסמה שנועדה להראות לכולם עד כמה היא יפת נפש, אומר פרקליט בכיר באחת הפרקליטויות. "אנחנו מעדיפים למגר את הפשע, גם אם זה אומר להוציא בבדיקה רפואית סמים מתוך גופו של עציר. היא מעדיפה להיות יפת נפש".

רזניק נגד הקשקשניות

המשך ההגמוניה הנשית בפרקליטות המדינה מעורר ביקורת מצדדים שונים, שרזניק הוא הבולט שבהם. קודם כל כמה נתונים: 67% מהפרקליטים בפרקליטויות בכל רחבי הארץ הן נשים (373 מתוך 556), לעומת 62% בשנת 97'. לשם השוואה, בארצות הברית נשים הן רק 42% מהתובעים הציבוריים. יתר על כן, הנשים מתייצבות ברוב התפקידים הבכירים בפרקליטות. שלוש המשנים לפרקליטת המדינה הן נשים; חמש מתוך שבעה פרקליטי המחוזות; ושמונה מתוך תשעה מנהלי המחלקות בפרקליטות. עכשיו זה עוד בסדר, אומר נשיא בית משפט מחוזי לשעבר, אבל אם זה יגיע ל-80% זה כבר לא יהיה טוב, הציבור לא יאהב את זה.

השופט לשעבר עוד מתבטא בעדינות. חבורה שלמה של עורכי דין פרטיים לא בוחלת במלים לתאר את התנגדותה לשלטון הנשי בפרקליטות. "הן נוקשות, קשה לסגור איתן עניינים", אומר רם כספי. "הן ביצ'יות מטורפות עם דם מתחת לציפורניים", אומר עורך דין פלילי ידוע שמקפיד בדרך כלל לשמור על חזות נאורה. "זה אחד הדברים הפסולים ביותר במערכת המשפט הישראלית", אומר פליליסט אחר, "עד שלא יהיה פרקליט מדינה גבר הן ימשיכו לקדם את עצמן ולשלוט במערכת".

יהושע רזניק הוא כנראה הראשון שפיתח משנה סדורה בנושא. לפני שנים, כשנילי ארד מונתה למנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות הוא נשמע אומר משהו בסגנון "הגיעה עוד פרגית ללול". מאז הוא לא שינה את דעותיו. "אולי זה לא יפה להגיד את זה אבל כשנושאים מסוימים עולים לדיון מתפתח תמיד שיח נשים כזה. אוי זה חמור מאוד, אוי, אני לא יכולה לסבול את זה. מישהו צריך לנער אותן ולשאול אותן - קראתן את הדברים? הן מקבלות משוב אחת מהשנייה וזה מאוד חמור. אני זוכר שכשבאתי לפרקליטות אמרה לי פרקליטה ותיקה שאם הפרקליטות לא היו מקשקשות כל היום הן לא היו צריכות להישאר עד מאוחר ולבקש שעות נוספות והרבה כסף היה נחסך למדינה".

גם אתה חשבת שהן מקשקשות?

"את זה היא אמרה. אבל לפני זמן מה שופטת בית משפט בתל אביב ניהלה תיק מסובך וכשהוא הסתיים הנשיאה שלחה לה פתק וכתבה לה משהו כמו 'יישר כוח' עם שם החיבה שלה. כששמעתי את זה אמרתי לעצמי שרק בין נשים מועברים פתקי תמיכה כאלה. כל האחווה הזאת נראתה לי מיותרת. חשבתי שאולי זה נעשה מתוך רצון לתת חיזוקים, אבל זה מאוד יאכנעי. לי באופן אישי זה צרם".

מה רע באחווה אנושית וחיזוקים במקום העבודה?

"כשעדנה ארבל נכנסה לתפקיד זה היה לקראת משפט דרעי. הליווי האמיתי שלה בתיק הזה היה עידוד וחיזוק ידיים ולא ליווי מקצועי. היתה תמיכה אמהית כזו של 'בואו נזמין ענבים או פירות', יותר מאשר 'בואו תגידו לי מה הבעיות בתיק, מה נקודות התקיפה, איך אתם מתכוונים להגן'".

אצל פרקליט גבר זה היה אחרת?

"אני כמעט בטוח שאם זה היה פרקליט מדינה אולי היתה פחות תמיכה מוראלית. היא שידרה אווירה של אם הבית. יש נטייה של נשים ללכת לצד האמהי, גם ביחסי האנוש במשרד, בתפיסת התפקיד. אני מצפה ממערכת כזאת שתתנהל בצורה הכי מקצועית, כמו משרד פרטי. טיים איז מאני, צריך לטפל בתיקים מהר. במקום זה ארבל הדגישה את הפן של אכפתיות לאנשים. אז אכפת לי ממך ואכפת לי מההוא ופחות אכפת לי מהגישה הניהולית הישירה, כמו שיש במפעלים פיננסיים או במשרדי עורכי דין. יש דאגה, אבל זו דאגה לפרט ולרווחתו. זו דאגה אמהית ולא ניהולית".

לניהול האמהי יש גם השלכות מעשיות?

"אין ניהול אמיתי של מערכת, של האצלת סמכויות שבראשה פרקליטה ומתחתיה משנים. אין אינטראקציה בין המחלקות וישיבות עבודה מסודרות. אין דבר כזה. יכול להיות שזה בגלל שנשים הן עולות חדשות בתחום והישיבות הן בתפיסת עולם עקומה. השתתפות בישיבות מעידה על עוצמה, לכן לא יזמינו אדם להשתתף בשתי ישיבות רצוף. האם זה ניהול נשי? לא יודע. אולי".

ובצד המשפטי?

"במשך שנים טיפלו בפרקליטות בנושא הסמים ופה אפשר לקבוע תוכנית עבודה. אצל ארבל תוכנית העבודה זה להשקיע בעבירות בתוך המשפחה, בעבירות נגד נשים, היא מבקרת במעונות לנשים מוכות. פרקליט מדינה גבר לא היה מבקר במעונות כאלה".

זה לא נושא חשוב?

"זה חשוב אבל זה תמיד בא על חשבון משהו. יש שמיכה אחת שצריכה לכסות כמה אזורים. את מושכת פה אז בהכרח את חושפת שם. אם פרקליטת מחוז יושבת בשימועים בתיקים של הטרדות מיניות, אם את עושה ימי עיון ואת אוספת את הפרקליטים להשתלמויות, זה בא על חשבון התעסקות בנושאים אחרים. למשל, לא מקיימים יום עיון בנושא של הלבנת הון כי עוגת ההשתלמויות מוגבלת. פרקליטות גם מזדהות יותר עם הקורבן בתיקים של עבירות מוסר, הן סולדות מהגבר המבצע ונוטות יותר לחבק את גרסת המתלוננת. לבוא עם אוריינטציה שבה המתלוננת היא דוברת אמת זה בעייתי מבחינת אמון הציבור".

עו"ד דרור מקרין מסכים עם רזניק. "בכל העבירות של הטרדה מינית ועבירות מין אני מרגיש סובייקטיוויות מצד התביעה. לפעמים תובע גבר לא רואה את מה שקרה כעבירה ותובעת רואה את זה כעבירה".

רגשנות יתר

נתוני משרד המשפטים מלמדים שהפרקליטות אכן נותנת משקל רב לעבירות מוסר. בשנת 2002 נפתחו 1,816 תיקים בעבירות נגד כאלה לעומת 1,369 תיקי פריצה וגניבה, 1,209 תיקי סמים, 188 תיקי רצח ו-75 תיקי שוחד. "השאלה הראשונה שצריך לשאול היא אם הנושא ראוי וחשוב", אומר משה לדור, פרקליט מחוז ירושלים, "והשאלה הזאת לא מושפעת מהזהות המינית של העוסק ולא תלויה במספר הנשים בפרקליטות. יש השפעה רבה לאווירה הציבורית סביב הנושא. הרגישות הציבורית היא תולדה של ארגונים ושדולות שמקדמים נושאים מסוימים. זה משפיע על כולם, על המשטרה, התביעה ובתי המשפט".

ליצוג הנשי, סבור רזניק, יש מגבלות נוספות. "נשים כפרקליטות יכולות לגלות רגישות יתר. בפרקליטות מחוז ירושלים היתה פרקליטה שריכזה את עבירות המין לפני שזה תפס נפח. היא הקדישה זמן עצום לכל מתלוננת וישבה איתה שעות. אני לא ראיתי את זה בעין יפה. היתה לי תחושה שהיא לקחה כל אחד מהתיקים כפרויקט שהיא היתה צריכה להיות מעורבת בו רגשית. אלא שההתייחסות הרגשית הזאת פעלה על בית המשפט בצורה הפוכה. בית המשפט צריך להיות גוף קר ושקול ובבית המשפט היה אנטגוניזם לטיעונים של הגברת. בית המשפט מצפה לטיעון נכון. כשזה גולש לעניינים רגשיים זה מפריע ומסיט את הדיון לכל מיני אפיקים. תני לנאשם להיות רגשן".

גברים לא מתרגשים בדיונים?

"נשים נוטות לרגשנות יותר. הן בוכות בסרטים. ככה זה. גברים צורחים בכדורגל. יש כל מיני דפוסי התנהגות. בפקולטה כשעמדנו על יד הלוח לראות את הציונים סטודנטיות בכו כשראו את הציונים. לא ראיתי שאף גבר בכה".

לדור בתגובה: "עוד לא שמעתי על אף פרקליטה שנשברה בבית המשפט. הפעמים היחידות שראיתי פרקליטה בוכה היו בתיקים אזרחיים דווקא, או כשבית המשפט התנפל עליהן. הפרקליטים שלי בדרך כלל מחוסנים ומקצוענים ולא כאלה שנוטים להתרגשות".

שופטים מכירים את הרגשנות הזו אבל טוענים שהיא אינה משפיעה על תוצאת המשפט. "הבכי בבית המשפט מעיד על זה שלנשים קשה לשלוט ברגשותיהן", אומרת שופטת מחוזית מכהנת. "גם שופטות מתרגשות יותר בזמן דיון אבל אין לזה השלכה על התוצאה. אשה יכולה לפרוץ בבכי כשפגעו בה. גבר לא מתרגש מזה. יכולה להיות פרקליטה שבכתה בדיון והיא יכולה להיות מאוד טובה אבל מאוד רגישה. כשאני הייתי בפרקליטות הרגשתי לא פעם עלבונות קשים אבל לא הייתי עורכת דין פחות טובה בגלל זה. אולי להיפך".

שופטת שלום מכהנת: "גברים אולי לא בוכים אבל הם רבים ביניהם באולם כמו בנים קטנים. בכי לא משפיע על התוצאה. לא מי שיותר אגרסיווי יותר מצליח. אני מרגישה הרבה יותר בנוח כשאנשים מדברים בצורה נעימה ואני יכולה לשפוט יותר בנעימות".

יצחק בנאי, לשעבר שופט מחוזי בבאר שבע: "אני זוכר פרקליטה שפרצה בבכי בגלל אופן ניהול המשפט על ידי עורך דין של הצד שכנגד. נשים כנראה נפגעות יותר מהר. אם ממול היה עומד גבר קשוח זה לא היה קורה. אבל זה לא משפיע על התוצאה. עורכי דין רגישים משפיעים עלי יותר מאשר עורכי דין קשוחים".

מחקר של רינה בוגוש ועורכת הדין רחל דון יחיא מעלה ממצאים שונים. במחקר, "מגדר ומשפט, אפליית נשים בבתי המשפט", טוענות השתיים שלמינו של עורך הדין יש השפעה רבה על תוצאת המשפט. "ככלל נגזרו עונשים קלים יותר כאשר התביעה יוצגה על ידי עורכת דין ועונשים חמורים יותר כאשר הנאשם יוצג על ידי עורך דין", הן כותבות. "עורכות דין שיצגו את התביעה הצליחו פחות מעורכי דין להשיג עונש חמור יותר לנאשם... ייתכן שיש כאן תמיכה אמפירית בטענה שבית המשפט מייחס מהימנות פחותה לטיעונים של עורכות דין לעומת הטיעונים של עורכי הדין".

נתון נוסף מעיד על ההצלחה החלקית של עורכות דין בבתי המשפט. שיעור ההרשעות הכללי מגיע ל-86%. בתיקים של תקיפת בן זוג שבהם רוב התובעות הן עורכות דין, הגיע שיעור ההרשעות בשנת 2002 רק ל-58.9 אחוזים.

נוקשות יתר

עו"ד רם כספי נתקל בצד אחר של השליטה הנשית. "הפרקליטות יותר נוקשות וקשה לגמור איתן עניינים. נראה שזה בא על רקע הרצון שלהן להוכיח שהן יותר טובות. הן חוששות שמעצם היותן נשים הן יותר רכרוכיות אז הן פחות נוטות לעסקות טיעון, לא מוותרות, לעתים כסחיסטיות. הן חושבות שככל שהן יהיו יותר נוקשות המעמד שלהן מול הפרקליטים הגברים יהיה טוב יותר. לעתים קל לי יותר להגיע להסדר מול פרקליט מאשר מול פרקליטה. גם צורת ניהול המשא ומתן עם פרקליטים שונה מאשר עם פרקליטות בצורת הצגת הדברים, בהדגשים. עם פרקליטות אני מדבר יותר ברוך, אם אני מדבר בצורה נוקשה הן נפגעות. גבר לוקח את זה יותר בקלות. אגב, חלק מהפרקליטות עולות בכמה דרגות על עמיתיהן הגברים למרות הנוקשות שלהן. הן לא זקוקות לה".

הן לא נוקשות, הן זהירות, אומר יוסף לפיד, שר המשפטים. "הן לא מוכנות להיתפס בטעויות. יש שוני בגישה המשפטית בין נשים לגברים. נשים עדיין משקיעות איזה עודף של מרץ ושל מסירות בעבודתן המשפטית כאילו הן צריכות להוכיח משהו, כאשר מזמן זה לא כך. הכישורים המשפטיים של נשים הם טבעיים ולא תוצאה של פמיניזם. כנראה התכונות הנשיות תואמות את זה. יש להן אמפתיה מיוחדת לחלשים, יש בהן גם נטייה מובהקת לדקדקנות".

האם ריבוי נשים בפרקליטות גורם לכך שלא יחתמו עסקאות טיעון? בהנהלת בתי המשפט אין נתונים מדויקים על מספרן של עסקאות הטיעון. על פי נתונים לא רשמיים מספרן זעום. בשנת 2002 בבתי המשפט לנוער בכל רחבי הארץ נסגרו 6,000 תיקים, מתוכם רק ארבעה בעסקת טיעון. בבתי משפט השלום הגיע מספר עסקאות הטיעון רק ל-4% מכלל התיקים הסגורים. בהנהלת בתי המשפט אומרים שבפועל מספר עסקאות הטיעון גדול יותר, אולם השופטים אינם טורחים לדווח עליהן. גם משה לדור סבור שאחוזי עסקאות הטיעון גבוהים הרבה יותר ומגיעים לעשרות אחוזים, "מה גם שאין קשר בין המין של עושה העסקה לבין סגירת העסקה".

מרים רוזנטל, פרקליטת מחוז תל אביב (2002-1994) סבורה שלהגמוניה הנשית יש השלכה תדמיתית על עבודת הפרקליטות. "המערכת הזאת היתה נראית אחרת אם היו בה יותר גברים. היא היתה משדרת יותר מכובדות ואמביציה והיתה מכתיבה צורת עבודה שונה. מה את חושבת על בית ספר שבו כולן מורות? למה מתייחסים לזה בזלזול? כשיש יותר גברים זה נותן לנו מכובדות, המקום יותר אתגרי ואפשר להשתכר בו בצורה סבירה, זה נתפס כגוף רציני שגם גברים מוכנים לעבוד בו. בעיני זה ברור שיש הבדלים בין גברים לנשים".

איזה הבדלים?

"הכל, בכל דבר לגברים יש ערך מוסף. הם נותנים ערך מוסף בנושאים טכניים שהם יותר טובים בהם. נשים מערבות יותר רגשות. הנשים בפרקליטות לוחמניות וחכמות, אבל כשיש גברים המערכת הופכת להיות יותר תחרותית. מרכז החיים של גברים זה עבודה ומרכז החיים של אשה הוא בדרך כלל המשפחה, או שיש להן איזון בין העבודה למשפחה. ככל שאחוז הגברים נמוך זלזול הציבור במקום הזה הולך וגדל. אלה עובדות החיים. לכן עודדתי גברים להישאר בפרקליטות. אצלי היו כוכבים".

גם משה לדור, פרקליט מחוז ירושלים, משתדל לגייס יותר גברים. מתוך 70 פרקליטים בפרקליטות מחוז ירושלים רק 40 הן נשים. "אחד השיקולים שלי בקבלת פרקליטים חדשים היה ניסיון ליצור איזון בין גברים לנשים כדי שהאווירה תהיה טובה ושאנשים יאהבו את המקום. רובנו ירגישו שהם אוהבים להיות במקום שיש בו גם גברים וגם נשים".

ריבוי נשים מזיק לתדמית?

"יכול להיות שאצל חלק מהציבור יש תדמית כזאת, וכדי שלא תהיה תדמית כזאת עשינו הכל כדי שהיא לא תיווצר".

פרופ' מרטין ואן קרפלד מהאוניברסיטה העברית: "כל תחום שנשים נכנסות אליו שוקע. זה נושא שיש עליו המון מחקרים. בשנים האחרונות הפרקליטות היא תחום נשי ואמון הציבור בה נמצא בשפל המדרגה. אשה אחת לא תגרום לשקיעת התחום, גם לא שתיים. קו הגבול הוא 15%. אז מתחילות הבעיות. גברים מתחילים לעזוב והיוקרה יורדת. גם נשים אוהבות לראות גברים מנהלים את העניינים".

ארנה לין, יו"ר המועצה הארצית של עורכי הדין: "נשים בוחרות לעבוד בפרקליטות כי זה מקום עבודה שמספק מעטפת, הגנה וגיבוי. בשוק הפרטי את לבד, בפרקליטות את חלק מצוות. מי שרואה את זה אחרת, זה מעיד על האומר ולא על הנשים ודיבורים כאלה הם עילה לתביעת דיבה ג'נדרית". *

saral@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו