בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבעים וחמש שנים של מארקס

תגובות

גבריאל גרסיה מארקס נולד ב-1928 בעיירה אראקאטאקה שבצפון קולומביה, ארבעה קילומטרים מדרום לחוות מטעי הבננות מקונדו. בשנותיו הראשונות גדל בבית סבו, הקולונל ניקולס מארקס, וסבתו טרנקילינה איגואראן. בגיל שמונה הצטרף אל הוריו בעיירה סוקרה, אך מיד נשלח ללמוד בפנימייה בעיר ברנקייה, ואחר כך בתיכון ליד בוגוטה. הוא למד משפטים באוניברסיטה אך לא גמר, זמן מה התפרנס ממכירת אנציקלופדיות וב-1952 פתח בקריירה עיתונאית בעיתון יומי בבוגוטה. אחרי שלוש שנים נשלח לדווח לעיתון מפאריס אבל בגלל אהדתו לשמאל המהפכני התפטר ב-1961, כשקולומביה ניתקה את קשריה הדיפלומטיים עם קובה של ידידו פידל קסטרו. אחר כך כתב לעיתונים שונים מרומא, ברצלונה, הוואנה, קאראקאס, ניו יורק ומקסיקו סיטי.

הרומן הראשון שלו, "סופת שלכת", הופיע ב-1955. הוא כתב עוד שלושה רומנים עד שהופיע ב-1967 הרומן שהביא לו פרסום עולמי, "מאה שנים של בדידות". מספרו הקודם, "אין לקולונל מי שיכתוב אליו", נמכרו עד אז 70 עותקים בלבד, אבל ההוצאה בארגנטינה זיהתה את הפוטנציאל של "מאה שנים" והדפיסה אותו במהדורה גדולה יחסית, 8,000 עותקים, שאזלו בתוך שבועות ספורים.

שמונה שנים עברו עד שהצליח מארקס להשלים רומן נוסף, "סתיו של פטריארך". ב-1982 קיבל את פרס נובל לספרות. נוסף על הספרים הנ"ל, שכולם תורגמו לעברית, הופיעו בישראל גם (בין היתר) "כרוניקה של מוות ידוע מראש", "אהבה בימי כולרה", "גנרל במבוך", "אהבה ושדים אחרים" ו"ידיעה על חטיפה".

אמו, לואיסה סאנטיאגה איגואראן, שבה עוסק הקטע המתפרסם כאן מתוך "לחיות כדי לספר", מתה בשנה שעברה בגיל 97.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו