בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תולדות הדמיון המודרך

תגובות

השימוש בדמיון מודרך או הדמיה היה קיים במשך אלפי שנים בתרבויות רבות בעולם. בני אדם האמינו מאז ומתמיד בכוחו של דמיון או של הדימוי להשפיע על המציאות. יש סיפורים לא מעטים על מאמנים שהשתמשו - ועדיין - בטכניקות של דמיון מודרך לרפא מחלות, לסלק שדים, לקלל אויבים. בטרם ימי הביניים ביקש היפוקרטס מחוליו לדמיין כיצד נחשים זוחלים על גופו של החולה, מלקקים את פצעיו ומרפאים אותו. במאה ה-17, כשדרך החשיבה הרפואית המודרנית השתלטה, פחת השימוש בטכניקה זו.

ב-1899 תיאר זיגמונד פרויד כיצד טיפל באמצעות הדמיון, בפגישה טיפולית אחת בלבד, בנער שסבל מעווית בלתי רצונית. "בתחילת הטיפול", כתב פרויד בספרו על פירוש החלומות, "אמרתי לו שיעצום עיניים יראה תמונות או יחשוב על רעיונות שעליהם יספר לי. הוא ענה בתמונות. החיזיון האחרון שראה לפני שבא אלי עלה שוב באופן חזותי בזיכרונו. הוא שיחק דמקה עם דודו וראה את הלוח... הוא חשב על הפעולות במשחק שאסור לעשותן. אחר כך הוא ראה על הלוח פגיון שהיה שייך לאביו, אחר כך היה מונח שם חרמש, ואז הופיעה תמונת איכר זקן הקוצר בחרמש את העשב מול ביתו של הנער". פרויד פירש לנער את הסמלים שראה. אחרי הטיפול הזה נעלמה העווית, ואולם פרויד לא המשיך לטפל באמצעות הדמיון.

ממשיכו, קרל יונג, היה בין הבודדים שהמשיכו לעסוק בדמיון ובהדמיות בטיפול במחלות נפשיות ובבעיות רגשיות. בספרו "האדם המודרני מחפש נשמה" הסביר יונג כיצד לדימויים יש כוח ארגון והשפעה גדול ביותר, הן על נפשו של האדם והן על היקום כולו. "רוח רפאים", טען יונג, "היא אמיתית בדיוק כמו שודד בעבור האדם החושש משניהם. רק דימויים, ולא משנה אם מקורם פנימי או חיצוני, בונים לנו את המציאות שאותה אנו מכירים ואליה אנו מגיבים".

במחצית הראשונה של המאה ה-20 נעשו כמה פריצות דרך בתחום העבודה עם דמיון מודרך, והשימוש שהיה נהוג בתקופות קדומות קיבל אישור מדעי יותר. אמיל קואה, שהאמין בכוח הדמיון והחשיבה החיובית, ביקש מאנשים לדמיין ולומר "בכל יום ובכל מובן מצבי משתפר ונעשה טוב יותר ויותר". אדמונד ג'ייקובסון גילה את הקשר בין המחשבה המודעת ומערכת העצבים האוטונומית. הוא פיתח שיטת הרפיה להפחתת מתח המתבססת על דמיון מודרך. בעקבות זאת התפתח תחום רפואי הקרוי "פסיכו-נוירו-אימונולוגיה", שחוקר את השפעתן של מחשבות, רגשות ודימויים על מצבו הבריאותי של האדם.

בעשרות השנים האחרונות התפתחו והתבססו טכניקות טיפוליות רבות המשלבות עבודה עם דימויים ודמיון מודרך: היפנוזה פורמלית, היפנוזה אריקסוניאנית (על שם מילטון אריקסון, שעסק בהיפנוזה לא פורמלית ובעבודה באמצעות מטאפורות), שיטת סילבה, NLP, ויזואליה יצירתית, ביו-פידבק, מדיטציה טרנסנדנטלית ועוד.

התשובה לשאלה "כיצד משפיע עלינו הדמיון ואיך זה שבאמצעותו משתנה המציאות הפנימית שלנו או תפישת המציאות החיצונית שלנו" טמונה בדרך שבה המוח מגיב לאידאה (רעיון) או לדימוי, אומר צור. כשאנחנו חושבים על משהו או מדמיינים אותו, הגוף שלנו מגיב בהתאם. ככל שנגביר בדמיוננו את הפירוט של מאפייני הסביבה, המצב או הפעילות שבה מדובר, נביא ליצירת תנאים אופטימליים יותר להרגשת התנסות בתופעה עצמה. זו תגובה ספונטנית שהמוח מייצר כשאנחנו מספקים לו דימויים או אידיאות. במלים אחרות, כותב צור בספרו, מבחינתו של המוח, לאכול לימון או לדמיין שאנו אוכלים לימון זה אותו הדבר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו