בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתי מגד, 2003-1923

תגובות

הסופר מתי מגד מת שלשום בביתו בניו יורק ממחלת הסרטן, והוא בן 80. מגד, מסופרי דור הפלמ"ח, חי בארצות הברית ב-25 השנים האחרונות. הוא פירסם ספרים רבים ובהם רומנים וסיפורים, ספרי עיון ותרגומים למחזות, וערך אנתולוגיות של סיפורת ושירה עברית.

מגד נולד בפולין ב-1923 ועלה לישראל עם הוריו כשהיה בן שלוש. המשפחה התיישבה ברעננה, שם עבד אביו כמורה וכמנהל בית ספר. הוא למד בבית הספר המחוזי בגבעת השלושה ואחר כך בגימנסיה הרצליה. לאחר לימודיו הצטרף לגרעין הכשרה של השומר הצעיר במשמר העמק, והתגייס לפלמ"ח שם שירת בין השאר כעורך עלון הפלמ"ח. ב-1944 נאסר למשך יותר משנה על ידי המשטרה הבריטית בגין ניסיון להבריח נשק מסוריה. לאחר שחרורו למד ספרות, פילוסופיה וקבלה באוניברסיטה העברית.

מגד היה פעיל בהעלאת יהודי אירופה לישראל. ב-1947 נשלח על ידי ההגנה לעזור לאמן פליטי שואה לקראת עלייתם לישראל. לאחר חזרתו התגייס לצה"ל ולחם במלחמת העצמאות. אחרי המלחמה שימש כמורה לספרות, תחילה בקיבוץ גבעת חיים ואחר כך בסמינר אורנים למשך 12 שנה. משם עבר ללמד באוניברסיטת חיפה, ושימש כראש החוג לספרות וכדיקאן הפקולטה למדעי הרוח עד תחילת שנות ה-70.

את אשתו הראשונה, חנה, הכיר בפלמ"ח. השניים נישאו ועברו להתגורר בתל אביב. הספר הראשון שפירסם היה "המגדל הלבן" ב-1949. אחריו ראו אור הספרים "אור בסורג" (1953), "בנתיב הפלמ"ח" (1958), "יומו האחרון של דני" (1968), "מם (שם שאול)" (1985), "שעון החול" (1989), "צוואתו של מרק מתנאל" (1999) ו"מוקשים זרים" (2000).

מגד תירגם לעברית, בין השאר, את המחזות "הכיסאות" מאת אז'ן יונסקו, "סוף משחק" ו"ימים טובים" מאת סמואל בקט וקטעים מתוך "פרנק החמישי" מאת פרידריך דירנמאט. כמו כן תירגם את ספרו של אלי ויזל "בין שתי שמשות: סיפורים ורשימות". הוא פירסם כמה ספרי עיון ומחקר, ובהם "הדרמה המודרנית" (1966), "דוסטויבסקי, קפקא, בקט - עיונים ביצירותיהם" (1967) ו"האור הנחשך - ערכים אסתטיים בספר הזהר" (1980).

מגד נחשב לאחד הסופרים הבולטים בדור הפלמ"ח. עם המשורר זרובבל גלעד הוא ערך את שני הכרכים של "ספר הפלמ"ח". ב-1959 קיבל את פרס ירושלים על ספרו "יומו האחרון של דני", על נפילתו של דני מס במלחמת העצמאות.

החיפוש אחר זהות, המלווה לעתים בתחושת תלישות, הוא מוטיב חוזר בספריו. ב-1978 החליט מגד לעזוב את ישראל ולעבור לניו יורק, בין השאר בעקבות נישואיו לאשתו השנייה, חוקרת ומבקרת האמנות דורי אשטון. "חצי שנה ישבתי בדירה עלובה, שובר את הלב ואת הראש", סיפר מגד בראיון ל"הארץ" ב-1987. "ידעתי שאני חייב להיות גולה. אף שלכאורה חייתי חיים טובים ונוחים. פרופסור לספרות, דקאן הפקולטה למדעי הרוח, תלמידים מעריצים אפילו. אבל ההרגשה בתוכי היא - או שאני עוזב הכל או שאין לי מה לעשות יותר בחיי".

בראיון שעורר הדים ניפץ מגד מיתוסים רבים הקשורים בפלמ"ח. הוא מתח ביקורת על ההתנהלות השלומיאלית של הפלמ"ח במבצעים, על הסיסמאות רוויות הפאתוס של אנשי הפלמ"ח נוסח "דור אחרון לשעבוד וראשון לגאולה", על התנוונות הקיבוצים, וסיפר כי יחסם של אנשי הפלמ"ח הצעירים אל פליטי השואה באירופה היה מתנשא ומזלזל. "הדבר שהכי נגע ללב, שהם התייחסו אלינו בהערצה", סיפר. "קיבלו אותנו כאילו אנחנו מי-יודע-מה גיבורים. והרי כל אחד מהם היה יותר גיבור מכולנו גם יחד". מגד תיאר בראיון את תהליך עלייתם של הפליטים לישראל וביקר את ההחלטה לשלוח אותם להילחם בלטרון מבלי שהוכשרו לכך די הצורך ומבלי שלמדו עברית. "שום דבר שגדלתי עליו אינו קיים. זה כאב של אדם שעברו אבד", אמר אז.

אחיו של מגד, הסופר אהרון מגד, מספר כי שניהם נהגו במשך שנים להראות זה לזה כתבי יד לפני שפורסמו. "היינו מתייעצים הרבה, מעבירים ביקורת", הוא אומר. "היינו שונים מבחינת האופי, ולכן גם הספרים שלנו שונים. אני התרכזתי בכתיבה על הרבה דמויות ועלילות, והוא כתב הרבה מאוד על עצמו. גופו אמנם בארצות הברית מאז עבר לחיות שם, אבל רוחו ונפשו בישראל - פה נמצאים החברים שלו, פה נמצאת הספרות שלו".

על היחסים ביניהם, שעברו שינויים במשך השנים, אומר מגד: "בשנים האחרונות היינו ביחסים טובים מאוד, היינו נפגשים הרבה וכותבים הרבה זה לזה. הוא ביקר בישראל לפני חודשיים - הוא בא לחגוג את נישואיו השניים של בנו אלעד". לפני שנים אחדות התפרסמה בעיתונות הישראלית פרשת התמכרותו של אלעד לסמים קשים. בראיון משנת 1999 בעיתון "מעריב" אמר מגד כי הדבר ציער אותו מאוד, וכי בנו עבר טיפול גמילה מסמים. "אני מרגיש אשם במצבו, אבל לא יודע במה", אמר אז.

מגד השאיר אחריו אשה, דורי אשטון, שלושה ילדים מנישואיו הראשונים - אלעד, סמדר ואמיתי - ונכדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו