בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

4 הערות על סופו הרשמי של עידן סאיטקס

תגובות

1. דוידי גילה

לפני שמונה שנים, בתחילת 96', הציע יזם ישראלי צעיר ומצליח, דוידי גילה שמו, לרכוש את השליטה בחברת סאיטקס מידי משפחת רקנאטי במחיר שהיה גבוה ב-50% מהמחיר בשוק. הרוחות סערו. מי שהוביל את ההתנגדות של קבוצת אי.די.בי להצעה היה דב תדמור, שניהל אז את חברת דיסקונט השקעות.

מייסד סאיטקס, אפי ארזי, שאז כבר היה מחוץ לחברה, הזדעק וצוטט בכלי התקשורת באומרו שההצעה מסוכנת לקיומה של סאיטקס. "סאיטקס היא לא חברה שניתן לפרק אותה במשחטות הרכב של עזה רק כדי למכור אותה בחלקים", הזהיר ארזי.

כמה חודשים לאחר שההצעה של גילה התאיידה, אמר יו"ר אי.די.בי, רפאל רקנאטי: "את סאיטקס לא נמכור בפחות מ-100 דולר למניה".

השנים עברו, הזמנים השתנו, המנהלים של סאיטקס התחלפו, ואפילו השליטה באי.די.בי כבר נמכרה. ממרחק השנים, התסריט בכיכובם של גילה והרקנאטים נראה כיום יותר כמו אחד מסיפורי הפולקלור של שוק ההון המקומי מאשר מאבק שליטה רווי יצרים.

סאיטקס כבר מזמן אינה ספינת הדגל של תעשיית ההיי-טק הישראלית. תהליך הפירוק שלה לגורמים החל לפני כמעט ארבע שנים, עם מכירתה של חטיבת קדם הדפוס שלה לחברת קריאו הקנדית. בעסקה זו עברו שני שלישים מהפעילות של סאיטקס לידי קריאו.

המכירה הנוכחית מנכה מסאיטקס שני שלישים מהפעילות הקיימת בחברה. מסאיטקס הגדולה של פעם נותרה רק פעילות של מדפסות רחבות פורמט לשוק הפרסום, המרוכזת בחברה הבת סאיטקס ויז'ן. חזון המכירה בחלקים שארזי כה הזהיר מפניו, אכן התרחש.

ואיפה דוידי גילה? מסתבר שגם הוא נהפך לחלק מהחזון של ארזי. גילה שותף בחברת גנדן, בעלת השליטה באי.די.בי, ומשמש גם יועץ לידידו ומקורבו אבי פישר, מנכ"ל משותף בכלל תעשיות, האחראי על עסקי ההיי-טק של כלל, ובהם האחזקה בסאיטקס.

2. נוחי דנקנרSDP

, החטיבה שאותה מוכרת סאיטקס, מתמחה בדפוס דיגיטלי במהירויות גבוהות. החברה נמצאת באחרונה במה שנראה כתחילתו של שגשוג עסקי. החטיבה השיגה ברבעון השלישי של 2003 תוצאות טובות מהמצופה, עם צמיחה במכירות ורווחיות גבוהה יחסית. החברה היתה מסוגלת להשיג בשנה הקרובה מכירות של 190-180 מיליון דולר, ולרשום רווח תפעולי של כ-20 מיליון דולר.

אבל לנוחי דנקנר, בעל השליטה החדש באי.די.בי ובסאיטקס, אצה הדרך. הוא יכול היה לחכות עד שהחברה תתייצב, תגייס הון, תונפק בבורסה, ואולי אף תגיע לשווי גבוה יותר. אבל ההלוואה הגדולה שהוא נטל לרכישת אי.די.בי מכתיבה לו בחירה אחרת. אם יש הזדמנות לממש את הפוטנציאל העתידי של SDP כבר כעת, אין טעם להמתין. הרי ממילא החברה נמצאת בארה"ב, והשליטה בה אינה נותנת לו דבר. אם ניתן להמיר את הפוטנציאל העתידי במזומנים כבר כיום, בלי כל סיכון, אין טעם לחכות. מוכרים, רושמים רווח הון, מחלקים דיווידנד גדול, ועוברים לפרויקט הבא. מנקודת הזמן הנוכחית, ובהתאם לשיקולים אלה, נראה שדנקנר עשה עסקה בכלל לא רעה.

3. היי-טק

האם ההתפרקות של סאיטקס לגורמים מעידה משהו על מצבה של תעשיית ההיי-טק המקומית? האם מכירת סאיטקס, שמצטרפת לעסקות מכירה מסוגן של אינדיגו או אלסינט, מלמדת על חולשה מובנית בתעשיית הידע הישראלית?

לא בהכרח. סאיטקס נמכרה משום שהאבולוציה בתעשיית ההיי-טק היא טבעית לגמרי. בסופו של דבר, רוב חברות ההיי-טק הקטנות והחדשניות לא ייהפכו לחברות ענק, אלא יירכשו על ידיהן. זה קורה בכל העולם - בארה"ב, בבריטניה, בגרמניה, וגם בישראל. אין כל צורך להצטער על כך. ומי שכן מצטער, יכול להיזכר בחברות ישראליות בינוניות וגדולות דוגמת טבע, צורן ודלתא, הרוכשות חברות זרות.

הטענה שלפיה מכירת סאיטקס ואינדיגו "חיסלה" את תעשיית הדפוס המקומית, או שמכירת אלסינט חיסלה את תעשיית ההדמיה הרפואית המקומית, שגויה מיסודה. בוגרי סאיטקס, אינדיגו ואלסינט הקימו ברבות השנים עשרות חברות היי-טק חדשות. חלק מהן יצליחו וחלק ייכשלו. אחת מהן אולי תיהפך ברבות הימים לחברת ענק, שתהיה גדולה עשרות מונים מסאיטקס. האבולוציה בתעשיית ההיי-טק היא כל כך מהירה, שהגמד של אתמול נהפך במהירות לענק של מחר, ולהפך. לפעמים זה קורה בגלל הניהול ולעתים גם למזל יש חלק בכך. סאיטקס אולי נעלמה, אך צאצאיה פזורים ברחבי הארץ ומחכים לתורם.

4. דיווידנד

סאיטקס, שהוקמה על ידי אפי ארזי בשנות ה-70, ידעה הרבה עליות ומורדות. בסוף שנות ה-80 היא כמעט חוסלה. כמה שנים לאחר מכן היא הצליחה להבריא, ובתחילת שנות ה-90 הגיעה לשיאה. באותה עת הגיעה החברה לשווי של כמעט 2 מיליארד דולר. בתחילת 2003 שוב היתה סאיטקס בשפל ונסחרה בשווי של פחות מ-100 מיליון דולר.

במשך כל השנים הללו לא חילקה החברה מעולם דיווידנד משמעותי לבעלי המניות, על אף שבקופתה שכנו בתקופות מסוימות כמעט חצי מיליארד דולר במזומן. מנהליה העדיפו להשתמש בהון שנצבר להשקעות רבות ומגוונות, שבחלקן המכריע התגלו ככושלות.

שינוי הבעלות באי.די.בי ובסאיטקס שינה את הכללים. לראשונה לאחר 30 שנות פעילות הצהירו מנהלי סאיטקס על כוונה לחלק דיווידנד גדול, שיכול להתקרב למיליארד שקל.

הסיסמה הנוכחית באי.די.בי היא "השגת תשואה על ההון" ו"הצפת ערך". אם למנהלים של סאיטקס אין דרך לייצר תשואה מהמזומנים שברשותם, אין כל טעם להשאיר אותם אצלם. מוטב שיתרכזו בשמירה על העסקים הקיימים ופיתוחם, ולא יתפתו לבצע השקעות רק משום שיש כסף בקופה.קופה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו