בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

באירופה כבר גמרו את הבדיקה

הדרך להשבת הנכסים האבודים, המצויים בישראל, של נספי השואה לידי בעליהם החוקיים או יורשיהם - עדיין ארוכה. אפילו פרסומו של דו"ח הבנקים, שהטיוטה שלו מוכנה כבר מיוני השנה, מתעכב בשל השגות הבנקים על קביעותיו

תגובות

כמעט ארבע שנים יושבת ועדת החקירה הפרלמנטרית ל"איתור והשבת נכסים של נספי השואה" המצויים בישראל, ועדיין לא הוגשו הדו"חות המסכמים שלה. דו"חות, בלשון רבים, משום שהוועדה חילקה את עבודתה לשני תחומים נפרדים: דו"ח אחד נוגע לנכסים שנמצאו בבנקים הישראליים, ודו"ח אחר מתייחס לנכסי הנדל"ן שנרכשו בארץ ובעליהם, או יורשיהם, לא זכו לקבלם. בתחום הנדל"ן הבדיקה כלל לא החלה, בגלל התמשכות המשא ומתן עם הגורמים המחזיקים בקרקע בנוגע לעקרונות הבדיקה ומימונה. רק השבוע נסגרו הסיכומים עם רוב הגופים הללו, ממלכתיים ופרטיים גם יחד, מה שאמור לאפשר את התחלת הליך הבדיקה.

עם זאת, גם פרסומו של דו"ח הבנקים, שהטיוטה שלו מוכנה כבר מיוני השנה (הבנקים דווקא הסכימו - גם אם אחרי לחצים מרובים - לממן את בדיקתם, שעלותה הגיעה לכשני מיליון דולר), מתעכב בשל השגות הבנקים על קביעותיו. יוזמת הוועדה והיו"ר שלה, ח"כ קולט אביטל, אמנם אמרה השבוע, כי ב-15 בדצמבר יפורסם הדו"ח, אבל בחודשים האחרונים כבר קבעה הוועדה כמה תאריכים ואלה נדחו שוב ושוב. לדברי מנכ"ל איגוד הבנקים, פרדי וידר, "לא סביר שהדו"ח יפורסם בתאריך הזה, מכיוון שעדיין מתנהלות בדיקות אינטנסיוויות, בעקבות ההשגות שהגשנו על הטיוטה". מכיוון שהבנקים כבר הוכיחו בחודשים האחרונים את יכולתם לעכב את הפרסום, ייתכן מאוד שהערכתו של וידר תתממש.

צריך לזכור: מלכתחילה הוקמה הוועדה הישראלית באיחור. בעוד שהעולם היהודי תבע מהבנקים השווייציים את השבת הרכוש של קורבנות השואה כבר מראשית שנות התשעים, מהלך שבעקבותיו הוגשו תביעות ונעשו בדיקות דומות כמעט בכל מדינות אירופה, הוועדה הישראלית הוקמה רק בפברואר 2000 - אחרי שחלק גדול ממדינות אירופה כבר סיימו את בדיקותיהן.

אחת הסיבות לאיחור היא העדר מודעות ציבורית לכך שיהודים שנספו בשואה החזיקו חשבונות בנק ורכשו קרקעות גם בארץ ישראל המנדטורית, ולא רק באירופה. אבל גם לאחר שהוועדה קמה השלבים הראשונים בעבודתה נמשכו זמן רב: רק אחרי יותר משנה מיום הקמתה היא הצליחה להגיע להסכם עם הבנקים בנוגע למימון הבדיקה (גם בשווייץ מימנו הבנקים את בדיקתם שלהם, בסך 400 מיליון דולר) וקביעת עקרונותיה. רוב גופי הנדל"ן, לעומת זאת, לא נתנו את הסכמתם עד השבוע. גם מקורות מימון חלופיים לא נמצאו; רק באחרונה הסכים יו"ר הכנסת להעניק לוועדה בשנת 2004 תקציב התחלתי לבדיקת הנדל"ן בסך מיליון שקלים (יו"ר הוועדה המייעצת של הוועדה בתחום הנדל"ן, הפרופ' יוסי כץ מאוניברסיטת בר-אילן, מעריך כי הסכום הנדרש לבדיקה הוא כ-10 מיליון שקלים). אשר לתחום השלישי שנבדק באירופה, תחום הביטוח, ההערכה היא שבאמת לא היה מספר משמעותי של יהודים אירופים שביטחו את עצמם דווקא בארץ ישראל.

דווקא הליך הבדיקה היה מהיר למדי. חמישה משרדים בולטים של רואי חשבון נשכרו, באוקטובר 2001, לעבוד מול חמשת הבנקים שנקבעו לבדיקה: לאומי, הפועלים, המזרחי, דיסקונט ובנק מרכנתיל (יורשו של בנק ברקליס, שהיה פעיל בארץ ישראל של תקופת המנדט). הבודקים נדרשו להתחקות אחרי מסלולם המפותל של הכספים: חלק גדול מהחשבונות הופקעו בתקופת המנדט על ידי הבריטים כ"נכסי אויב" (משום שהבריטים חששו שהנאצים ישתלטו על נכסי האזרחים היהודים במדינות שכבשו), והוחזרו מאוחר יותר לידי ממשלת ישראל, כך שחלק מהחשבונות בכלל אינם נמצאים כיום בידי הבנקים אלא בידי האפוטרופוס הכללי. בכמה מהמקרים היו חשבונות שהוחזרו לתובעים, אבל בערכם הנומינלי, ללא הצמדה וריבית, והתביעה בנוגע אליהם היא לתיקון העוול והחזר ההפרשים. בסופו של דבר נמשכה הבדיקה כשנה וחצי, וביוני השנה כבר גיבשה הוועדה את טיוטת הדו"ח שלה.

הבנקים לא רוו נחת מן התוצאות. הבדיקה גילתה כ-5,000 חשבונות השייכים כנראה לקורבנות שואה - בערך כולל, במונחי ימינו, של כמיליארד שקלים. לדברי מקורות בוועדה, כמחצית מהסכום הזה מצויה בחשבונות שברשות הממשלה (בעיקר בידי האפוטרופוס) ולא בידי הבנקים. בכל מקרה, מחיקת סכומים בסדר גודל כזה ממאזני הבנקים מטרידה את מנוחתם, במיוחד בימי מיתון אלה. כך, התקבלה טיוטת הדו"ח בביקורת חריפה על ידי הבנקים, ביקורת שבגללה מתעכב פרסום הנוסח הסופי של הדו"ח כבר חמישה חודשים.

מלכתחילה, הקציבה הוועדה לבנקים שלושה שבועות להגיב על הטיוטה. בישיבת הוועדה לפני כחמישה שבועות התלוננה אביטל על סחבת קשה בהתנהלות הבנקים. היא סיפרה שבנק לאומי הודיע לה בקיץ, ש"עכשיו בכלל תקופה של חופשות, אז מה אתם מנדנדים לנו?" וידר אומר בעניין זה, ש"נכון שבחודשי הקיץ גם הח"כים לא בדיוק בתעסוקה מלאה. אבל זו בוודאי לא היתה הסיבה לעיכוב, כי אם הצורך להתייחס לטענות הבנקים כנגד הדו"ח".

הבנקים אכן טענו לשורה ארוכה של בעיות בדו"ח. מלבד טענות נקודתיות על טעויות בנתונים, הם העלו טענה עקרונית שלפיה הבדיקה היתה אמורה לעסוק רק ב"נספי שואה", בעוד שבפועל סקרו הבודקים את כל חשבונות יהודי אירופה מתקופת השואה. לדברי אביטל, מנדט הוועדה הוא לבדוק את חשבונותיהם של כלל מי שהיו קורבנות שואה, וגם ניצול ששרד הוא קורבן כזה. רואי החשבון אף הוסיפו, בתגובותיהם הישירות לבנקים, שכדי לבדוק סבירות שיוך חשבון לאדם שנספה בשואה יש צורך לבדוק את כל חשבונות יהודי אירופה מן התקופה.

אבל הבנקים הגדילו לעשות ודרשו בדיקה פרטנית חוזרת, מול אנשיהם, של כל אחד מהחשבונות שנחשפו. בה בעת, הם סירבו במשך תקופה ארוכה להוסיף מימון לשעות בדיקה נוספות של רואי החשבון, שהיו אמורים לנהל אתם את ההתדיינות הזאת. בשלב מסוים איימה אביטל לפרסם את הדו"ח הסופי גם ללא הערות הבנקים, אבל למעשה האקדח הזה לא היה באמת טעון. היועצת המשפטית של הכנסת, אנה שניידר, הזהירה את הוועדה שאם הדו"ח יפורסם ללא התחשבות בהערות הבנקים, הדבר עלול ליצור שתי גרסאות אלטרנטיוויות, ולהעמיד בספק את אמינות הוועדה בנושא רגיש כל כך. אביטל עצמה ציינה בדיון את חשיבות הבדיקה הנוספת, "כדי שאנחנו לא נעמוד מול תביעות משפטיות".

למעשה, השאיפה לדו"ח מוסכם סייעה לבנקים לעכב את העבודה, כשלוועדה נותר רק להפעיל עליהם לחץ מוסרי-ציבורי. בפועל, הבנקים העמידו לבסוף את המימון הנוסף לפני כחודש, וההתדיינות הפרטנית היתה יכולה איפוא להתחיל רק אז.

יתר על כן: כמה מהבנקים לא היססו לנקוט כלפי רואי החשבון, שניהלו את הבדיקה בשם הוועדה, לשון מאיימת. בישיבת הוועדה דווח שאחד ממנהלי הבנקים כתב לאביטל: "אני שומר לעצמי את הזכות להיפרע מרואי החשבון". עו"ד צבי ברק, יו"ר הוועדה המייעצת של הוועדה בתחום הבנקאות, שהיה חבר גם בוועדה הבינלאומית שחקרה את הבנקים השווייציים, ציין בישיבת הוועדה, כי "אם אחד ממנהלי הבנקים בשווייץ היה מעז לכתוב לרואי החשבון בסגנון הזה, כל העולם היה רועש וגועש". ברק סירב להתראיין לכתבה זו, בנימוק של הסכם החיסיון שנחתם בין הוועדה לבנקים, אבל ל"הארץ" נודע שכותב המכתב הוא שלום הוכמן, מנכ"ל בנק מרכנתיל. אביטל עצמה סירבה לאשר את העובדה הזאת, גם כן בנימוק החיסיון, אבל גם לא הכחישה אותה.

אהרן זוהר, אחד השותפים במשרד רואי החשבון שבדק את מרכנתיל, אמר ל"הארץ" ש"באמת היה סגנון של איום לא מקובל". גם הוכמן לא הכחיש את הציטוט המיוחס לו והסביר ש"לא הייתי רואה בזה איום. אפשר לפרש את המשפט הזה בכל מיני כיוונים. הכוונה היתה להבהיר שרואי החשבון חייבים לבדוק את עצמם היטב מפני שמצאנו בעיות חמורות בבדיקות שלהם".

גם עו"ד רם כספי, פרקליטו של בנק לאומי, שלח למשרד רואי החשבון שבדק את הבנק, משרד יהודה בר-לב, מכתב אזהרה ובו מפורטת שורת טענות נגד הבדיקה. בסיומו מזהיר כספי את בר-לב, ש"על שכמם של רואי החשבון עורכי הדו"ח מוטלת אחריות רבה ביחס לכל ההשלכות אשר ינבעו מעצם עריכת ופרסום הדו"ח". עו"ד יורם בר ממשרדו של כספי אישר כי הכוונה היתה לאפשרות של תביעה משפטית נגד רואי החשבון, אם הבנק יינזק מ"בדיקה לא ראויה" שלהם. בר-לב לא נבהל ובמכתב נגדי, שדחה גם את הטענות הנקודתיות של הבנק, הבהיר לכספי שבמשפט הנ"ל "יש משום ניסיון להלך עלינו אימים ולנסות להטות את ממצאינו ומסקנותינו".

במשרד בר-לב סירבו השבוע להתייחס למכתבו של כספי, אבל רואי החשבון ואנשי הוועדה גם יחד סבורים שאם היו לבנקים טענות נגד אופי הבדיקה, היה עליהם לכוון אותם לוועדה עצמה, ולא לנסות לאיים על רואי החשבון, שתיפקדו כשלוחיה. בין העוסקים בנושא אף היה מי שהשווה זאת לניסיון לאיים על שוטרים המבצעים חקירה בגוף כלשהו. עו"ד בר אומר בעניין זה, כי "ברור שלא התכוונו לתבוע רואי חשבון שעשו את תפקידם כהלכה על העובדה שמצאו בבנק חשבונות. הכוונה היתה להבהיר את האחריות שיש לרואי החשבון במידה שיבצעו בדיקה לא ראויה, כשם שגם לשוטר יש אחריות אם הוא חורג מסמכויותיו בביצוע חקירה". לנוכח האיומים הועלתה כבר הדרישה שרואי החשבון שיבדקו בעתיד את חברות הנדל"ן יבוטחו מפני תביעות, מה שיגדיל את עלות הבדיקה.

אם היו אלה האיומים ואם טענות ענייניות של הבנקים, בפועל, מודים כל הצדדים שבעקבות ההתדיינות שנפתחה צימצמה הוועדה את הגדרות החוב של הבנקים, כך שהסכומים שהם יהיו אחראים להם בדו"ח הסופי יהיו קטנים בהרבה מהסכומים שננקבו בטיוטה (גורם המעורה בנושא אמר השבוע, כי בעקבות השינויים הללו קטן היקף החוב של הבנקים מכמיליארד שקלים לכ-700 מיליון שקל).

יתר על כן: בוועדה יש נכונות ללכת לקראת הבנקים בסוגיה שמטרידה אותם לא פחות: שיערוך הערך הנוכחי של החשבונות של נכסי השואה. הוועדה כבר קבעה בעבר מפתח עקרוני של הצמדה פלוס 4% ריבית. אבל הבנקים דורשים שהשיערוך הזה לא יוחל על כל הסכום שנמצא בחשבונות, אלא שכל היותר יינתן למי שיתבעו בפועל את חשבונותיהם. זאת ועוד: בניגוד לסיכומים עם הבנקים השווייצים ושאר הסכמי הרכוש היהודי - שבהם הוגדר סכום חוב כולל, ואותו חלק מתוכו שלא נתבע ישירות מועבר כסיוע לניצולי שואה נזקקים ולהנצחת השואה - הבנקים בישראל דורשים שלא יוגדר סכום גלובלי כזה (שיחייב אותם להפריש אותו מראש ממאזניהם), והם ישלמו רק את החוב לתובעים בפועל.

אחד מחברי הוועדה המייעצת מצדיק את השוני בין נכונות הוועדה לוותר על הגדרת חוב כולל לבין ההסכם השונה שנחתם עם הבנקים השווייציים בכך ש"הבנקים בשווייץ ניסו כל השנים להסתיר את המידע ואף להשמיד מסמכים. הבנקים בארץ אמנם לא טרחו בדרך כלל לאתר ביוזמתם את התובעים, אבל גם לא פעלו כדי למנוע את השגת החומר".

יו"ר "מרכז הארגונים" של ניצולי השואה בישראל, נח פלוג, אומר מנגד שארגונו יעמוד על התביעה שגם בישראל ייקבע סכום פיצויים גלובלי, שהחלק שלא ישולם מתוכו לתובעים ישירים ישמש לניצולי שואה נזקקים.

אביטל, מצדה, אומרת כי היא אמנם נוטה לקבל את עמדת הבנקים להחיל את השיערוך רק על התביעות בפועל, אבל מצפה שבמקביל לתביעות תוקם קרן שתסייע לניצולי שואה ולהנצחת השואה. עם זאת, היא סבורה שהקרן צריכה לקום רק לאחר החזרת החובות לתובעים - מה שבפועל יקטין כנראה מאוד את הסיכוי להקמתה, מכיוון שהעניין והלחץ הציבורי בשלב כזה יהיו מן הסתם קטנים למדי.

לכל הדיון הזה צריך להוסיף, שגם לאחר הגשת הדו"ח הסופי התובעים לא יוכלו להגיש מיד את תביעותיהם. מתברר שהמנדט הפורמלי של הוועדה הוא רק לאיתור הממצאים, לא לפרסומם. פירוש הדבר שגורם ממשלתי כלשהו, ככל הנראה משרד המשפטים, יצטרך לחזור ולהתדיין עם הבנקים בנוגע לאופי הפרסום. וידר אמנם אומר ש"גם לנו ברור שהחומר הזה צריך להתפרסם, אחרת בשביל מה כל העבודה", אבל אין פירוש הדבר שלא יוצגו שאלות כמו, אם לפרסם את כל השמות שנמצאו או לעשות הצלבה בינם לבין רשימת נספי השואה של "יד ושם", ולפרסם רק את תוצאות ההצלבה (כך נעשה עם הבנקים השווייציים, דבר שגרר ויכוחים המתמשכים עד היום, שכן רשימת "יד ושם" כוללת רק כמחצית מנספי השואה, שלא לדבר על כל הניצולים שאיבדו את נכסיהם); מה יהיה אופי מסע הפרסום ומי יממן אותו.

במלים פשוטות: גם בשלב זה, הדרך להשבת הנכסים האבודים לידי בעליהם החוקיים או יורשיהם עדיין ארוכה. לדברי פלוג, "זו בושה וחרפה שאנחנו דרשנו בדיקה מקיפה בכל העולם, והנה, בשעה שלפחות בכל העולם המערבי הבדיקות כבר הסתיימו מזמן, אצלנו משתמשים בנימוקי הדחייה של ממשלת פולין".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו