בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פיפוש תולה את המקלדת

אחרי חמש שנות עבודה ושישה משחקים דוברי עברית שיצר, הכריעו את רנן גלוזמן המצב הכלכלי, הפיראטיות והיחס למשחקי מחשב ישראליים. בראיון פרידה מהתחום הוא מספר על הקשיים, על התקוות ועל החלום להיות פיראט אמיתי

תגובות

חולצה תפוחה, כובע פיראטים שחור וצמד אקדחי צעצוע כאילו עתיקים שזרוקים על אחד המדפים בסלון של רנן גלוזמן משתלבים היטב בעיצוב המוזר של הדירה/סטודיו שלו. אבל בניגוד לשלט על דלת הכניסה (שעל פיו גר כאן "פיפוש"), ובניגוד לבובת חלון הראווה העטויה צעיף וחמושה במשקפי שמש בפתח המרפסת, או לערימות האיורים שמושלכים בכל פינה - אביזרי האופנה החדשים האלה של גלוזמן שייכים לפרק הבא בחייו, שיתחיל בעוד כשבועיים.

"הראיון הזה הוא שירת הברבור שלי בתחום המשחקים", הוא אומר בחיוך של מישהו שגילה שהדרך שבה בחר ללכת מלאה חתחתים יותר מכפי שתיאר לעצמו. "הייתי כל כך עסוק בשבועות האחרונים עם רישיון השיט ועם המבחן המסכם, שלא היה לי בכלל מושג שהמשחק החדש שלי כבר יצא לחנויות. ראיתי אותו במקרה על מדף באיזו חנות בשבוע שעבר ואז נזכרתי שבכלל לא עשיתי לו יחסי ציבור", הוא מספר.

גלוזמן, בן 28, שמשחק המחשב הדובר עברית השישי שלו - "ווג'ימון" - יצא לאור לפני כמה שבועות, החליט לאחר תום העבודה עליו לשנות כיוון בחיים ולהיות סקיפר (בעל רישיון להשטת יאכטה). בחברתו של בעל יאכטה ששכר את שירותיו, ובלי לשכוח את החולצה, הכובע והאקדחים, הוא ישוטט באיים הקאריביים, יעגון לפעמים בנמל קטן ויהיה רחוק מאי פעם מאפלולית הדירה התל-אביבית שבה יצר את משחקיו האחרונים.

"כל העסק של משחקי מחשב בארץ לא מפותח, ונראה לי שהוא לא יהיה מפותח גם בתקופה הקרובה", אומר גלוזמן.

רנן גלוזמן ואחיו, רועי, הגיעו לעולם משחקי המחשב כמעט במקרה. לאחר שחרורו של רנן מהצבא ובזמן שרועי עוד היה במדים, הקימו השניים בפרדס חנה עסק קטן לשירותי גרפיקה. הוא מספר שהם עשו "עבודות קטנות ומשעממות, חוץ מאיזו עבודה בתלת-ממד שיצרנו לעורך דין אחד, שרצה להציג בבית משפט תמונה מרשימה של תאונת דרכים שהלקוח שלו גרם".

ב-1997 הגיע הרגע ששבר את שגרת השיעמום של הגלוזמנים. הם סיימו אז את העבודה על לומדה שתרגומה נתקע, ודרכה הגיעו אל אייל שמי שהיה אז מנכ"ל חברת הד ארצי מולטימדיה, המפיצה הגדולה בארץ של משחקי מחשב. שמי אהב את סגנון האיור של האחים חובבי הקומיקס, והציע להם לכתוב ולפתח משחק מחשב דובר עברית. הוא הקציב לפיתוח 10,000 שקל והבטחה ל-50% מהרווחים העתידיים מהמכירות. השניים צללו לעבודה במדיום שלא היה מוכר להם עד אז, ולאחר תשעה חודשי פיתוח הוציאו לאור את "בתככי הרייטינג", משחק הרפתקאות בכיכוב קולו של משה פרסטר.

המשחק נקטל בקרב המבקרים (גם ב"קפטן אינטרנט"), אבל קיבל ביקורות משתפכות בעיתוני הנוער. התוצאה היתה הצלחה יחסית שאמנם לא תורגמה לכסף, אבל הביאה את הגלוזמנים להחלטה לפתח במימון עצמי משחק מחשב נוסף. שניהם כתבו את הטקסט ואת הקוד, ציירו את הרקע ואת הדמויות ויצרו את האנימציה, ולאחר מכן שיכנעו שחקנים כמו שי אביבי, עמוס שוב, אסי וגורי ודודו זר לדבב את הדמויות בהתנדבות. שנה וחצי לאחר תחילת פיתוחו הוציאו השניים לאור את "פיפוש" - משחק הרפתקאות בלשי מוטרף שהיה ללהיט בקרב בני נוער: יותר מ-6,000 עותקים ממנו נמכרו, ומן הסתם עוד אלפי בעלי מחשבים התקינו אותו בצורה פיראטית. בעקבותיו פותחו "פיפוש 2" ו"פיפוש - המהפכה".

משחקי "פיפוש" מעולם לא ניסו לעמוד בסטנדרטים הטכנולוגיים של תעשיית משחקי המחשב העולמית, ואף פעם לא הצטיינו בתחום הגרפי. בניגוד לפיקסל, חברת משחקים ישראלית אחרת שפעלה באותה תקופה, חברת גיליוטין של האחים גלוזמן לא פנתה לקהל של גיימרים בעולם, אלא לבני נוער ישראלים שאינם דווקא מכורים למשחקי מחשב, אלא כמהים לתוכן מלא בהומור נונסנס קליל ועמוס סלנג בשפת אמם.

אבל יכולתם המוכחת של רנן ורועי גלוזמן להבין לנפשם של בני הנוער המקומיים היתה חלקית. הם לא חזו את ממדיה של תופעת ההעתקה הפיראטית שמנעה מהם להתפרנס מיצירת משחקים. בגלל הפיתוח הממושך והטוטאליות של העיסוק פרש מהתחום רועי גלוזמן כבר לפני כשנה, והתמסר לכתיבת ספר. "התחום כאן לא יתרומם בגלל הפיראטיות ובגלל החולשה של חברות ההפצה בישראל, שאין להן כוח לפנות מדפים למשחקים ישראליים ולדחוף אותם כמו שדוחפים מוסיקה ישראלית", אומר רנן גלוזמן.

המשחק החדש והאחרון של גיליוטין, "ווג'ימון", הוא משחק נונסנס-אסטרטגיה-רשת שבו שחקנים המחוברים לאינטרנט יכולים להילחם זה בזה באמצעות מגוון רחב של ירקות. את הגזרים, המלפפונים החמוצים והעגבניות אפשר לשכלל עוד ועוד וכך לרכוש יכולות חדשות, כמו האפשרות להטיל על היריב עיוורון או שיתוק זמניים ואפילו לשנות לו להרף עין את קונפיגורציית המקלדת ולחבל בשליטה שיש לו על הירק המעופף. כמו במשחקים הקודמים של גיליוטין, גם "ווג'ימון" אינו מצטיין בתחום הגרפי אף על פי שהוא תלת-ממדי. לעומת זאת, על פי מיטב המסורת של האחים גלוזמן, "ווג'ימון" הוא ישראלי עד הפיקסל האחרון. בכל הצלחה, פספוס או כישוף יש למשחק מה להגיד לשחקן, וכמעט תמיד זה בסלנג שאפילו בני 17 יתקשו להבין.

בהעדר תקציב לחוות שרתים שבהן יתקיימו כל האינטראקציות המקוונות שדורש המשחק, החליטו האחים גלוזמן ושני המתכנתים שנשכרו לפרויקט, שברגע ששחקן יזמין שחקן אחר למשחק נגדו, תיהפך התקשורת ביניהם לתקשורת "עמית לעמית" (P2P) ישירה. בהנחה שיש לשחקנים חיבור בפס רחב, המהירות המתקבלת משביעת רצון, אבל לא מעבר לכך. עצם ההחלטה ליצור את "ווג'ימון" כמשחק רשת היא מעט תמוהה, משום שללא בסיס משתמשים גדול (שאינו צפוי בשלב זה) יתקשו השחקנים למצוא ברשת מספיק יריבים. גלוזמן אומר כי הפתרון לבעיה הוא בשילובם של בעלי גרסת דמו חינמית של שלוש מפות בלבד (http://www.piposh.co.il/vegi.htm), שיכולים לשחק על אותן מפות גם נגד בעלי המשחק המלא. בנוסף הם מתכננים לאפשר לשחקנים לרכוש רק שם משתמש וסיסמה תמורת 20 שקלים כדי ששני חברים יוכלו לשחק באמצעות אותו תקליטור. זאת אולי לא ההחלטה העסקית הכי קשוחה, אבל גלוזמן כבר למד עם מי יש לו עסק.

shahar_s@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו