בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנפש הקסומה

The Antipodes of the Mind Charting the Phenomenology of the Ayahuasca Experience

תגובות

Benny Shanon. Oxford University Press, 475pp., 35.00$

אייהווסקה הוא שיקוי צמחי פסיכו-אקטיווי (משנה תודעה) רב-עוצמה אך לא ממכר, שמילא תפקיד מרכזי בעולמם הריטואלי של האינדיאנים תושבי אגן האמזונס העליון. במרוצת המאה העשרים התרחב השימוש בשיקוי והוא הפך למוקד הפולחני של כמה דתות חדשות בברזיל. האייהווסקה מאפשר, לטענת המשתמשים בו, כניסה למציאות קסומה, הכוללת חזיונות (אימתניים לעתים) שיופיים עולה על כל דמיון, תובנות אינטלקטואליות עמוקות וחוויות רוחניות ומיסטיות, המקנות תחושה של גילוי סודות היקום והבנת משמעות הקיום האישי. בני שנון, פסיכולוג קוגניטיווי באוניברסיטה העברית, התנסה באייהווסקה, סייר באמצעותו בקטבים המרוחקים של פרדס הנפש וגילה שם גיאוגרפיה מנטלית מופלאה, שחיזקה, בחלקה, את עמדותיו התיאורטיות כחוקר קוגניציה, אך גם עירערה ושינתה היבטים מושרשים בתפיסת עולמו.

בספר שלפנינו, שהוא בבחינת ניסיון שיטתי למפות את הטריטוריות הנפשיות הנידחות שהשיקוי מאיר באור יקרות (ממש כך, החזיונות אפופי זוהר), יש, ראשית, תעוזה רבה. מעבר לקשיי המסע, לתופעות הלוואי הפיסיות הקשות ולחרדות הכרוכות בגמיעת השיקוי, במיוחד בניסיונות הראשונים, נדרש אומץ לב לא מבוטל להעניק מכובדות מדעית להתנסויות בחומר הלוצינוגני ולהופכן למנוף לחקר הנפש. אלדוס האקסלי עשה זאת בספרו "דלתות התפיסה", בעקבות התנסויותיו במסקלין, וזה אכן אחד ממקורות ההשראה של הספר הנוכחי.

ספרו של שנון, כמו זה של האקסלי, כתוב בהתפעמות ובלהט אישי של מי ש"הציץ ונפגע": האייהווסקה גרם לו לפקפק בהשקפת העולם המערבית ובאתוס המדעי, והפך אותו מאתאיסט מושבע לאדם המקבל את קיומם של ממדים רוחניים ואף רליגיוזיים באדם ובעולם (טשטוש הגבולות בין שני האחרונים הוא אחת החוויות המרכזיות של ההתנסות).

ואולם הישגו הגדול של שנון טמון ביכולתו להטיל משמעת מחקרית על החזיונות והחוויות שלו ושל אחרים - הוא בדק את תגובותיהם של קרוב ל-200 מתנסים בכ-2,500 מפגשים עם השיקוי - לשרטט את מפת "עולם האייהווסקה" בדייקנות ובפירוט ולהציע על פיה קריאה מרתקת, גם היא ספקולטיווית לעתים, של הפוטנציאל היצירתי של התודעה האנושית.

במרכז ההתנסות בשיקוי ניצבות החוויות הוויזואליות, שבשיאן חזיונות עשירים ומורכבי עלילה. עולם התוכן של חזיונות אלה הוא בלתי נדלה: הם עשויים להוליך את המתנסה בשבילי ההיסטוריה האישית והאנושית, במסלולי היקום המרוחקים, במבוכי האנטומיה הגופנית, בשכבות העמוקות של הנפש ובמרחבים האין-סופיים של המיתוס והפנטסיה. תכנים מסוימים - בעלי חיים כמו נחשים, זוחלים וטורפים ממשפחת החתולים, יצירות אמנות דתיות, ארמונות וציוויליזציות עתיקות - נוטים להופיע בשכיחות רבה יותר מאחרים, והם מופיעים אצל מתנסים שונים, בלי קשר לסביבתם או למורשת התרבותית שלהם.

במישור הפילוסופי, החוויות כופות על מתנסים רבים, וביניהם גם חסרי השכלה פורמלית, השקפת עולם מטאפיסית כוללנית, ששנון מאפיין כמוניזם אידיאליסטי דינמי. המציאות נתפסת כמכוננת על ידי ישות לא-חומרית - מעין תודעה קוסמית או אלוהית; כל הדברים בעולם נתפסים כמקושרים, ולכן משולבים בשלמות הרמונית אחת, וכולם גם טעונים ערך מוסף של משמעות בעלת אפיונים מיסטיים. ההתנסות בשיקוי מולידה מצבים מנטליים שאינם מתיישבים עם האפיונים המרכזיים של מבנה התודעה האנושית: המחשבות נתפסות כלא פרטיות וכבלתי נשלטות, תחושת הזהות האישית נסדקת, הגבולות בין המציאות הפנימית והחיצונית נמוגים, זרימת הזמן משתנה, או אפילו נעצרת לחלוטין. כל אלה עשויים להוביל את המתנסה לדבוק בפסיכולוגיה טרנספרסונלית, שלפיה יש קיום ראשוני לתודעת-על, מין anima mundi חוץ-אנושית, שממנה נגזרת התודעה האנושית האינדיווידואלית.

שנון מוצא בכל אלה תמיכה חד-משמעית בהתנגדותו לגישות הייצוגיות הרווחות בחקר הקוגניציה, שהוא ממבקריהן החריפים מימים ימימה. גישות אלה מתקשות להתמודד עם הפערים הניכרים שבין הייצוגים המנטליים ב"פנים", האוצרים לכאורה את הידע על אודות המציאות, לבין העולם "בחוץ". מאחר שבזמן ההתנסות בשיקוי נתפס הקשר בין התודעה והעולם כישיר וקונקרטי, שנון רואה בכך תמיכה לטענתו שמרחב ההתרחשות של החיים המנטליים אינו תוך-נפשי אלא אינטר-סובייקטיווי - היכן שהיחיד והעולם נפגשים. אם משמעות, לשיטתו, היא כלל התבניות המקשרות אדם ועולם, אין זה מפתיע שחוויית האייהווסקה, המאופיינת בזיקה מועצמת לעולם, מולידה תובנות רוויות משמעות ותחושה של השגת כל טמיר ונעלם.

המתנסים בשיקוי מדווחים על חוויות על-טבעיות כמו טלפתיה ומסעות בזמן, המוליכות רבים מהם להאמין בקיומם של עולמות אחרים וגלגול נשמות, ואולם שנון נזהר מהנחות פרא-נורמליות. בחיפושיו אחר מערכת מסבירה, שתימנע מהנחות כאלה אך גם לא תיפול בפח של רדוקציוניזם מדעי, הוא בוחן את האופציות הפסיכולוגיות, הרואות בעלייה לתודעה של תכנים לא מודעים את המקור לחזיונות, ודוחה אותן אחת לאחת. אין כמעט חפיפה בין המראות המתגלים בהשפעת האייהווסקה לבין תכני חלומותינו, שפרויד האמין כי הם דרך המלך ללא מודע. הלא-מודע הקולקטיווי של יונג מציע לכאורה הסבר מתאים יותר לנוכח הישנותם של מוטיווים אוניוורסליים. ואולם גם כאן קשה למצוא הלימה רבה בין הארכיטיפים היונגיאניים, שאמורים לייצג התנסויות משותפות באבולוציה האנושית, לבין התכנים השכיחים בחזיונות.

אופציית הסבר אחרת היא ריאליזם אפלטוני - ההשקפה המטאפיסית שהעולם מכונן על ידי רעיונות אבסטרקטיים. האם השיקוי מקנה כרטיס כניסה לתחום האידיאות האפלטוניות? והאם האידיאות האפלטוניות עצמן, אותן תבניות חשיבה מושלמות שמהן נגזרים הדברים בעולם, הן מבנים סמנטיים גרידא, פרי הגותו המופשטת של פילוסוף, או שמא הן פריין המזוקק של חוויות מסעירות דוגמת ההתנסות באייהווסקה - שמקורן בטקסי המיסתריות באלויסיס שאפלטון השתתף בהן, כפי שאכן מציעים חוקרים אחדים?

הטענה כי אפלטון קיבל השראה לרעיונותיו בעקבות גמיעת שיקוי משנה-תודעה איננה בלתי אפשרית, כמובן; אך היא מייצגת בעיני ניסיון גורף מדי להעמיד חומרים פסיכוטרופיים כמפתח לסוד היצירה האנושית, האמנותית והדתית. נקל להבין נטייה של מי שהתנסה במציאות הקסומה של האיהווסקה לראות בה את חזות הכל, אך דומני שלאופני חשיבה "מיתו-פואטיים" ולמצבי מודעות מיוחדים ניתן להגיע במסלולים שונים, לאו דווקא באמצעות חומרים פסיכו-אקטיוויים. האם יחזקאל ראה "מראות אלוהים" בעקבות התנסות בחומרים כאלה? ומה על יורדי המרכבה מספרות ההיכלות המבקרים במקדשים שמיימיים מרוצפים באבנים טובות - תכנים שכיחים בעולם האיהווסקה?

שנון אינו טוען במפורש כי מיסטיקנים קדומים אלה נזקקו לגירויים כימיים, אך בדיון שלו בהשפעת השיקוי על תפיסת הזמן הוא מעלה את האפשרות כי משה היה תחת השפעתו של חומר פסיכו-אקטיווי כאשר ראה את הסנה בוער באש ואיננו אוכל. לטעמי, פירושים ספציפיים מן הסוג הזה אינם נחוצים למסכת הטיעונים, ואף גורעים ממנה.

בפרקים האחרונים בספר יש התמודדות יצירתית וחדשנית עם החידות הטמונות בעולם האייהווסקה - התמודדות שאינה מסתמכת כאמור על האופציה הפסיכולוגית (תכנים בלתי מודעים) או האפלטונית גרידא (מציאות אחרת). בניסוח מלא השראה ופאתוס, ההולם את רוח הדברים, שנון רואה בהתנסות בשיקוי שעת חסד מפעימה, מתנת המוזות, המביאה לשיא את פעולת הכוחות היצירתיים בנפש. ההתנסות מכוננת הלך רוח פואטי: עליית הרגישות הקוגניטיווית והאסתטית, התחזקות החשיבה המטאפורית וריבוי החציות של מסלולים חושיים (סינאסתזיה). המתנסה אינו נתפס כמגלה תחומי מציאות אחרים, כפי שיטענו הגישות הפראנורמליות, אף לא כחושף תכני עבר בלתי מודעים, כפי שתטען הפסיכולוגיה, אלא - בדומה לצייר או מוסיקאי - כיוצר ברוך-דמיון והשראה.

כך מתמודד שנון עם מה שנראה כמסתורין הגדול ביותר של השיקוי - החזרה של תכנים ספציפיים בחוויותיהם של אנשים מתרבויות שונות - למשל זו של מצרים העתיקה גם ללא חשיפה מוכחת לתרבות הפרעונית. כשם שהשיקוי מגלה את הרבדים הפנימיים של הנפש האינדיווידואלית ואת הדרמה של המצב האנושי, כך הוא גם מגלה, לטענתו, את שכיות החמדה התרבותיות שהחברות האנושיות יצרו במאמציהן לשרוד, להתפתח ולהקנות משמעות לקיומן.

הטענה היא משום שהציוויליזציה המצרית היתה הארוכה בהיסטוריה, נוצר בה מרחב זמן ארוך כדי להתפתח, להתחדש, להשתכלל ולכסות חלק ניכר מהמרחב הפוטנציאלי של יצירות תרבות עם ערך מוסף טרנסנדנטי. כך, ייתכן שהמערכת המנטלית של המתנסים בשיקוי, המשודרגת לרמת פעילות גבוהה ומהירה, מאפשרת להם לגעת בנסתר ולברוא בתודעתם מעשי אמנות מקודשים ומופלאים, שכמה מהם כבר יוצרו בעבר במקומות אחרים.

כשם שדבורים בנויות לייצר דבש, טוען שנון, בני אדם בנויים לחבר מוסיקה קאמרית, לבנות פירמידות ולעשות עוד כהנה וכהנה מעשים יצירתיים, המתגלים בהסתברות גבוהה במיוחד בהשפעת השיקוי. ייתכן, הוא מסכם, שהאידיאות האפלטוניות אינן תכנים סמנטיים השוכנים בתחומה של מציאות אחרת, אלא עקבות המוטבעים בכל הבריאה, כולל בתודעתנו. האופי הכמעט-מיסטי של קביעה זו - המתאימה יותר להופעה האוניוורסלית של ארמונות ויצירות אמנות מאשר לזו של זוחלים ויגוארים - הולם את תכני החזיונות עצמם ואף נרכש, כפי שנרמז, במהלך ההתנסות בשיקוי.

בצד התובנות נותר המסתורין. בצניעות ראויה לשבח מסכם שנון את לקחי מסעו בקטבים הנידחים של התודעה: ההכרה בחוסר היכולת לפצח את חידותיה של הנפש היא, לדבריו, אחד השיעורים החשובים שהפיק מעשור של התנסות ומחקר בשיקוי.

פרופ' יורם בילו מלמד פסיכולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו