בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רולטת הקבר

ההסתננות לקבר יוסף היא כיום האתגר הרוחני הגדול של חסידי ברסלב. הסכנות שבדרך, מארבי המחבלים, מחסומי הצבא, ואפילו איסורי הרבנים לא עוצרים אותם. לפעמים זה עולה להם ביוקר

תגובות

מדי לילה, בשעה אחת אחר חצות, נקהלים בקרן הרחובות שבטי ישראל ומאה שערים עשרות רבות של אברכים, ממתינים בדומייה ליציאת ההסעה שמארגנת ישיבת הברסלבים "שובו בנים" לתפילה בקבר רחל בבית לחם ובמערת המכפלה בחברון. כשמופיע האוטובוס משתנה מצב הצבירה, הכל שועטים אליו כדי לתפוס מקום. בעיקר גוברת ההתלהבות בלילה שבין חמישי לשישי, שאז, בדיוק כמו במועדונים הכי חמים בתל אביב, הביקוש רב מההיצע ומי שלא נדחק אל הדלתות נשאר בחוץ.

לפחות 25 חסידים נאלצו לפני שבוע לחזור על עקבותיהם. תחנוניהם לא הועילו, ברכב שהפליג לדרכו לא נותר אף לא מושב פנוי אחד. המיסטיקה הלילית עומדת במרכזו של אורח החיים הברסלבי, אבל "להיות ער ולקבל את השבת כבר מליל שישי זהו אור רוחני עוד יותר גבוה", מסבירים האברכים את פשר התכונה. שלוש שנים, שש פעמים בשבוע פועל הקו, "אם קורה שאני חלילה מפספס איזה לילה, הבוקר שלמחרת זה כבר לא זה", אומר עדי נייר, הנמנה עם מארגני ההסעה.

את ישיבת "שובו בנים" ששורשיה בבני ברק, יסד הרב אליעזר ברלנד בשנת 82' בלב הרובע המוסלמי שבעיר העתיקה. הקהילה שהתגבשה סביבו מונה עתה, על פי הערכות שהתפרסמו בעיתונות, 500 משפחות ועל פי נאמניו של הרב 800, חלקם הארי בעלי תשובה כדוגמת נייר, שהצטרף לפני חמש שנים. הוא חיפאי במקור, בן 28, בוגר בית הספר החקלאי בנהלל, כשהשתחרר מצה"ל פתח משרד פרסום קטן, התלבט בין האוניברסיטה לחו"ל. חבר הפציר בו לוותר, ולו רק לערב אחד, על הבילוי הקבוע במועדונים ולבוא לעשות שבת. זה נשמע ודאי נדוש, אבל גם נייר הציץ ולא חזר להיות מה שהיה.

על הבחירה בברסלב דווקא אחראי חבר אחר, שלקח אותו לטבול במעיין שבנחל שיח, וכשגמרו לטבול הציע לו החבר להתבודד. "לך למעלה, תפוס פינה, דבר אל העצים ואל השם". נייר הצביע אל טירת הכרמל, אל המוסד לחולי נפש, "לא עדיף שישר ניגש לבית החולים?" תהה. "מה יש לך כבר להפסיד? ממילא אף אחד לא רואה", אמר החבר, ונייר השתכנע לבסוף. השלב הבא בסולם, שיאו של התהליך, היתה עלייה לרגל לאומן, "אל הציון הקדוש של רבנו".

ואת יוסף הצדיק בשכם כבר ביקרת?

"עוד לא זכיתי".

איך זה?

"כדי להיות ראוי צריך להיות למדן גדול, לפחות 16 שעות גמרא ביום. הרב שולח רק את המובחרים שבמובחרים, בעזרת השם גם אני אגיע".

אמונה במבחן הסכנה

הגם שכלפי חוץ היא מנסה עתה להתנער, עד יעבור זעם, מהתווית שדבקה בה, "שובו בנים" היא המוקד של תופעת ההסתננות לקבר יוסף. נייר אומנם ממתין בסבלנות לתורו, אך בה בעת וייס, כפי שהוא מכנה את עצמו, שבקושי מלאו לו 15, נמצא כבר עמוק בעניינים. "הייתי שם כבר 30 פעם. 28 בעצם", הוא מזדרז לתקן. הספק עצום, בהתחשב בכך שאת הביקור הראשון ערך בהיותו בן 13 וחצי, בשלהי מבצע "חומת מגן".

בפעם האחרונה פקד את המקום בחודש שעבר, נר שישי של חנוכה. נסיעה זו, להבדיל מקודמותיה שלרוב נעשו בהחבא, היתה במסגרת קבוצה שנכנסה בחסות צה"ל ועם אבטחה של כוחות מחטיבת שומרון, 200 מתפללים בארבעה אוטובוסים. בסבב הראשון היו מתנחלים מיישובי גב ההר, קבוצה שבמרכזה יהודה ליבמן מישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר. הסבב השני, בבחינת אלה לא נוגעים באלה, הורכב מחוגים חרדיים מירושלים, שאותם קיבץ איש חסידות סלונים וראש "ועד אתרי הקודש", יוסף לויפהר.

התקשורת דיווחה על סמך מקורות בצה"ל שבפיקוד מרכז הוחלט למנוע מחסידי ברסלב להצטרף לחגיגה. בפועל התברר כי רבים מאלה נספחו גם נספחו לשיירה הרשמית, כשלויפהר פורש עליהם את חסותו. מקומו של וייס הינוקא לא נפקד. במאסף נעה חבורה קטנה שליוותה את שמואל אליהו, רבה של צפת.

השיחה עם וייס מתקיימת בשלוש ושלושים לפנות בוקר, בתום תפילה על המדרגה השביעית של מערת המכפלה. עדותו, מזווית הראייה של בחור מן השורה, ולא מפי באי כוח רשמיים, מאפשרת הצצה לדינמיקה של הדברים. יש בה גם כדי להסביר מה מניע את הברסלבים, על אפן ועל חמתן של הרשויות, ולפעמים גם בניגוד לדעת הרבנים, להסתכן ביודעין ולצאת שוב ושוב, מי ברגל ומי ברכב, אל הציון הקדוש להם.

"כשאתה מגיע בלילה לקבר יוסף, הרגשת הרוממות לא דומה לשום מקום אחר בארץ ישראל", אומר וייס. "לכן המשיכה שלנו לשם היא עצומה. אנחנו לא דואגים, מאז שהרב ברלנד ציווה אותנו ללכת לקבר יוסף היו לנו בשכם המון מקרים של נסים ונפלאות. זרקו עלינו אבנים, הפעילו נגדנו מטעני חבלה, הטילו רימונים, ירו עלינו, עמדנו פנים אל פנים מול המוות וראינו את הישועה בעיניים. זה שלא שאין פחד בלב, אבל כשאתה בוטח ברב אתה מתגבר. כשנפתחה עלינו אש אנשים צעקו 'בזכות רבנו הקדוש רבי נחמן', בזכות יוסף הצדיק', או ששרו 'בך רבנו נגילה ונשמחה'. כשאתה חדור אמונה אף אחד לא יכול עליך, לא הערבים ולא צה"ל".

ממי אתה חושש יותר?

"כמובן שמהצבא. כשחיילים רדפו אחרינו הסתתרנו בחדרי מדרגות של פלשתינאים, העיקר לא להיתפס, כי אז יכולים לשפוט אותך לחצי שנה על-תנאי, דבר שקצת עוצר אותך מלנסות ללכת שוב אל קבר יוסף. גם הרב, כשהוא נותן את האישורים, מזהיר אותנו יותר מהצבא ופחות מהערבים".

נעצרת כבר?

"פעמיים. בפעם הראשונה ששמו עלי יד, שיחררו אותי מיד. הם חשבו שזה סתם, הם עוד לא תיארו לעצמם מה הולך להיות במשך השנה וחצי הבאה. הפעם השנייה שתפסו אותי היתה בניסן שנה שעברה, ואז קיבלתי הגבלה למשך שלושה חודשים, שבהם אסור היה לי להיות בשומרון, אחרת אני משלם ארבעת אלפים קנס. התאפקתי בקושי, כשחלף הזמן והרב אישר לי לחזור לשטח נכנסתי בתחילה לקבר יוסף כמעט כל לילה".

מהי מדיניות האישורים של הרב?

"היו תקופות שהוא דחף שייכנסו כמה שיותר, אבל לא לכולם הוא מאפשר. היו מקרים שתוך כדי תפילה ניגשה לרב קבוצה שביקשה ממנו אישור, לזה הוא אמר אתה תיסע ולזה אתה לא תיסע. יש בחורים שנכנסים לשכם ומושכים את כל הלילה, למחרת הם לא מניחים תפילין או מתרשלים בתפילה ובלימודים - את אלה הוא מגביל. לעומת זאת, יש צדיקים שהוא נותן להם להיכנס כמה לילות ברציפות, יש כאלה שכפשוטו הולכים לקבר יוסף לא בחבורות, אלא לבד לבד".

יש בעיניך איזשהו הבדל בין כניסה רשמית לכניסה בניגוד לפקודות הצבא?

"בוודאי. כשאנחנו עם הצבא אפשר להתפלל ביישוב דעת, כל עתותינו בידינו, אבל בלעדיו - למרות שיש צורך להיחפז - התחושה של מסירות נפש היא בעוצמה פי כמה".

רק ללמדנים מותר

וייס, בן להורים שחזרו אל הדת לפני 22 שנה, הוא הבכור משישה ילדים. המשפחה גרה בירושלים, בשכונה ברסלבית בפאתי מוסררה. "הרבה ילדים קטנים מנסים להראות עצמם גברים", אומר דובר ישיבת "שובו בנים", חיים רייכר. "אני מכיר את הבחור, הוא נזרק מהישיבה לפני שנה, הוא משתולל ברחובות. וייס הוא האחרון שמוסמך לדבר בשמה של הישיבה, כיום אין לו ול'שובו בנים' שום קשר. את המוזה למעשים שלו הוא מקבל לא מהרב ולא מהתורה. נכון, הוא היה בשכם כמה פעמים, אבל מה שהוא עשה שם היה על דעת עצמו בלבד. הרב מאפשר רק ללמדנים לצאת. הרב, לדוגמה, אוסר בתכליתך האיסור לצאת לקבר יוסף עם נשק ומצלמות. עצם העובדה שוייס לוקח איתו תמיד מצלמה מראה מיהו ומהי המוטיווציה שלו".

קשה לברסלבים להתגבר על הפיתוי, עם אישור מהרב או בלעדיו. הפיגוע באשמורת הבוקר של 12 בדצמבר מיקד אליהם את תשומת הלב, לאחר שאש נפתחה מהמארב על רכב של חבורה מחסידי ברסלב שסיימה את התפילה בקבר יוסף. בבית החולים שיבא שבתל השומר נותרו ביום שני השבוע שלושה פצועים: במחלקה לטיפול נמרץ משה ברבר, שמצבו קשה אך יציב והוא עדיין מונשם, ובאגף הפלסטיקה האחים תהילה ונחמן בן הרוש, שנפצעו קל. סגולת השמירה של חצר "שובו בנים", הלוא הוא "תיקון הכללי" - עשרה מזמורי תהלים שציווה בערוב ימיו רבי נחמן לנאמניו - לא עמדה להם הפעם. בפיקוד מרכז היו שקיוו כי המקרה ילמד את הברסלבים לקח, ויבהיר להם שאינם חסינים מפגיעה. ואכן, "מאז הפיגוע הרב מאשר לנו לצאת לקבר יוסף רק עם הצבא", מעיד וייס.

וייס אומר שאינו צעיר הנוהרים לקבר יוסף, "בשום פנים ואופן לא. תינוקות בני שנה עלו לקבר בזרועות הוריהם והודות להם היו מקרים שאפילו ניצלנו ממעצר, כי החיילים לא הבינו מאיפה זה נחת עליהם וויתרו לנו. קרה גם שהגענו עם נשים, תוך הקפדה מלאה על הפרדה. אם נכנסת פעם לקבר יוסף אתה לא מסוגל להיגמל. אלה כיסופים אדירים שגורמים לי להתרגש כל כניסה מחדש. יש אצלנו בישיבה אדם מסוים, שמאז 'חומת מגן' התפלל שם כבר מאתיים פעם, פשוט קשה להאמין".

קודם שנרתם לעניין קבר יוסף עשה וייס את ההתמחות בקבר רחל, כשהגישה אליו עוד היתה אסורה, בתחילת האינתיפאדה. שם למד איך לחמוק ממשמרות הצבא דרך משעולים וחורשות, אם כי דרגת הקושי היתה פחותה בהרבה, שהרי רק מרחק קצר מפריד בין מחסום 300 לקבר רחל. הוא גם פקד את קברות יהושע, נון אביו וכלב בן יפונה בחרס, ואת קברות איתמר, אלעזר ושבעים הזקנים בעוורתא - נקודות ציון הכרחיות במסלול החניכה של הברסלב המושבע.

לפעמים, כדי להתקדש לקראת המצווה, הוא טובל במעיין בהר ברכה. "יש לנו מספר צירי גישה לשכם, בין אם ברגל או ברכב", הוא אומר. "כשקורה משהו באחת הדרכים, מתרחקים ממנה לזמן מסוים". פעם הוא צירף אליו את אחיו הצעיר, שעוד לא מלאו לו 13, להתגנבות יחידים אל קבר יוסף. אביהם, דור ראשון לישיבת "שובו בנים", עוד לא פקד את הקבר. "עוד לא זיכיתי אותו", מחייך וייס.

צה"ל משנה מדיניות

מבצע "חומת מגן" עורר את הציבור הברסלבי לפעולה, והמונים החלו להסתנן למתחם קבר יוסף, שצה"ל נסוג ממנו בתחילת האינתיפאדה, בעקבות הקרב שבו נהרג שוטר מג"ב מדחת יוסף. הניסיון הראשון היה ב-7 באפריל 2002, ובו נטלו חלק יותר ממאה חסידים, רבים מהם קטינים. הוביל אותם בני זאבי, בנו של רחבעם זאבי; רבים נבלמו במחסומי צה"ל, אך זאבי וחבורה קטנה הצליחו להגיע אל האתר ולקיים בו תפילה חטופה.

מאותו רגע הנהירה לא פסקה, לילה לילה. מח"ט שומרון אז, אל"מ יוסי אדירי, בא לביתו של הרב ברלנד כדי להסביר לו את סכנת הנפשות הכרוכה בדבר, המאלצת אותו להקצות כוחות לאבטחת החסידים על חשבון משימות מבצעיות. ההסתננות נמשכה. היו לילות שבהם נדמה היה כי מרוב הולכים ושבים אין זו התגנבות חשאית, אלא טיילת סואנת.

ההסתננות לא נעצרה גם כשראשי השב"כ עלו לרגל אל ברלנד. המעצרים במשטרת אריאל לא בלמו את הזרם, וגם לא הירי באוויר של כוחות צה"ל או גלגלים שנוקבו, לטענת החסידים, על ידי המח"ט אישית. הם התעלמו מהצו בחתימת אלוף פיקוד מרכז, יצחק איתן, על איסור כניסה לשטח A, וגם כשהתקבלה התרעה על צעיר פלשתינאי מהכפר קליל, המתכנן פיגוע התאבדות בקבר יוסף, לא חדלו הניסיונות. אדירי רדף את מסיגי הגבול הברסלבים, וניסה לאכוף עליהם את החוק. היתה גם אלימות, הם חירפו אותו "נאצי", ולקראת סיום הקדנציה שלו, כשהרגישו שמתחו מדי את החבל והתקשרו כדי להתנצל, הוא לא ממש סלח.

אלוף פיקוד חדש, משה קפלינסקי, ומח"ט טרי בגזרת שכם, אל"מ הראל כנפו, שינו בספטמבר 2002 את המדיניות. חודש בלבד לאחר שנכנסו לתפקידיהם הם אישרו, לראשונה מאז אוקטובר 2000, תפילה חד פעמית בקבר יוסף לרגל יום כיפור. לא חלפו שבועיים וקבוצה נוספת שקיבלה אישור נכנסה למתחם הקבר, אף היא תחת אבטחה כבדה.

הברסלבים נותרו בשלב ההוא מחוץ לתמונת האישורים. בינואר 2003 נעצרו שמונה מהם, במארס חמישה, באפריל נחלצו שלושה בעור שיניהם לאחר שהוכו על ידי צעירים פלשתינאים. עשרות ההסתננויות שהצליחו לא תועדו בתקשורת. שמונה כניסות מאובטחות, ממוצע של אחת לחודשיים, התבצעו מאז הנהיגו קפלינסקי וכנפו את מדיניות היד הפתוחה. כך איפשרו לקיטור להשתחרר, והחל מהכניסה השלישית ואילך גם הברסלבים שותפו בכניסות, לא כקבוצה אלא כיחידים. כתוצאה מכך פחת מספר ההסתננויות.

בסוכות השנה הוקצה להם לראשונה אוטובוס, אבל אלה שלא נמצא להם מקום באוטובוס החלו, בניגוד מפורש להוראותיו של המח"ט, להסתנן ברגל. בגלל ההפרה הזאת נענשו בחנוכה, ולא הוזמנו לכניסה המאובטחת. הסנקציה לא הפריעה לכמה ברסלבים להצטרף לשיירה.

ביומן שבו תיעד את הסתננויותיו לשכם כתב וייס: "אין דבר שירתיע את הברסלבים. הם אינם יודעים פחד. הם פרצו את הדרך לאומן, הם פרצו את קבר רחל, עכשיו הם נחושים לפרוץ את קבר יוסף. הלחץ של הברסלבים מקרב את פתיחת הקבר מחדש. אף אחד לא יכול על הברסלבים". בעתיד, הוא מתווה את התוכנית הגדולה, ייגאלו קברות יחזקאל הנביא ועזרא הסופר, שניהם בבגדד.

בפסקה אחרת הוא כותב: "צה"ל יודע רק על עשרה אחוזים ממאות הגיחות שעשינו. המחבלים הרימו ידיים, הצבא הרים ידיים, המתנחלים באו בעקבותינו. הם לא נכנסים באמונה. בניגוד לנו הם בוטחים בעצמם, בכוח, בחיילים ובנשק". המתנחלים מיצהר, הוא טוען, לא סולחים לברסלבים על שגנבו מהם את ההצגה, שהרי במתחם הקבר פעלה עד לנסיגה ישיבת "עוד יוסף חי", שהקומה מחדש ביצהר.

"במרדפים שניהל הצבא אחרינו נאלצנו לנטוש בסמטאות שכם 25 כלי רכב", כתב וייס ביומנו. "היו זמנים שהתחפשנו למתנחלים כדי שלא יחזירו אותנו, היו מקרים שחיילים שיתפו איתנו פעולה ובמקום לפנות אותנו הם פתחו לנו מחסומים, או שהתעלמו מאיתנו בכוונה. פעם הם אפילו הצטרפו אלינו לתפילה וקיבלו התרגשות עד כדי בכי".

מחפשים את הסיכון

"לפני שמתנפלים על הברסלבים צריך להבין את הפנומן המיוחד שמולו אנחנו עומדים תמהים", אומר ד"ר צבי מרק, בוגר ישיבת ההסדר "הר עציון", תושב עפרה, מרצה לספרות עברית באוניברסיטת בר אילן ועמית מחקר במכון הרטמן בירושלים. ספרו "מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן מברסלב" יצא זה עתה לאור. "מה שנתפש בעינינו כשיגעון וכטירוף הוא בדיוק הדבר שאותו הברסלבים מחפשים. השיגעון אצלם הוא אבן יסוד בדרכי העבודה הדתית. תורת רבי נחמן לא רק שאינה מושתתת על השכל והדעת, אלא היא מתבססת על הנכונות להשליך את השכל ולוותר על הדעת".

חסיד ברסלב, מצטט ד"ר מרק מ"ליקוטי המוהר"ן", חיבורו הגדול של ר' נחמן מברסלב, "צריך אפילו להתנהג ולעשות דברים שנראה כמשוגע בשביל עבודת השם בבחינת באהבתה תשגה תמיד (משלי פרק ה'), שבשביל אהבת השם צריכין לעשות דברים הנראין כשיגעון". לכן, אומר מרק, אין זה פלא שברחוב החרדי עצמו מתייחסים לברסלבים כאל משוגעים.

"עד היום בתוך עולם החסידות לא רוצים להתחתן עם ברסלב", אומר מרק. "'טוב, הוא ברסלבר, מה כבר אפשר לצפות ממנו?' הוא משפט מקובל, בכך בעצם משחררים אותם לחלוטין מכבלי החברה. בתרבות הברסלבית, בקודים שלה, השיגעון מהווה מעלה גבוהה, לכן כשצועקים עליהם 'משוגעים' משום שהם רצים בלילה לשכם, זה הדבר האחרון שיש בכוחו להלחיץ אותם. משחר ההיסטוריה שלהם, להיות ברסלב פירושו להיות שנוי במחלוקת".

בכל זאת, מה פשר הקשר העמוק לקבר יוסף?

"על פי תפישת ברסלב, הצדיק האולטימטיווי הוא רבי נחמן, שבין השאר השתבח בזאת שהוא שבר את תאוותו המינית עוד בגיל מאוד צעיר. יוסף גם הוא עמד בניסיון והתגבר על הפיתויים של אשת פוטיפר ומשום טהרתו נקרא צדיק, מעמד שאפילו האבות לא זכו לו. הברסלבים מזהים את יוסף כשורש של רבי נחמן, רבי נחמן הוא בבחינת יוסף. לכן גם ההעתקה, שהיא אך טבעית להם, בין קברו של רבי נחמן באומן לקברו של יוסף בשכם".

גם במחיר סכנת חיים?

"פה עלינו להתחקות אחר דמותו של רבי נחמן בנערותו. כשהיה צעיר, מסופר בשיחות מוהר"ן, היה רבי נחמן הולך לאחד מנהרות אוקראינה השוצפים, לוקח לפעמים סירה קטנה 'ושט עמה בעצמו לתוך הנהר אף על פי שלא היה יכול היטב להנהיג הספינה. וכשבא בתוך הנהר רחוק מהיבשה ולא ידע כלל מה לעשות, כי הספינה מתנודדת וכמעט שיטבע חס וחלילה. ואז צעק להשם יתברך והרים ידיו אליו... והיה רגיל לספר זאת ורצה להכניס בלבנו שכך צריך כל אחד ואחד לצעוק להשם יתברך ולישא לבו אליו יתברך כאילו הוא באמצע הים תלוי על חוט השערה והרוח סערה סוער עד לב השמים עד שאין יודעין מה לעשות וכמעט אין פנאי אפילו לצעוק'".

ר' נחמן היה מסכן את עצמו במודע, מפרש ד"ר מרק את המסופר. "בשעת סכנה הוא לא אחז במשוטים או נאחז בחיים בציפורניים. הוא ביקש לעמוד נוכח המוות ולהישיר פניו אליו כדי לבחון אם גם אז, ברגע האמת, הוא נכון למסור את נפשו. הוא לקח על עצמו ביודעין סיכונים שמבחינה הלכתית אין להם היתר. על פי אותו מופת נוהגים הברסלבים שבמכוון הולכים לקבר יוסף בלי נשק, כשעליהם רק 'תיקון הכללי'. זה לחלוטין לא מאצ'ואיסטי. הייתי קורא לתופעה 'רולטת רבי נחמן'. הברסלבר הולך לקבר יוסף לא כי אין בזה סיכון, אלא דווקא משום שהוא מחפש את הסיכון".

אתה מוצא עוד קווי דמיון בין קבר יוסף בשכם לקבר רבי נחמן באומן?

"האתוס הברסלבי מעלה היום על נס שורה של סיפורים אודות חסידים שבזמנם סיכנו את עצמם על-מנת להגיע לקבר של רבי נחמן. הם זייפו דרכונים, הם נזרקו לכלא, אדם בשם שמואל הורוביץ נידון אפילו למוות, ככל שרבו המניעות הם היו נחושים יותר. מזכיר לך משהו? אומן פתוחה עכשיו לכל דכפין, היא כבר לא ממלאה את התפקיד שנועד לה, קבר יוסף במצבו הנוכחי הוא בהחלט תחליף נאות. יותר מזה. אתה מוצא אצל רבי נחמן שהוא משייך את יוסף דווקא לעניין של מסירות נפש. הרשה לי שוב לצטט מ'ליקוטי מוהר"ן': 'למות על קידוש השם שזהו בחינת שלום בחינת יוסף'. אתה זקוק לעוד הוכחה?"

על פי ד"ר מרק, אם אתה ברסלב אמיתי, כל הדרכים מוליכות אותך לקבר יוסף. "לכן אני טוען שהדיון בעניינם הוא עקר, לא ככה צריך לעבוד איתם. זה לא רק שהתקשורת החילונית לבדה מגנה אותם, גם הרבנים אוסרים עליהם ללכת והם בשלהם. בספרו של רבי נתן, תלמידו המובהק של רבי נחמן, נאמר: 'ההתנגדות ודברי הריבות בין גדולי ישראל וצדיקים אמיתיים היו לאחד מהסממנים המרים בהם התנסה כל דור. מי לנו גדול מיוסף שנרדף על ידי אחיו הצדיקים שבטי יה'".

אבל לא תמיד נמשכו הברסלבים לשכם דווקא. מה עורר אותם לפתע?

"התשובה ברורה. בשבילם נטישת קבר יוסף היא מהדורה חוזרת של מכירתו לישמעאלים בידי אחיו. אני גם חותם לך שבעיניהם אין זה מקרי שמדחת יוסף, שוטר מג"ב שהזניחו אותו שם למות, נקרא כמו שנקרא. לזה תוסיף שהם ימנים. דיברתי עם ראש ישיבה ברסלבית שקשורה ל'שובו בנים' והוא סיפר לי שהוא פנה לתלמידים שלו והנחה אותם לא ללכת. בלבו הוא יודע שספק אם הם יקשיבו לו. הוא גם הסביר למה. הברסלבים מהבחינה הסוציולוגית ברובם הם לא חרדים מבטן ומלידה שמצייתים לרב ויהי מה, אלא חוזרים בתשובה שחוו מרד קיצוני ביותר בכל סולם הערכים שעליו הם גדלו, ששברו מסגרות ונטשו את הכל. הם לא טיפוסים ממושמעים, שהרי אם הם היו ממושמעים הם בכלל לא היו בוחרים בברסלב. במיוחד בקבוצות האלה של ברסלב אין משמעת סיעתית".

עד כאן נאום ההגנה. מה בכל זאת אפשר לעשות להרגיע את הברסלבים?

"קשה לי לפשוט את הגלימה שאני נהנה לעטות עלי ולהיכנס בן רגע לתפקיד הקטגור, ובכל זאת הדרך היחידה לנסות ולערער את התשתית שהם הניחו, היא באמצעות החזרת הדיון לפסים הלכתיים, שהרי זו נקודת החולשה שעליה אין להם מענה. עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות - רק על שלוש מצוות חמורות אלו נאמר 'ייהרג ובל יעבור'. לא על נסיעה לקברי צדיקים, אפילו לא ליוסף הצדיק".

הפלשתינאים עוזרים

"למרות שאני לא זז צעד בלי ההלכה, יש בין החוגים החרדים שתוקפים אותנו על שכביכול אנחנו פועלים בניגוד לה", אומר חסיד ברסלב המכונה "שישי", כשהוא ניצב בלב שכונת מאה שערים בירושלים. הוא בן 20, מכיר את קבר יוסף ואת צירי הגישה לפני ולפנים, מאחוריו עשרות כניסות, מרביתן ללא אישור הצבא. "מאחורי הביקורת פה כלפינו מסתתרת קנאה באמונה, בחוסר הפחד ובמסירות הנפש שאנחנו מגלים. העיניים יוצאות להם. כיוון שהם לא מסוגלים להתרומם לכזאת דרגה, זה אוכל אותם. אלה פוחדים לרדת מהבית ולזרוק את הפח-זבל".

לנגד עיניו, הוא אומר, הדוגמה של כלב בן יפונה, שיחד עם יהושע בן נון נשלח על ידי משה לרגל את הארץ ולא נרתע, אף שגם על המקרה ההוא אפשר להחיל את מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". ובחברון, אומר "שישי", התגוררו אז הענקים - "נפילים שהיו הרבה יותר גרועים מהמחבלים של היום. למרות האיום הוא הלך נגד הכללים".

בעקבות הירי אל מתפללי קבר יוסף התפרסם בביטאון החרדי "משפחה" גילוי דעת חריף "על השימוש שנעשה בתואר חסידי ברסלב, המוצמד לעוברים ביודעין על מצוות תורתנו הקדושה... ועולים לקבר יוסף הצדיק בשכם תוך סיכון חייהם וחיי זולתם ממש. הננו מביעים את דעתנו כי אותם המסכנים את נפשם מעולם לא נמנו על עדת חסידי ברסלב. כדי למנוע את הכתמת שמה של חסידות ברסלב המפוארת על ידי מעשים האסורים בתכלית האיסור, אנו דורשים שלא להזכיר את שמה... בהקשר למעשים הנזכרים למעלה". על החתום: "הוועד העולמי דחסידי ברסלב", הגוף הוותיק והגדול בחסידות, המתאפיין בסגירות מפני חילונים-לשעבר, מיעוט של מזרחים ואדיקות בנוסח נטורי קרתא.

בין הפלגים השונים של חסידות ברסלב שוררת עוינות, עד כדי התנערות. יש ויכוח בשאלה מיהו הברסלב האמיתי, הרשמי, המוסמך, המייצג, ומי להבדיל המתחזה. לא רק עניין של אמונה עומד כאן במחלוקת, אלא גם המאבק על זכות החזקה במתחם הקבר באומן. "קבר יוסף הוא חשוב וקדוש, אבל חשוב להדגיש כי אין להיכנס אליו ללא תיאום עם כוחות הביטחון ומי שעושה זאת מסתכן בנפשו", אמר לעיתון "משפחה" דוברה של "שובו בנים", חיים רייכר, הנשוי לנכדתו של הרב ברלנד. "אין לישיבה או לגורמים מטעמה כל קשר לכניסות הבלתי מתואמות לשכם. הנכנסים לא מתייעצים איתנו ולא מעדכנים אותנו בכוונותיהם".

"זהו איסור גורף", חוזר רייכר ומבהיר השבוע. "הברסלבים שנפצעו בפיגוע הם לא האנשים שלנו. כשהלכתי לשחרר את העצורים מתחנת המשטרה באריאל לא הכרתי אף אחד מהם". רייכר עצמו כבר לא יוצא לפעילויות מסוכנות. "אני לא אמיץ כמו שהייתי כשהייתי בחור", הוא אומר. היום, בהיותו נשוי ואב לשלושה, הוא כבר לא שותף להסתננויות, אבל בזמנו הוא נמנה עם הנמרצים שבהולכים לקבר רחל. "לצבא המעשים שלנו לא ממש הפריעו", הוא טוען. "אדרבה, מפקד החטיבה אמר לי פעם, 'דע לך שאם לא תמשיכו, הקבר יהיה סגור לעולמים'". בישיבה הפנימו את המסר ולא הירפו, "עד שהצבא הודיע לנו 'שברתם אותנו, הקבר נפתח'. אחרי חצי שנה של מלחמה עיקשת ניצחנו".

בדיעבד מתברר, כי המאבק על הגישה לקבר רחל היה לחסידי "שובו בנים" דוגמה לפריצת הדרך אל קבר יוסף. מכאן ביטחונם כי גם הפעם יהיה שכר לעמלם. רייכר מנסה עכשיו לשדר מתינות. "היו תקופות שהיו אלינו קריאות מחטיבת שומרון שלא ניכנס", הוא מספר. "עשינו בישיבה רעש גדול והודענו שאם מישהו יסתנן, אנחנו מסירים את ידינו מעליו ומצידנו שהוא ייעצר".

בכניסה האחרונה, מספר "שישי", "הרגשנו שצה"ל מחפש להתנקם בנו בגלל הפיגוע. במחסום לפני שכם עלה אחד הקצינים על האוטובוס שהיה באחריות לויפהר מהוועד לאתרי הקודש, והתחיל לזהות אנשים שאותם הוא מכיר כברסלבים שבעבר הסתננו בלי אישור. הוא רצה להוריד אותם, אבל לויפהר התעקש והקצין התקפל. אין פה עניין של הרפתקנות", הוא קובע. "לסכנה כשלעצמה אין בעיני כל ערך. כיוון שאין אצלנו ארגון מגבוה ומערכת סינון, קורה אומנם שמצטרפים טרמפיסטים שמה שמניע אותם זו ההרפתקה, אבל אלה הם מיעוט".

בחופשות של בני הישיבות, מספר ההסתננויות גדול יותר מאשר בתקופות לימודים. בקיץ נוטים רבים ללכת ברגל ובחורף, בגלל הקור והגשמים, מעדיפים לפרוץ ברכב. "אנחנו חוששים מהצבא יותר מאשר מהערבים", מדגיש גם "שישי". "הערבים ברובם מבינים שבשבילנו קבר יוסף זהו אקט דתי טהור. אין לנו כוונה לנשל אותם, מעולם לא גרמנו להם נזקים, קרה לנו אפילו שבמרדף של הצבא אחרינו, בתוך סמטאות בלאטה, פלשתינאי הכניס את אחד החסידים הביתה ונתן לו לשתות. אנחנו מעדיפים להיעזר על ידי פלשתינאים טובים ולא להיעצר. יש לציין שגם בדרכים הם סייעו לנו לא פעם. קיבלנו מהם מידע איפה המחסומים, איך אפשר לעקוף אותם ומהי השגרה של הטנקים".

לטענתו, הפלשתינאים יודעים להבדיל בין הברסלבים לבין המתנחלים. "אצלנו אין מעשי אלימות בערבים ולא השחתה, אנחנו לא באים לא להשתכן, לא להתנחל ולא לעצבן. בהוראת הרב אנחנו לא חמושים, כי נשיאת נשק פירושה שפניך למלחמה". אבל ל"שישי" אין אשליות ביחס למניעיהם של הפלשתינאים לעזור לברסלבים. "לא לשם שמים הם עושים את זה. ככל שצה"ל נאלץ להתעסק איתנו יותר, הלחץ מהם יורד". *



חבורה של חסידי ברסלב במתחם קבר יוסף בשכם. אצלנו אין מעשי אלימות בערבים, אנחנו לא באים להשתכן, לא להתנחל ולא לעצבן


תפילה בקבר יוסף בשכם. הרב אסר על חסידי ברסלב לשאת נשק בדרכם אל קברי הצדיקים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו