בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קבלו את אריק סינטרה

אריק איינשטיין

תגובות

תקליט חדש של אריק איינשטיין הוא עדיין בגדר אירוע, אבל הפעם זה מכל הסיבות הלא נכונות - התביעות, ההשמצות, החרדות והכעסים. מבחינה תקשורתית, איינשטיין היה ויהיה שם חם, אבל הרדיו נותר קר לפי שעה, ויש לכך נימוק טוב: "שתי גיטרות בס תופים" לא מציע את איינשטיין במיטבו.

איינשטיין הציב לעצמו רף גבוה: הוא נמדד על פי אמות מידה ייחודיות שהוא עצמו עיצב. בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 הוא שינה לתמיד את פני המוסיקה הישראלית, בעזרת שתי שאלות נכונות. השאלה הראשונה היתה "איזה מין חיה היא שבלול?" היא איפשרה למי שאוהב להיות בבית כמו איינשטיין לצאת אל העולם. ומה שגילה שם - קיבוצניק יוצא להקת הנח"ל ושמו שלום חנוך, קלידן גמלוני של להקה מצליחה בדמות יוני רכטר, פסנתרן עם הכשרה קלאסית מרחובות שנקרא שם טוב לוי, ולהקת רוק ישראלית בשלה עם שם בריטי למהדרין כמו "הצ'רצ'ילים" - נשמע גם אחרי כל השנים האלה כחלק ממסע קסם.

השאלה השנייה היתה "מה אתי": חקירה אישית שהרחיקה את איינשטיין מהמרכז החמים של הזמר העברי, הגדוש שירים על שיבולים בשדות. יחד עם חבורת "לול" השאלה הזאת עיצבה מסע קבוצתי שחלקו פוליטי (בסיועם של יהונתן גפן ויעקב רוטבליט) וחלקו פואטי (בזכות ספרי השירה של נתן אלתרמן, אברהם חלפי, לאה גולדברג ואחרים).

למרבה הצער, איינשטיין מודל 2004 מעלה שאלות מעט שונות. הראשונה שבהן, כפי שמובהר יפה בציור העטיפה האלגנטית שעיצב יהודה דרי, היא איזו מין חיה היא יען? חלק גדול מהשירים בודק את האפשרות לברוח מהמציאות, להדחיק אותה או לפחות להתעלם ממנה. אבל באלבום הוא לא נוקט עמדה ברורה ביחס לאפשרויות האלה. התוצאה רק מאשרת את התחושה הישנה ביחס ליענים: קשה לעוף אתן למרחקים ארוכים. התקליט נשמע תקוע בחול.

השאלה השנייה שעיצבה את התקליט - מה אתכם? - לא מסייעת גם היא למפגש המחודש עם איינשטיין. הוא אמנם הפנה אותה למיטב הנוער - ברי סחרוף, יהודה פוליקר, ארקדי דוכין ופיטר רוט - אבל במפגש אתם שכח למקם את עצמו ביחס לעולמם. הוא נשמע אדיב ומסוקרן, אבל לא מעורר ונלהב.

עשרת השירים בתקליט אינם גרועים, ממש כמו שהמכלול אינו רע. הוא רק קצת עייף. התקליט מציע חידוש סימפטי לשיר ישן של בני ברמן, "פנסי העיר דולקים עדיין", לחנים לשירים של חלפי וגולדברג, ושירים של איינשטיין עצמו. רשימת הנגנים כוללת נציגות מגיבורי הרוק הישראלי לדורותיו - בוגרי להקות כמו "בנזין", "מינימל קומפקט", "הבילויים" ו"מוניקה סקס".

במובן מסוים, זו הזדמנות מוחמצת להציע מהפכה קטנה או לפחות זריקת עידוד לרוק הישראלי. לשם כך, התקליט היה צריך לצאת לפני 10 שנים - אחרי "יש בי אהבה", נניח, ולפני שהרזון של שתי גיטרות, בס ותופים נהפך בידיים לא מיומנות למכת מדינה.

קל לזהות, אפילו להבין, את הכוחות שמניעים את איינשטיין: הרצון להמשיך להיות רלוונטי נפגש כאן עם תחושה של עלבון, אפילו רחמים עצמיים. זו התמונה שמצטיירת מהשירים שאיינשטיין כתב בעצמו ("בואנס נוצ'ס", "זה לא בדיוק געגוע", "חמלה") ומאלה שבחר. "תוף בודד" של לאה גולדברג, שאיינשטיין כבר ביצע ללחן של מיקי גבריאלוב בתקליט "חמוש במשקפיים" מתחילת שנות ה-80, נהפך משום כך - בכוח לחנו של סחרוף - למרכז התקליט.

לא בטוח שתחושת הרדיפה הזאת היא ההשראה הטובה ביותר שאיינשטיין היה יכול למצוא לעצמו. היא דוחפת אותו לחפש מחסה בחיק הנוסטלגיה ומונעת את הפיכת המפגש הראשון שלו עם סחרוף לאירוע גדול באמת - עם כל הניצוצות שהיה אפשר לקוות להם.

התוצאה היא תקליט שממקם את איינשטיין בעמדה שמזכירה את זו של פרנק סינטרה של שנות ה-80 וה-90. הוא אהוב על דורות של מעריצים, ומוערך מאוד על ידי קבוצה רחבה של מוסיקאים ונגנים שגדלו על שיריו ושמחים לשתף עמו פעולה. הוא עדיין קול שחבל להחמיץ, אך כבר לא המבצע והיוצר שלקח את הרוק הישראלי על כתפיו כדי להציב אותו במקום אחר.

"שתי גיטרות בס תופים" - אריק איינשטיין. גיטרות: ברי סחרוף, יהודה פוליקר, פיטר רוט; קלידים: אלדד גואטה, סחרוף, רוט, פוליקר; תופים: שלומי "כרובי" לביא, שחר אבן צור, רן שמעוני, גילי רייכנטל; בס: סחרוף, רוט, פוליקר; שייקר: אלידע רמון; שירה וקולות: רוני אלטר. הד ארצי





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו