בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בדצמבר 93' הצמידו לי שומר ראש

תגובות

בדצמבר 93' הצמידו לי שומר. באותם ימים כתבתי ב"גלובס" את הסקירה היומית של המסחר בשוק ההון של תל אביב, וכמו רבים אחרים בתקשורת חזרתי והזהרתי מפני מניות שנסחרו במחירים לא סבירים, מפני תופעות פסולות כמו "הרצת" מניות שנעשו אז בגלוי, מפני שוק שהגיאות בו כבר הביאה אותו לכדי סיאוב.

ברוב עוונותי גם סיקרתי את תחום חיפושי הנפט, בימים העליזים שבהם תמרות העשן שעלו מקידוח הנפט הימי ים-2 של שותפות ישראמקו הבעירו אתם את השוק כולו. ג'ו אלמליח וארמנד האמר, השותף הישראלי והשותף הזר בישראמקו, הציגו אז בגאווה בקבוק של נפט שהוצא מים-2, והתמוגגו למראה יחידות השותפות ישראמקו שזינקו באלפי אחוזים. אזהרותיי כי התגלית בים-2 רחוקה מלהיות כלכלית - הקידוח לא הבשיל מעולם לקידוח מסחרי - לא יכלו אל מול הפנטזיה מסעירת החושים שעוררו "סימני הנפט" בציבור המשקיעים.

האזהרות לא ציננו את הבורסה, הן כן גרמו לכך שמדי יום היו מתקבלות במרכזייה של "גלובס" 30 עד 40 שיחות איום נגדי. השומר הגיע בעקבות שיחות אלה. הוא מילא את תפקידו במשך חודשיים. ב-8 בפברואר 94' האזהרות התממשו, הבורסה צנחה והטלפונים נדמו. הרוחות סערו כשהבורסה גאתה. המפולת ניקתה בבת אחת את הסערה, כשהמשקיעים מצאו עצמם עסוקים בהפסדים שלהם - ולא בתקיפה של מי שהזהיר אותם מפניהם. הטירוף נגמר.

מי שמחפש להתנחם בכך ש-2003 רחוקה מאוד מהבועה של 93', יכול למצוא בכך את הנחמה שלו. כתבי בורסה אינם מסתובבים כיום עם שומרי ראש. הגיאות הנוכחית בשווקים, כלכלית או בלתי כלכלית ככל שתהיה, אינה קרובה אפילו לרמות "התרוממות הרוח הבלתי רציונאלית" - כדברי גרינספאן ב-99' - שאיפיינו את השווקים לפני עשור. מהבחינה הזו, ומהבחינה הזו בלבד, השווקים כיום הם הרבה יותר בטוחים. הם אינם נושאים את הסימנים הזועקים לשמיים של שוק שאיבד את שפיותו, ועל כן הוא חייב להתרסק.

זהו אינו ההבדל היחיד. בינואר 94', רק חודש לפני המפולת, פירסמתי כתבת תחקיר על רמת הניהול של הגופים המוסדיים - קרי, קופות הגמל. בדקתי את היקף דמי הניהול שגובה כל גוף מוסדי והיקף הנכסים המנוהל על ידו, בהשוואה להשקעה שלו בכוח אדם העוסק בניהול השקעות. טענתי כי הגופים המוסדיים מרוויחים מאות מיליוני שקלים בדמי ניהול, בשעה שהם משקיעים רק שבריר מזה באיכות ניהול ההשקעות שלהם. בראש רשימתי התנוססה הדוגמה הבולטת מכל - הגוף המוסדי החשוב ביותר באותם ימים - קבוצת קופות הגמל של בנק הפועלים, גמולות, שהיקף נכסיה בסך של 30 מיליארד שקל נוהל על ידי שישה אנשי מקצוע בלבד.

"חמישה מיליארד שקל לראש" היתה הכותרת של הכתבה. היא לא היתה מדויקת. למעשה היה רק איש אחד שניהל את גמולות באותם ימים - הסמנכ"ל הכוחני איילון צברי. ארבעה חודשים מאוחר יותר נעצר צברי על ידי חוקרי רשות ניירות ערך. במסיבת עיתונאים שנערכה לאחר המעצר, תקף המשנה למנכ"ל בנק הפועלים דאז, שמעון רביד, את התקשורת והאשימה בחוסר הבנה. "מה פתאום חמישה מיליארד שקל נכסים לראש", הוא זעק שם, והרי כולם יודעים שמרבית נכסי קופות הגמל מושקעים באיגרות חוב, "ואיגרות חוב אינן דורשות ניהול".

אף משנה לאף בנק לא יעיז להגיד כיום כי תיק של איגרות חוב אינו מחייב ניהול השקעות קפדני. תיקי האג"ח של הגופים המוסדיים מנוהלים כיום על פי מודלים כלכליים, כחלק ממהפכת המקצוענות של קופות הגמל, חברות הביטוח וקרנות הנאמנות. כיום נעזרים המוסדיים במחלקות אנליסטיות, מחלקות מאקרו, מחלקות ביקורת ומנהלי השקעות המתמחים בנגזרים, מכשירים מובנים, סוואפים, סטריפים, ספיידרים, הון סיכון, זירו-קופון ועוד.

ישראל התקרבה מאוד לנורמות ניהול ההשקעות המקובלות בעולם המערבי בעשור האחרון. ישראל התקרבה מאוד לנורמות הפיקוח המקובלות במערב. מהפכת הגילוי הנאות, שהוביל אריה מינטקביץ בתחילת שנות ה-90, ממשיכה להניב את פירותיה - והשוק הישראלי נהנה מנורמות גילוי וביקורת שלא היו מביישות שווקים בוגרים ממנו בהרבה.

כמעט מכל בחינה השוק כיום הוא בוגר, מסודר, שקוף וחשוף יותר משהיה. ובכל זאת דבר אחד בסיסי לא השתנה - תאוות הבצע. היא היתה הכוח שהניע את השווקים ב-94-'93'; היא הכוח המניע את השווקים גם ב-2004, והיא הכוח הגורם לשווקים תמיד להתנתק באיזשהו שלב מקרקע המציאות. המפולת הבאה של שוק המניות, על כן, כבר נחקקה על הלוח. בלתי נמנע שמפולת כזו תתרחש, זהו רק העיתוי שלה שנותר נסתר מעינינו.

על אף הפטליזם שאופף את מחזורי הגיאות והשפל בבורסה, השווקים עצמם אינם פטליסטיים. מפולות היו ויהיו, אבל השווקים יכולים לעלות ולצמוח ביניהן ואחריהן. התדירות שבה מתחרשות המפולת, העוצמה היחסית שלהן ובעיקר מידת הנזק שסופג הציבור הרחב מהן - הם משתנים בעלי השפעה.

דברי ימי המפולות עד כה הראו כי הן מתרחשות על גבו של הציבור. הוא זה שמעלה את השוק לגבהים, בעקבות ביקושים אדירים שהוא מפנה למניות, והוא זה שגורר את השוק למעמקים, כאשר הוא בורח בהמוניו מהשוק. בכך הופך הציבור ל"בשר התותחים" של השוק - האחרון להיכנס במחירים הגבוהים ביותר, והראשון לברוח במחירים הנמוכים ביותר.

ההכרח של הציבור להפסיד את מיטב כספו במפולת מוליד סוג אחר של פטליזם - של ציבור המדיר את רגליו משוק המניות. תמיד. מי שאינו רוצה להסתכן בהפסדים שהוא צפוי, בהגדרה, לספוג בשוק, נמנע גם מהרווחים שיש לשוק להציע לו. זהו סוג אחר של הפסד שסופג הציבור.

האם חייב הציבור להפסיד בשוק המניות? הלקח של 93' מנבא שכן. הלקח של 2003 עדיין לא נקבע. אפשר לקוות כי מהפכת המקצוענות של הגופים המוסדיים ומהפכת הגילוי הנאות של המפקחים, הולידו שוק טוב יותר. כזה שאין בו חובת הפסד.

אפשר להמשיך ולקוות כי הלקח האמיתי של המחזוריות (2003 ,'93 ,'83), לקח הענווה, עוד יילמד. ענווה שאיש אינו חכם יותר מהשוק - גם כשהכתובות רשומות על הקיר, כפי שהן היו בדצמבר 93' וינואר 94', איש אינו מצליח לקרוא אותן - ועל כן אין אלא לקבל את השוק כמו שהוא. מפולות היו ויהיו, לא ניתן לחזות אותן. ניתן רק להשקיע בשוק באופן עקבי ולטווח ארוך, בזמנים של גיאות ושל שפל גם יחד, כאמצעי יחיד להפיק את המרב מהשוק.

אם הציבור יפנים את הלקח הזה, אולי תהיה עוד תוחלת להשקעתו בשוק המניות.



מבצעים בזירת המסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב, פברואר 1994. המפולת ניקתה בבת אחת את הסערה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו