בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המתנחלים מחליפים את חברי הקיבוצים, גם בכנסת

פעם החזיקה ההתיישבות העובדת בקרוב לרבע מהמושבים בכנסת, היום יש לקיבוצים ולמושבים תשעה נציגים בלבד. בכנסת העשירית היה למתנחלים נציג אחד, חנן פורת מכפר עציון, ואילו לכנסת הנוכחית נבחרו 11 תושבי יש"ע. אבל בין שתי האליטות יש הבדל מהותי: זו של הקיבוצים באה מלב הקונסנסוס ואילו זו של המתנחלים באה מלב המחלוקת

תגובות

ח"כים תושבי יש"ע בכנסת ה-16

בשיא כוחם הפרלמנטרי של המושבים והקיבוצים, בשנותיה הראשונות של המדינה, כיהנו כח"כים זוגות, שלשות, או לעתים אף רביעיות, שבאו ממקום מגורים אחד. לרוב היה זה יישוב שאוכלוסייתו מנתה לא יותר מכמה מאות איש. היישוב ששלח לכנסת את מספר הנציגים הגדול ביותר היה נהלל, אבל קיבוצים כמו עין חרוד (יצחק טבנקין ואהרון ציזלינג) ומשמר העמק (יעקב חזן ומרדכי בנטוב) לא פיגרו אחריו בהרבה.

יובל שנים מאוחר יותר, כשמגזר אוכלוסייה אחר - המתנחלים - מגיע לשיא ייצוגו הפרלמנטרי, שוב שולחים יישובים קטנים יחסית זוגות של ח"כים לבית המחוקקים: ניסן סלומיאנסקי ושאול יהלום מהמפד"ל הם תושבי אלקנה, אורי אריאל וד"ר אריה אלדד מהאיחוד הלאומי גרים בכפר אדומים, אביגדור ליברמן מהאיחוד הלאומי, שהתפטר מהכנסת לטובת אליעזר כהן אחרי שמונה לשר, הוא שכנו בנוקדים של מיכאל גורלובסקי מהליכוד.

כמעט רבע מחברי הכנסת הראשונה והשנייה, 28 ח"כים, היו אנשי "ההתיישבות העובדת". רובם המכריע היו חברי קיבוצים, מיעוטם באו ממושבים. מאז הלך וירד מספרם של נציגי הקיבוצים והמושבים בכנסת. בכנסת השביעית מנו חברי הקיבוצים עשרה ח"כים בלבד. כיום יש בכנסת שלושה חברי קיבוצים ושישה חברי מושבים (חמישה מהם משתייכים לגוש הימין).

בד בבד הלך וגדל מספרם של חברי הכנסת תושבי יש"ע. המתנחל הראשון שנכנס לכנסת היה חנן פורת מכפר עציון. זה היה בכנסת העשירית, ב-1981. תנופת ההתיישבות ביש"ע בשנות השמונים ובשנות התשעים הגבירה את כוחם בכנסת. לכנסת הקודמת, ה-15, נבחרו עשרה תושבי התנחלויות ולכנסת הנוכחית, ה-16 במספר, נבחרו 11: צבי הנדל, אורי אריאל, אריה אלדד, בני אלון ואביגדור ליברמן מהאיחוד הלאומי (ליברמן פינה את מקומו לאליעזר כהן), ניסן סלומיאנסקי ושאול יהלום מהמפד"ל, יולי אדלשטיין, מיכאל גורלובסקי ויחיאל חזן מהליכוד ונסים דהן מש"ס.

פרופ' שבח וייס, מומחה למדע המדינה שהיה חבר כנסת שנים רבות ושימש יו"ר הכנסת ה-13, אומר שבין המתנחלים לחברי הקיבוצים והמושבים יש דמיון רב, אבל אין להתעלם מהבדל מהותי בין שתי האוכלוסיות: חברי הכנסת שייצגו את ההתיישבות העובדת באו מלב הקונסנסוס, בעוד שהח"כים מההתנחלויות באים מלב המחלוקת.

"בקיבוצים, במושבים ובהתנחלויות רואים בחברי הכנסת חלק מכובד מהאליטה של המגזר", מציין וייס. "הם דומים זה לזה בהיותם אנשים בולטים, המחזיקים באידיאולוגיה חלוצית-ציונית והדוגלים ביעדים כמו כיבוש הארץ, עיצוב גבולותיה או כיבוש השממה. את האתוס, שתנועת העבודה מיקדה בזמנה בגבולות החלוקה פלוס, ממקדות מאז 1967 המפד"ל, בני עקיבא, גוש אמונים ותנועות אחיות בתחומי יהודה, שומרון, עזה והגולן. העלייה המתמדת במספרם של הח"כים מיש"ע יכולה להיות ביטוי להתבססות של האתוס הזה בציבור שהם מייצגים, המתקרב לרבע מיליון נפש". לפני כעשר שנים היו המתנחלים כשני אחוזים מהאוכלוסייה היהודית, כיום מתקרב שיעורם באוכלוסייה לארבעה אחוזים - אחוז דומה לכוחה של אוכלוסיית הקיבוצים בשנותיה הראשונות של המדינה.

עם זאת, מדגיש וייס, בין שתי האוכלוסיות יש הבדל תהומי: "הח"כים יוצאי הקיבוצים בשנות המדינה הראשונות היו חלק מהנהגת היישוב. הם באו מליבת החברה הישראלית. נקשרו אליהם סופרים ומשוררים. נמנו עמם דמויות כמו חזן, מאיר יערי ממרחביה, חיים גבתי מעין חרוד, ישראל גלילי מנען, יגאל אלון מגינוסר, ישראל בר-יהודה מיגור. גולדה מאיר גרה תקופה מסוימת במרחביה. דוד בן-גוריון הלך בערוב ימיו לשדה בוקר. סופרים ומשוררים כמו נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי כתבו להם, תיאטרון הבימה נסע להציג בעמק יזרעאל והקאמרי הקדיש להם מחזות. לא היה מנהיג ביישוב שלא היו לו בן או בת באחד הקיבוצים. זאת היתה תמצית האתוס הישראלי. הח"כים של ההתיישבות העובדת החליקו לכנסת מתוך החמימות של ההסכמה הלאומית. הח"כים של יש"ע הגיעו לכנסת מתוך מאבק בלתי פוסק".

מציונות דתית לדתיות ציונית

לגידול המרשים בייצוג של המתנחלים בכנסת יש רקע אידיאולוגי מוגדר. ד"ר גדעון ארן, מרצה בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית שחקר את גוש אמונים, אמר פעם כי התהליך שהתרחש בציבור הדתי-הלאומי בעקבות מלחמת ששת הימים היה מעבר מציונות דתית לדתיות ציונית. ארן הסביר כי אם בעבר נתפשה הדתיות כעניין כמעט אישי והבסיס האידיאולוגי היה שותפות עם כלל המחנה הציוני, הרי שלאחר 1967 חדלה הדת בהדרגה להיתפש כעניין אישי בלבד וגם ההיבט הלאומי החל להיבחן דרך משקפי הדת. אחד הביטויים לכך היה הנטייה הגוברת של רבים ממנהיגי גוש אמונים להשתמש בכלים של פסיקה הלכתית כדי לפסוק בסוגיות מדיניות וביטחוניות.

השינוי העיקרי התחולל בראיית המטרות ובהגדרתן. אם עד 1967 ביקשו אנשי הציונות הדתית להידמות לחילונים, להקים יישובים "כמו הקיבוצים" ולשאת בעול הציוני לצדם, הרי שהיעדים שהוצבו אחרי 1967 היו מרחיקי לכת בהרבה. הכרוזים הראשונים של גוש אמונים, תנועה שרבים מבוגריה הגיעו לכנסת, דיברו על "הגשמת החזון הציוני במלוא היקפו" והזכירו את "הגאולה השלמה".

בעיצומו של המאבק נגד הנסיגה בסיני, בשנים 1982-1981, פירסם הרב אלי סדן מאמר שכותרתו "לייסד מחדש את מדינת היהודים". סדן קרא תיגר על התפישה הציונית הרגילה וקבע כי זו רואה בארץ ישראל מקלט ביטחוני בלבד ואינה תופשת אותה כמצווה ויעד דתי. בני קצובר, לימים אחד הח"כים תושבי יש"ע, קבע כי "גוש אמונים ביטא התמודדות ערכית מול הקו המפא"יניקי המסורתי של תפישת ארץ ישראל כ'מקלט' ותו לא".

ד"ר דוד הנשקה כתב לפני כעשר שנים בביטאון המתנחלים "נקודה" כי "שיתוף הפעולה עם הציונות החילונית נתקיים כל עוד דגלה זו בבירור בלאומיות יהודית. עתה, משנתברר שמדינת ישראל אינה אלא מדינה חילונית דמוקרטית, שאין ליהדות כל מקום במדיניותה - הבגידה בכל שורשי חיינו, גם כשהיא נעשית בידי נימולים דוברי עברית, עדיין בגידה היא". אחדים ממנהיגי המתנחלים ומבעלי הטורים בציבור זה פירסמו בשנות השמונים והתשעים דברים ברוח דומה.

על הרקע האידיאולוגי הזה גדל במרוצת השנים גם הייצוג של יש"ע בכנסת, רובו ככולו דתי, מהמפד"ל או מהאיחוד הלאומי. המסר ששידרו לא פעם הח"כים המתנחלים היה: אנו, הח"כים תושבי יש"ע ובעלי בריתנו האידיאולוגיים המתגוררים בתחומי הקו הירוק (ח"כים לשעבר כמו הרב חיים דרוקמן, גאולה כהן או גרשון שפט), איננו משלימים עם התהליכים ההופכים את ישראל בהדרגה למדינה חילונית דמוקרטית ומבקשים כי הלאומיות היהודית, הדת היהודית, או שתיהן, יהיו חלק בלתי נפרד מהמדינה. לתפישה זו היו שותפים רבים בליכוד ולעתים אף במפלגת העבודה.

ח"כ אורי אריאל, שהיה מזכ"ל מועצת יש"ע וראש מועצת בית אל, מנסה להסביר את הגידול במספרם של חברי הכנסת תושבי ההתנחלויות, לעומת הירידה בכוחם של נציגי ההתיישבות העובדת: "ההבדל הוא בין תפישה הישרדותית, שמאפיינת כיום את התנועות המיישבות של פעם, לבין תפישה של שליחות ומסרים ברורים שמאפיינת את הציבור ששלח אותי ואת חברי לכנסת".

אריאל גם סבור כי מאזן הכוחות בכנסת משקף את השינויים המתחוללים בחברה הישראלית. "חדלנו להיות כינור שני והצטרפנו להובלה", הוא אומר. הרב דניאל שילה, רבה של קדומים, מרחיב אף הוא בעניין זה במאמר שפירסם לפני כחודשיים בעיתון "הצופה". שילה סבור כי היחס לדתיים בשנים שלאחר הקמת המדינה התאפיין בבוז עמוק. יחס זה התחלף כעבור שנים בהערצה ואחר כך בקנאה. "לאט לאט", כתב שילה, "התברר ש'הדוסים' משתווים להם בכל דבר שהוא בעל ערך בעיניהם ואף משיגים אותם. הקיבוצים הדתיים מובילים בענפים הבולטים. 'הדוסים' בולטים ברפואה, באקדמיה, בכלכלה, ובכל דבר שמדינה מודרנית יכולה להתברך בו... תנועות הנוער, הקיבוצים וכל מה שהיה סמל בתחייה הלאומית החילונית הולך ודועך... ההתיישבות החדשה שאחרי מלחמת ששת הימים היא מושא הקנאה הבולט ביותר. יש לה מובילים חדשים... "

ח"כ שלום שמחון, שהיה שר החקלאות, אומר שהוא אינו מקנא בהישגי הח"כים מיש"ע, משום שהישגיהם לא נהפכו לחלק מהקונסנסוס. למרות זאת הוא מדבר בהערצה על הצלחתם: "בישיבה שלהם בכנסת יש משום קביעת עמדה של סדר יום לאומי. פוליטית, יש להם הישגים ענקיים. במשך השנים הם בנו בתוך תקציבי הממשלה מנגנונים שמאפשרים להם לשאוב כמויות אדירות של כספים. כל מי שהיה שר יודע שבתוך סעיפי התקציב שלו יש מערכת שלמה שמזרימה תקציבים ליהודה ושומרון ולגוש קטיף. יש שרים שסיימו את תפקידם ועדיין אינם מבינים איך המנגנון הזה עובד".

ח"כ אבשלום וילן ממרצ מבדיל בין נציגי המתנחלים האידיאולוגיים - תשעה מהם חברים בכנסת הנוכחית - לבין ה"מקריים", חזן וגורלובסקי. "העלית האידיאולוגית של אנשי ארץ ישראל השלמה הלכה לגור בהתנחלויות וטבעי שהיא תפסה שם את עמדות ההנהגה. התהליך הסוציולוגי שם דומה למה שקרה בקיבוצים, אבל האליטה של המתנחלים לא בדיוק החליפה את האליטה של ההתיישבות העובדת. הח"כים המתנחלים הם הפנים האמיתיות של ישראל המשיחית, שמסרבת להכיר במציאות. כולם אנשים ברמה אישית גבוהה, עם שיעור קומה אידיאולוגי ואישי. יש להם יושרה, הם מפרקים ממשלה אחרי ממשלה בגלל האני מאמין שלהם, והולכים עם האמת הפנימית שלהם עד הסוף. הם לא באו בשביל בצע כסף, כמו ח"כים אחרים שהייתי יכול לנקוב בשמותיהם, ואיש לא מכתיב להם כיצד להצביע".

מצד שני, מוסיף וילן, אין דמיון בין הח"כים המתנחלים לאנשי ההתיישבות העובדת, שכמעט תמיד ראו כיצד האינטרס שלהם משתלב עם האינטרס של הכלל. "הח"כים מיש"ע רואים בהתנחלויות דבר שקודם לממלכה ולדמוקרטיה", הוא מאשים. "בשיטת הסחטנות והאיומים הפוליטיים הם מוציאים כספים שוב ושוב. הם יודעים ש-75% מהחברה הישראלית מתנגדים לדרכם ומתנהגים כמיעוט שרואה את האור, מעין כת מיסיונרית. נציגי ההתיישבות העובדת מעולם לא הגישו אולטימטום. היו ויכוחים, היו מחפשים פשרות, היו הולכים לספיר, אבל לא היתה התנהגות של אני ואפסי עוד".

חוקים חברתיים

ח"כ ניסן סלומיאנסקי, שרשם על שמו לא מעט הישגים תקציביים למען ההתנחלויות, מציין כי הוא וחלק מחבריו פעילים דווקא בחזית החברתית. הוא מזכיר, לדוגמה, כי כאשר משרד האוצר ניסה לקצץ מתקציב 70 2004 מיליון שקל שהיו מיועדים למובטלים, לילדים נכים, לחולים סיעודיים, לעיוורים ולחירשים, הוא אירגן אופוזיציה מקיר לקיר. סלומיאנסקי, יו"ר שדולת הגמלאים בכנסת, פעל אצל שינוי והאיחוד הלאומי והביא לביטול הקיצוץ.

גם שאול יהלום מקדיש את עיקר פעילותו הפרלמנטרית לתחומי העבודה והרווחה. אריה אלדד העביר הצעת חוק המאפשרת לבני משפחתו של נכה להשתמש בתג הנכה לצורכי חניה. אדלשטיין הניח לאחרונה פעם נוספת הצעת חוק לקביעת יום א' כיום שבתון.

עם זאת, חברי הכנסת תושבי יש"ע אינם נמנעים מעיסוק בתחומים הקרובים ללבם. אף שאין להם שדולה משל עצמם, הם פועלים בשיתוף עם ח"כים בעלי עמדות זהות במסגרת השדולה למען יש"ע (חזית ארץ ישראל), הכוללת גם חברי כנסת רבים שאינם מתנחלים. מועצת יש"ע עוסקת בדרך כלל בתיאום בין חברי הכנסת לארגונים החוץ-פרלמנטריים השותפים בחזית.

כל חברי הכנסת תושבי ההתנחלויות פועלים לעכב פינוי מאחזים בוועדת הפנים או בוועדת חוקה, חוק ומשפט. אריאל הגיש הצעת חוק המאפשר ליהודים להתפלל בהר הבית והעביר את חוק "רישום מען", המתיר לעמותות הפועלות ביש"ע לרשום את מענן ביישוב שבו ממוקמים משרדיהן.

תחום אחר שבו משקיעים חברי הכנסת מיש"ע את מרצם הוא פעילות נגד "הבנייה הלא חוקית של הערבים בנגב, בגליל וביש"ע". רבים מהם גם הגישו הצעות חוק הנוגעות לגבולות המדינה, בניסיון למנוע ויתורים טריטוריאליים. בכך הם עונים על הציפיות שתלו בהם חברי המפד"ל, האיחוד והליכוד, הרואים במתנחלים פלח אלקטורלי איכותי, "כמו הקיבוצים של פעם".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו