בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המתנחלים של קפריסין לא הצליחו להתנחל בלבבות

תושבי קפריסין היוונית אינם מוכנים שעשרות אלפי הטורקים שממשלת אנקרה יישבה לפני 30 שנה בבתיהם של קפריסאים-יוונים, שגורשו על ידה, יישארו באי במסגרת הסכם לאיחוד שני חלקיו. גם הקפריסאים-הטורקים אינם אוהדים את המתנחלים, שהם ברובם כפריים נבערים. סיפורה של אוכלוסייה, לא הרחק מכאן, שנהפכה למכשול לשלום

תגובות

ניקוסיה, קפריסין

עד שהגיע לקפריסין, לפני 28 שנה, קמיל צ'רליאן לא ידע עליה דבר. 44 שנים הוא חי בכפר קטן ומבודד באנטליה שבטורקיה, עד שב-1976 החליטה הממשלה לבנות באזור סכר, שהציף את הבתים וחייב את פינוי כל 200 התושבים. "שאלו אותנו אם נרצה לבוא לקפריסין", הוא מספר. "משרד השיכון הטורקי אמר לנו שיש כאן בתים ריקים ושידאגו לנו לעבודה". השאלה כיצד נותרו הבתים האלה ריקים כלל לא התעוררה: בכפרו של צ'רליאן לא היה חשמל וממילא לא היתה טלוויזיה, ואף אחד לא קרא עיתון. אפילו העובדה שממשלתו שלו כבשה את חלקו הצפוני של האי הסמוך, רק שנתיים לפני כן, וגירשה רבבות קפריסאים-יוונים שאת בתיהם הוא ושכניו היו אמורים לרשת, לא היתה ידועה לו. "אף אחד מאתנו לא ידע כלום על קפריסין. פשוט סמכנו על הממשלה. אמרו שידאגו לנו, ובית אחר לא נשאר לנו".

צ'רליאן ובני משפחתו ארזו את מיטלטליהם ועם כל 200 התושבים האחרים בכפר הועלו על אוניות, לראשונה בחייהם, דרומה לקפריסין. "הביאו אותנו לכאן", הוא מספר בכפר הקטן קאילאר, לא הרחק מעיר הנמל קיריניה שבחופו הצפוני של האי. "כשהגענו, הגרילו בינינו את הבתים. הכפר היה ריק, הבתים נטושים והרהיטים נבזזו. אז הבנתי שאנשים אחרים גרו כאן קודם. אבל לא הרגשתי רע או לא בסדר; הסבירו לנו שהם עזבו ובזה זה נגמר". המדינה נתנה לתושבים החדשים תרנגולות, עזים ופרות וצ'רליאן חזר לעיסוקו המקורי - גידול בעלי חיים. מאז הוא חי בכפר הקטנטן, באחד מתריסר בתים שביניהם עוברת דרך לא סלולה, במה שהיה פעם ביתו של קפריסאי-יווני שגורש דרומה על ידי הצבא הטורקי ונהפך לפליט בארצו.

צ'רליאן הוא אחד מעשרות אלפי טורקים שהגיעו מטורקיה לצפון קפריסין מאז 1974 - "מתנחלים" בפי הקהילה הבינלאומית - שעומדים בלב הסכסוך האתני המתמשך זה חצי מאה בין קפריסאים-יוונים לקפריסאים-טורקים. ההגירה המסיווית הזאת - כיום חיים בחלק הטורקי של האי כ-200 אלף בני אדם - כוונה מלכתחילה על ידי ממשלת אנקרה והנהגת הקהילה הקפריסאית-הטורקית באי, בראשות ראוף דנקטאש (נשיא החלק הטורקי של האי מאז 1983). כוונתם היתה "לקבוע עובדות בשטח" ולחזק את האוכלוסייה הטורקית בקפריסין, הקטנה פי ארבעה מהאוכלוסייה היוונית באי.

בשנים שחלפו מאז, נוצרה בקפריסין מציאות המאופיינת במונחים שרווחים גם בשיח הישראלי על השטחים - מתנחלים, פליטים, צבא כיבוש, נוכחות בלתי חוקית לפי הדין הבינלאומי ואפילו "הקו הירוק"; דנקטאש כבר זכה לכינוי "ערפאת" בגלל סרבנות השלום שלו, בעוד נשיא החלק היווני, טאסוס פפדופולוס, כונה "שרון" בעקבות התנגדותו לתוכנית השלום של האו"ם. אבל למרות המונחים הדומים, המקרה של קפריסין שונה מאוד מהמקרה של ישראל. ההבדל הבולט ביותר הוא שב-30 השנים האחרונות לא נרשמו בקפריסין אירועים אלימים בין הצדדים. מעבר לכך, המתנחלים הטורקים לא הגיעו לקפריסין מטעמים אידיאולוגיים. הם מתגוררים בקרב תושבים שמשתייכים לקבוצה האתנית שלהם ורבים מהם כלל לא ידעו לאן הם מועברים.

ההתנחלות נהפכה לבעלות

הכיבוש הטורקי, שבא לאחר הפיכה לאומנית-יוונית קצרת ימים, הותיר עשרות כפרים נטושים בחלקו הצפוני של האי וכ-200 אלף פליטים קפריסאים-יוונים. 40 אלף הקפריסאים-הטורקים שגורשו מהחלק היווני בדרום האי לא יכלו לאכלס את כל הכפרים הנטושים ורבים מהם ממילא העדיפו להתיישב במרכזים העירוניים בצפון - ניקוסיה (החלק הטורקי), קיריניה ופמגוסטה. דנקטאש ואנקרה הגו את רעיון "ההתנחלויות": באזוריה הכפריים המבודדים של טורקיה הופצו מודעות וכרוזים שהציעו בית חינם לכל דורש. בשנים 1977-1974 נענו לקריאה כ-30 אלף בני אדם, מרביתם כפריים חסרי השכלה, ששוגרו לאי בעידוד הממשלה. המניע שלהם היה כלכלי: מאז ומעולם היתה רמת החיים באי הקטן גבוהה מזו שבטורקיה, במיוחד באזוריה הנחשלים.

בתחילה הם כונו "עובדים זמניים" והבתים הנטושים ניתנו להם למשמרת. הזמניות נהפכה לקביעות לאחר שב-1983 הוכרזה רשמית "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין", שבה מכירה רק אנקרה. אז זכו המתנחלים באזרחות קפריסאית-טורקית וב-1995 הועברה להם במלואה הבעלות על הבתים. בינתיים הקימו המתנחלים משפחות, חלקם נישאו לקפריסאים-טורקים והולידו ילדים. זרם המתנחלים לא פסק, אגב, ומדי שנה עוברים כמה אלפי טורקים לגור באי.

קשה לדעת במדויק כמה מתנחלים טורקים יש כיום בקפריסין. ממשלת צפון קפריסין טוענת כי מדובר בכ-30 אלף בני אדם, ממשלת קפריסין היוונית טוענת כי מדובר בכ-80 אלף ודו"ח מיוחד של מועצת אירופה מ-2003, אומד את מספרם ב-115 אלף. ההבדלים גדולים במיוחד, מפני שלצד המתנחלים, חיים בצפון האי רק כ-100 אלף קפריסאים-טורקים "מקוריים" (מספר שאף הוא שנוי במחלוקת). מקורם של ההבדלים האלה הוא פוליטי: בעוד שדנקטאש מנסה למזער את מספרם כדי להוכיח שאין מדובר בתופעה בעייתית, הדרום מנסה להוכיח עד כמה כוחני ואלים הכיבוש הטורקי ועד כמה הוא שינה באופן מהותי את המבנה הדמוגרפי של האי. הדו"ח האירופי, לעומת זאת, נכתב מבלי שמחבריו ביקרו בצפון קפריסין. להערכתו של מאטה הטאי, קפריסאי-טורקי שעורך בשנים האחרונות מחקר מקיף על המתנחלים ושנתוניו נתפשים כאמינים בזירה הבינלאומית, המתנחלים מונים כיום 50 אלף איש.

יהיה אשר יהיה מספרם של המתנחלים, נוכחותם היא ללא ספק אחת הסיבות המרכזיות לכישלונות החוזרים ונשנים של התוכניות להסדר שלום באי, ובכללן תוכניתו של מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן, שהובאה למשאל עם בשני הצדדים ב-24 באפריל. שר החוץ של קפריסין היוונית, ג'ורג' יקובו, אמר ימים ספורים לאחר ששלושה רבעים מתושבי הדרום הצביעו נגד התוכנית, כי המתנחלים הטורקים, לצד הצבא הטורקי שמוצב באי, היו הסיבה המרכזית להתנגדות.

תוכנית אנאן קבעה כי 45 אלף מתנחלים טורקים יוכלו להישאר באי ולקבל אזרחות של המדינה המאוחדת שנועדה לקום. הקפריסאים-היוונים ראו בכך הצדקה בדיעבד לפעולה לא חוקית של ממשלת טורקיה. במאמר מערכת של העיתון "סימריני", מדצמבר 2003, נכתב ש"השארתם של המתנחלים בקפריסין היא הפרה של זכויות אדם ושל החוק הבינלאומי, משום שיש בה הכרה בפשע מלחמה. למתנחלים הטורקים אין שום זכות להישאר בקפריסין. האחריות לשיקומם היא של טורקיה, שכן היא זאת שהביאה אותם לאי מלכתחילה". בצד היווני מזכירים כי יישובם של המתנחלים הטורקים, כמו גם הכיבוש הטורקי, מנוגדים לאמנות הבינלאומיות ובהן אמנת ז'נווה מ-1949 האוסרת במפורש כל התיישבות בשטחים כבושים.

תהליך של דמוניזציה

למרות הכוונה לחזק באמצעותם את החלק הטורקי של האי, נוכחותם של עשרות אלפי המתנחלים מטרידה גם את הקפריסאים-הטורקים. "התגובה הראשונית היתה דחייה", אומר הטאי. "הקפריסאים-הטורקים רואים עצמם כאירופאים חילונים ליברלים. פתאום הגיעו עשרות אלפי כפריים חסרי השכלה, עניים מרודים, עם מנהגים מאוד שונים מאלה שנהוגים בקפריסין". המתנחלים הביאו אתם מאכלים משלהם וגם התייחסות שונה לנשים. ברבות ממשפחותיהם היתה נהוגה פוליגמיה ובנותיהם לא הורשו ללמוד בבתי הספר או לצאת לעבודה. "לקפריסאים היו ציפיות אחרות. הם קיוו שהטורקים יעלו את הרמה ויביאו מודרניות".

צ'רליאן עצמו זוכר כי נתקל ביחס חשדני מצד הקפריסאים-הטורקים. עד כדי כך ניסו התושבים המקומיים להבדיל את עצמם ממנו, שכשהיו בנוכחותו דיברו ביניהם יוונית - שפתם של אלה ששנים ספורות קודם לכן נלחמו בהם עד חורמה. כינוים הרשמי של המתנחלים בפי הקפריסאים-הטורקים היה "אלה שמוצאם מטורקיה", אבל עם השנים הוטחו בהם גם כינויים מעליבים כמו "שחורי הזקן", על שום המראה הטורקי שלהם, או "גאדג'ו" - זר בלשון הצוענים. הטאי מסביר כי לגיבושה של לאומיות קפריסאית-טורקית נדרשה נוכחות של זר כלשהו. משהיוונים לא יכלו עוד לשמש בתפקיד הזה - בגלל ההפרדה המעשית בין שני חלקי האי - תפסו המתנחלים את המשבצת.

כך החל, לדבריו, תהליך של דמוניזציה. בקרב הקפריסאים-הטורקים עלו טענות נגד המתנחלים: הם לוקחים לנו עבודה, רבים מהם פושעים ובכלל - הם נטע זר. לרגשות השליליים האלה לא תרמה העובדה שמלבד 50 אלף המתנחלים שקיבלו אזרחות קפריסאית-טורקית נמצאים בחלק הטורקי, על פי חישוביו של הטאי, עוד 50 אלף עובדים לא חוקיים, מרביתם טורקים. אלה, לדבריו, החלו להגיע בתחילת שנות ה-90, לאחר מלחמת המפרץ הראשונה. הם חיים בתנאים קשים, גרים בשכונות עוני, בצפיפות, לפעמים יותר מעשרה בחדר, ומנוצלים קשות על ידי המעבידים הקפריסאים-הטורקים. הטאי סבור שהדימוי הירוד שלהם תורם ליצירת סטריאוטיפ שלילי למתנחלים.

אחד הקולות הביקורתיים ביותר נגד המתנחלים שייך למוסטפה אקינג'י, חבר פרלמנט קפריסאי-טורקי. לדבריו, הם משמשים לטורקיה כלי להבטחת האינטרסים שלה באי. אקינג'י מגדיר עצמו "קפריסאי-טורקי גאה". בכך תפישתו מנוגדת לזו של דנקטאש, למשל, הסבור שאין קפריסאים - יש רק טורקים ויוונים שחיים בקפריסין.

בראיון אומר אקינג'י כי נוכחותם המתמשכת של המתנחלים באי היא שגיאה וכי חלקם צריכים לשוב לטורקיה. הוא סבור שהענקת אזרחות קפריסאית למתנחלים פוגעת בקפריסין הטורקית. "לטורקים", הוא אומר, "יש מדינה משלהם. קפריסאים טורקים צעירים עוזבים אותנו מדי שנה. הם מחפשים הזדמנויות אחרות באירופה. עכשיו הם ינסו לקבל דרכון קפריסאי (של הממשלה בדרום, שבעקבות המשאל רק היא הצטרפה לאיחוד האירופי, ע"ש) וכך ייהפכו לאזרחי האיחוד. ועם מה אנחנו נישאר? עם המתנחלים והקשישים. אנחנו רוצים שהקפריסאים האמיתיים - עשרות אלפים שהיגרו במשך השנים ללונדון ואוסטרליה - יחזרו אלינו".

באופן פרדוקסלי, דווקא למתנחלים אין סכסוך היסטורי עם הקפריסאים-היוונים: הם לא היו מעורבים במלחמת האזרחים שקרעה את קפריסין לגזרים בשנות ה-60 וה-70 ואין להם קרובים שנרצחו על ידי שכניהם. 57% מהם תמכו בתוכנית אנאן, לפי נתוניו של הטאי (לעומת 65% בכלל האוכלוסייה הטורקית), על אף שיישום התוכנית היה מביא לפינוי חלק מהם משטחים שנועדו לשוב לידיים יווניות. אחרים היו נדרשים לוותר על בתיהם, במסגרת השבת הרכוש לפליטים הקפריסאים-היוונים.

צ'רליאן מספר כי באחרונה הגיע קפריסאי-יווני לכפר כדי לבחון את מצבו של הבית שבו גר בעבר. "התרחקתי ממנו", הוא אומר. כפרו, קאילאר, אמור להישאר בידיים טורקיות, אך ייתכן שחלק מהמתנחלים ייאלצו לעבור למקום אחר, אם הפליטים היוונים ירצו לחזור לבתיהם. "אין לי בעיה עם התוכנית", הוא אומר, "כל עוד ידאגו לי לבית אחר ולא יזרקו אותי לרחוב".

הדרישה שכל המתנחלים יחזרו לטורקיה מעוררת בהם דאגה. "מה אני אמור להרגיש אחרי 30 שנה?" שואל חסן ג'ושקין, עובד בבית המלון "דום" בקיריניה. ג'ושקין הגיע לאי עם אמו, לפני 29 שנה, כשהיה בן 11. "קפריסין היא הבית שלי. אין לי מקום אחר", הוא אומר. גם הוטיג'ה שנקול, מלצרית בת 29 שהגיעה לקפריסין כשהיתה בת שנה, חשה שאין לה לאן ללכת. "זאת הארץ שלי", היא אומרת. "אני לא רוצה לחזור לטורקיה ומעולם לא ביקרתי שם". ג'ושקין ושנקול מסכימים, עם זאת, לדרישה היוונית שהמתנחלים החדשים, אלה שנמצאים באי פחות מעשר שנים, ובעיקר רבבות העובדים הלא חוקיים, יחזרו לטורקיה.

בקפריסין אין כמעט דיבורים על התנגדות אלימה של המתנחלים לפינוי מבתיהם, אם כי הטאי סבור שאין להוציא התנגדות כזאת מכלל אפשרות. אבל הטאי, כמו קפריסאים-טורקים רבים אחרים, סבור שגירושם של המתנחלים חזרה לטורקיה ייצור אסון הומניטרי חדש. "אי אפשר לפתור בעיה אחת על ידי יצירת בעיה אחרת", הוא אומר. "זאת היתה שגיאה להביא לכאן כל כך הרבה בני אדם, אבל אי אפשר לתקן הפרת זכויות אדם באמצעות הפרת זכויות אדם נוספת". אחרי ככלות הכל, הוא מוסיף, אלה אנשים שהקימו משפחות בקפריסין ונטעו בה שורשים. "האם כדי לפתור את אסונם של הקפריסאים-היוונים נמיט אסון נוסף על רבבות בני אדם?"



קאילאר. רבים מהמתנחלים הטורקים כלל לא ידעו לאן הם מועברים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו