בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בתפקיד הרע: הקיבוצניק הטיפש יוסקה. בתפקיד סופרמן: הגולם מפראג

סיפורי הקומיקס בהמשכים כבשו את העמודים האחוריים של מוספי הילדים של העיתונים החרדיים, כמו בעיתוני הנוער החילוניים בשנות ה-60. השנה גם יצאו כמה מהם כספרים. בסיפורים האלה אין נשים, אבל היהודי תמיד נרדף, יש אקשן וחטיפות של ילדים, והטובים מנצחים בעזרת השם והמידות הטובות. להצלחה תורמת כמובן העובדה שלקוראים אין טלוויזיה בבית

2תגובות

קוף מוקיון מככב בסדרת הקומיקס "בין שתי טיפות" המתפרסמת בימים אלה במוסף הילדים של העיתון החרדי "משפחה". מוקה, זה שם הקוף, הוא אתנחתה קומית בעלילה מפותלת, המזכירה את עלילת הספר "בן המלך והעני" של מרק טוויין. הקוף הוא דמות משנית, אך כפי שקורה לפעמים בסרטי דיסני, הוא בהחלט גונב את ההצגה. מה בכלל עושה קוף במעשייה חרדית? הייתכן שהוא בן דוד רחוק של קופיקו או צ'יפופו, הדמויות המגוחכות ה"מסתדרניקיות", שעליהן גדלו ילדים ישראלים בשנות ה-60 וה-70?

אלי גוט, מחציתו של צמד היוצרים המכנים את עצמם "אלי וגולד" ודוברו, מכחיש כל קשר. הוא נתלה באילנות גבוהים יותר: סדרת הקומיקס הבלגית האלמותית, טינטין, שבה הכלב גונב את ההצגה. גוט הכותב את הסיפורים והצייר דויד גולדשמיט, חברו, שניהם בוגרי ישיבת מיר היוקרתית, נהגו לקרוא את ספרי טינטין בילדותם בשווייץ. הקוף, המשולב בעלילה היסטורית המעוגנת היטב באתוס החרדי, הוא מעין דרישת שלום מעולם אקזוטי לא מוכר ובו בזמן גם גורם המזמן לקורא הרפתקאות, מעשי משובה והומור.

הצירוף קומיקס חרדי נשמע כאוקסימורון. ואכן, אלי אשד, חוקר התרבות הפופולרית הישראלית שחקר אותה גם במגזר החרדי, אומר ש"החרדים הם אנשי המלים. הדבר האחרון שמעניין אותם זה הוויזואליה". אפשר להסביר את החסך הזה בהיבט הוויזואלי ברתיעה קמאית הנובעת מהאיסור על פסלים ותמונות, אבל במקרה של הקומיקס דומה שהסיבה להתנגדות אליו נבעה בעיקר מהיותו הומוריסטי. הממד הפרוע והאנרכיסטי שבו נתפש כמסוכן לתינוקות של בית רבן.

החלוץ בתחום היה עיתון הילדים "זרקור". מאז הופיע לראשונה בסוף שנות ה-60, דורות של ילדים חרדים נהגו לקרוא את העיתון מהסוף להתחלה בגלל הקומיקס. אבל הוא נקרא בבתים מתונים בלבד; שכן העיתון נחשב למזוהה עם קו התפר בין החברה החרדית לדתיים לאומיים. זה היה הקומיקס החרדי העברי היחיד באותן שנים. כיום מאיירת סיפורי הקומיקס בעיתון היא רות בייפוס. לא מפתיע גם שתנועת חב"ד גייסה את הז'אנר לצרכיה בביטאונים שונים. בארה"ב התפרסמה במשך שנים סדרת הקומיקס "מנדי והגולם". מנדי היה ילד שנלחם בכוחות הרשע עם הגולם לצדו. ממש התשובה היהודית לסופרמן.

רק בשמונה השנים האחרונות חדר הקומיקס לזרם החרדי המרכזי. בזה אחר זה החלו העיתונים החרדיים - המפלגתיים והעצמאיים - שבהם מוסף לילדים, לפרסם סיפורי קומיקס. זה קרה ב"יתד שלנו", מוסף הילדים של "יתד נאמן", ביטאונה של תנועת דגל התורה; ב"המודיע צעיר" של עיתון "המודיע", ביטאונה של אגודת ישראל, ובביטאון של תנועת ש"ס לילדים, "יום ליום צעיר". ב"ילדים" (שנהפך ל"מסטיק") של עיתון משפחה מתפרסמים שני סיפורי קומיקס, בעמוד האחורי ובתוך הגיליון. גם בעיתון "השבוע לילדים" של "בקהילה", עיתון חרדי עצמאי, מתפרסם קומיקס. אין בקומיקס החרדי דמויות של בנות, אפילו לא של אמהות, אבל בכולם ילדים גיבורים נלחמים נגד ארסנל של רשעים ויוצאים וידם על העליונה.

רבים מהסיפורים בהמשכים שהתפרסמו בעיתונים יצאו השנה גם בספרי קומיקס. "גלגולה של מזוזה", של אלי וגולד, הוא סיפור עלילותיהם של זוג תאומים, שובבים אך צדיקים, זרח ופרץ (פז"ח בקיצור). השניים מגיעים לירושלים מהגליל בזמן רעידת האדמה שהיתה בצפת ובטבריה ב-1837 ומוצאים מזוזה יקרת ערך שאבדה בחורבן. בדרך הם מצליחים להערים על רפורמי פומפוזי נלעג ומומר שמן וטיפש. ספר אחר מבית "המודיע", "ההצלה הכפולה" (כתבה א. בת מלך וציירה מירי; הכותבים והציירים כותבים בשמות בדויים), מספר על הצלתם של ספרי תורה והצלת נפשו של ילד יהודי אמריקאי המרוחק מהדת. ואפשר למצוא על המדף גם את סדרת "משפחת שיקופיצקי" של עיתון משפחה, על קורות משפחה המשקפת "את חולשותינו האנושיות בדרכה ההומוריסטית המשלבת חינוך בחיוך", ככתוב על גב הספר.

בד בבד החלו להתפרסם סיפורי הרפתקאות בעלי תכנים דתיים המאוירים בסגנון קומיקס. כזה הוא "האוצר הגנוז באי של תיקון המידות", של צמד היוצרים הרב ברוך חייט מהישיבת התיכונית החרדית "מערבה" והצייר גדי פולק. ובאחרונה ראה אור ספר קומיקס של פולק, "משלי המגיד מדובנא". לא במקרה האנשים שהעניקו לגיטימיות לקומיקס באים מחוץ לחברה החרדית הישראלית. הציירים פולק ורות בייפוס הם חוזרים בתשובה, אלי וגולד הם עולים משווייץ והרב חייט הוא עולה מארה"ב.

מונטיפיורי הגיבור

פולק, עולה מרוסיה ופסל במקצועו המתגורר בקרית ספר, מספר שהחל בתהליך החזרה בתשובה לאחר שגוי ביקש ממנו לעשות קומיקס על התנ"ך והוא החל להתעמק בו. הוא וגולדשמיט לומדים בבקרים בכולל בקרית ספר, שפולק מכנה בחיוך "סמטת האמנים". פריחת הקומיקס יצרה ביקוש לציירים טובים בציבור החרדי, ולפני כשנה, כשפולק כרע תחת לחץ הפניות אליו, הוא פתח קורס ליוצרי קומיקס במקום מגוריו. אחת מתלמידותיו היא בייפוס. על קבוצת יוצרי הקומיקס פורש את סמכותו המקצועית יוני גרשטין, חוזר בתשובה, הקריקטוריסט הפוליטי של יתד נאמן.

פולק, שאינו קשור לעיתון כלשהו, אומר שהעיתונים משלמים מעט מאוד ליוצרים ולכן הרמה הכללית של הקומיקס בעיתונות החרדית נמוכה. לדבריו, יוצרי הקומיקס, חבורת אנשים המשוגעים לדבר, ממתינים במתיחות בימים אלה לראות אם מכירות הספרים יצדיקו את ההשקעה.

שי צ'רקה, שסדרת הקומיקס שלו מופיעה בעיתון הילדים והנוער הדתי של "הצופה" - "אותיות" - סבור שהחרדים גילו שהקומיקס עשוי להיות תחליף לטלוויזיה, לא רק לילדים אלא גם בפרסום. ואכן, בעיתונות החרדית יש לא מעט פרסומות בצורת רצועות קומיקס. במלים אחרות, הוא אומר, מבחינת הטמעת הקומיקס הם הגיעו לנקודת אל-חזור. העלילות שלו הן אנטיתזה לפאתוס החרדי. הגיבור שלו, בבא, אנטי-גיבור ולוזר אולטימטיווי, מכניס ממד קומי לעלילה המבוססת על המשנה. בקומיקס החרדיים אין בינתים רמה כזאת של הומור עצמי או עירוב של קודש וחול.

כמו צ'רקה גם אשד סבור שהקומיקס החרדי הוא יותר מסתם קוריוז. בארה"ב, הוא אומר, הקומיקס בירידה, מכיוון שהטלוויזיה והמחשב תפסו את מקומו. אבל אצל החרדים המצב הפוך: "ילדים חרדים אינם חשופים לגירויים רבים ולכן הם עדיין מתרשמים מהתמונות. וחוץ מזה, לילדים חרדים עדיין יש סבלנות לחכות להמשך הסיפור בשבוע הבא, מה שאי אפשר לדרוש כיום מילד חילוני שרגיל לסיפוקים מיידיים". לדברי אשד, "החרדים כיום הם בשלב שהחילונים היו בו לפני 50-40 שנה, וקרוב לוודאי שהקומיקס ישתמר אצלם, בדומה לדברים אחרים שנכחדים, קריאת ספרים למשל".

כשהחרדים ניטרלו מהקומיקס את הממד הפרוע, הם נותרו עם סיפור חינוכי בתמונות. אשד רואה הקבלה של ממש בין האופן שבו שיקפו העלילות של סיפורי הקומיקס, שפורסמו ב"דבר לילדים" וב"הארץ שלנו" בשנות ה-50, ה-60 וה-70, את האתוסים הלאומיים וחיזקו אותם, ובין העלילות המגויסות בעיתוני הילדים החרדיים כיום. לדבריו, הקומיקס החרדי ריאליסטי בדומה לקומיקס העברי בשנותיו הראשונות. בסיפורים שכתב פנחס שדה בשנות ה-50 כיכבו גיבורי אותם ימים: קיבוצניקים, גדנ"עים, וכמובן חיילים שלחמו בבריטים ובערבים.

בקומיקס החרדי לעולם יככבו רבנים, עסקנים, יועצים לשררה ושלוחים למיניהם - טיפוסים אפרוריים למדי, מאלה המאכלסים את החברה החרדית בשפע. מאלה מתבדלת דמותו של השר משה מונטיפיורי, שככל הנראה הציתה את דמיונם של כותבים רבים. לאלי וגולד שני סיפורים לפחות המתבססים על דמותו. הקומיקס עוסק בסימון ה"אחר". יש בו טובים ורעים; סופרמן נגד כוחות הרשע - ובעולם החרדי, הרבנים נגד המיסיון.

הערבים בסדרות הקומיקס בדבר לילדים ובהארץ שלנו הוצגו בדרך כלל כמכוערים וטיפשים. אבל בדרך כלל הערבים היו נוכחים נפקדים, לפחות כפרטים. הבחנה זו מתאימה גם לקומיקס החרדי, שממנו נעדרים לחלוטין ערבים בני ימינו, ישראלים או פלשתינאים. בסדרה "אבני צדק" בהמודיע-צעיר הרעים הם שני עובדים זרים מרומניה המתכננים פיגוע. גם דמות הישראלי החילוני בן ימינו בדוחק מוזכרת. כמעט שאין התמודדות חזיתית עם הציונות או עם מדינת ישראל, כפי שהיה מתבקש.

נראה שהעולם של הקומיקס החרדי הוא עדיין העולם הגלותי הישן. הרע המוחלט הוא המומר, או מקסימום הרפורמי, וכמובן המיסיון. החרדים עדיין מגלים כלפי הנצרות יחס אובססיווי למדי, ולדברי חוקר האוכלוסיה החרדית פרופ' מנחם פרידמן, זה מה שמאפשר לראות איום בעובדים הזרים. לדבריו, דווקא כשהגבולות בין החברה החרדית לזו החילונית מיטשטשים, הפוליטרוקים החרדים בוועדות הרוחניות של כל עיתון מרגישים צורך להדגיש אותם יותר.

חוכמת היהודי, טיפשותו של הגוי

בקומיקס "סודו של הכינור" של המודיע-צעיר, שיצא לאור גם בספר, מוצג הקיבוץ כמקור הסכנה לעזיבת החרדיות. בסדרה (שכתבה חנה רגב ואיירה מירי) מסופר על מאיר וייס, ילד חרדי ניצול שואה שגדל בקיבוץ "ניר" ומתגלגל בדרך לא דרך לבני ברק. מוקסם ממראה עיניו, הוא מבקש להתקרב לדת ("נלחם על זכותו לחיות כיהודי", כלשון התקציר). אולם הקיבוצניק הרע, יוסקה, מוצג כמי שלא מניח לילד לחזור לשורשיו. בעלילה הכללית משתלב כינור, שמאיר קיבל בירושה מהוריו שנספו בשואה.

קריקטורה בוטה אף יותר של דמות הקיבוצניק מוצגת בסדרה אחרת, "תעלומת הקלף" (מאת מ. ראם), שהתפרסמה בעיתון השבוע לילדים. הקומיקס הזה יוצר זיהוי בין ערבים מוסלמים צמאי דם, המוצגים בתחילתו, לקיבוצניקים רעים וטיפשים המופיעים בהמשכו. הקומיקס מספר על חטיפתו של ילד עולה מעיראק בידי שני קיבוצניקים מחודדי חוטם החובשים כובע טמבל. הסיפור משכתב שוב את פרשת ילדי תימן, אחד המיתוסים המושרשים היטב ברטוריקה החרדית התוקפת את עוולות הציונים. "קיבוץ?" שואל הרב שחר את אביו של נסים באחת התמונות, "יש שם אוכל כשר? ובית כנסת?" והוא עצמו עונה לעצמו: "נסים בסכנה. אי אפשר להשאיר אותו שם יהודי". ואמנם בקיבוץ מחליפים לנסים את השם לארז, נותנים לו לאכול בשר שפנים, וכאשר הוא לא אוכל ילדי הקיבוץ מתעללים בו. לבסוף החרדים מצליחים להערים על הקיבוצניק הטיפש (ששמו כמובן יוסקה) ולהבריח את נסים מהקיבוץ.

הרוב המוחלט של סיפורי הקומיקס מציגים מאורעות היסטוריים המדגישים את אתוס היהודי הנרדף. תקופת האינקוויזיציה חביבה על הכותבים, וכך גם הקוזקים ברוסיה. חטיפות סוחטות דמעות של ילדים הן מוטיב שכיח. מבחינות אלה ממשיכים סיפורי הקומיקס את המורשת של זרקור.

ובכל זאת יש הבדלים. אם בקומיקס של זרקור עסקו בגיור הכוזרים או בגילוי השבטים האבודים, כיום הקומיקס עוסקים בנושאים שהם יותר על סדר היום החרדי, כמו קירוב או הרחקה. בקומיקס "מידע חסוי", שהתפרסם ביתד שלנו, קבוצה של שנוררים מטעם ארגון "ובאו האובדים" מגיעים לארה"ב לאסוף כסף בשביל בית ספר לעולי רוסיה, ובהמודיע-צעיר נחשף נוכל רוסי בסמינר ערכים. ובתוך כל זאת סיפורי הקומיקס מעלים על נס את ייחודו של העם היהודי כעם סגולה, מדגישים את חוכמת היהודי לעומת טיפשותם של הגוי או המומר, וצובעים את גורלו זה השומר על הדת בצבעים ורודים.

ממציא מיתולוגיה חרדית

מרבית הקומיקס החרדיים הם די פרימיטיוויים. הכותבים והציירים בעיתונים מתחלפים כמעט עם כל סדרה. הציור ילדותי ודל, העלילות קלושות, לא תמיד הגיוניות. רמתו של הקומיקס ביום ליום צעיר נמוכה במיוחד. לעומת זאת, "אלי וגולד" מתבלט כקומיקס המתוחכם ביותר: עתיר פרטים, עשוי בטכניקה מרשימה ומצויד בעלילה מעניינת למדי הזורמת באופן הגיוני. לעומת הרצינות התהומית שבה החרדים משקיפים על עצמם בקומיקס, הקורא בין השורות יבחין שבסיפוריהם מרשים אלי וגולד לעצמם מעט הומור עצמי, גם אם הנושאים חרדיים במובהק.

סיפורם הראשון, "הגולם מפראג", התפרסם בעיתון משפחה לפני כחמש שנים. גוט הרציני למראה כותב במקביל מאמרים דרשניים, בשם עט, במוסף התורני "קולמוס" של משפחה, ואין זה מפתיע שהוא מציג את כתיבת הקומיקס כעיסוק צדדי. יעבור זמן עד שהקומיקס יתקבל כערוץ ביטוי לגיטימי בחברה החרדית, ואולם ניכר שאפילו אצל גוט לא מדובר רק בתחביב. גוט הוא אוטודידקט, המתעל את הסקרנות שלו לרכישת ידע על העולם ואת המשיכה שלו לעובדות אנציקלופדיות וטריוויה ליצירת קומיקס. הוא מספר שכילד היה תולעת ספרים. גם כיום הוא מרותק לתרבויות עתיקות, מוקסם מאימפריות שוקעות, ומאמין שהגולם מפראג היה חי וקיים.

לפני כתיבת סיפור חדש גוט מבלה ימים ארוכים בספרייה הלאומית ושוקד על תחקיר מפורט. הוא רואה בקומיקס מקור מידע, ולכן בתחתית הדף מבוארים מושגים ומלים קשות (המסומנים בטקסט בכוכבית - שאילה מהקומיקס אסטריקס). גוט אחראי לפרטים הקטנים ביותר בציור, כמו חזיתות של בתים ומבנים, תלבושות ועוד. הוא מציג לפני הצייר תצלומים רלוונטיים. הוא מוצא את דרכו בעשר שפות שונות. "לעתים כשאני בספרייה אני חושב לעצמי על דמות כלשהי מעם לא מוכר. אולי היא היתה מרגישה כמונו, כשמישהו היה מתאר אותה בשטחיות, מבחוץ, בלי להכיר אותה באמת. אנחנו הרי באים בטענות לכל אלה שעושים את זה עלינו, החרדים. אפילו מאשימים אותם באנטישמיות".

הוא רואה בהיסטוריה ובספרות העבר מקור בלתי נדלה לסיפורי הקומיקס שלו. אבל הוא גם ממציא עלילות משלו, על יסוד ספרי זיכרונות עלומים או כתבים ישנים. רוב סיפוריו מבוססים על התקופה האהובה עליו בהיסטוריה, מ-1848 ועד סוף המאה ה-19, משום שתקופת אביב העמים והמהפכה התעשייתית מרתקת אותו. דומה שהוא ממציא בעבור הילדים מיתולוגיה חרדית. אבל בדרך הוא לא שוכח שהם ילדים. הילדים מצדם גומלים לו בהתעניינות, ולדבריו הוא אף מקבל רעיונות וציורי קומיקס מילדים רבים. הקומיקס שמחברים ילדי משפחת ר', למשל, נושאים כותרות אופייניות: "ממלתעות הנאצים" ו"יענק'לה הילד החטוף". בכולם הילדים הם חיילים הנאבקים באויב מר, ובכולם הם מצליחים לצאת וידם על העליונה.

"הקומיקס לא יעשה מהפכות"

בשנות ה-60 אייר אשר דיקשטין את הקומיקס "הארץ שלנו", שכתב פנחס שדה, והיה אחראי לכריכות של ספרי פטריק קים. היום הוא חוזר בתשובה, חבד"ניק, ומתגורר בצפת. אין מה להשוות בין הקומיקס החילוני לזה החרדי, הוא אומר. "הקומיקס הוא פורקן, יצירת דמיונית. הקומיקס שאנחנו עשינו היו סיפורים נטולי אלמנטים חינוכיים - עלילות של נער בחבורה של הרפתקנים הנשלח לעולם פרה-היסטורי, טרזן". במחשבה שנייה הוא מודה שהוכנסו בדלת האחורית מסרים פטריוטיים: "הצברים לבשו כובע טמבל ומכנסיים קצרים ומדי פעם, בסוף הסיפור, עמדו במסדר, הדגל מונף. הערבים היו מכוערים וטיפשים. הילד הישראלי תמיד ניצח".

דיקשטין מספר שגדל על "סופרמן", "קפטן מרוול", וקומיקס נוספים. "אמא שלי היתה אמריקאית", הוא אומר, "כשהיינו אוכלים היא היתה מקריאה לנו מהקומיקס". אולם הוא עצמו לא הצליח להשתלב בהצלחת הקומיקס בגלגולו החרדי. לפני שנתיים הוציא סדרת קומיקס של סיפורי צדיקים, שלא נמכרה. "קשה לעשות קומיקס חרדי", הוא אומר, "כל דבר עובר ביקורת של ההורים. מה שהולך זה סיפורים חסידיים, סיפורי צדיקים, חז"ל, דברי ימי התנאים, דברים כאלה. כשבוחרים צדיק, צריך למצוא אחד שיהיה מקובל על כולם. אם הוא חסידי, הליטאים לא יקראו, ולהיפך. הילדים אמורים להיות נקיים מכל ארץ ישראל של היום".

דיקשטין קורא עם ילדיו את הקומיקס של אלי וגולד ונהנה להסתכל בקומיקס שעושה גדי פולק. "אבל אני לא מאמין שתהיה לזה השפעה", הוא אומר, "הקומיקס היה ונשאר משהו קל. כמו פודינג אחרי הארוחה. הוא לא יעשה מהפכות".

שנת השמיטה הביסה את הנשק הביולוגי

פעמים מעטות חרג "זרקור" מהקו הריאליסטי ושילב עלילה פנטסטית לגמרי, מז'אנר המדע הבדיוני. בספרו "מטרזן ועד זבנג" (הוצאת בבל) אלי אשד מביא כדוגמה את סדרת הקומיקס "מבצע בזק", שפורסמה בזרקור ב-84', המנבאת את הפיכתה של מדינת ישראל למדינת הלכה בתוך עשור. העלילה עוסקת במחבלים הזוממים להטיל פצצה גרעינית על ירושלים בעזרת צלחת מעופפת. את המזימה מסכל, כמובן, איש חרדי. אנשי המטכ"ל שמתכנסים לטכס עצה הם בעלי זקנים כמו כל תושבי המדינה שחזרו בתשובה.

"עם הגיעה של שנת 94'", כותב אשד, "זרקור לא נרתע מהתמודדות חזיתית עם העובדה שבאותה שנה לא התרחש דבר מן המתואר בסיפור האוטופי". העיתון פירסם את הסיפור "פשיטה בשמיטה", המרחיק את החזון האוטופי לעשור נוסף. בסיפור הזה "המחבלים בלבנון מנסים להפעיל נשק ביולוגי נגד ישראל, אך הרבנים מכריזים על שנת שמיטה וכך נמנעת אכילת המזון המורעל. חברי קיבוץ אחד אינם חוזרים בתשובה ומסכנים את כלל ישראל. גיבור הסיפור הקודם מציל את המצב ומשכנע את הקיבוצניקים לחזור בתשובה. סוף טוב הכל טוב".



מתוך "בין שתי טיפות"


מתוך "גלגולה של מזוזה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו