בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אם תחולק ירושלים תשכח ימינו

מפיק הקולנוע היהודי-השווייצי ארתור כהן, שבאמתחתו שישה פרסי אוסקר, בא לישראל לקבל פרס והפתיע בנאום נצי חריף

תגובות

"ירושלים מוזכרת לא פחות מ-667 פעמים בתנ"ך, ואפילו לא פעם אחת בקוראן; כשנשיא מצרים סאדאת ביקר בהר הבית, הוא הפנה את פניו בתפילה למכה, וגבו לירושלים (...) אף שהמכונים 'שטחים כבושים' לא נלקחו מבעלים חוקיים אלא ממצרים וירדן, שטענתן לשטחים הללו מעולם לא הוכרה מבחינה בינלאומית (...) הם (הפלשתינאים, י"ש) מנסים להשתמש בביטוי 'כיבוש' כדי לערוך דה-לגיטימציה נוספת של זכותנו לארץ-ישראל (...) ללא אבחנה בין שכם לתל אביב, בין יריחו לחיפה; חיוני שכל הנאמנים לירושלים יצטרפו למאבק כנגד ההשמצה האנטישמית, המכחישה את זכויות העם היהודי לאדמתו וללבו הרוחני".

הדברים הללו לא נאמרו על ידי אחד משרי הימין בנאום פוליטי, אלא דווקא על ידי מפיק הקולנוע הבינלאומי ארתור כהן, שבאמתחתו שישה פרסי אוסקר. כהן, יהודי שווייצי, אמר את הדברים לפני 11 יום בטקס שבו הוענק לו פרס "שומר ציון" - פרס שנתי הניתן כבר שמונה שנים על ידי "מרכז אינגבורג רנרט ללימודי ירושלים" של אוניברסיטת בר-אילן, ומוענק לאנשי ציבור בינלאומיים על התייצבותם לימין ישראל.

בראיון ל"הארץ" גורס כהן שאין לראות בדבריו בטקס משום הבעת עמדה בשאלות הפרקטיות הנוגעות לנסיגה (למעט התנגדותו המפורשת לחלוקת ירושלים): "כיהודי שאינו חי בישראל, אני לא אומר לאזרחי ישראל מה צריכה להיות מדיניותם. אבל אני חושב שזה מאוד ראוי לחרטה שאנשי השמאל בישראל לא יוצאים נגד השקרים שישראל מואשמת בהם בעניין 'הכיבוש'. אנשים יכולים לומר 'אנחנו בעד נסיגה וויתורים, ואפילו בעד חלוקת ירושלים', ובכל זאת לכבד את המעמד ההיסטורי שלנו בארץ".

בנאומו בטקס הדגיש כהן, באופן טבעי, את הפן היהודי בסרטיו, אם כי מבין 15 הסרטים שהפיק עד היום שלושה בלבד מזוהים בבירור כסרטים "יהודיים": "פינצי קונטיני", המתאר את קורותיהן של שתי משפחות יהודיות (אחת מהן מתבוללת) באיטליה של תקופת השואה; "ילדי הלילה", סרט תיעודי על הילדים שנספו בשואה; ו"יום אחד בספטמבר", שוב סרט תיעודי - על טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. סרט זה, אגב, חולל סקנדל כשמשפחותיהם של יוסף רומנו ואנדריי שפיצר התנגדו לרצונו של כהן לשלב בו את צילומי הגופות המחוללות של יקיריהן. בסופו של דבר "צינזר" כהן את תצלומיהם של השניים, אבל כלל בסרט כמה מראות קשים של גופות הספורטאים האחרים. הוא מסביר את החלטתו בכך ש"אם אתה מדבר על טרור ולא מראה כיצד הוא נראה במציאות, זה לא ממחיש לך את מלוא סכנתו. אבל כיבדתי את בקשתן של אותן משפחות שהתנגדו לכך".

כהן, שאינו מוכן לחשוף את גילו ("לא רוצה שאנשים יתחילו לחשב כמה שנים עוד נשארו לי לעשות סרטים"), הגיע לקולנוע לאחר לימודי משפט בינלאומי ועבודה כעיתונאי (בין היתר, במשך שנים ארוכות, גם ככתב "הארץ" בשווייץ). את דרכו בקולנוע הוא החל בניסיונות לא מוצלחים לכתוב תסריטים, ומכאן היתה דרכו מהירה לתחום ההפקה. את היכרותו הקרובה עם עולם הקולנוע עשה באיטליה, במחיצת הבמאי הנודע ויטוריו דה-סיקה, ועד היום הוא רואה בו את "המורה והמדריך שלי" (כהן הפיק את רוב סרטיו האחרונים של דה-סיקה, ביניהם גם "פינצי קונטיני").

סבו, שעל-שמו הוא נקרא, היה הרב הראשי של באזל בראשית ימי הציונות ולדבריו, "הוא האחראי לכך שהקונגרסים הציוניים הראשונים יכלו להתקיים בבאזל, לאחר שרבנים מכובדים אחרים סירבו לתמוך בחזון הציוני". אביו, ד"ר מרכוס כהן, היה מומחה למשפט עברי ואף עבד בתחום זה במשרד המשפטים הישראלי בראשית ימי המדינה. כהן עצמו גדל, אפוא, בבית אורתודוקסי וזה גם החינוך שהעניק לילדיו (אשתו נעמי היא בתו של המנהיג המנוח של המפד"ל, משה חיים שפירא). עם זאת, הוא עצמו אינו חובש כיפה בחיי היום-יום. מנגד, הוא מדגיש שמעולם לא חש דילמה בין עיסוקו הקולנועי לזהותו האורתודוקסית: "הרי אני לא עושה סרטים אלימים מאוד, וגם לא עם סצינות סקס, אלא אם כן יש בהן חשיבות גדולה".

אף שהוא תוקף בחריפות את האווירה האנטישמית בעולם בשנים האחרונות, הוא מעיד שמעולם לא נתקל באנטישמיות באופן אישי: "אני חושב שאנשים מכבדים אותי, משום שאני 'סלף מייד מן' ואדם שמחפש פרפקציוניזם". לדבריו, קשריו עם תעשיית הקולנוע הישראלית מצומצמים מאוד - למעט "עזרה פרטית שנתתי, בלי ציון שמי, לכמה סרטים של מיכל בת-אדם, מפני שאני אוהב את הדברים שהיא עושה". ואמנם, בטקס שבו הוענק לו פרס "שומר ציון" נראתה רק נציגה בודדת של עולם הקולנוע הישראלי: ליה ון-ליר, מייסדת סינמטק ירושלים.

לנוכח ההשקפות הפוליטיות שהביע בטקס אפשר היה להעריך שכהן יהיה מלא ביקורת על נטייתו השמאלית של הקולנוע הישראלי, אבל בתשובה לשאלה בנושא, הביקורת היחידה שלו על הקולנוענים המקומיים היתה דווקא מקצועית: "באופן כללי, הסרטים הישראליים שאני מכיר עשויים היטב, אבל הנושאים שלהם לא ממש מובנים בחו"ל - אם מפני שהם באמת קשים מדי להבנה, או שאינם מספיק אמוציונליים. בסרט, חשוב שהדמויות יהיו כאלה שתוכל להיות מעורב 'בהן', וזה יותר קשה בסרטים ישראליים, מפני שהם מתרחשים בישראל של היום והידע בחו"ל על מה שקורה כאן הוא דל מכדי שיוכלו להיות מובנים".



כהן. "הנושאים של הסרטים הישראליים לא ממש מובנים בחו"ל"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו