בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יש פחות יהודים, אבל הם חיים טוב יותר

כך מתברר מדו"ח ראשון על מצב העם היהודי. 92% מהיהודים מתגוררים במדינות החמישון הכלכלי העליון, אך מספרם גדל ב-2% בלבד מאז 1970 בעוד שאוכלוסיית העולם גדלה ב-70%

תגובות

מקרב כלל היהודים בעולם, 92% חיים במדינות המצויות בחמישון העליון הכלכלי (20%) של המדינות בעולם. כך קובע דו"ח חדש ראשון מסוגו על מצב העם היהודי בשנת 2004, שחיבר "המכון לתכנון מדיניות העם היהודי", גוף מחקרי שהקימה הסוכנות היהודית. אמנם הדו"ח שהתפרסם השבוע הוא רק "תמצית מנהלים" מתוך 600 העמודים של הדו"ח המלא, שיתפרסם רק בסתיו הקרוב, אולם די במה שפורסם כדי לחשוף מציאות מעניינת.

לנתון הדמוגרפי על פיזורם בעולם תרמו עזיבת היהודים את מדינות ערב בשנות ה-50 והעלייה הגדולה מחבר המדינות לישראל בשנות ה-90. איכות החיים של יהודי העולם בוודאי נשכרת ממגוריהם במדינות עשירות, אבל הדמוגרפיה היהודית ניזוקה: לפי הדו"ח, בשנים 2003-1970 גדלה אוכלוסיית העולם (בעיקר, כמובן, במדינות העניות), ב-70%, בעוד שהאוכלוסייה היהודית גדלה רק ב-2% בלבד.

הדו"ח מפרט את נתוני נישואי התערובת של יהודים בארצות השונות. מובילות בתחום זה הן הקהילות ברוסיה ואוקראינה, כל אחת עם 80% נישואי תערובת. אחריהן הקהילות בגרמניה והונגריה (60% כל אחת), ארה"ב (54%), צרפת, בריטניה וארגנטינה (45%), קנדה (35%), וסוגרות את הרשימה אוסטרליה (22%), דרום אפריקה (20%), ומקסיקו (10%). בישראל נרשמו רק 5% נישואי תערובת (בעיקר בשל המשפחות המעורבות שעלו מחבר המדינות).

הנתונים מלמדים על קשר ברור בין שיעור נישואי התערובת לשיעור ההשתתפות בבתי ספר יהודיים (על בסיס יומי ולא רק כהשלמות): ככל שיותר ילדים לומדים בחינוך יהודי, כך פוחתים נישואי התערובת. לכן המדינות הסוגרות את הרשימה בתחום נישואי התערובת הן המובילות בתחום החינוך היהודי: דרום אפריקה ומקסיקו (עם שיעור השתתפות של 85% מהילדים היהודים), בריטניה (67%), אוסטרליה (65%), ארגנטינה (60%), קנדה (55%) וארה"ב (29%). רוסיה ואוקראינה סוגרות את הרשימה - כ-15% בלבד מן הילדים היהודים החיים בהן לומדים בבתי ספר יהודיים.

רוב המסמך שפורסם מוקדש לניתוחי מגמות והמלצות. ההכרעה הקריטית והדחופה ביותר שבפניה ניצב כיום כלל העם היהודי, לא רק מדינת ישראל, נכתב שם, היא קביעת מדיניות בסוגיית הסכסוך הישראלי-הפלשתיני. הדו"ח מנמק את החשיבות הכלל-יהודית בכך ש"העימות מאיים על רווחתה של ישראל; הוא מנוצל בזירה הבינלאומית לדה-לגיטימציה של עצם הרעיון של ריבונות יהודית; והפך כלי לתקוף את תומכיה היהודים של ישראל".

בראש הצוות המחקרי של הדו"ח עמד תחילה תא"ל (מיל') עמוס גלבוע, לשעבר ראש חטיבת מחקר באמ"ן, ובחודשים האחרונים החליפו פרופ' סרג'יו דלה-פרגולה, מומחה לדמוגרפיה של העם היהודי (מהמכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית). לדלה-פרגולה יש גם מסקנה מעשית מההכרה בחשיבות הכלל-יהודית של הסכסוך, והיא שיש "לערב את נציגי כלל העם היהודי בהכרעה בסוגיה זו, גם אם ההחלטות המעשיות הן כמובן זכותה הבלעדית של ישראל".

הדו"ח אמור להיות פרויקט הדגל של המכון, שהוקם לפני כשנתיים במטרה לסייע בגיבוש מדיניות כוללת בנוגע לצורכי העם היהודי. ואמנם, כפי שמדגיש דלה-פרגולה, "התפישה הבסיסית של המכון, כפי שהיא משתקפת גם בדו"ח, היא התייחסות למדינת ישראל ולתפוצות כגוף אחד, בשונה מן ההפרדה שהיתה מקובלת עד היום".

דלה-פרגולה גורס שלא רק המדיניות הכללית בעניין הסכסוך הישראלי-הפלשתיני, אלא כל ההחלטות של ממשלת ישראל "צריכות להביא בחשבון את ההשלכות שיהיו להן גם על יהדות התפוצות. זה כולל גם החלטות בתחום הביטחוני המיידי, כמו ההתנקשות בשייח יאסין. אין פירוש הדבר שהדאגה לתפוצות צריכה לבטל את הצרכים הישראליים, אבל לכל הפחות שההשלכות יילקחו בחשבון ותהיה היערכות מתאימה".

דלה-פרגולה מסביר שבשנתו הראשונה ביקשו מחברי הדו"ח להיזהר מהמלצות מפורטות ומעשיות מדי, והעדיפו להתרכז בכיווני מחשבה. הוא אינו אומר זאת במפורש, אבל נראה שאנשי המכון ביקשו קודם להטמיע את עצם רעיון הדו"ח השנתי וחשיבותו, לפני שיסתבכו בוויכוחים על המלצותיו. אבל גם מהניסוחים הזהירים של הדו"ח הנוכחי ניתן להצביע על עניינים שיעוררו בוודאי לא מעט ויכוחים. כך, למשל, עצם המבט על מדינת ישראל והתפוצות היהודיות כישות אחת לא ישמח את אזרחי ישראל הערבים ואנשי השמאל הפוסט-ציוני. גם ההמלצה הספציפית, הנובעת מאותה גישה, ליצור מסגרת כלל-יהודית "מייעצת" לממשלת ישראל, עלולה ליצור התנגדות.

בנוסף, הדו"ח ממליץ למשל שהכסף היהודי הזורם לישראל ינותב בעיקר "להבטחת עתידה ארוך הטווח, יותר מאשר לצרכים נוכחיים". על הנייר כולם יסכימו עם המגמה הזאת, אבל אם היא תמומש - כשמשמעותה המעשית יכולה להיות שחינוך קודם לרווחה - הדבר יעורר מן הסתם ויכוחים רבים. כך גם לגבי ההמלצה לשנות את כללי חלוקת כספי הפיצויים על רכוש קורבנות השואה, כך ש"הצרכים של העם היהודי" יקבלו יותר מקום לעומת פיצוי אישי לניצולים.

עוד המלצה שתעורר בוודאי ויכוח בתפוצות (במיוחד בקהילות בארה"ב ובצרפת, שתי מדינות האמונות על הפרדת הדת מהמדינה), היא לגבש תמיכה יהודית בגורמים ברחבי העולם התומכים במדיניות רב-תרבותית (תמיכה בארגונים דתיים, בהקשר הזה). בלשונו הזהירה, הדו"ח מנסח זאת כך: "הראייה היהודית המסורתית, המתנגדת לתמיכה ממשלתית בבתי-ספר דתיים בארה"ב, והתמיכה של הקהילה היהודית בצרפת במאמצים הממשלתיים למנוע סמלים דתיים בבתי-הספר הציבוריים, דורשת בחינה מחדש".

המלצות נוספות: חיזוק אופייה היהודי של ישראל באמצעות "שדרוג הזהות היהודית במערכת החינוך" כלשון הדו"ח, והכרה במעמדן של התנועות הלא אורתודוקסיות; סבסוד החינוך היהודי בתפוצות, הקמת "אקדמיה יהודית למנהיגות", שתכשיר צעירים יהודים מכל העולם לעמוד בראש ארגונים יהודיים; גיבוש מדיניות כלל-יהודית בזירה הבינלאומית בכלל, וכלפי האיסלאם בפרט; מדיניות אקטיווית לעידוד הגיור של בני משפחה לא יהודים, הן בתפוצות והן בישראל. המלצה מעניינת נוספת נוגעת לחיזוק המעורבות היהודית האוניוורסלית בסוגיות של זכויות האדם, בשם הערך של "תיקון עולם", אבל גם מסיבות פוליטיות: להענקת משקל לעם היהודי כגורם משמעותי יותר בזירה הבינלאומית.

יו"ר מועצת המנהלים - דניס רוס

"המכון לתכנון מדיניות העם היהודי" הוקם ביוזמה משותפת של פרופ' יחזקאל דרור, שגם מכהן כנשיאו, סטיב הופמן המנכ"ל היוצא של "איחוד הקהילות היהודיות", ארגון הגג של הקהילות בצפון אמריקה והעיתונאי לשעבר, אבינועם בר-יוסף, המכהן כמנכ"ל המכון.

כדי לבסס את מעמדו של המכון בין מקבלי ההחלטות בישראל ובעולם היהודי, מונה ליו"ר מועצת המנהלים שלו דניס רוס, לשעבר השליח האמריקאי למזרח התיכון של ממשלי בוש האב וקלינטון. עם חברי מועצת המנהלים נמנים פרופ' יעקב נאמן, ד"ר עוזי ארד, האלופים (במיל') עוזי דיין ויעקב עמידרור סטיב הופמן ומנכ"ל הפדרציה היהודית בניו יורק, ג'ון רסקיי. בעבר היה חבר במועצת המנהלים גם המשפטן לוחם זכויות האדם פרופ' ארווין קוטלר, שפרש עם מינויו לשר המשפטים של קנדה.



דלה פרגולה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו