בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'אנק אדיר

"ערב אדיר", 21:00, ערוץ 2

תגובות

רק אליטיסט אידיוט הולך להתבכיין על ג'אנק בטלוויזיה. הג'אנק של ערוץ 2 לא מאיים על אף צופה ועל שום ערך, כל זמן שהוא מצהיר על עצמו כג'אנק. ניל פוסטמן, חוקר התרבות האמריקאי, כבר אמר שלא מעריכים תרבות לפי תפוקת ההבלים שלה, אלא לפי הדברים שהיא מעריכה כמשמעותיים. לכן, בניגוד לעמדה אינטלקטואלית נפוצה, ערוץ 2 לא משחית את התרבות כשהוא מעלה לאוויר את סוגת אדיר מילר, למרות שמדובר בהבלים. השאלה אם ההבלים האלה כתובים, מופקים ומוגשים במקצוענות הראויה.

בראיון מעבר עם אהרן ברנע הצהיר מילר שלתוכנית קדמה עבודה מאומצת של ארבעה חודשים. למזלו, ההשקעה הזאת מצילה אותו מעצמו. ההפקה בנתה לו מערך תמיכה מפואר שמסווה היטב את חסרונותיו כמנחה. מעבר לנחמדות טבעית, מימיקה מפותחת ויכולת קומית סבירה אין סיבה לתת למילר תוכנית בידור מרכזית. כרוב הסטנדאפיסטים (ויצפאן בראשם) הוא מראיין מזעזע שמרוכז בגגים של עצמו במקום במרואיין (עודד קטש יעדיף לשכוח את ה-60 שניות נטו שקיבל כדי לא להגיד כלום). ביתר הזמן מילר מתפקד ככרוז פרומואים, כבן שיח מסורבל של הדמויות הקבועות וכמריץ קטעים קומיים שיכול היה להריץ גם כאורח קבוע.

אבל, כאמור, למילר יש רשת ביטחון צפופה שמספקים לו החברים והם שמחזיקים את התוכנית בחיים: רועי בר נתן מדויק כחקיין של גידי גוב (הפרודיה על "הלהקה" עם אלי גורנשטיין והלבן היתה מבריקה), יובל סמו חסר מעצורים כדי-ג'יי (הגיי?) קלוד, יוסי וטיראן מופרעים כמראייני רחוב, ורותם אבוהב משתדלת יותר מדי כראש פרויקט המשפחה המצחיקה. לעומת הפוטנציאל המבטיח של כל אלה, מסתמן פלופ בגימיק הראשי - פלאטו שרון בדמות מוקדן טלפוני. הג'יבריש ממצה את עצמו כעבור חצי דקה, ההומור מפוקפק והכימייה עם מילר צולעת.

כותבי הטקסטים (בראשות מילר עצמו) הם מעל הממוצע בתוכניות כאלה. בלטו במיוחד שני קטעים כמעט חתרניים במונחי הבידור הקל של ערוץ 2: פרודיה עצמית על ניסיונם הפתטי של זכייני הערוץ לאמץ ז'אנרים עיליים לקראת חידוש הזיכיון, ופרודיה על המתנחל הבריון אביגדור ליברמן (מילר במיטבו) שהופך דוכני ערבים בשוק. צפיתי בתוכנית עם שני בני 10. רוב הזמן הם התפקעו מצחוק. ברשת יכולים להיות מרוצים.

משחק אסוציאציות

"משחק מכור", 22:00, ערוץ 2

די ברור מה קרה כאן - כל הכסף הלך להפקה של מילר. כך שעינב גלילי והבנים ממש לא אשמים. הם עשו את המקסימום. אשם הפורמט הסטטי (והזול) שכולא אותם למשך כשעה מאחורי שולחן, ללא תנועה וללא גלגלי הצלה ויזואליים. האסוציאציה הראשונה היא "שלושה בסירה אחת", תוכנית רדיו הומוריסטית משנות ה-60. גם "משחק מכור" יכולה להיות משודרת ברדיו ולא נרגיש בהבדל. האסוציאציה השנייה היא "של מי השורה הזאת". גם בה הנקודות לא נחשבות, אבל שם הארבעה קמים, מציגים, שרים - וכל זה במשך פחות מחצי שעה. גלילי יכולה בשקט להיכנס לנעליו של דרו קארי, אבל כל החן והשנינות שלה לא יועילו בלי כלי עבודה בסיסיים. הוא הדין בגורי אלפי, רשף לוי, ליאור שליין וגיל ריבה. הומור לא חסר להם, אבל כבר אחרי 20 דקות של מלל אתה משתעמם ומתגעגע לפרסומות זזות. לקצץ בחצי ולהכניס אקשן.



מילר. אין סיבה לתת לו תוכנית בידור מרכזית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו