טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לזמן מוגבל - מינוי לאתר ב-35 ש"ח לחודש  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הברירה הטבעית

המדינה מערימה קשיים, אבל בכל שנה בוחרות מאות נשים בישראל ללדת בבית, ומספרן גדל והולך

תגובות

את בתה הבכורה, יערה, ילדה רות דייוויס בלונדון, בבית חולים שהבטיח לתת תמיכה ללידה טבעית, בלי התערבות רפואית, אלא אם יתעורר צורך לכך. היא עברה קורס הכנה ללידה, ואחרי שהחלו הצירים באה לבית החולים וגילתה שעם כל הרצון הטוב וההבטחות, המציאות שונה. זו היתה לידה קשה, שנמשכה 36 שעות. "התינוקת היתה בתנוחה שמכאיבה במיוחד, גב אל גב", היא אומרת. "כעת, אחרי שכבר כמה שנים אני מלווה נשים בלידה, אני יודעת שמיילדת מנוסה ובעלת סבלנות מסוגלת בעזרת עיסויים לאפשר לתינוקת להסתובב".

במקום זה, אחרי שבע שעות שבהן הושארה בחדר הלידה לבדה עם בעלה בארי ("טוב, דרשתי לידה טבעית, לא?"), בא הצוות הרפואי לבדוק מה המצב וכל מה שהיה לו להציע לה היה אפידורל נגד הכאבים. "האפידורל תקע אותי במיטה לילה שלם", היא מספרת. "הכאבים לא פסקו, אבל בגלל האפידורל לא יכולתי לעמוד על הרגליים ולהתנועע, ונאלצתי לשכב ולהתענות. כל תהליך הלידה נעצר, לא היתה 'פתיחה', ובבוקר נתנו לי תרופות לזירוז, שרק הגבירו את הכאבים. עד שהגיעה האחות הראשית להפסיק את הזירוז, נכנס רופא ואמר: 'נראה שאנחנו הולכים לניתוח קיסרי. תנוחי שעה ונחליט'.

"ואז נרדמתי. ישנתי שעה, והכל קרה בשינה: פתיחה, הילדה הסתובבה. כשהתעוררתי באה מיילדת נפלאה, הושיבה אותי כדי לעזור, והעירה 'כדאי לך להזדרז, כי אם לא תלדי עד ארבע הרופא בטח ירצה להשתמש במכשירים כדי לגמור את הלידה לפני סוף המשמרת שלו'. בשעה ארבע כבר נראה הראש של התינוקת, אבל הרופא בא, הציץ, אמר 'העובר במצוקה, את עייפה' - ובתוך שניות מצאתי את עצמי שוכבת על הגב, והוא משך את התינוקת החוצה בעזרת ואקום".

ברגע הראשון השתלטה עליה תחושה של כישלון, "כאילו לא הצלחתי ללדת בכוחות עצמי. והרי בעוד רגע הייתי יולדת ממילא. זו היתה חוויה כואבת, מתסכלת". את בתה השנייה, סתיו, כבר ילדה דייוויס בבית, בפרדס חנה. בתחילת ההריון היא התקשרה עם מיילדת-בית, שליוותה אותה לכל אורך ההריון, עזרה לה "להכין את הגוף ללידה", ובעיקר לשכך את החרדה מפני הכאבים הצפויים, "כי הפחד רק מעצים את הכאב". גם זו היתה לידה לא קלה, היא אומרת, אבל "הייתי בשליטה, החדר היה מסודר, בארי היה לצדי ותמך בי בכריעה, והילדה נולדה בשלווה".

כעבור כמה שבועות עיינה דייוויס בחוברת המפרטת את זכויות היולדת, שהוציא המוסד לביטוח לאומי, ולמדה שיולדות זכאיות למענק לידה שנועד לממן קניית ציוד לתינוק. "ניגשתי לסניף הביטוח הלאומי, ושם אמרו לי להפתעתי שאשה שילדה בבית לא זכאית לקבל את המענק. ניסיתי להתווכח, טענתי שזאת אפליה נגדי ונגד הבת שלי, אבל הם ענו לי שזה החוק, 'את יכולה לתבוע', והסבירו שאני יכולה לקבל סיוע משפטי חינם". היא תבעה את מענק הלידה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שפסק בקצרה כי על פי החוק הזכאות למענק מותנית באשפוז היולדת והכתובת הנכונה לתיקון החוק היא הכנסת, ולא בית הדין.

דייוויס, משוכנעת שהצדק וחוקי היסוד לצדה, עירערה לבית הדין הארצי לעבודה ותבעה "שוויון זכויות". בדיון שנערך באוקטובר 2002 טענה נציגת הביטוח הלאומי שמטרת החוק לעודד נשים ללדת בבית חולים, משום שלידות בית אינן בטוחות. אבל כשביקשו ממנה השופטים להציג נתונים על לידות בית מתוכננות בישראל, מספרן ומידת הסיכון שבהן, התברר כי נתונים כאלה אינם בנמצא. השופטת נילי ארד אף העלתה את האפשרות שהיולדת בבית תקבל לא רק מענק לידה (היום 1,354 שקל ללידה ראשונה) אלא גם מענק אשפוז 6,350) שקל, שמשלם הביטוח הלאומי לבתי החולים על כל לידה), כדי שתוכל לממן לעצמה תמיכה מתאימה בלידה, להבטחת בריאותה ובריאות התינוק.

לידה בתנאי שדה

גם בג"ץ נדרש בינתיים לסוגיית מענק הלידה, בעתירה שהגישה ויצ"ו נגד הביטוח הלאומי, אבל החליט להשהות את הדיון עד לפסיקת בית הדין לעבודה בערעורה של רות דייוויס. לקראת הדיון הבא בערעור, שיתקיים בשבוע הקרוב, הצטרף למערכה גם היועץ המשפטי לממשלה, שביקש להשיב בשם הביטוח הלאומי. את עמדתו הגישה בחודש שעבר לבית הדין עו"ד נורית אלשטיין, מנהלת המחלקה לענייני עבודה בפרקליטות המדינה.

זהו מסמך מאיר עיניים: מקריאתו אפשר לחשוב שמדינת הרווחה המוכה והחבולה התנערה פתאום והחליטה לחזור אל החפירות של שנות החמישים כדי להתייצב לקרב מאסף הרואי. וכל זה לשם מה? כדי למנוע את מענק הלידה מ-300 ישראליות שבוחרות בכל שנה ללדת בבית. אלשטיין מפרטת במסמך את תולדות החוק, ומראה כי מלכתחילה הוא נחקק לפני חמישים שנה "ככלי לעידוד הלידות בבית החולים, על דרך כריכת המענק ליולדת בהזדקקות לאשפוז". התניה זו, היא טוענת, "מתחייבת מהצורך להגן על האם והיילוד" ולדעתה "הדברים יפים במקומותינו ולא נס ליחם עד ימינו אלה".

אחרי שהיא מציגה פסיקות קודמות ברוח עמדתה, מסבירה אלשטיין מדוע החוק נחוץ גם היום ואין לשנותו: "משמעות הלידה 'שלא בבתי חולים' אינה רק לידה בבית חם ותומך, עם מיילדת צמודה. זוהי גם לידה בתנאי שדה, של אם במשפחה ממעמד סוציו אקונומי נמוך, בתנאים סניטריים ירודים. לידות כאלו מעוניינת המדינה למנוע". והראיה: "לא לחינם הגיעה ישראל להישגים מדהימים בתחום הקטנת תמותת תינוקות. אינטרס ציבורי זה מוגשם באמצעות תמריץ חיובי כספי".

היא גם מגדירה את מי מיועד המענק לפתות: "ככלל, מכוון החוק לאוכלוסייה כזאת שסכום מענק הלידה משפיע על שיקוליה בבחירת מקום הלידה; מדובר בעדות ובחברות שלא הפנימו את הצורך להשתמש ברפואה המודרנית". והתוצאה: "רעיון התמריץ הכספי וכריכתו במקום הלידה נחל הצלחה, ושיעור תמותת התינוקות - המהווה אינדיקציה להצלחה הרפואית בהגנה על האם והיילוד - הלך ופחת עם השנים. ראויה לציון מיוחד הירידה המשמעותית שתמותת התינוקות בקרב האוכלוסייה החלשה והפגיעה יותר".

אבל משהו בכל זאת השתנה. ראשית, ההישגים ה"מדהימים" בהקטנת תמותת התינוקות אכן מדהימים כשמגלים שתמותת התינוקות אצל הבדווים בנגב לא רק שלא ממשיכה לרדת, אלא דווקא עולה באחוזים ניכרים בשנים האחרונות, כפי שנכתב כאן רק לפני חצי שנה (מוסף "הארץ", 2.1). שנית, אין שום הוכחה לכך ש"התמריץ הכספי" הוא זה ש"המריץ" יולדות מ"מעמד סוציו אקונומי נמוך" ללדת בבתי חולים.

בארצות מערביות אחרות, שיעור הנשים היולדות בבתי חולים עלה בהתמדה מאז שנות החמישים למרות שלא קיבלו שום "תמריץ" כספי. אפילו בהולנד, המעודדת ומממנת לידות בבית, ירד שיעורן מ-70% ב-1965 ל-30% ב-2000. רק בשנים האחרונות התהפכה המגמה, ויותר נשים בוחרות - בנימוק שלידה אינה מחלה, אלא פעולה טבעית - להפקיע בחזרה מן המערכת הרפואית (הגברית) את השליטה על האירוע המשמעותי כל כך בחייהן וללדת בבית (או במרכזי לידה שאינם בתי חולים), בלי שום קשר ל"תמריץ" זה או אחר.

הפרקליטה לא הזכירה גם את הקיצוץ המשמעותי במענק הלידה שבוצע ביולי 2003, ואת השיקולים שהנחו את המקצצים. על פי החלטת הממשלה, שאושרה בכנסת, ישולם מענק הלידה המלא רק על הילד הראשון; על לידת הילד השני והילדים הבאים תקבל האם 406 שקלים בלבד. "ההיגיון העומד מאחורי ההחלטה", מוסר דובר האוצר, "הינו שבלידה הראשונה ההוצאות גבוהות יותר, מאחר שרוכשים ציוד יקר שברובו משמש גם את הילדים הבאים".

אם כך, לא "תמריץ" ללידה בבית חולים יש כאן, כי אם מענק לרכישת ציוד לתינוק. אילו התייחסו יוזמי הקיצוץ אל המענק כתמריץ לשמירה על בריאות האשה והתינוק, היו חייבים להתחשב גם בגילה של היולדת. הרי מוסכם על הכל שמגיל מסוים גדלים הסיכונים ליולדת וליילוד: מדוע אם כן די ב"תמריץ" של 406 שקל לאשה בת 39 שזאת לידתה השמינית?

אבל לעו"ד אלשטיין יש גם נימוק חזק, בעל ניחוח חברתי. השוויון שתובעת רות דייוויס, היא טוענת, הוא "שוויון לחזקים": "הנה בענייננו ניצבות נשים שביכולתן הכלכלית לדאוג לעצמן ולוולד. הללו אינן זקוקות למענק הלידה דווקא". לדעתה, אם יקבל בית הדין את ערעורה של דייוויס, הוא "יסיר בכך את ההגנה הנדרשת ליולדת ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, אשר לידה בביתה מעמידה אותה ואת ולדה בסיכון".

גם לעניות מגיע

טחנות הצדק טוחנות לאט. סתיו דייוויס כבר בת שמונה. בביתה השכור במושב מטע שבפרוזדור ירושלים מתקוממת אמה על מה שנשמע לה כהצגה סטריאוטיפית שלה ושל נשים אחרות שבוחרות ללדת בבית. רות דייוויס נולדה בישראל לפני 44 שנים, להורים שבאו מעיראק, וגדלה בפתח תקווה.

"סבתא שלי היתה מיילדת בעיראק, ואחר כך המשיכה גם כאן, במעברות", היא אומרת. "בשנות החמישים, הנשים שלא הגיעו ללדת בבית חולים ילדו בבית (או באוהל, או בצריף) לא כי בחרו בכך, אלא בלית ברירה, כי פעמים רבות האמבולנסים לא הגיעו למעברה בזמן. ומה שגרם להן אחר כך ללדת בבית חולים לא היה התמריץ הכספי. בדור של אמא שלי, לידה בבית חולים כבר נחשבה קידמה ושיפור באיכות החיים, 'שם יטפלו בנו ונוכל לנוח', וגם היה מקובל אז שלידה מתבצעת בבית חולים, והן לא רצו להיות שונות ולהיחשב פרימיטיוויות".

היא התקבלה לעתודה האקדמאית ואחרי שגמרה את לימודי הפסיכולוגיה שירתה בצבא בתפקיד קצינת שיקום בכלא מגידו, שאז הוחזקו בו חיילים שנידונו למאסר ממושך. היא השתחררה בדרגת סגן, אחר כך למדה שיטות טיפול בעיסוי, הכירה את בארי דייוויס, היום עיתונאי ב"ג'רוזלם פוסט" שמסקר אירועי תרבות, ונסעה אחריו לאנגליה, "לחודש, שנמשך כמה שנים". שם נישאו, ושם גם נולדה בתם הבכורה.

"בארי נולד בבית", היא אומרת. "באנגליה היה נהוג בשנות החמישים שילד ראשון נולד בבית חולים, וילד שני עד רביעי נולדים בבית. מערכת הבריאות היתה שולחת אל היולדת הביתה קופסה אטומה ובה הציוד הנדרש ללידה, וכשהצירים היו מתחילים היא היתה קוראת למיילדת".

עמדת הממשלה בישראל נראית לה פטרונית. "המדינה מתנהגת אל היולדות כאילו הן ילדים קטנים שצריך להחביא להם את התרופה המרה בתוך סוכריה: מציעים להן סוכריה, מענק לרכישת ציוד, אבל 'אנחנו המבוגרים יודעים שזה בעצם למטרה אחרת'. זה לא שקוף, זה מבזה את המקבלות, כולל אלו מ'שכבות נחשלות' שכביכול אין להן שיקול דעת ואי אפשר להציג להן את העובדות".

במיוחד מקוממת אותה הטענה שהיא דורשת "שוויון לחזקות" שיפגע בחלשות. "בסדר", היא אומרת. "נגיד שזה נכון - אז בואו ניתן לכולן את האפשרות ללדת בבית, גם לנשים שאינן מהמגזר המבוסס. בשבילי, בתור 'נציגת המבוססים', מענק הלידה הוא הרי סכום קטן שאני יכולה לוותר עליו (אם כי אז, זמן קצר אחרי שחזרנו לישראל מאנגליה, דווקא נזקקתי לו). אבל אם כך, הרי המאבק שלי הוא בעצם למען העניות, שהיום נמנעת מהן הזכות לבחור היכן ללדת, כי אינן יכולות לממן לידה בטוחה בבית".

נציגי המדינה טוענים שלידות בבית חולים בטוחות יותר.

"כן? ואיפה ההוכחה לזה? הרי למדינה אין נתונים על לידות בית מתוכננות. כל מה שיש לה זה הערכה של מספר הלידות שקרו מחוץ לבתי חולים, והמספר הזה כולל נשים שתיכננו ללדת בבית חולים אבל לא הספיקו להגיע בזמן. לפני שהחלטתי ללדת בבית עשיתי מחקר אישי ואספתי נתונים מחו"ל. מצאתי שלידה בבית של אשה שמוגדרת 'בסיכון נמוך' בטוחה לפחות כמו בבית חולים, אם לא יותר, כי יש לה פחות סיכויים להסתבכויות שיצריכו לידת מכשירים, חיתוך חיץ או ניתוח קיסרי".

איפה יותר בטוח?

ההגנה על עמדת המדינה מסתבכת קצת, כשמתברר שגם אשה שיולדת בבית יכולה בעצם לקבל את ה"תמריץ", אם תבוא אחרי הלידה לבית החולים ותתאשפז. במקור נועדה אפשרות זו לפצות נשים שתיכננו ללדת בבית חולים אך נאלצו ללדת בבית או בדרך; אבל היא חלה גם על נשים שבחרו מראש ללדת בבית.

"זה אבסורד", אומרת נירית שפירא, מנכ"לית עמותת "נשים קוראות ללדת", הנאבקת למען חופש בחירה בלידה. "מצד אחד הם דואגים לבריאות האם והתינוק, ומצד שני דורשים מיולדת שמבקשת לקבל מענק להיטלטל בדרכים תוך סיכון בריאותי שלה ושל התינוק שזה עתה נולד, ולהגיע לבית חולים תוך 24 שעות מהלידה. וחוץ מזה, תמורת האשפוז הבלתי נחוץ של אשה בריאה ותינוק בריא, מקבל גם בית החולים מענק מהביטוח הלאומי, 6,350 שקל".

העמותה הכינה טיוטה של הצעת "חוק זכויות היולדת" ושיכנעה את ח"כ יורי שטרן (האיחוד הלאומי) להניחה על שולחן הכנסת. הסעיף הראשון בה קובע את "זכותה של היולדת לבחור את מקום הלידה המתאים לה, בין אם הוא בית, קליניקה פרטית, מרכז לידה או בית חולים. בחירת המקום לא תשפיע על הכרת המדינה בזכותה לקבלת מענק לידה וליהנות מאותו סל תמיכה שממנו נהנית יולדת בבית חולים". בינתיים לא הועלתה ההצעה אפילו לקריאה טרומית, בין השאר בגלל ההתנגדות הצפויה מצד הממסד הרפואי.

שפירא ודייוויס בטוחות שמאחורי ההתנגדות ללידות בית עומדים בעיקר שיקולים כלכליים של מערכת הבריאות. החשבון הכספי פשוט: ב-2003 נולדו בבתי חולים בישראל 135 אלף תינוקות (ורק כ-500 מחוץ לבית חולים, כמחציתם בלידות בית מתוכננות). תמורת הלידות הללו שילם הביטוח הלאומי לבתי החולים 850 מיליון שקל.

זהו מקור הכנסה חשוב לבתי החולים, משום שעל רוב הלידות הם מספקים למעשה רק שירותים של מלון זול עד בינוני, ופעמים רבות גם היחס ל"לקוחות" הוא בהתאם. למזלן של היולדות התפתחה בין בתי החולים תחרות על לבן (ועל הרווח הצפוי מהן), בעיקר באזורים שבהם מצויים כמה בתי חולים במרחק סביר זה מזה, כמו בגוש דן, בחיפה ובירושלים: היחס והתנאים השתפרו, וגדלה גם הפתיחות ל"לידה אחרת" עם תנוחות נוחות יותר ליולדת (כריעה במקום שכיבה על הגב), ונוכחות קרובי משפחה ואף תומכות-לידה (דולות) לצידן.

"המדריך הישראלי להריון ולידה", מאת ד"ר עמוס בר וטלי רוזין, מפרט בטבלה את התנאים השונים שמציעים בתי החולים ליולדות. מעיון בה מתברר שמקצת בתי החולים (רובם בפריפריה) נוהגים עדיין לבצע "חיתוך חיץ" בכל לידה ראשונה, ומחייבים את האשה ללדת אך ורק בשכיבה על הגב. המחברים ממליצים ליולדות לעמוד על זכותן "ללדת אחרת": בלי חוקן וגילוח כדבר שבשגרה, בלי עירוי ומוניטור לכל יולדת, לא עם רגליים למעלה.

אחרי פירוט אפשרויות הבחירה מדגישים המחברים הסתייגות אחת: "לא בבית. נכון, באירופה זה נעשה מאוד מודרני ואופנתי, וזה גם הכי טבעי והכי משפחתי, אבל מה שנכון לא פחות הוא שגם לידה רגילה ופשוטה יכולה להסתבך; האפשרות האידיאלית 'ללדת אחרת' היא, כמובן, בבית חולים הערוך לכך".

האומנם? ד"ר אבנר שיפטן שולל זאת בפסקנות, בחוות דעת שצורפה לעתירתה של ויצ"ו. שיפטן, רופא-מיילד במחלקת נשים ויולדות בבית החולים פוריה בטבריה, סוקר שם שורה של מחקרים שנעשו בחו"ל על בטיחותן של לידות בית, בכללם גם כאלה שמצאו בהן סיכון גדול יותר. אחרי שהוא מנתח את ממצאי המחקרים הוא מגיע ל"מסקנה החד משמעית: לידת בית מתוכננת, של אשה בהריון בסיכון נמוך, במועד, אינה מסוכנת יותר מאשר לידה בבית חולים".

שיפטן לא הסתפק בכך, וייחד פרק שלם לשאלה "האם בית החולים הינו בהכרח מקום בטוח?" תשובתו השלילית מתבססת על ממצאים מחרידים מהשנים האחרונות: טעויות ותאונות רפואיות, ניתוחים קיסריים חסרי הצדקה, תמותת יולדות ויילודים, ופסקי דין נגד רופאים מיילדים שהורשעו ברשלנות. "לעומת זאת", הוא כותב, "לא היתה תביעה אחת כנגד מיילדת בית בישראל במהלך אותן שנים".

ח"כ גילה גמליאל מהליכוד, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה, הגישה לפני שנה שאילתה לשר הבריאות על שלילת מענק הלידה מאשה שילדה בבית, ונענתה בתשובה השגרתית על היתרון הבטיחותי של בית החולים. בעקבות זאת ביקשה גמליאל ממרכז המחקר והמידע של הכנסת לאסוף נתונים על לידות בית ומרכזי לידה בחו"ל, וקיבלה "מסמך רקע" על המצב בהולנד, בבריטניה, בניו זילנד ובקנדה. המחברים הזהירים נמנעו מהשוואת הסיכונים בין הלידות השונות. הם גילו ממצאים לכאן ולכאן, אך גם הם, כד"ר שיפטן, נתקלו ב"מחקרים רבים" המצביעים על כך ש"לידת בית מתוכננת בטוחה לפחות כמו לידה בבית חולים, ולעתים אף יותר". אי לכך הגישה גמליאל הצעת חוק להסדרת "מרכזי לידה" בישראל, מחוץ לתחומיהם של בתי החולים.

אפילו בממסד הרפואי מתחילות באחרונה להישמע זמירות חדשות. ועדה של המועצה הלאומית לגינקולוגיה ומיילדות דנה בקביעת נהלים ל"לידות חוץ-אשפוזיות" והגישה למשרד הבריאות את המלצותיה. המשרד אינו מוכן למסור את ההמלצות לפרסום, בטיעון שהן ממתינות לעיונו של המנכ"ל.

הכנת הגוף והנפש

אחת ההסתייגויות של נשים מהלידה בבית החולים היא מחוסר הפרטיות של היולדת, הנאלצת לחשוף את אבריה המוצנעים לעיניהם של אנשי סגל אחדים, רובם ככולם בלתי מוכרים לה, במיוחד אם הלידה נמשכת זמן רב והמשמרות מתחלפות. גם בלידה שעברה כשורה, בלי התערבות רופא, אך הצריכה חיתוך חיץ, מוזעק רופא לתפור את החתך, פעולה שהמיילדות רשאיות לבצע על פי החוק, אבל אסורה בהוראת מנהלי המחלקות.

בבית החולים שיבא נפתח בשנה שעברה, ביוזמת פרופ' אייל שיף, מנהל אגף נשים ויולדות, קורס חלוצי להכשרת אחיות-מילדות בתפירת חיץ שנחתך או נקרע בלידה. ד"ר אורלי תורן, האחראית על הסיעוד בשיבא, מספרת שהקורס הראשון הסתיים ובוגרותיו "כבר התחילו לתפור עצמאית, לשביעות רצונם של כל המעורבים, ובמיוחד היולדות". אבל הקורס השני הופסק באמצע, אחרי שאיגוד הגינקולוגים התערב והורה לחבריו לא לשתף פעולה עם היוזמה.

פרופ' יוסי לסינג, יו"ר האיגוד, סירב להסביר את מניעיו והסתפק בקביעה שזאת היתה "החלטה מקצועית". זהו אותו פרופ' לסינג, מנהל בית החולים ליס ליולדות (איכילוב), המצוטט בעתירתה של ויצ"ו כמי ש"שיבח את השינוי המתחולל בעמדת הגופים הממסדיים הגדולים ביחס לצרכים של היולדת".

"אני לא רואה צורך לחתוך בכלל", אומרת רונית ספראי-קופליס ממושב גן יאשיה שליד נתניה, אחת מעשר חברות אמה"י (ארגון מיילדות הבית בישראל). "גם לא בלידה ראשונה. יש דרכים למנוע קרע, ובמקרים הנדירים שבכל זאת נוצר קרע, אני תופרת". היא מיילדת כבר 19 שנה, בתשע השנים הראשונות עבדה רק בחדרי לידה בבתי חולים, אחר כך גם וגם, ובשנים האחרונות, עם העלייה בביקוש, היא מיילדת רק בלידות בית. המחיר ליולדת: בין 4,500 ל-5,000 שקל, כולל מעקב לפני ואחרי הלידה.

לה עצמה יש בן ושלוש בנות, שרק אחת מהן נולדה בבית. "בלידה הראשונה, של הבן, הייתי אחות טיפול נמרץ, וילדתי בבית החולים שבו עבדתי, כי זה נראה הדבר המקובל לעשות", היא מסבירה. כך נהגה גם בלידה השנייה. "לקראת הלידה השלישית עשיתי קורס הכנה ללידה בבית, הייתי חייבת לנסות". הלידה היתה מוצלחת והיא תיכננה לחזור על המבצע גם בלידה הרביעית, "אבל עבדתי אז במלוא הקצב בלי להתייחס להריון, לא הכנתי את הגוף, לחץ הדם עלה, ומצאתי את עצמי שוב בבית חולים".

זו באמת שאלה שמטרידה רבים כשהם שומעים על לידות בית: מה יהיה אם קורה משהו? איך את מרגיעה נשים שפונות אליך?

"אנחנו לא משכנעות אף אחת ללדת בבית, כי החרדות עלולות להישאר ולפעול כנבואה שמגשימה את עצמה. את רוב הבעיות בלידה אני מכנה 'עכבות', לא עיכובים, כי מקורן פסיכולוגי ולא פיסיולוגי. כך שאם אשה פונה, היא כבר יודעת שהיא רוצה ללדת בבית ואין צורך לשכנע אותה".

ואם בן זוגה חושש שלא תצליחי להתמודד עם בעיות שצפויות בלידה?

"אז אני מסבירה לו שאשה נולדה ללדת, ואם ההריון תקין ונעשתה הכנה טובה ללידה, אין סיבה שהיא לא תסתיים בצורה טבעית. צריך להבין, שאשה המתכננת ללדת בבית נמצאת במעקב רציף, ויותר מזה. מיילדת בית נפגשת איתה כמה וכמה פעמים בחודשי ההריון, מדברת איתה על תזונה מתאימה, על תנועה נכונה להכשרת הגוף לידה, על דימוי הגוף, מכינה אותה להתמודד עם החרדה מפני הכאב הצפוי. וזאת אותה מיילדת שתהיה איתה גם לאורך כל הלידה, כך שההיכרות וההכנות והאווירה בבית מורידות הרבה מהמתח ומפחיתות את הסיכונים ל'עכבות'".

מה מכילה ערכת הלידה שלך?

"כל אחת מאיתנו עוברת כל שנה קורס החייאה ויודעת כיצד להתמודד עם בעיות צפויות. ללידת בית אנחנו באות עם מכשור נייד לטיפול: בלון חמצן, מפוח להנשמת היילוד, שקית עירוי וציוד, תרופות קונוונציונליות (למקרי חירום בלבד), סט תפירה, דופלר לשמיעת דופק התינוק, מד לחץ דם, משקל, תרופות הומאופטיות, שמני עיסוי. ואני נמצאת עם היולדת לכל אורך הלידה, עם היד על הדופק. כך שאם מתעוררת בעיה, אני מזהה אותה מיד ומנסה לטפל במקורה, ואם אין שיפור - מעבירים לבית חולים, הרבה לפני שהבעיה מידרדרת למצב חירום. בית חולים אינו מלת גנאי בשבילנו, וצריך להבין שאנחנו עובדות כמו תחת מיקרוסקופ, הממסד הרפואי עוקב אחרינו בשבע עיניים".

כמה מן הנשים שיילדת נאלצת להעביר לבית חולים?

"עד עכשיו יילדתי יותר מ-300 נשים בלידות בית. בשנה שעברה, מתוך 40 לידות, ש-13 מהן היו לידות ראשונות, העברתי לבית חולים חמש נשים, שלוש מהן בלידה ראשונה. רק שלוש מהחמש נזקקו לניתוח קיסרי, שתיים מהן בלידה ראשונה".

ואיך מקבלים אותך בבית החולים כשאת באה עם יולדת? יש שמחה לאיד?

"להיפך, נתקלתי ביחס נפלא מצד המערכת, מקבלים את הדיווח שלי על מהלך הלידה כאילו אני אחת מהצוות, ומאפשרים לי להישאר לצד היולדת עד תום הלידה".



רות דייוויס ובנותיה, יערה (משמאל) וסתיו, שנולדה בבית ולכן אינה זכאית למענק לידה. זאת אפליה נגדי ונגד הבת שלי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true