בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוות הדעת המלאה של בית הדין הבינ"ל בהאג

תגובות

בחלקה הראשון של חוות הדעת נקבע כי לבית הדין זכות מלאה לדון ולפסוק בנושא הגדר. החלק השני דן בסוגיית הכיבוש. על פי הפסיקה חלה על השטחים הפלשתיניים אמנת ז'נווה הרביעית, ומכאן מובהר כי ישראל נחשבת למעצמה כובשת.

סעיפים מחלקה הראשון של חוות הדעת

46. הוצג בפני בית הדין טיעון לפיו אסור לו להפעיל את שיפוטו במקרה הנוכחי בגלל שמדובר בסכסוך מתמשך בין הפלשתינאים לישראל, שישראל לא הסכימה כי יפעיל את שיקול דעתו לגביו. לפי עמדה זו, הסכסוך כולל סוגיות של טרור, גבולות ביטחון, התנחלויות, ירושלים ועוד. ישראל הדגישה כי לא הסכימה ליישוב הסכסוך על ידי בית הדין או באמצעות פסיקה אחרת. לטענתה, הצדדים החליטו שיש ליישב סוגיות אלה במשא ומתן.

47. בית הדין מצא כי חוסר ההסכמה לסמכותו על ידי מדינות הנוגעות בעניין אינה משפיעה על סמכותו לתת חוות דעת מייעצת.

49. יתר על כן, בית הדין אינו רואה בבקשת העצרת הכללית (למתן חוות דעת - "הארץ") עניין שנוגע רק לישראל ולפלשתינאים. זאת בהתאם לסמכויות ותחומי האחריות של האו"ם בשאלות הנוגעות לשלום בינלאומי

50. מטרת בקשת עצרת האו"ם היא להשיג חוות דעת שתסייע לה למלא את תפקידיה. חוות הדעת מתבקשת לגבי שאלה שמהווה תחום עיסוק חשוב במיוחד עבור האו"ם, והיא רחבה בהרבה ממסגרת הסכסוך הדו-צדדי במדינה. בנסיבות אלה, בית הדין אינו סבור שחוות דעתו חורגת מעיקרון ההסכמה לפסיקה שיפוטית, ולפיכך אין ביכולתו לסרב לתת חוות דעת על כך.

51. חלק מהנוגעים בדבר טענו שחוות דעת של האו"ם בעניין חוקיות החומה והתוצאות החוקיות של בנייתה עשויות לכפות פיתרון פוליטי בסכסוך הישראלי-פלשתיני. בפרט, נטען שחוות הדעת עלולה להפחית מערכה של "מפת הדרכים" שדורשת מישראל ומהפלשתינאים לקבל עליהם התחייבויות מסוימות. חוות הדעת, נטען, עלולה להקשות את המשא ומתן על מפת הדרכים.

53. בית הדין מודע לכך ש"מפת הדרכים" אותה קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם מהווה מסגרת למשא ומתן בין הצדדים לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני. אולם, לא ברור איזו השפעה תהיה לחוות הדעת של בית הדין על משא ומתן זה. הצדדים בהליכים הנוכחיים הביעו דעות חלוקות בנושא זה. בית הדין אינו יכול להתחשב בגורם זה כסיבה שתגרום לו להימנע מלהפעיל את סמכותו.

54. חלק מהמשתתפים העלו בפני בית הדין טענה כי בניית החומה היא רק צד אחד של הסכסוך הישראלי-פלשתיני אשר לא ניתן לברר אותו בהליך הנוכחי. בית הדין אינו רואה בטיעון זה סיבה מספקת לדחיית הבקשה. בית הדין מודע לכך שהחומה היא חלק ממכלול גדול יותר, והוא ייקח זאת בחשבון בחוות הדעת שייתן. ואולם, השאלה שהציגה עצרת האו"ם בפני בית הדין מוגבלת להשלכות החוקיות של בניית החומה, ובית הדין יבדוק סוגיות אחרות רק במידה שהדבר יהיה הכרחי למענה על שאלה זו.

55. חלק מהצדדים בהליך העלו טענה נוספת לפיה על בית הדין לסרב להפעיל את שיפוטו משום שאין ברשותו את העובדות והראיות ההכרחיות לשם קבלת מסקנות. בפרט, טענה ישראל, בהתייחס לחוות דעת מייעצת שניתנה בנושא פרשנות להסכמי השלום בין בולגריה, הונגריה ורומניה, שבית הדין לא יכול לתת חוות דעת בסוגיות שמעלות שאלות עובדיות אשר לא ניתן לבררן מבלי לשמוע את כל הצדדים בסכסוך. ישראל טענה, כי על מנת לקבל חוות דעת, בית הדין מוכרח להביע השערות לגבי עובדות, ולהניח הנחות באשר לטיעונים משפטיים. בפרט טענה ישראל שבית הדין לא יכול לפסוק באשר להשלכות המשפטיות של בניית החומה מבלי שיחקור את טבע האיום הביטחוני שהחומה נועדה לתת לו מענה.

57. במקרה הנוכחי, בית הדין מחזיק ברשותו דו"ח של מזכ"ל האו"ם, כמו גם חוות דעת מפורטת ששלח לאו"ם, הכוללת לא רק מידע מפורט על תוואי החומה, אך גם על התנאים ההומניטריים והשפעותיה הסוציו-אקונומיות על האוכלוסייה הפלשתינית. משתתפים אחרים העבירו לבית הדין הצהרות בכתב הכוללות מידע רלוונטי לתגובתו לשאלה שהוצגה בפניו על ידי העצרת הכללית. בית הדין מבקש לציין כי הצהרתה הכתובה של ישראל, למרות שהיא מוגבלת לסוגיות של סמכות שיפוט מכילה הבחנות בכמה סוגיות בהן צרכי הביטחון של ישראל. מסמכים רבים אחרים שהוציאה ממשלת ישראל נמצאים ברשות הכלל.

58. בית הדין מוצא, לפיכך, שיש בידיו מידע מספיק כדי לאפשר לו לתת את חוות הדעת שהתבקש לתת על ידי העצרת הכללית.

63. ישראל טענה שפלשתין איננה יכולה לבקש את סיוע בית הדין למצב שנגרם בשל מעשיה האסורים. זאת, בשל אחריותה למעשי אלימות נגד ישראל ואוכלוסייתה שהחומה נועדה למנוע. ישראל טענה שעיקרון "נקיון הכפיים" מהווה סיבה הכרחית לכך שבית הדין יסרב לבקשת העצרת המרכזית.

64. בית הדין אינו סבור כי טיעון זה רלוונטי. כפי שהודגש, העצרת הכללית ביקשה את חוות הדעתה ולא אחד מן הצדדים המעורבים.

65. בשל נימוקים אלה, בית הדין קובע לא רק כי יש בידיו סמכות לתת חוות דעת מייעצת לעצרת הכללית, אלא שאין סיבה מספקת לכך שישתמש בזכותו להפעיל שיקול דעת נגד מתן חוות הדעת.

67. המונח "חומה" מתייחס למבנה מורכב, ולכן לא ניתן להבינו במשמעות הפיסית המוגבלת. עם זאת, המונחים האחרים בהם נעשה שימוש, בין אם מונחיה של ישראל ("גדר") או של מזכ"ל האו"ם ("מכשול"), הם לא מדוייקים יותר מבחינה פיסית. לפיכך, בית הדין בחר להשתמש במינוח בו השתמשה העצרת הכללית של האו"ם.

101. בית הדין מוצא כי ניתן להחיל את אמנת ז'נווה הרביעית על שטח כבוש במקרה של סכסוך בין שתי מדינות או שני צדדים אחרים. לפיכך, בית הדין מוצא כי ניתן להחיל את האמנה בשטחים הפלשתינים שהיו לפני הסכסוך ממזרח לקו הירוק, ושנכבשו על ידי ישראל במהלך הסכסוך.

111. בית הדין מוצא שניתן להחיל את האמנה הבינלאומית על זכויות אזרח וזכויות פוליטיות על מעשים שעושה מדינה מחוץ לשטחיה.

סעיפים מחלקה השני של חוות הדעת: סוגיית הכיבוש

115. ארגון השחרור הפלשתינאי טען ש"מטרת בניית המחסום היא לנסות לספח לעצמה (לישראל - "הארץ") שטח, בניגוד לחוק הבינלאומי.

116. ישראל טענה מנגד, כי מטרתה היחידה של החומה היא לאפשר לה להילחם באופן יעיל במעשי טרור היוצאים מהגדה המערבית. יתר על כן, ישראל חזרה וטענה כי המחסום הוא צעד זמני. ישראל הדגישה ש"הגדר לא מספחת אליה שטחים" ושהיא "נכונה ומסוגלת לשנות את תוואי הגדר או לפרקה, גם בעלות אדירה, אם תידרש לעשות זאת. הגדר אינה גבול מדיני ואין לה משמעות פוליטית. היא לא משנה את מעמדם החוקים של השטחים בשום צורה".

117. בית הדין רשם לפניו כי תוואי החומה, כפי שקבעה ממשלת ישראל, כולל בתוך "השטח הסגור" כ-80% מהמתיישבים המתגוררים בשטחים הפלשתיניים הכבושים. יתר על כן, בדיקת מפת החומה מראה כי היא נבנתה באופן שתכלול בתוכה חלק ניכר מההתיישבויות הישראליות בשטח הפלשתיני הכבוש (כולל מזרח ירושלים).

120. באשר להתיישבויות אלה, בית הדין מפנה לסעיף 46 פיסקה 6 באמנת ז'נווה הרביעית הקובעת כי "המעצמה הכובשת לא תגרש או תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית לשטח שכבשה"...

121. בעוד שבית הדין רושם לפניו את התחייבות ישראל כי בניית החומה לא תגרום לסיפוח והיא זמנית מיסודה, הוא לא יכול להימנע מחששות מסויימים שהובעו, לפיהם תוואי החומה יקבע מראש את הגבול בין ישראל לפלשתין, והחשש כי ישראל תספח את המתיישבים ואת דרכי הגישה שלהם.

122. יתר על כן, בית הדין קיבל דו"ח ממזכ"ל האו"ם, לפיו תוואי החומה הנוכחי יכלול בתוך השטח הישראלי יותר מ-16% משטח הגדה המערבית. כ-80% מהמתיישבים החיים בשטח הפלשתיני הכבוש, שהם 320 אלף בני אדם, יתגוררו בשטח, כמו גם 237 אלף פלשתינאים. יתר על כן, כתוצאה מבניין החומה, כ-160 אלף פלשתינאים אחרים יחיו במובלעות כמעט מוחלטות. כלומר, התוואי שנבחר לגדר מבטא את הצעדים הבלתי חוקיים שנקטה ישראל ביחס לירושלים ולהתיישבויות, כפי שקבעה מועצת הביטחון. ישנו גם סיכון לשינויים נוספים במבנה הדמוגרפי של השטח הפלשתיני הכבוש, כתוצאה מבניית החומה. בניית החומה, ביחד עם הצעדים שננקטו בעבר, מגבילה במידה רבה את זכות העם הפלשתיני להגדרה עצמית, ולפיכך זו הפרה של החובה הישראלית לשמור על זכות זו.

132. מהמידע שהועבר לבית הדין, ובפרט דו"ח מזכ"ל האו"ם, עולה כי בניית החומה הובילה להריסת רכוש או להחרמתו בתנאים שסותרים את דרישות סעיפים 46 ו-52 בתקנות הרג מ-1907 וסעיף 53 באמנת ז'נווה הרביעית.

133. הבנייה, יצירת אזור סגור בין הקו הירוק לחומה עצמה ויצירת מובלעות, יצרו מגבלות משמעותיות על חופש התנועה של תושבי השטח הכבוש הפלשתיני (למעט המתיישבים הישראלים ואלו החיים בהתנחלויות). הגבלות אלה מורגשות בעיקר באזורים עירוניים כמו מובלעת קלקיליה או העיר ירושלים ופרבריה. הן מוחרפות על ידי העובדה ששערי הגישה הם מעטים באזורים מסוימים ושעות פתיחתם הן ככל הנראה מוגבלות ונקבעות באופן בלתי צפוי.

לדוגמה העיר קלקיליה, בה מתגוררים 40 אלף בני אדם, מוקפת לחלוטין בחומה ותושביה יכולים להיכנס ולצאת מהעיר רק דרך מחסום צבאי יחיד, הפתוח בין 07:00 בבוקר ל-19:00 בערב. הועלו גם השלכות חמורות לגבי התוצרת החקלאית, כפי שנמסר מכמה מקורות. החומה הובילה לקשיים מתגברים לאוכלוסייה בגישה לשירותי בריאות, מוסדות חינוך ומקורות מים מרכזיים.

דו"ח מזכ"ל האו"ם קובע בבירור כי "לפי לשכת הסטטיסטיקה של הרשות הפלשתינית, עד כה המכשול הפריד 30 ישובים משירותי בריאות, 22 ישובים מבתי-ספר, שמונה ישובים ממקורות מים מרכזיים ושלושה ישובים מרשת החשמל". בקשר לסוגיית המים, הסוקר המיוחד של ועדת האו"ם לזכויות אדם בנושא הזכות למזון מצא כי "באמצעות בניית החומה, ישראל מספחת הלכה למעשה, את רוב האקוויפר המערבי (שמספק 51% מהמים לגדה המערבית). בקלקיליה, לפי דיווחים שאינם גמורים של האו"ם, 600 חנויות או בתי עסק נסגרו ו-6,000 - 8,000 בני אדם עזבו את האזור. הסוקר המיוחד של האו"ם שבדק את הזכות למזון מצא אף ש"בשל ניתוקה של קלקיליה כתוצאה מבניית החומה וניתוק קהילות מאדמתם וממקורות המים שלהן מבלי שיהיו להן אמצעי קיום אחרים, פלשתינאים רבים החיים באזור יאלצו לעזוב. צלפיכך, בניית החומה תמנע מחלק ניכר מהפלשתינאים את "החירות לבחור את מקום מגוריהם".

133. לסיכום, דעת בית הדין היא שבניית החומה והמשטר המלווה אותה יגבילו את חופש התנועה של תושבי השטח הפלשתיני הכבוש (למעט המתנחלים הישראלים ואלה החיים בהתנחלויות), כפי שקובעת האמנה הבינלאומית לזכויות אדם וזכויות פוליטיות בסעיף 12 פסקה 1.

143. בית הדין הסיק כי בבניית הגדר בשטחים הפלשתיניים הכבושים, כולל בירושלים המזרחית ומסביב לה וכן הממשל המתלווה (associated regime) הפרה ישראל התחיבויות בינלאומיות שונות המוטלות עליה (על פי סעיפים 137-114), ועל מנת לענות לשאלה שהציגה העצרת הכללית, מחובתה לבחון את השלכות ההפרות.

144. בהערות בכתב ובעל פה, הבהירו משתתפים רבים בתהליך השיפוט כי לפעולה הבלתי חוקית של בניית הגדר על ידי ישראל יש השלכות חוקיות לא רק על ישראל, אלא גם על מדינות אחרות ועל האו"ם. בהצהרתה הכתובה לא הציגה ישראל טיעונים הנוגעים להשלכות החוקיות האפשריות של בניית הגדר.

145. בהתייחסות להשלכות החוקיות עבור ישראל, נטען כי ראשית, על ישראל מוטלת חובה חוקית להביא לקצו את המצב הבלתי חוקי, זאת בהפסקת הבנייה בשטחים הפלשתיניים הכבושים, ולתת הבטחות וערבויות מספקות לאי-חזרה על המעשה.

שנית, נטען כי על ישראל מוטלת חובה משפטית לפצות על הנזקים שנגרמו עקב התנהגותה המנוגדת לחוק. הוצע כי תיקון המעוות יכלול קודם כל הרס חלקי הגדר שנבנו בשטח פלשתיני, ביטול הפעולות החוקיות הקשורות לבנייה והשבת הרכוש שהוחרם או הופקע למטרה זו. תיקון המעוות יכלול גם פיצוי הולם לאזרחים שבתיהם או אדמותיהם החקלאיות נהרסו.

עוד נטען כי על ישראל מוטלת החובה לציית לכל ההתחיבויות הבינלאומיות שהפרה כתוצאה מבניית הגדר בשטחים הפלשתיניים. כן נטען כי על פי אמנת ז'נווה הרביעית חייבת ישראל למצוא ולהביא לבית המשפט אנשים שביצעו לכאורה, או שהורו לבצע פעולות המהוות הפרות חמורות של החוק ההומניטרי הבינלאומי שנבעו מתכנון, בנייה או שימוש בגדר.

146. בהתייחסות להשלכות משפטיות על מדינות אחרות מלבד ישראל, נטען בבית הדין שכל המדינות מחויבות שלא להכיר במצב הבלתי חוקי שנובע מבניית הגדר, לא להעניק סיוע או עזרה בשימור המצב, לשתף פעולה במטרה להביא לקצן את ההפרות ולדאוג לתיקון העיוותים.

אחדים מהמשתתפים בתהליך טענו כי המדינות השותפות לאמנת ז'נווה הרביעית חייבות לנקוט צעדים כדי להבטיח ציות לאמנה, ולאור העובדה שבניית ותחזוקת הגדר בשטחים הפלשתיניים הכבושים מהוות הפרות בוטות של האמנה, חייבות המדינות השותפות לאמנה לתבוע או להסגיר את מפירי החוק. עוד נאמר כי "מועצת הבטחון של האו"ם תדון בהפרה שיטתית ובוטה של נורמות העקרונות והחוק הבינלאומי על ידי ישראל, ובעיקר החוק ההומניטרי הבינלאומי, ותנקוט צעדים כדי להביא לקצן את ההפרות", וכי מועצת הבטחון והעצרת הכללית חייבות להתייחס לחוות הדעת של בית הדין.

147. כיוון שבית הדין הסיק שהקמת הגדר בשטחים הפלשתיניים הכבושים, כולל בירושלים המזרחית ומסביב לה מנוגדים להתחייבויות בינלאומיות שונות של ישראל, נקבע כי האחריות מוטלת על מדינה זו בשם החוק הבינלאומי.

148. בית הדין יבחן עתה את ההשלכות המשפטיות הנובעות מהפרות החוק הבינלאומי על ידי ישראל, ויבדיל, מצד אחד את אלה העומדות לצד ישראל ומצד שני את אלה העומדות לצד מדינות אחרות, ובהתאם, לצד האו"ם.

149. בית הדין רשם לפניו כי ישראל מחויבת בראש ובראשונה לציית להתחיבויות הבינלאומיות, אותן הפרה בבניית הגדר בשטחים הפלשתיניים הכבושים (סעיפים 137-114). כתוצאה מכך על ישראל למלא את התחיבותה לכבד את זכות העם הפלשתיני להגדרה עצמית ואת התחיבויותיה במסגרת החוק הבינלאומי וחוק זכויות האדם הבינלאומי. בנוסף עליה להבטיח חופש כניסה למקומות הקדושים המצוים בשליטתה מאז מלחמת 1967 (סעיף 129).

150. בית הדין מציין כי על ישראל להביא לקצן את הפרות התחיבויותיה הבינלאומיות הנובעות מהקמת הגדר בשטחים הפלשתיניים הכבושים. חובתה של מדינה האחראית לפעולה מוטעית מבחינה בינלאומית להביא לקצה את הפעולה מעוגנת בחוק הבינלאומי, ובית הדין אישר, במספר מקרים, את קיומה של חובה זו (פעולות צבאיות ופרלמנטריות בניקרגואה ונגדה - פסיקת בית הדין הבינלאומי 1986 ע' 149, הצוות הקונסולרי והדיפלומטי של ארה"ב בטהראן - פסיקת בית הדין הבינלאומי 1980, ע' 44 סעיף 95, ועוד).

151. על ישראל מוטלת החובה להפסיק לאלתר את עבודת בניית הגדר בשטחים הפלשתיניים הכבושים כולל בירושלים המזרחית וסביבה. יתר על כן, לאור ממצאי בית הדין (סעיף 143) לפיהם ההפרות הישראליות נובעות מבניית הגדר הפסקת ההפרות דורשת פירוקם לאלתר של כל חלקי הגדר שנבנו בשטחים הפלשתיניים הכבושים, כולל ירושלים המזרחית וסביבתה. כל החוקים והתקנות שהתקבלו לצורך הבנייה ולכינון המשטר הנלווה יבוטלו, להוציא חוקים שיעניקו פיצוי לאוכלוסייה הפלשתינית ויהיו רלוונטיים לציותה של ישראל להתחיבויות המוזכרות בסעיף 153.

152. בנוסף, בהתחשב בכך שבניית הגדר בשטחים הפלשתיניים הכבושים גרמה להפקעת והריסת בתים, עסקים ושטחים חקלאיים, מוצא בית הדין כי על ישראל מוטלת החובה לפצות על הנזקים שנגרמו לתושבים. בית הדין מזכיר כי שיטות הפיצוי הבסיסיות על פי החוק הנהוג נקבעו על ידי בית הדין הבינלאומי כלהלן:

"העיקרון הבסיסי הנכלל במינוח פעולה בלתי חוקית - עיקרון שנקבע ככל הנראה על פי הנוהג הבינלאומי ובעיקר על פי החלטות פשרה - קובע כי הפיצוי חייב למחוק, במידת האפשר, את כל ההשלכות של הפעולה הלא חוקית ולהשיב את המצב לזה שהיה קיים מן הסתם אלמלא בוצעה הפעולה. החזרת המצב על כנו, או אם הדבר אינו אפשרי, תשלום סכום שווה ערך להחזרת המצב על כנו - מענק אם יהיה בו צורך בתמורה לאובדן שנגרם ושלא כוסה במסגרת החזרת המצב על כנו או תשלום - הוא העיקרון שינחה את קביעת סכום הפיצוי על פעולה מנוגדת לחוק הבינלאומי"

153. בהתאם לכך, ישראל מחויבת להשיב את האדמות, הפרדסים, מטעי הזיתים ושאר נכסי דלא-ניידי שהופקעו מתושבים לצורך בניית הגדר בשטחים הפלשתיניים הכבושים. במידה והשבת הרכוש לא תהיה אפשרית, על ישראל לפצות את האזרחים הנוגעים לעניין על הנזק שספגו. בית הדין סבור גם כי חובה על ישראל לפצות, בהתאם לחוק הבינלאומי, כל תושב ואזרח שסבלו נזק חומרי כתוצאה מבניית הגדר.

154. בית הדין ישקול עתה את ההשלכות המשפטיות של הפעולה הבינלאומית המוטעית שנבעה מבניית הגדר בהתייחסות למדינות אחרות.

157. בהתייחסות לחוק ההומניטרי הבינלאומי מזכיר בית הדין כי בחוות דעתו בנושא "היבט משפטי על האיום או השימוש בנשק גרעיני" נקבע כי "סעיפים רבים של החוק ההומניטרי הבינלאומי שיש לישמם במקרי סכסוכים מזוינים הם ביסוד כבוד האדם והתחשבות בסיסית באנושות" - ועל כל המדינות לישמם בין אם אישררו או לא אישררו את האמנות הנוגעות לנושא.

158. בית הדין ידגיש בנוסף כי סעיף 1 באמנת ז'נווה הרביעית קובע כי "הצדדים הנוגעים מתחייבים לכבד, ולהבטיח כיבוד האמנה בכל הנסיבות". ההנחה היא שכל מדינה שותפה לאמנה זו, בין אם היא צד בסכסוך כלשהו או לא, מחויבת להבטיח ציות לדרישותיה.

159. בהתייחסות לאופי ולחשיבות הזכויות וההתחיבויות, סבור בית הדין שכל המדינות מחוייבות שלא להכיר במצב הלא חוקי - תוצאת בניית הגדר בשטחים הפלשתיניים הכבושים כולל ירושלים המזרחית וסביבתה. הן חייבות בנוסף לא לסייע להמשכיות המצב שנוצר עקב הבנייה. כמו כל על כל המדינות, תוך כיבוד אמנת האו"ם והחוק הבינלאומי, לדאוג לכך שכל עיכוב הנובע מהקמת הגדר למימוש זכותו להגדרה עצמית של העם הפלשתיני, יגיע לקצו. בנוסף, כל המדינות השותפות לאמנת ז'נווה בעניין הגנה על אזרחים בעתות מלחמה (12 באוגוסט 1949) מחויבות, תוך כיבוד אמנת האו"ם והחוק הבינלאומי, להבטיח את ציותה של ישראל לחוק ההומניטרי הבינלאומי כפי שהוא מופיע באמנה.

160. לסיכום, בית הדין סבור כי על האו"ם ובמיוחד על העצרת הכללית ומועצת הביטחון, לשקול פעולות נוספות נדרשות כדי להביא לקצו את המצב הבלתי חוקי הנובע מהקמת הגדר תוך התייחסות לחוות דעת זו.

161. בית הדין, התומך במטרות ובעקרונות המפורטים באמנת האו"ם, ובעיקר בשמירה על שלום וביטחון בינלאומיים ופתרון מחלוקות בדרכי שלום, ידגיש את הצורך הדחוף שהאו"ם יגביר את מאמציו להביא את הסכסוך הישראלי-פלשתיני, הממשיך להציב איום על שלום וביטחון בינלאומיים לסיום מהיר, וכך יבסס באזור שלום צודק ובר קיימא.

162. בית הדין הגיע למסקנה שהקמת הגדר על ידי ישראל בשטחים הפלשתינאים הכבושים מנוגדת לחוק הבינלאומי וקבע מהן ההשלכות המשפטיות שיש להסיק מאי-חוקיות זו. בית הדין רואה חובה לעצמו להוסיף כי יש למקם מבנה זה בהקשר רחב יותר. מאז 1947, השנה שבה אימצה האסיפה הכללית את החלטה II) 181) ותם המנד"ט בפלשתין, התמשך סכסוך מזוין ונמשכו מעשי אלימות חסרת אבחנה ואמצעי דיכוי בשטח שהיה קודם תחת מנדט.

בית המשפט ידגיש שהן על ישראל והן על פלשתין חלה חובה לשמור על כללי החוק ההומניטרי הבינלאומי, שאחת ממטרותיו העיקריות היא הגנה על חיי האזרח. פעולות לא חוקיות והחלטות חד-צדדיות התרחשו בכל הצדדים, אולם לפי דעת בית הדין, ניתן להביא לידי סיום מצב טרגי זה רק באמצעות ישום מתוך כוונה טובה של החלטות מועצת האו"ם הרלוונטיות, ובמיוחד החלטות מספר 242 (1967) ו-338 (1973).

"מפת הדרכים", שאושרה בהחלטת מועצת הביטחון 1515 (2003), מייצגת את המאמצים האחרונים להתחיל במשא ומתן למימוש מטרה זו. בית המשפט סבור כי חלה עליו חובה להסב את תשומת הלב של העצרת כללית, שאליה מופנית חוות דעת זו, כדי לעודד מאמצים אלה מתוך כוונה להגיע בהקדם האפשרי, על בסיס החוק הבינלאומי, לפתרון שיושג במשא ומתן לבעיות יוצאות הדופן והקמת מדינת פלשתין, שתשכון לצד ישראל ושכנותיה האחרות, בשלום ובביטחון לכל האזור.



בית הדין הבינלאומי בהאג בעת הקראת חוות הדעת, שלשום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו