בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בקבר רחל יגורו יהודים

התוכנית: התנחלות קטנה בבניין שנקנה ברחוב הראשי בבית לחם וחובר לקבר רחל. המודל הוא ההתיישבות היהודית בחברון

תגובות

בבוקר יום רביעי בשבוע שעבר ישבו כעשרה גברים חרדים במתחם קבר רחל, ודנו בלהט גדול בענייני הלכה. הגדרת המקום כ"קבר רחל" אינה מדויקת. בפועל ישבו תלמידי החכמים במסדרון ארוך המחבר את הקבר לבית חדש - בניין שהיה עד לפני כמה חודשים בבעלותו של פלשתינאי תושב בית לחם, שהשכיר אותו לבעלי עסקים קטנים. היו שם מסעדות קטנות ונגר אחד. לפני כמה חודשים מכר הפלשתינאי את הבניין שברחובה הראשי של בית לחם לקונים ישראלים פרטיים.

בתוך זמן קצר הוכנסו שינויים משמעותיים במבנה: חזיתו הפונה לרחוב הפלשתיני נאטמה לחלוטין ומצדו האחורי הוא חובר בחופזה לקבר. התוצאה היא יציר ארכיטקטוני מוזר. שפת המדרכה שנשקה למבנה המקורי היא עתה חלק מעיצוב הפנים של המבנה המחובר. בקומת המרתף שוכנים החיילים המופקדים על הביטחון בקבר רחל, שהיה לקסרקטין; קומת הכניסה מתפקדת כישיבה מאולתרת. החדרים בשאר המפלסים נעולים ובשיפוץ. זו "התוכנית הגדולה" של הרוכשים: להקים מעין התנחלות קטנה במתחם קבר רחל המתרחב.

אחד שיודע הרבה על התוכנית הזאת הוא חבר הכנסת לשעבר חנן פורת. "בעזרת השם אנחנו מתקדמים", הוא אומר, "לאט לאט זה מיתרגם לקראת נוכחות יהודית וישיבה קבועה בקבר רחל, כפי שדירבן הרב קוק לעשות ותוך שיתקיים 'ושבו בנים לגבולם'". הבית שכבר נרכש אינו האחרון. במבנה הנושק לזה שכבר סופח לקבר, בצד הפלשתיני, פועלת חומוסייה קטנה שסועדים לה מעט בשל המצב. "ברוך השם, גם החומוסייה כבר בשלבי טיפול", אומר פורת, "המוכרים קיבלו תמורה יפה והולמת מרצונם. זו רכישה פרטית, בלי מעורבות של הממשלה או זרוע של הממסד. כל הגורמים הרשמיים בישראל יודעים - אך גם יודעים שהכל נעשה כחוק. יש עוד אדמות בבעלות יהודית באזור, מצדו השני הכביש".

לשאלה אם הכוונה היא ליצור באזור זה של בית לחם מצב דומה להתישבות היהודית בחברון, משיב פורת באנחה: "לצערי, מאוחר יותר ובצורה מצומצמת יותר, אבל כן. הגיע הזמן להחזיר את מלוא המשמעות ל'שבו בנים לגבולם'".

הפסוק הזה נחרט גם על לוח קיר בטקס החגיגי הקטן של חנוכת המבנה החדש בקבר רחל. אלא ששמו הרשמי של הרחוב הראשי, שפעם היה "דרך אפרתה" ועד לאינתיפאדה גם הדרך הראשית בין ירושלים לחברון, הוא עתה "רחוב יאסר ערפאת". השם הזה מתנוסס עדיין, בעברית ובערבית, על שלט רחוב הסמוך לקבר רחל. כך יוכלו הדיירים העתידיים להגדיר את כתובתם החדשה כ"קבר רחל פינת ערפאת".

סיפוח בפועל

האכלוס, שיש כבר תור ארוך של ממתינים לו, יחל רק לאחר השלמת חומת ההפרדה ההולכת ונבנית באזור זה מדרום לירושלים. החומה הזוחלת ממערב הוסטה ממסלולה והיא תסגור בטבעת על קבר רחל המורחב, שייהפך למובלעת תחומה בגדר. בתוך כך נוגס תוואי החומה בכחצי קילומטר מאדמת בית לחם, בלי שהוכרז עליה רשמית כשטח ירושלים. "מעולם לא הוחלט שקבר רחל יהיה בשטח C (בשליטה ישראלית ביטחונית ומדינית)", מעיד שאול אריאלי, מפעילי יוזמת ז'נווה. "בהסכם הביניים מספטמבר 95' יש פסקה שמבטיחה לישראל נגישות חופשית לקבר רחל, אך בלי הסמכויות שנובעות ממעמד שטח C. כשקבעו את גבולות ירושלים, נמנעו מלספח את קבר רחל, בשל מיקומו בלב בית לחם. עכשיו באה הגדר שנבנית שם לבצע את הסיפוח הזה בפועל. החומה באזור זה נבנתה בטראומה של האירועים הגדולים באזור בית לחם-בית ג'אלה. בתוך הטירוף עלו טרקטורים על הקרקע והחלו לקבוע עובדות בשטח".

עוד קודם להשלמת החומה באזור זה, מבתרים ביצורי הבטון הענקים סביב קבר רחל את דרך אפרתה וכותבים היסטוריה חדשה. אין עוד דרך רציפה מירושלים לחברון. ליד קבר רחל נחסמה הדרך לרוחב בקיר בטון גבוה. הפלשתינאים המבקשים להיכנס לבית לחם מופנים לרחוב פנימי עוקף קטן; הישראלים מובלים לקבר בעשרות אוטובוסים מדי יום (רובם הסעות מוסדרות של אגד בליווי בחיילים) לתוך מובלעת סגורה. מחסום 300 שבין ירושלים לבית לחם הוסט לכיוון בית לחם ועבודות הבנייה המבוצעות סביבו יהפכו אותו בעתיד לטרמינל נוסח מחסום ארז. בתי העסק הפלשתיניים בקטע זה של הכביש, פעם מרכז קניות סואן, נסגרו בשל חוסר נגישות אליהם. שלט נאה ועליו המלה "ממוריז" (זיכרונות) מעיד שפעם היה פה פאב שוקק חיים, בעיר שהיתה התקווה האורבנית הגדולה של הפלשתינאים. עתה נותר ממנו זיכרון רחוק. ההיסטוריה של דרך אפרתה והגיאו-פוליטיקה של בית לחם משתנים בעזרתו של "הקבלן המבצע אפי מגל", התולה את שלטי הפרסום של החברה שלו על החומה בגאווה מקצועית. השותף הפלשתינאי ליוזמת ז'נווה, יאסר עבד-רבו, אוהב להשתמש במשל קבר רחל כדי להראות שהישראלים מרמים.

ביום שלישי של השבוע שעבר ישב פואד אחמד ג'אדו בפתח ביתו הסמוך למחנה הפליטים אל-עאידה. הגדרה זו של מקום מגוריו היא המדויקת ביותר שאפשר לנסח, בגלל חוסר היכולת להגדיר את כתובתו. גם בימים שקדמו לחומה המוקמת מתחת לאפו קיבל את החשמל מירושלים ואת המים מבית לחם. בעצם לא היה שייך לאף אחד, וחומת הבטון הגבוהה הזוחלת לפתחו מסבכת יותר את המצב.

באמצע שום מקום

סיפורו של ג'אדו הוא מבחן מתאים לסוגיית ה"מידתיות" שעליה דיברה החלטת בג"ץ על הגדר. סיפורו האישי ממחיש שבחינת מידתיות בבניית החומה, כמוה כיישום של כיבוש נאור. במתחם שבו חי ג'אדו מתגוררות בסך הכל שלוש משפחות שהחומה תשבש את חייהן. האם די בשלוש משפחות, באמצע שום מקום, לשקול שיקולי מידתיות? האם העובדה שלא מזמן עבר התקף לב, לאחר עימות עם מג"ב, והוא עומד עתה לפני ניתוח לב פתוח, היא מרכיב במידתיות? ג'אדו, בן 47, בעל העברית המשובחת והתמצאות מעודכנת בכל התפתחות משפטית, דווקא חושב שכן.

בחום של 36 מעלות, שממנו אין לו מסתור, שולף ג'אדו מתיקים מסודרים היטב את כל המסמכים המתעדים את קורותיו. הסדר הזה הוא הרגל מקצועי אצל הגבר שעבד שנים במשרד הרישוי הישראלי בירושלים. באחד האישורים, זה שניתן לסבו - איוב חסן ג'אדו - ביולי 1978 נאמר במפורש: "הנ"ל היה רשום במפקד התושבים בשנת 1967 ונרשם בטופס 049556. המקום נמצא בתחום שיפוט ירושלים". להוכחה שולף ג'אדו גם טפסים לתשלום ארנונה שקיבל מעיריית ירושלים ולא שילם מעולם. ללמדנו שג'אדו הוא ירושלמי אסלי.

לא ממש. ב-27 באפריל 2003 הונפק לו אישור אחר, שעליו הודפס באותיות אדומות כי הוא שייך לבית לחם. "בא קצין שעוד לא נולד כשהסבא שלי היה כבר ירושלמי והודיע לי שאני לא", מספר ג'אדו בציניות.

בכך לא נגמר הסיפור. בחודשים האחרונים הופיעו בביתו קצינים בכירים ממג"ב וממפקדת קו התפר, בדקו והלכו. אחר כך הופיע קצין מן המינהל האזרחי ובישר על תיקון קטן: "נהיית שוב שייך לירושלים". מאז לא ראה אותם עוד. כך יוצא שהכניסה לבית לחם אסורה עליו, אבל גם הכניסה לירושלים אסורה עליו, כי איש לא המציא לו מסמך המאפשר זאת. ג'אדו יושב איפוא על האדמה שעליה חיה משפחתו זה 60 שנה ולא שייך לשום מקום. לבדיקות בבית החולים אל-מוקאסד שבירושלים הוא חומק בצורה לא חוקית.

החומה המוקמת עתה מתחת לאפו תסגור אותו בטבעת בלי מוצא. בתכנון המקורי היתה החומה אמורה לעבור ממערב לביתו והבית היה נותר בבית לחם. אבל איתרע מזלו שהבית ממוקם ליד מנזר השייך לארמנים, ואלה לא רצו שהחומה תפריד בין הנכסים שלהם באזור. בניגוד לג'אדו, להם יש כוח וקשרים ותוואי הגדר הוסט.

עתה כלוא ג'אדו בתוך החומה, בלי מוצא לשום כיוון. כשתושלם בנייתה, לא ברור אפילו איפה יקנה אוכל למשפחתו הגדולה. "אולי יקימו פה סופרמרקט רק בשבילי", הוא מתריס, "ומה יהיה אם אצטרך אמבולנס או מכבי אש? איך יגיעו לכאן?" מבחינתו זו אינה שאלה תיאורטית. לפני כחודשיים פרצה אש במנזר הארמני כשלא היה בו איש. ג'אדו צילצל לנזיר וזה הזמין מכבי אש. הכבאיות באו מבית לחם דרך מחסום אחרי שעתיים, בליווי ג'יפ צבאי, במקום להיכנס מגילה הסמוכה בתוך דקתיים. מאז דואג ג'אדו מה יהיה אם יזדקק לטיפול חירום.

התוכנית הגדולה ברורה לו: ישראל מתכוונת ליצור תנאי קיום בלתי אפשריים, שידחקו אותו מאדמתו התקועה כקוץ בסיפוח דה-פקטו של האזור. לפני כחצי שנה בא מפקד בכיר ממג"ב והורה לו להתפנות. ג'אדו השיב כי במדינה מסודרת דברים כאלה מנוהלים לא במלים אלא במסמכים. "תביא מסמך", אמר לקצין שלא שב מאז. הציעו לו לעתור לבג"ץ. "עזבו אתכם משטויות", מגחך ג'אדו, "אני חי במדינה הזאת. השב"כ והמשטרה מנהלים אותה. רק אפסיד כסף".



המבנה שחובר לקבר רחל. התנחלות קטנה חדשה באזור שבו מתבצע סיפוח בפועל


ביתו של ג'אדו. "מה יהיה אם אצטרך אמבולנס או מכבי אש? איך יגיעו לכאן?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו