בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיכלאנג'לו בקמפוס עברי

משה ברש, מייסד התחום האקדמי של תולדות האמנות בישראל, 2004--1920

תגובות

משה ברש נולד בצ'רנוביץ', בוקובינה (לשעבר ברומניה, היום באוקראינה). בשל מחלה ממושכת הוא הצליח להשלים רק את כיתה ד', אך היה אוטודידקט והתגלה כילד פלא: בגיל 15 הוא פירסם ספר פילוסופיה, ותערוכות של ציוריו הוצגו בפראג, בוסטון וניו יורק. ב-1941-1940, תחת הממשל הסובייטי, הוטלו גזירות על יהודי צ'רנוביץ', אך גורלם נחרץ ביולי 1941 כשהעיר נכבשה על ידי הנאצים ועוזריהם הרומנים. היהודים רוכזו בגטו, רבים הוצאו להורג בירייה ורבים אחרים גורשו למחנות עבודה בטרנסניסטריה, שם נספו.

משה וברטה גנדלמן, שעמה התחתן, הצליחו לשרוד עד ששוחררה העיר בפברואר 1944 על ידי הצבא האדום. תקופת מה שירת בצבא האדום, ואחר כך הצטרף למוסד לעלייה ב' וסייע לשארית הפליטה לעלות ארצה. הוא עלה לארץ, לחם בתש"ח בחטיבת פלמ"ח/הראל בקרבות המרים של ירושלים וחלק אוהל עם הפוליטרוק של הפלמ"ח, בני מהרש"ק (כך השתתף בכתיבת פקודת היום לפריצת "דרך בורמה"). בתום המלחמה סירב לקבל דרגת סרן, כנראה כמחאה פרטית על פירוק הפלמ"ח.

עד 1954 חי בעין חרוד, לימד ועסק בציור, אך נמשך גם לחקר האמנות. המעבר לירושלים פתר את הדילמה, כשהוא נקרא להקים באוניברסיטה העברית את החוג האקדמי הראשון בארץ לתולדות האמנות. מרטין בובר, ובעיקר שמואל הוגו ברגמן, שעמו קרא כתבים פילוסופיים, הסכימו להכיר בספרו על תפישת המוות אצל מיכלאנג'לו (1961) כמקביל לעבודת דוקטורט.

תלמידיו מספרים כי היה מרצה מלהיב: פרופ' לובה פרידמן, מהחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית, אומרת כי עבודתו "בערה כאש בעצמותיו"; פרופ' מילי הד, ראש החוג היום, אומרת כי "היה לו ארוס פדגוגי"; ופרופ' חיים פינקלשטיין, שהקים את החוג לתולדות האמנות באוניברסיטת בן גוריון, מציין כי "כולנו ראינו בחוג שלו דגם לחיקוי". ילדיו אילנה, שבתאי ועמנואלה הושפעו ממנו לבחור במסלול אקדמי.

בשנות השבעים, כשראה שתולדות האמנות כבר קנו להם אחיזה ברחבי הארץ, חזר להשקיע במחקר. למרות מחלת לב שהכבידה עליו הוא פירסם עשרות ספרים ומאמרים בשפות זרות, אך תמיד הקפיד לפרסם גם בעברית, בעיקר במוסד ביאליק. יצחק טאוב, מנהל מוסד ביאליק, אומר כי ברש העמיד ספרים רבים בעברית לרשותו של המשכיל שאינו מקצוען, המתעניין באמנות. הוא ערך את סדרת "אמנות ודברי אמנים" ואת "סדרת מבואות", והקדים מבואות לספרי מופת כמו "האדם המשחק" של יוהאן הויזינחה, "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר" של ג'ורג'ו ואסארי ועוד. תלמידתו, הפרופסור לאמנות זיוה עמישי-מייזלש, אומרת כי לו רצה, כל אוניברסיטה בחו"ל היתה חוטפת אותו, אך "הוא היה ציוני מושבע". ואכן, במלאת 200 למוזיאון הלובר בפאריס, הוא הוזמן לשאת שם את דבריו. בשנת תשנ"ו זכה בפרס ישראל. נראה שאפשר להחיל עליו את שאמר מחבר "דקאמרון", בוקאצ'ו, על הצייר ג'וטו, כי "את תהילתו קנה בענווה רבה ביותר".



משה ברש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו