בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בדרך לאלטלנה 2

בתרחיש ההתנתקות של אבשלום וילן, מתנחלים יורים ושרון מקבל הכרעה בן-גוריונית

תגובות

אז תחילת הקיץ אבשלום וילן מוטרד. הוא לא שקט. לא מבין כיצד חבריו בשמאל אינם רואים את אשר הוא רואה. הלוא שרון רציני, הוא אומר. ציני עד אימה אבל רציני. לכן, למרות כל המרידות בליכוד, הוא יפנה. וכששרון יפנה, כשהוא יבוא להקריב את רצועת עזה כדי לנסות (לשווא) להציל את מחצית הגדה, הוא ימצא את עצמו מול הרצינות של המתנחלים. הנחישות של המתנחלים. חוסר הנכונות העמוק של המתנחלים לקבל על עצמם את דין הממלכה.

אז איפה ההכנות, וילן חוזר ומטלפן. איפה הדיון הציבורי. איפה העיתונאים והפוליטיקאים ואנשי הרוח. חצי שנה לפני רגע האמת של מדינת ישראל אנחנו יושבים במסעדות יוקרה ומשתזפים בשמש מבלי להבין כלל מה רובץ לפתחנו. מבלי להבין כלל שהקיץ הזה כמוהו כקיץ 1973. שהרי לוילן אין כל ספקות בעניין הזה. לוילן זה לגמרי ברור. בתוך חודשים אחדים נמצא את עצמנו בתוך תוכה של מלחמת אזרחים.

הוא בחור רציני, וילן. מביא איתו אל הנהגת השמאל דבר מה לא יאפי. לא תקשורתי. ישר וסולידי. כמו מרבית בני דורו, וילן, בן 53, עוצב פוליטית באוקטובר הנורא ההוא, כאשר הוצב עם צוות של סיירת מטכ"ל בגזרה הצפונית של קו ברלב. כאשר ראה את החטיבה הירושלמית מתמוטטת. את חזית הדרום קורסת. וכאשר - שבועיים אחר כך - ראה את מורדות החרמון מנוקדים בגוויות. ונשבע לעצמו שאם ייצא מהתופת, אם יחזור חי מהתופת, ילך לפוליטיקה. כדי לוודא שזה לעולם לא יקרה שנית. שלא תהיה פה עוד גולדה. שלא יהיה פה עוד גלילי. שלא יהיה פה עיוורון כה חמור בקריאת המציאות.

ב-1978 היה אבשלום (אבו) וילן ממייסדי שלום עכשיו. בשנות התשעים היה מזכיר מפ"ם ומזכיר הקיבוץ הארצי. מאז 1999 הוא מייצג בכנסת את הפנים היותר מפוכחות של יחד-מרצ. למרות שהוא תומך ביוזמת ז'נווה ונאמן ליוסי ביילין, וילן הוא יונה חסרת אשליות. יונה ללא רומנטיקה פלשתינית. מתנגד נחרץ ועקבי של תנועת הסרבנות.

האם ההחלטה של וילן לצאת כעת בקריאת-קרב חסרת תקדים כנגד המתנחלים נובעת משיקולים פוליטיים? האם ההודעה שלו על נכונותו לפתוח באש על מתנחלים-מורדים נובעת מהרצון להתבלט בהנהגת מפלגתו? יכול להיות. קטן וצפוף בשמאל. כדי לשרוד צריך לייצר אש. ובראיון הזה וילן אכן מייצר אש. ואולם כל מי שמכיר את וילן יודע שהוא לא ציני. לא חסר אחריות. חברו-הטוב של ראש השב"כ, אבי דיכטר, גם יודע על מה הוא מדבר. כך שאם וילן החליט לומר את אשר הוא אומר למוסף "הארץ", הוא עושה זאת מפני שהוא באמת חרד. מפני ש-31 שנים אחרי אוקטובר המעצב ההוא, הוא באמת חושב שמדינת ישראל ניצבת על פי תהום.

אויב מבית

אבשלום וילן, קיץ 2004 מזכיר לך במידה רבה את קיץ 1973. מדוע? הלוא אין טנקים מצריים מעבר לתעלה. אין ריכוזי כוחות סוריים ברמת הגולן. הגבולות שקטים, תל אביב חוגגת. אין שום סכנה קיומית בפתח.

"יש סכנה קיומית, אלא שהפעם מקור הסכנה אינו חיצוני. אנחנו עומדים בפני אויב מבית. האויב הפנימי מסוכן היום הרבה יותר מערפאת או אסד או כל גורם ערבי אחר. נכון, האויב הפנימי הזה לא גדול מאוד מבחינת היקף הכוח שעומד לרשותו. סך הכל מדובר על כמה מאות אנשים. על חבורות קנאיות של הימין הקיצוני. אבל האנשים הללו מסוכנים קיומית כיוון שהם נוגעים בעצב הכי רגיש שלנו. הם נוגעים ביכולת הקיום שלנו כחברה אחת, דמוקרטית. אם לא נעמוד מולם, אם לא נבלום את הסיקריקים החדשים כפי שבלמנו את המצרים והסורים, הם עתידים להשתלט עלינו ולהוביל את כולנו לאבדון. הם יביאו לחורבן בית שלישי".

נשמע קצת מוגזם. על מה אתה מדבר?

"אני עוקב אחרי מפעל ההתנחלות כבר שלושים שנה. הפגנתי עם שלום עכשיו באלון מורה ובהר ברכה ובתלם. הצבתי את פסל-המחאה של תומרקין בשילה. אירגנתי את הפגנת הארבע-מאות אלף. גם ישבתי עם ראשי גוש אמונים לשיחות נפש שבהן הבנתי עד כמה הם משיחיים. עד כמה העולם שלהם הוא עולם של אתה-בחרתנו.

"כך שאני ראיתי את הפורענות הזאת מתפתחת. ראיתי כיצד הקבוצה הזאת כופה את עצמה על רבין ועל פרס ואפילו על ממשלת אוסלו. אפילו על אהוד ברק. ולאט לאט הבנתי את ממד העומק שלה ואת דפוס הפעולה שלה, והגעתי למסקנה שכאן מדובר במיעוט נחוש המשוכנע לחלוטין שהוא-הוא האליטה המשרתת. רק הוא יודע מה נכון למדינת ישראל. רק הוא יכול להוביל את מדינת ישראל. לכן תפקידו לאלץ את הלפלפים של תל אביב ללכת בדרכו. וכדי לעשות זאת מותר לו להשתמש בכל אמצעי. כל אמצעי.

"לכן, על סמך ההיכרות שלי עם המתנחלים, מנהיגיהם והצופן הפנימי שלהם, אני אומר לך שהם יביאו את ישראל אל קו שבר היסטורי. הם לא יוכלו לוותר. בהגיע שעת האמת הם לא יוכלו לוותר ללא קרב. ושעת האמת כאן. אולי במרחק של שישה חודשים מאיתנו. אולי אפילו פחות".

ממה אתה חושש? מה התרחיש המדיר שינה מעיניך?

"אני חושש שהמתנחלים ינסו להרתיע את ממשלת ישראל ואת הרוב הישראלי באמצעות איום במלחמת אזרחים. אני חושש שבמצבי-קצה הם גם עלולים לממש את האיום הזה".

הכוונה שלך היא להנהגת המתנחלים או לקבוצות שוליים סהרוריות?

"ראש השב"כ דיבר על מאתיים אנשים העלולים להתנקש בראש הממשלה. אני חושב שמדובר על כמה מאות. על פוטנציאל לחיצה-על-ההדק של כמה מאות. אבל הבעיה חמורה עוד יותר כיוון שהנהגת המתנחלים לא מסוגלת ואולי גם לא רוצה לטפל בקבוצה הזאת. האיום של נוער הגבעות באלימות משרת אותה.

"תבין: בימין האידיאולוגי יש יסוד יגאל עמירי מובהק. הם לא באמת הפנימו את הלקח של רצח רבין, רק גילגלו עיניים עד יעבור זעם. רק תיעתעו בנו. לאמיתו של דבר המסקנה האמיתית שהציבור הלאומני הקיצוני הגיע אליה היא שיגאל עמיר הצליח. ושבאמצעות שלוש יריות מכוונות היטב אפשר לשבש מהלך היסטורי ענק. ולכן ברור לי לגמרי שבהגיע רגע פינוי ההתנחלויות יתברר שיגאל עמיר היה רק הקדימון. שבין אנשי הגבעות למיניהם יש לא מעטים המוכנים להיות יגאל עמיר למתקדמים. יגאל עמיר שלב בי"ת. יגאל עמיר דור שני ושלישי".

אם אתה צודק אנחנו בעצם עומדים על סף מלחמת אזרחים ישראלית.

"כן. אבל זאת לא תהיה מלחמת אזרחים אמריקאית. ההיקף יהיה הרבה יותר מצומצם. זו תהיה מיני-מלחמת-אזרחים".

תן לי תרחישים ממשיים. מה עומד להתרחש כאן בחודשים הקרובים?

"תמיד קיימת האפשרות שילכו על הר הבית. גוג ומגוג. וקיימת האפשרות שילכו על רצח ראש הממשלה כדי ליצור כאוס פוליטי. אבל בעיני התרחיש היותר סביר הוא זה שבו עשרות אלפים מסתננים לגוש קטיף ויוצרים מהומת אלוהים שבתוכה קשה מאוד לצה"ל לבצע את הפינוי. ואז, בתוך המהומה, נמצאים אותם יחידים או עשרות או מאות המוכנים ללחוץ על ההדק. לי זה ברור לחלוטין: יש בימין הרדיקלי פוטנציאל אמיתי של לחיצה על ההדק. יש שם מי שיאחז בנשק. מתנחלים קיצונים ינסו לעצור את ההתנתקות באמצעות הרג של שוטרים וחיילים".

הגנה עצמית

במה שאתה מתאר אין שום היגיון. הרג חיילים רק יעורר את זעמו של הציבור הישראלי הרחב. מתנחלים שיפתחו באש ימיטו חורבן על מפעלם שלהם.

"זאת אפשרות אחת. יכול להיות ששימוש בנשק חם יגרום לחברה הישראלית להתעשת ולנהוג במתנחלים ביד ברזל. לכן בתחילה הם ייזהרו. הם לא ישתמשו באמצעי הזה אלא כאמצעי אחרון. טיפשים הם לא. אבל כאשר התהליך יתקדם ויהפוך ממשי ויתברר להם שאין להם מה להפסיד, כל השדים ייצאו מכל הבקבוקים. הם יהמרו על כל הקופה. הם יבנו על האפשרות השנייה. והאפשרות הזאת היא שמרי אלים ייצור כאוס מוחלט. שהממשלה לא תוכל לעמוד במצב שבו יהודים הורגים יהודים.

"אם כך יהיה, אם לוויות של יהודים שנהרגו מאש יהודים יגרמו למערכת לקבל רגליים קרות, המתנחלים ינצחו. הם יוכיחו שההתנתקות בלתי אפשרית. הם יוכיחו שאי אפשר לפנות יישובים. הם יחסמו בכוח הזרוע את האפשרות של חלוקת הארץ".

ומה אז?

"בתוך חמש-שש שנים אנחנו בתוך מדינה דו-לאומית דה-פקטו. בתוך תסמונת דרום אפריקה. הצבת תהיה כפולה: הקהילה הבינלאומית תנדה אותנו ואילו הדמוקרטיה הישראלית בעצם תפסיק לתפקד. יהיה ברור לחלוטין שהיא לא מסוגלת לקבל הכרעות היסטוריות. כאשר זה המצב, 300 אלף המשפחות הישראליות הנושאות על כתפיהן את המדינה ישקלו פעמיים ושלוש אם להישאר. רבות מהן יחליטו שהן לא מוכנות להקריב את בניהן במלחמת-מאה-השנים אשר נכפתה עליהן על ידי מיעוט של קנאים. כשזה יקרה תתחיל הספירה לאחור. הבית השלישי ייכנס לסחרור חורבני".

אתה רק רואה שחורות או שאתה גם מציע איזושהי דרך עוקפת אסון?

"צריך להבהיר כבר עכשיו שאנחנו נילחם בכל האמצעים באלימות של מתנחלים קיצונים. כולל הגנה עצמית בכל המובנים. ואם לא תהיה ברירה, אם חס וחלילה יכריחו אותנו, ניאלץ לפתוח באש".

אתה אומר דברים קשים. אתה מדבר על אפשרות של פתיחה באש על אחים. פתיחה באש על אזרחים ישראלים.

"שיהיה ברור: אני לא קורא לכך שזה יקרה. אני מקווה מאוד שזה לא יקרה. אני אומר לך עכשיו את מה שאני אומר, בדיוק כדי שזה לא יקרה. אבל צריך לומר בגלוי ובבירור לכל אותם מטורפים המתכננים להשתמש באלימות פיזית נגד ההתנתקות, שמדינה דמוקרטית לא יכולה להסכים לכך. מדינה דמוקרטית חייבת לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע זאת. מול תופעות כאלה היא חייבת ללכת עד הסוף".

ללכת עד הסוף?

"אם חס וחלילה יפתחו באש על חיילים ושוטרים, הם ייאלצו להגן על עצמם בכל האמצעים. תחילה באמצעים שגרתיים, ואם אלה לא יעזרו אז גם באמצעי המאוד לא נעים של תגובה באש. אם תיפתח על כוחותינו אש צריך יהיה להשיב באש אל מקורות האש".

לירות כדי לפצוע? לירות כדי להרוג?

"בוודאי. בשלב ראשון צריך להשתמש בכל האמצעים שאינם קטלניים. מסוקים, גז מדמיע, אמצעי הלם שונים. הרי אף אחד לא רוצה להשתתף בלוויות של יהודים-הורגים-יהודים. אבל אם לא יהיה די בכך צריך יהיה לירות באוויר. אחר כך לירות כדי לפצוע. ובמקרה אחרון, כמוצא אחרון, צריך יהיה לשתק אותם באמצעות ירי-כדי-לפגוע".

גם אם משמעות הדבר היא הרוגים? גם אם המשמעות היא עשרות הרוגים יהודים?

"אם חס וחלילה נגיע ליום ההוא של לוויות של יהודים שנהרגו מאש יהודים, זה יהיה יום נורא לכולנו. זה לא נעים. זה קשה. אבל אם מישהו בונה על כך ששום ממשלה ישראלית לא תורה לכוחות הביטחון שלה להגיב באש על אש של קיצונים, צריך להבהיר לו כבר עכשיו שהוא טועה. צריך להבהיר לו שהממשלה הנבחרת תגיב בכל האמצעים".

אתה מקיבוץ נגבה. גדלת על אתוס של סוציאליזם לוחם. כשאני שומע אותך אני שומע סטלינגרד. אני שומע את מלחמת האזרחים בספרד.

"לא סטלינגרד. גם לא מלחמת האזרחים בספרד. אבל אני כן רואה דמיון לתש"ח. אני חושב שאנחנו עומדים מול הכרעה שלא עמדנו מולה במשך 56 שנים. הדמוקרטיה הישראלית תגיע בשנה הקרובה לשעת האמת שלה. זה יהיה טובים מול רעים. אנחנו או הם.

"ב-1948 האויב היה הפולש המצרי. וכשהגיע הרגע הקריטי, כשטנק מצרי עמד בשערי נגבה, החבר אהרון שניידר קם ועצר אותו בבקבוק מולוטוב. המולוטוב של שניידר הציל את הקיבוץ והציל את החזית ומנע מהמצרים להגיע לתל אביב. אז היום לאויב אין טנקים. הוא לא פולש זר. האויב הוא קבוצה פנימית קנאית המנסה לערער את הדמוקרטיה הישראלית. אבל בסופו של דבר גם היום אין ברירה. צריך להעמיד מול הקבוצה הזאת את המולוטוב".

אם מדברים על תש"ח צריך בעצם לדבר על אלטלנה. מה שאתה מדבר עליו הוא אלטלנה II.

"בוודאי. אלטלנה היתה אירוע קשה. היו הרוגים ופצועים. אבל ההחלטה של בן גוריון היתה החלטה נכונה. היא הבהירה לכל שיש כאן צבא אחד וממשלה נבחרת אחת. אין כאן כנופיות כמו אצל ערפאת. אין כאן התפרקות למשטר של מיליציות.

"לכן אני באמת מאמין שאריק שרון יצטרך לקבל הכרעה בן-גוריונית. הוא לא יוכל להמשיך ולהחזיק את כל הכדורים באוויר. הסיטואציה היא סיטואציה אלטלנית. גורלה של הממלכתיות הישראלית מוטל על הכף. לכן אי אפשר להמשיך עם המשחק הזה שבו המתנחלים עושים מהממשלה ומהצבא קרקס מדראנו. אי אפשר להסכים לכך שכמה נערות הרוקדות על הגבעות 'עוצו עצה ותופר' יקבעו את סדר היום הלאומי. צריך להבהיר שהמשחק הזה נגמר. מספיק. לא יקום ולא יהיה. ואם לא תהיה ברירה ואם תהיה פתיחה באש של גורמי ימין קיצוני, צה"ל יהיה חייב לפתוח באש כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית".

תותח צה"לי שיירה במתנחלים אלימים יהיה "תותח קדוש" (כמו זה שירה על אוניית הנשק אלטלנה)?

"באופן סמלי כן. אבל לפני התותח הקדוש יהיו אקדחי קפצונים וגז מדמיע ואמצעים לא שגרתיים. אם אלה לא יועילו ולא תהייה ברירה אלא לפתוח באש כלפי מי שיפעל באלימות, תצטרך להינתן פקודה".

אני חוזר ושואל: גם אם המשמעות היא הרג יהודים?

"ודאי. אני מקווה מאוד שלא נגיע להרג, אבל אם הצד השני ינסה להביא להרג האחריות תהיה מוטלת עליו. יש דחף אצל המתנחלים להעמיד את הנושא הזה במבחן. לכן עלול להיות כאן מערבון באש חיה. ואם הרעים במערבון יתחילו לירות לא תהיה ברירה אלא לטפל בהם.

"אני רוצה להבהיר: אני לא מעוניין בקורבנות קדושים. אבל אני אומר לך באחריות שמטרתו של הימין הקיצוני היא להגיע לשאהידים יהודים. ולכן על השלטון להבהיר שהוא לא ייתן לאיום של שאהידים יהודים להרתיע אותו. על השלטון להבהיר שיש לו תותחים. ויש לו רובים. והוא מוכן להשתמש בהם".

שאהידים יהודים

אתה לגמרי תכליתי. בעצם אתה אומר שצריך להכין בפועל תותח קדוש חדש. תותח קדוש 2005.

"במפורש. צריך להכין את צה"ל ואת כוחות הביטחון לקראת פרובוקציה של פתיחה באש מצד גורמים קיצונים בימין. כפי שאמרתי לך, יש הרבה מאוד אמצעים שאותם צריך להכין לפני שמגיעים לתותחים. לפני שמגיעים לאש חיה. אבל את כל הארסנל הזה צריך להכין כבר עכשיו. וצריך להבהיר שהאיום במלחמת אזרחים לא ישתק אותנו. שאם לא תהיה ברירה אחרת הקברניט יהיה מוכן לקבל את אותה החלטה קשה שקיבל בן-גוריון אל מול אלטלנה.

"עלינו להתכונן ברצינות למצב שבו תיפתח אש על כוחותינו וניאלץ לשתק את מקורות הירי. צריך לנהל דיון ציבורי על כך ובמקביל להכין אמצעים צבאיים בתקווה שלא נצטרך לעשות בהם שימוש. יש יחידות בצה"ל שיודעות לטפל בטרור. זו לא תורה כל כך מסובכת. אבל עד כה לא השתמשו ביחידות האלה נגד יהודים. צריך להיערך לאפשרות שזה יקרה".

ביחידות האלה יש חובשי כיפות, מתנחלים, אנשי ימין.

"אין ספק שלצבא תהיה בעיית אמת. יכול להיווצר מצב שבו חיילים מקבלים הוראה לפתוח באש על אחים שלהם. לא מטאפורית, ממשית. אני מקווה מאוד שלא נגיע לנקודה הזאת. אבל דווקא בגלל שהסכנה אמיתית צריך להבהיר כבר עכשיו את הכללים. ולהיות נחושים מאוד. האחריות תוטל על מי שינסה להעמיד אותנו במבחן".

אם אני מבין אותך נכון, אתה אומר שאסור לפחד ממלחמת אזרחים.

"נכון. אסור שהפחד ממלחמת אזרחים ישתק אותנו. וצריך לבוא ולומר זאת בבירור לאנשי הימין. צריך לומר להם שבאיום של מלחמת אזרחים הם לא יפחידו אותנו, לא ישתקו אותנו ולא יכניעו אותנו. בסופו של דבר הממשלה תצטרך להתעקש על הפינוי וללכת עם ההתנתקות עד הסוף גם אם יהיו שאהידים יהודים. גם אם החרב של מלחמת אזרחים תהיה מונחת על צוואר".

אתה באמת מעריך שיהיו הרוגים? יהודים עומדים להרוג יהודים?

"אני מקווה שלא. אבל אני מעריך שכן. אני לא חושב שהסכנה נעוצה דווקא באנשים המוכרים לנו. זה לא יבוא מברוך מרזל ואיתמר בן גביר. אבל בציבור ההוא יש מאות יגאל עמירים. הפוטנציאל האלים הוא חלק מתבנית העומק שלהם. וברגע שיווצר החיכוך בין הרוב הישראלי לבינם הפוטנציאל הזה ימומש.

"לכן אני אומר שאם הממשלה תיכנע לימין בגלל הטראומה של בית ראשון ובית שני ואלטלנה, היא תמיט עלינו אסון. בנקודת ההכרעה ההיסטורית אסור להיכנע לקיצונים המאיימים עלינו בעשרים-שלושים הרוגים יהודים. צריך לומר למאיימים: אחים יקרים, לא ניכנע לאיום הזה. אם תנסו את מדינת ישראל ואת מוסדותיה הנבחרים, תקבלו תשובה ציונית הולמת".

השפה שלך נוקשה. אתה מדבר על האפשרות של הרג יהודים באופן יבש מאוד.

"מספיק פעמים לחצתי על ההדק כדי להגיד לך שהיד הלוחצת על ההדק צריכה להיות מאוד מאוד זהירה. מאוד מאוד שקולה. ברור לי שבסערת הרגשות של לקראת פינוי, בצד השני יהיו אנשים שידם על ההדק תהיה קלה. ברור לי לגמרי שלאנשי כוחות הביטחון צריכה להיות יד קשה על ההדק. צריכים להיות זהירים. צריכים למצוא את כל האמצעים החלופיים. אבל בסופו של דבר עלול להיווצר מצב שבו צריך יהיה לסחוט את ההדק, לאט, באחריות, בקור רוח ובשכל. זה קשה. זה נורא. אבל אם לא נעשה זאת האלטרנטיווה היא חורבן הבית".

אתה לא חושש שהדברים הללו עצמם עלולים להלהיט את הרוחות ולהסלים את המצב ולקרב שפיכות-דמים?

"להיפך. הציבור כרגע נמצא בתרדמת קיץ. גם מקבלי ההחלטות נמלטים מחום יולי-אוגוסט אל המזגנים ולא מבינים מה קורה בחוץ. הם לא מקשיבים לאזהרותיהם של ראשי זרועות הביטחון. הם לא נוקטים בצעדים הנדרשים כדי לקדם את פני הרעה. לא מאשרים לשב"כ שימוש באמצעים מיוחדים. לא מבצעים מעצרים מנהליים. שומרים על הכללים הליברליים מבלי להבין שאנחנו נכנסים למצב חירום לאומי.

"אני אומר לך מה להערכתי קורה בחוץ: שתי מכוניות דוהרות אל התנגשות כמעט ודאית ביניהן. המכונית של הדמוקרטיה הישראלית והמכונית של עולם המתנחלים נמצאות על מסלול שמוליך אותן לתאונה קטלנית בתוך זמן קצר. מה שאני טוען הוא, שרק אם המכונית הדמוקרטית תדליק מיד אורות ותפעיל צופרים ותכריז ברמקול מה בכוונתה לעשות יש סיכוי שמכונית המתנחלים תרד אל שולי הדרך מבלי שאנשים יקפחו את חייהם. מה שאני מנסה לעשות כשאני אומר לך את הדברים שאני אומר, הוא להדליק את האורות הללו ולהפעיל את הצופרים הללו שרק הם יכולים למנוע אסון. אני מנסה לעורר דיון ציבורי שייצור תקיפות ממשלית שרק היא תוכל למנוע מלחמת אזרחים.

"כאשר הריבונות הישראלית עומדת מול מיעוט משיחי חסר עכבות האומר יהרוג ולא יעבור, חובתה של הריבונות הזאת לומר שכדי לקיים את עצמה גם היא תהיה מוכנה להרוג. זה נורא. זה באמת נורא. אבל עלינו ליישר קו עכשיו אל מול הקיצונים. עלינו להתכונן לרגע שבו ניאלץ לקום ולהסתער תחת אש. להסתער תחת אש של יהודים". *



ח"כ אבשלום וילן. זה יהיה מאבק של טובים מול רעים, אנחנו או הם, כמו שהיה בנגבה מול הפולש המצרי


אבשלום וילן בימי סיירת מטכ"ל שלו. קיץ 2004 מזכיר לו את קיץ 1973



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו