בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך זורקים 80 מיליון דולר לפח

מדינת ישראל פרקה ב-99-'87' בנמל אשדוד פחם שיועד לתחנת הכוח באשקלון, במקום לפרוק אותו ישירות באשקלון. ב-99' נסגר המזח באשדוד, לטובת מזח חדש באשקלון. כ-80 מיליון דולר ירדו לטמיון. האם זה קשור לניסיון למצוא תעסוקה לעובדים המיותרים בנמל אשדוד?

תגובות

סיפור מסוף פריקת הפחם בנמל אשדוד הוא מהמדהימים בתולדות הכלכלה הישראלית. על רקע המאבק להפרטת הנמלים, שעדיין נמצא בעיצומו, ראוי לספר אותו כאן. לראשונה.

באמצע שנות ה-80 החליטה הממשלה להקים תחנת כוח פחמית גדולה מדרום לאשקלון, העתק של תחנת הכוח הפחמית שהוקמה כמה שנים קודם לכן בחדרה. חברת החשמל, בראשות המנכ"ל יצחק חופי (חקה), הציגה לשר האנרגיה והתשתית אז, משה שחל, בקשה לאשר הקמת מזח ימי לפריקת הפחם באשקלון, בדומה למזח הפריקה שהוקם כמה שנים קודם לכן בחדרה והוכח כהצלחה טכנולוגית וכלכלית.

למול הצעת חברת החשמל, הציגה רשות הנמלים הצעה, שלפיה יוקם בנמל אשדוד מסוף לפריקת הפחם, שישונע ברכבת לתחנת הכוח באשקלון; זאת במסגרת תוכנית כוללת של רשות הנמלים להפוך את נמל אשדוד לנמל פחם בינלאומי.

המרכיב המרכזי בתוכנית רשות הנמלים היה העמקת נמל אשדוד, כך שאוניות צובר גדולות להובלת פחם, בנפח 150 אלף טונות, יעגנו בו. הפחם שיפורק באשדוד, כך הציגה רשות הנמלים, יועמס שנית על אניות צובר לשם יצוא למדינות אגן הים התיכון - יוון, מלטה, קפריסין ועוד. מדוע שיוון תייבא פחם מדרום אפריקה דרך נמל אשדוד, במקום לפרוק אותו ישירות בסלוניקי? הסוגיה הזו נותרה סתומה. תחשיב של רשות הנמלים שהראה כי יש תוחלת כלכלית לפרויקט הזה, נדחה על ידי שר האנרגיה שחל.

אחד הנימוקים שהעלתה אז רשות הנמלים נגד הקמת מזח פריקה ימי באשקלון שיספק פחם ישירות לתנורי תחנת הכוח, היה כי מזח פריקה ימי הוא "חד-כיווני" - ניתן לייבא דרכו אבל לא לייצא. הקמת מזח פריקה ימי, אמרו ברשות הנמלים, לא תאפשר יצוא פחם, וישראל לא תוכל ליהפך למרכז פחם בינלאומי. עוד אמרו ברשות כי מזח הפחם בחדרה פועל שנתיים בלבד, זמן קצר מדי כדי להוכיח שהוא מהווה הצלחה טכנולוגית וכלכלית.

ההשקעה בהקמת מסוף הפחם באשדוד, כולל העמקת הנמל, הסתכמה על פי תחשיב רשות הנמלים ב-125 מיליון דולר. זה גם היה התחשיב שהוגש לוועדת הכלכלה של הכנסת. בחברת החשמל טענו כי נתוני הרשות מוטים כלפי מטה, ונקבו בעלות של 285 מיליון דולר. עוד טענו בחברה כי תחשיב הרשות לא כולל הנחת מסילת ברזל מאשדוד לתחנת הכוח באשקלון, באורך 30 ק"מ, ורכישת הרכבת להובלת הפחם, אחזקתה ותפעולה. למול תחשיב הרשות טענה חברת החשמל כי ההשקעה בהקמת מזח הפריקה הימי באשקלון תסתכם ב-100 מיליון דולר.

מדוע תבעה רשות הנמלים להקים את מסוף הפריקה בנמל אשדוד, כאשר היה ברור שהקמת מזח פריקה ימי באשקלון זולה בהרבה? ניתן רק לנחש. כדאי לחזור לדברים שאמר מנהל רשות הנמלים ב-85', שאול רזיאל. הוא גילה בראיון עיתונאי כי 250 מתוך 1,300 עובדי נמל אשדוד מיותרים. לעובדים המיותרים, אומר בכיר לשעבר ברשות הנמלים, היה צריך למצוא תעסוקה, גם אם היה מדובר בהעלאת פנטזיות כמו הקמת נמל פחם בינלאומי באשדוד.

כדי להכריע בין החלופות, מינתה הממשלה בורר - נגיד בנק ישראל לשעבר, ד"ר ארנון גפני. ברזומה של גפני ניתן למצוא את תפקידי הממונה על התקציבים ומנכ"ל האוצר. אלא שגפני מילא גם תפקידים אחרים; בשנות ה-60 כיהן כראש אגף כלכלה ברשות הנמלים ובשנות ה-70 היה מנהל נמל אשדוד.

בתחילת 86' הגיש גפני את המלצתו, שצידדה בהקמת מסוף פריקה בנמל אשדוד ושינוע הפחם לאשקלון ברכבת. ההצעה כללה גם מקור כספי; רשות הנמלים צברה במשך השנים עודפי מזומנים בהיקף 470 מיליון דולר, והוצע לנצל חלק מהם להקמת המסוף. מצד שני המליץ גפני לדחות את הרעיון להשקיע בהעמקת נמל אשדוד ולהפוך אותו למסוף בינלאומי. עוד המליץ גפני להקים את מסוף הפחם ברציף 9, שלא היה אז בשימוש, ובכך לצמצם את ההשקעה בהקמת המסוף ל-50 מיליון דולר.

בתמיכת ראש הממשלה שמעון פרס ושר האוצר יצחק מודעי קיבלה הממשלה את ההמלצות, למרות התנגדותו של שר האנרגיה שחל. מנכ"ל חברת החשמל חופי הגיב בזעם על החלטת הממשלה, וקבע כי רשות הנמלים הציגה נתונים מטעים ומוטים. אלא שמחאותיו לא הועילו, וב-87' נחנך מסוף פריקת הפחם בנמל אשדוד והונחה מסילת הרכבת.

12 שנה סיפקה חברת הפחם הממשלתית פחם לתחנת הכוח רוטנברג באשקלון דרך נמל אשדוד. תוספת העלות לחברת החשמל כתוצאה מכך - בהשוואה לפריקה ישירה של הפחם באשקלון - נמצאת במחלוקת. על פי נתוני חברת החשמל, מדובר בלפחות 2.5 מיליון דולר לשנה, אך תחשיבים אחרים מגיעים אף ל-10 מיליון דולר לשנה.

גם אם נתייחס לנתון הנמוך, העלות העודפת המצטברת במשך חיי תחנת כוח פחמית (50 שנה) תגיע ל-125 מיליון דולר. בתוספת ההשקעה, 50 מיליון דולר, מדובר ב-175 מיליון דולר. זאת לעומת עלות הקמת מזח פריקה ימי, שהיא כ-100 מיליון דולר. כל זאת ללא המחיר הסביבתי והבריאותי לאוכלוסייה, עקב פיזור מאות ואולי אלפי טונות של חלקיקי פחם באזור הדרום בגלל הפריקה וההעמסה הנוספת של הפחם באשדוד.

לדברי בכיר לשעבר בחברת החשמל שהיה מעורב במחלוקת עם רשות הנמלים, ההחלטה שקיבלה הממשלה דומה להחלטה לפיה אוטובוסים מתל אביב לרמת גן יחויבו לנסוע דרך ראש פינה: "אני אדם שלא משתמש במלים כמו טמטום. אבל אין לי מלה אחרת להחלטה לפיה פורקים פחם על רציף בנמל, מעבירים אותו למחסנים, מעמיסים לרכבת ופורקים שוב בתחנת הכוח - במקום לפרוק ישר מהאנייה לתנורי התחנה".

משרדי האוצר והאנרגיה לא יכלו להתעלם מנתוני עלויות שינוע הפחם מאשדוד לאשקלון, ובסוף שנות ה-90 אישרה הממשלה לחברת החשמל להקים מזח פריקה ימי לפחם באשקלון, וקבעה כי מסוף הפחם באשדוד ייסגר. במכרז להקמת המזח זכתה יונדאי מדרום קוריאה. ב-2000 הוא נחנך בהשקעה כוללת של כ-100 מיליון דולר, ומסוף הפריקה באשדוד הושבת.

עלות ההרפתקה המוזרה הזו לצרכני החשמל מסתכמת לפי תחשיבי חברת החשמל ב-85-80 מיליון דולר (כ-2.5 מיליון דולר בשנה, במשך 12 שנה, ועוד השקעה של כ-50 מיליון). עלות זו היתה נחסכת אילו הוקם מזח הפריקה הימי באשקלון במועד הקמת תחנת הכוח. את הסכום הזה שילמו הצרכנים במסגרת תעריף החשמל, לאחר שרשות החשמל הכירה לחברה בעלויות העודפות ששילמה לחברת הפחם.

גפני מסר בתגובה כי אינו זוכר את פרטי הסוגיה.

מרשות הנמלים נמסר בתגובה: "ההחלטה על הקמת רציף 9 בנמל אשדוד שיועד למסוף פחם ולשינוע מכולות מטען, התקבלה על ידי ממשלת ישראל לאחר בדיקת החלופות האחרות. קדמו לכך בדיקות כלכליות של הרשות, משרד התחבורה ואגף התקציבים באוצר, שבסופן נקבע כי מדובר בחלופה הכדאית ביותר למשק. לא מצאנו כל תימוכין לטענה לפיה המסוף הוקם מסיבות שמקורן בלחץ העובדים.

"מנכ"ל רשות הנמלים, עמוס רון, אמר כי בעת קבלת ההחלטה על הקמת מסוף הפריקה באשדוד - מדיניות משרד האוצר היתה לדחות השקעות כבדות (הקמת מזח פריקה ימי) אם ניתן לבצען בהיקף קטן יותר (הקמת מסוף פריקה בנמל אשדוד). מדיניות זו השתנתה בתחילת שנות ה-90, ובהמשך הוחלט להקים באשקלון מזח פריקה עצמאי לתחנת הכוח של חברת החשמל, בד בבד עם קבלת ההחלטה להגדיל את תחנת הכוח ולהוסיף בה יחידות ייצור.

"באחרונה הוחלט לפרק את מסוף פריקת הפחם באשדוד, בקטע הצפוני שלו, כדי לאפשר את פיתוח עורף נמל היובל. הקטע הדרומי של המסוף יוסב בעתיד למסוע לפריקת גרעינים, שישרת את הנמל והממגורות לאחסון גרעינים באשדוד".

"איש מבעלי המקצוע לא הבין את ההחלטה"

קבלן שהיה מעורב ב-82-'80' בהקמת מזח הפריקה הימי לפחם בתחנת הכוח בחדרה, משחזר: "ההחלטה להקים מזח ימי לפריקת פחם בחדרה התבררה בתוך זמן קצר כהחלטה נכונה. מחיר שינוע הפחם מהאנייה לחצר תחנת הכוח היה (והינו גם כיום) נמוך ביותר. בנוסף, איבוד הפחם הוא מינימלי ולא נגרמים נזקים סביבתיים.

"למרבה הפלא, כשעמדה על הפרק סוגיית אספקת הפחם לתחנת הכוח רוטנברג באשקלון, החליטה הממשלה לחזור לשיטה הקונוונציונלית והמיושנת של פריקת פחם באמצעות הקמת מסוף פריקה נמלי. ההחלטה התקבלה על אף שרשות הנמלים, חברת החשמל וארגוני איכות הסביבה ידעו עד כמה מוצלחת שיטת הפריקה שיושמה בחדרה. כך נולד בחטא, מסוף הפחם באשדוד. איש מבעלי המקצוע בתחום אספקת פחם לתחנות כוח לא הבין את ההחלטה".

לדברי הקבלן, "בדיעבד התברר כי מדובר בהחלטה שנועדה למנוע פיטורי עובדים מיותרים בנמל אשדוד, והיתה בניגוד לדעתם של המומחים והיועצים בתחום. במשך שנים סופק הפחם לתחנה באשקלון מאשדוד ברכבת. הדבר היה כרוך באיבוד ניכר של חומר, מפני שבמקום לפרוק בחצר תחנת הכוח, נפרק הפחם על רציף, משם הועבר למחסנים, הועמס על רכבת ונפרק פעם נוספת בחצר תחנת הכוח. כל שלב כזה כרוך באובדן חומר שזיהם את הסביבה. הנזקים היו בלתי נסבלים, והמחיר היה גבוה לאין שיעור ממחיר פריקה במזח ימי.

"העלות הגבוהה הזאת מקורה לא רק בשינוע הכפול, אלא גם בכך שרציף הפריקה באשדוד לא התאים לעגינת אניות צובר גדולות (150 אלף טונות) בהן מובילים את הפחם לישראל. לכן, אוניות אלו נאלצו לעשות סיבוב למזח הפחם בחדרה, לפרוק שם את מחצית המטען - ולאחר מכן, כשאנייה כבר חצי ריקה, לפרוק באשדוד. סיבוב כזה התבטא ביום או יומיים נוספים שהאנייה נאלצה לעגון בישראל, הוצאה נוספת של עשרות אלפי דולרים".

עמירם כהן



מסוף הפחם באשקלון. לדברי בכיר לשעבר בחברת החשמל, ההחלטה שקיבלה הממשלה דומה להחלטה לפיה אוטובוסים מתל אביב לרמת גן יחויבו לנסוע דרך ראש פינה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו